האוצר תקע את פרויקטי התשתית במדינה עם חלום המיגזר הפרטי, בעשרים שנים האחרונות. את הקטסטרופה בתחבורה, במים ובחשמל כולנו אוכלים, ועוד נאכל. הפרויקטים התעכבו, מחירם עלה (הרבית שמגייסים קבלנים גבוה מרבית שמגייסת מדינה), והזמן התבזבז על מליוני שעות עורכי דין וחוזים מורכבים. נערי האוצר לקחו על עצמם לנהל את הפרויקטים (וועדת המיכרזים הידועה) כאילו הם מבינים בכל דבר יותר מבעלי המקצוע. יותר ממקורות ותה"ל במים, יותר מחברת חשמל בחשמל, יותר ממע"ץ בתחבורה - ובכלל בכל נושא (כולל בתי סוהר...) . ממש החכמים מכל אדם. עכשיו הם עומדים מול שוקת שבורה (כולל בהידרדרות החברה) - אבל אל דאגה - הם ימצאו נחמה בחיקם של הטייקונים.

I agree with Mr. Gabbai when He is saying that some projects of national interest should be handled by the Government alone without the private sector. His analysis of the problems for some infrastructures is correct in particular for Transportation projects whose impact for the municipalities, environment, citizens is extremely onerous. I think in any case that the private sector could be in any case involved in the financing of infrastructure like project 531 or Tel Aviv light rail through a sort of bond issue where israeli .funds, and international funds could invest A Bond like that could be still interesting with a 5% or more coupon (and still be a remote financing with no consequences for State Balance Sheet). The State in any case should act in front of the public with the same transparency and professionality like in ordinary BOT handled generally by private sector (this will be the real challenge for the State where still are lacking professional people in this specific sector)

אם היו מאפשרים לשאר המתמודדים במכרזי תשתיות לקבל את ההקלות הפיננסיות והתכנוניות ששפיר דורשת, אז אולי הם גם היו יכולים להציע הצעות משופרות ולזכות במכרז. אני במקום הקבוצות שהפסידו במכרזים, הייתי דורש לפרסם מכרז חדש עם התנאים החדשים ששפיר דורשת. הרי לא יתכן שמתמודד במכרז כלשהו יציע הצעה לא ראלית ואח"כ יתקע את הפרויקט למשך שנים, עד שהוא יקבל את התנאים שהוא דורש.

לא יתכן שמתמודד יזכה בפרוייקט בלי יכולת לממן אותו ואחר כך יתקע אותו למשך שנים. יש לחייב את המתמודדים בפרוייקטי תשתיות הדורשים מימון עצמי, לחתום על הסכמי מימון מחייבים בזמן הגשת ההצעות, הסכמים שיכנסו לתוקף בצורה מיידית רק במקרה של זכייה. אם הבנקים מסוגלים לתכנן מתן הלוואות שיפרסו על פני עשרות שנים, אז הם גם צריכים להיות מסוגלים לחזות את תנאי המימון בזמן הגשת ההצעות.

אכן מדובר בדילמה לא פשוטה , מצד אחד אם רובם ככולם של הפרויקטים יממונו ע"י המדינה הרי הדבר יחייב קיצוצים כואבים בסעיפי תקציב אחרים ואם רוב הפרויקטים ימומנו על ידי המגזר הפרטי הקושי מתחיל בסגירה הפיננסית , אכן דילמה לא פשוטה