בכתבה הכתובה היטב חסר רק פרט קטן: בנוסף למה שמתואר בכתבה, רשות ניירות ערך האמריקאית טוענת, בכתב התביעה שהוגש, שפולסון לא סתם החזיקה פוזיציית שורט על המכשיר שעיצבה יחד עם פאבריס טורה, אלא שגולדמן לא גילתה למשקיעים כי פולסון היא זו שבעצם הרכיבה את תיק היישויות לייחוס (Reference Entities), בעוד שלמשקיעים מסרה גולדמן, באורח כוזב ומטעה לטענת הרשות, כי את התיק הרכיבה ACA, גורם אובייטיבי בלתי תלוי שהוכר בשוק כמתמחה בהרכבת תיקי סידיאו מוצלחים. אם יצליחו להוכיח את הטענה הזו (וזה די קשה בעיני מפני שבסופו של דבר ACA אכן חתמה על העסקה ואישרה אותה), הענין יהיה מביך ביותר עבור גולדמן, גם אם מסיבה טכנית כזו או אחרת היא לא תחוייב בפיצוי המשקיעים במסגרת ההליך האזרחי שמנהל ה-SEC.

הבנקים כמובן ידעו שזה לא הגיוני, אבל המשיכו במרוץ...למה??? שאלה טובה! אולי בגלל חשש שאם כולם יברחו מהמניות, השוק יתמוטט והם יפסידו...(=כי השקיעו הרבה כסף בתיחזוק המניות). ואולי גם כאן, גולדמן וידידיו, הגיעו למצב שבו "אין אפשרות אמיתית להרוויח", רק מ"נפילת השוק"....וכך, "ידיד הופך לאויב".

נניח ש גולדמן זאקס ו ג'ון פולסון מכרו יחד לציבור המשקיעים עגבניות רקובות ומסריחות להן קראו "ניירות ערך", הם הזמינו את המשקיעים תאבי הבצע לרכוש אותן ובו בזמן "הימרו" שתוך זמן קצר לא ישאר מהן דבר, מי לדעתכם אשם יותר, המוכרים תאבי הבצע שמכרו עגבניות רקובות או הקונים תאבי הבצע שקנו עגבניות רקובות? התשובה, אף אחד מהם. הציבור האמריקאי שסוגד לאלילי הממון והרגולטורים שלו - in god we trust - הם האשמים, כי אפשרנו להם לעשות זאת וכמו שאמרו חכמינו, מה שבישלתם בשישי תאכלו בשבת, בתאבון חזירים.