לא פלא שחברות תוכנה רבות מעבירות את רוב מו"פ שלהן למזרח, כיום העובד ההודי והסיני לא פחות מוכשרים בכל הקשור לפיתוח וכתיבת קוד, צר להודות אבל המזרח סגר כבר את הפער. נכון להיום למתכנת הישראלי אין שום יתרון יחסי על מתכנת מהמזרח שזול פי כמה מונים להעסיק, הרמה במזרח עולה בצורה מתמדת בעשור האחרון ואצלנו רק יורדת עם כל המכללות שצצות כל חודש כמו פטריות אחרי גשם הגורמות ליותר נזק מתועלת. נקודת האור היחידה של המדינה בתחום הייטק היה ושארה ענף האלקטרוניקה, בו יש לנו עוד יתרון על המזרח בכל הקשור לפיתוח, לא ראיתי עדין אף מו"פ בתחום שמועבר לחו"ל, מה גם שתל"ג בתחום גדול בהרבה מזה של ענף התוכנה.

המדען הראשי מקיים שנים תוכניות מו"פ כמו מגנ"ט ומפרסם כאילו הוא מעניק מאות מליוני שקלים לתעשיה בפועל - 95% מהכסף הולך לתוכניות מו"פ של חברות מצליחות - שממילא היו ממנות את פעילותן אם לא היו מקבלות את הסוכריה הזו מהמדינה - ואז אחרי מספר שנים ההחזר שלהם של המענק מובטח - ובפועל המדען בכלל לא מוציא את הכסף - כי הוא מקבל אותו חזרה. התעשיה לא מרוויחה אף מקום עבודה - כי סטרטאפים לא מקבלים כמעט תמיכה, ובחברות מבוססות - התוכניות רק מגדילות את הרווחים של הבעלים (רד בינט ואחרים)

אני פוטרתי לפני יותר מחצי שנה מחב' הייטק . החברה שלי פיתחה מוצר מעולה וטוב והכי חשוב לא מזהם ושיכל להעסיק הרבה עובדים. אך, הממשלה וחברת החשמל לא תמכו ולא עזרו ולכן עשרות עובדים מצאו את עצמם מחוץ לשוק העבודה. רוב עובדי החברה היו אנשים מבוגרים וחלקם בעלי פנסיה צבאית או מחברה אחרת. אני לעומת זאת נותרתי ללא פרנסה. ואני לא מוצאת היום עבודה. בכל מקום ישנה פרוטקציה. הכי גרוע זה בנמל וברשויות המקומיות. החברות הפרטיות מעסיקות את בני המשפחה. לי לא היה עוד כה מזל למצוא עבודה ואני צריכה משכורת כמו אוויר לנשימה. לתשומת לב בעלי ההחלטות.

חברות יצואניות נחנקות מחוסר אשראי , מנסות לישרוד ולעבור את התקופה הקשה של דולר נמוך הזמנות מעטות ןכו ואילו הבנקים (כתוצאה ממדיניות הממשלה) מכבידים את רגלם עוצרים אשראים והורגים חברות גם המדינה אינה מוכנה לקחת על עצמה סיכונים התוצאה סגירת חברות עם פוטנציאל יצוא שנעלם עם החברה. פיטורי עובדים ונזק שלא ניתן לשיקום.