נמאס מחברות כמו על בד, סאמיט, ועוד שמושכות שכר/דמי ניהול/אופציות ברמות מופרזות החורגות מכל רמה הגיונית

1. לא מדובר על איזה מיליונר שעושק את הציבור בשביל היאכטה, מדובר על כמה מאות חברי מושב שמקבלים, אחרי הרבה שנים, תשואה על השקעתם וסיכוניה, ואחרי מס תהיה כמה עשרות אלפי ש"ח לאדם. 2. מדובר על האוכלוסיה הכי צנועה וחרוצה במדינה. מפדלניקים מבוגרים עם צוארון מגוהץ פתוח וחולצה כחולה או לבנה שנקנתה מן הסתם במכירת סוף העונה של "אתא". תשכ"ו. 3. רק 3% מהעובדים הם חברי המושב. ורק 3% ממשקל הגוף מהווה הראש. הם היזמים, הם שנשאו מעול ובסיכון. הפקיד שיושב בקראקאס לא זכאי לאותו תגמול. 4. מדובר על מוצר ממשי, מוחשי, בר ייצוא, ולא איזה תרגיל פיננסי. 4. תראו את משואות יצחק, תראו את קיבוץ יבנה, ותראו יישובים של אנשים מופתיים שלא נסעו 3 פעמים בשנה לחו"ל כמו הקיבוצים בשיאם, לא השקיעו ב"ריגר-פישמן", עבדו חרוץ/צנוע/סולידי. להוריד את הכובע ולפרגן.