במיוחד שמחתי לגלות עוד סימוכין מחקריים לדרך בה אני מאמינה שעלינו לגדל את הילדים: לאפשר, לקבל, לעודד יצירתיות ולהאמין בהם ולהם. תודה, עינת גבע, יועצת משפחתית, מורה במדרשה להכשרת מנחי קבוצות במשפחה, מכון אדלר.

בקשר לחוסר ההשפעה של הורים על הילד - זה חוסר הבנה לוגית וסטטיסטית של הנתונים. מישהו חושב שילד שאונסים אותו באלימות פעם בשבוע לא ייפגע מזה? איך אפשר לחשוב שההשפעה של ההורים קטנה? הם לקחו ילדים שגדלו לבוגרים תחת אקלים ממוצע בערך, ועוד ביצעו ממוצע על התוצאות. וזו חתיכת שטות. הרי כל המשמעות של חינוך היא איך אפשר להשפיע על הילד אם עושים משהו קצת אחרת מההורים האחרים. מה שאפשר להסיק הוא שעל פי רוב, הורים ממוצעים, בתנאי שהם ממלאים את תפקידם כהלכה, גורמים לילד להתפתח על פי הנטייה הגנטית שלו בערך כמו הורים ממוצעים אחרים. וזה די הגיוני, והרבה פחות מרעיש מהמסקנה הדבילית שהגיעו אליה. המסקנה מזה היא לא "אין מה לדאוג ולא שווה להתאמץ". המסקנה צריכה להיות שחייבים להיות הורים סבירים, ואם רוצים להשפיע על הילד באמת, "מה שכולם עושים" פשוט לא מספיק.

ל- 5: נכון שצריך לדעת להעריך את הדברים הפשוטים בחיים, אבל זה לא סותר שום דבר. לגישתך, למה להתאמץ לקבל 100 כשאפשר לראות "האח הגדול" במקום ללמוד, ולקבל 60. אז ככה נגדל דור של עצלנים, טיפשים, עילגים ובורים. אני רוצה להיות בחברה של אנשים יצרניים, שבה כל מוקדן שירות ואינסטלטור יהיה חכם, אדיב, ומגדיל ראש. עודף מדידה, ועודף תחרותיות הגורם לרמיסת האחר -- אלה קיצוניויות שאין צורך בהן, אבל חברה צריכה לעודד את אזרחיה לבצע מטלות ולעבור במסלולים שיכשירו אותם להיות אזרחים התורמים לחברה, ולא חושבים שהם "באו לעולם הזה קודם כל כדי לחיות" (או בניסוח אחר: לא קודם כל באים לקחת, כי "מגיע להם"). ל- 11: תקרא את הכתבה ואז תראה שיש גם ביטויי הצטיינות אחרים שנמדדו. ל- 27: אני לא בהכרח מסכים עם החלק הראשון של תגובתך. הייתי מצפה מהחוקרים להוריד את ההשפעה של הרקע הסוציו-אקונומי מהתוצאות לפני פרסומן. אבל אני מאוד מסכים עם החלק השני של תגובתך. אנשים צריכים לדעת להיות לבד ולהיות מסוגלים להעסיק את עצמם כשהם לבד, ואם עד שהם מתבגרים אין להם יותר מדיי הזדמנויות לעשות את זה, הם לא ילמדו.

מה, מגיל שמונה אדם לא יכול לשפר ולשנות את עצמו? נכון שיש תכונות אופי ונטיות אבל יש גם מצבים חברתיים משתנים. יש דברים שלא מעריכים ביסודי בסביבת הילדים ובתיכון פתאום מגלים את הכשרון .חוץ מזה מה זו הצלחה? להיות בעל עסק מצליח, סלבריטי, מה? או שאולי הצלחה זה שיהיה לך טוב בחיים עם מה שיש לך ושתהיה שלם עם מה שהשגת. האם הג'ינג'ית בתחילת הכתבה היא דוגמא קיצונית לאם קרייריסטית ואחרי זה יש כאלה שאומרים שכל אם צריכה להיות חמש שנים עם כל ילד. למה שהאב לא יהיה חמש שנים עם כל ילד ? זה גם אפשרי. אבל מעטים האבות שירצו בזה. היום גם הנשים. קראתי על המרתון המטרף של הילדים שנשלט בידי האם בשלט רחוק. ילד צריך את נוכחות הוריו יותר מכל חוג. ואכן כפי שאמרו לא מעט - נראה שכל כך הרבה חוגים וגירויים יכולים ליצור הפרעת קשב. לפחות כמה פעמים בשבוע - לחזור מוקדם הביתה לשמוע איך היה לילדים בבית הספר ולארח חברים. בשביל מה עושים ילדים אם לא בשביל להיות איתם? \

אשמח לשמוע עוד בנושא.

ציטוט של ד'יזראלי: "ישנם 3 סוגים של שקרים-שקר הגיל שקר מרושע וסטטיסטיקה..."

הרבה זמן שלא קראתי כתבה כל כך מעניינת

ישנם ילדים עניים.גם שהם לא אכלו ורעבים מוות.אם אמא אמרה לא לאכול .אז לא יאכלו.כלומר גם במבחן המרשמלו.כי דווקא רוב שירי העולם והמצליחנים יצאו מבתי ם מאוד עניים.עובדה .ידעו להיתאפק.

כל הכבוד! אני יודעת כמה קשה להיות עיתונאי בתקופה הנוכחית ואתם עושים את העבודה הקרובה ביותר לזו של הניו יורק טיימס בקרב כלי התקשורת הישראליים.

המחקרים טובים מאד לפי דעתי. כיום בגילי המתקדם 56 אני מזדהה עם הכותבים. נושא של יכולת איפוק מקדם השגים בכל התחומים. נושא יצרתי חשוב באופן מכריע. הנושא הגנטי בסופו של דבר הקובע ביותר, כשסביבה יכולה לטפח או לדכא כמובן. בדרך כלל אחרי שעברת את השלב הקשה בחיים שוב נראה את הגנטיקה בשיאה.חשוב מאד לקדם את הילד בחוזקים שלו ולפרגן באופן כנה ואמיתי לתהליך, אחרת נראה הרבה ילדים שחווים אכזבת הורים. דבר קשה ופוגעני. נהנתי לקרוא ולהחכים. אורה

אני דוגמא אישית להשפעת הסביבה על פני השפעה גנטית. האמת, קשה לכמת זאת, אבל בילדותי היתי 180 מעלות שונה מכפי שאני היום. כן, כמו שנאמר פה כבר, צריך לרצות להשתנות, צריך מודעות, אבל גדלתי בתוך חברה קטנה שקיבעה אותי ואת הבעיות שהיו לי אז. פשוט דיכאו את היכולות והפוטנציאל שהיה טמון בי, והשאירו אותי עם אותהתדמית שנדבקה בי . מופנמת, מתוסבכת, עם ביטחון עצמי בגובה הדשא... זה מצחיק אותי לחשוב היום, על הילדה (עד הצבא כמעט) שהייתי, ועל האישה שנהייתי היום. חברות ששומעות איך הייתי פעם, פשוט לא מאמינות לי. אני כן מאמינה בחשיבה חיובית, ובמחקר שנעשה פעם (למדתי עליו בקורס הראשון שלי באוניב') שנקרא "אפקט פגמליון בכיתה". מחקר שמדבר על הנבואה שמגשימה עצמה. משתמע ממחקר זה, שיש לסביבה השפעה עצומה על התפתחות ופוטנציאל לשינוי אצל ילדים/מבוגרים.

אני יכול לספר על עצמי שאני בן אדם שונה לגמרי מזה שהייתי כילד. הסיבה: הפרעה של חרדה חברתית שלא אובחנה עד גיל 30. הטיפול התרופתי שינה אותי בצורה משמעותית והציל את חיי. הפרעות מסוג זה נמצאות אצל כ-10% מהילדים: חרדה, מתח הפרעות קשב וריכוז ועוד. רבים מהמבוגרים שסבלו מהפרעות אלו וטופלו מספרים על השינוי הדרמטי שחל בחייהם. כך, שיש לשים לב בהתפתחות הילד להתנהגויות קיצוניות כמו בישנות קיצונית, בכיינות יתר, חוסר שקט, מופרעות כסימפטומים להפרעות קליניות להתפתחות הילד. טיפול בהם עשוי לשנות בצורה דרמטית ולטובה את מסלול חייו ולהפריד את הקורלציה בין ילדותו לבגרותו.

לא יצא מהם כלום.

ממרום גילי (45) נראה שלפחות בדבר אחד המחקר צודק:אנשים משתנים מעט מאוד. כשאני פוגש חברי ילדות מהיסודי מייד אני מזהה את ההתנהגות שלהם מאותה תקופה,והם מן הסתם רואיים בי את אותו ילד.אותו דבר לחברה מצבא ותקופות מאוחרות יותר. אם זאת,קשה מאוד לקשר בין ההתנהגות של אז לעיסוק היום או למידת ההצלחה (כפי שהיא נתפסת בחברה) של אותם ילדים.אי אפשר לדעת אם המופרע של הכיתה הפך לתלמיד חכם,או המחונן של הכיתה החליט להשתקע באוהל על חוף הים,אבל התכונות הבסיסיות כגון יצירתיות חוש הומור רגישות וכיוצא בזה נשארו . ישנן תכונות מילדות שאכן ניתן לשנות ,לשפר, לשכלל ,להצניע, אבל באופן מאוד בסיסי ובולט כולנו נשארנו בעלי אותן תכונות של פעם.

כלומר-כל הבנות הקטנות המתנהגות כעריצות בגן יתנהגו כך גם בבגרותן? מבהיל.

הילדים בגיל 5 היו חכמים, אובחנו ב איי קיו של 165, בעלי מוסר גבוה בצורה מפליאה, והיום הם בדיוק כאלה. ואם המחקר יוכיח את עצמו לגבי הנכדה בת ה 5 - היא תהיה אישה יפה, יצירתית, מצפונית ואינטליגנטית. רק שאלוהים יזרוק לחבילה קצת מזל והכל יהיה טוב.

קראתי גם את תגובות האחרים כולם צודקים בדרך חשיבתם - במחקרים שיופיעו בכתבה וטוב שיהיו כאלה מחקרים - קיבלתי כלים נוספים לחיזוק הצלחתם של ילדיי תודה ויישר כח - אהבתי במיוחד את מחקר היצירתיות. ולמדתי איך בדיוק להחמיא להעצים את הכשרון והפוטנציאל.

כן ירבו, בשל כתבות כאלה אני אחזור לקרוא בכלכליסט שוב!

א. "חדשנות" היא מרכיב של "יצירתיות". וגם אחד מסולמות המדידה במבחן "יצירתיות" של טורנס...המחקר האחרון בכתבה ב. המיל "פטולוגיה פסיכוטית" היתה יפה בשנות ה50 והאמת, די משעשע להשתמש בה כעת. תקרא/י שוב את הכתבה. הפעם בלי ביקורתיות ומוסר חברתי. כדי להבין על הקשר הנטען בין אינטיליגנציה בגיל ינקות לשקרים. אחר כך תחזור/י למסור חברתי ותסבירי לילדייך מדוע כדאי לא להסתיר מחשבות ורגשות, ומעשים ג. רובן המוחלט של ההצלחות המהותיות, במדע וכיו"ב מקורן באנשים עם רמת יצירתיות יוצאת דופן ובעיקר עם אנשים עם יכולת התמדה, סקרנות ודבקות יוצאת דופן במטרה. לסביבה יש חלק בעידוד סקרנות הסקת המסקנות שלך היא מהמוזרות ביותר שנתקלתי בהן...יצירתי משהו, אבל בולשיט

להוסף את יונג הראשן שהגה את תאורית ההנעה ושאל עצמו מנ נכורם המניע את האדם להפעיל עצמו מצאת החמה עדצאת הנמשה ועוד חבר'ה פסיכולים דגולים הגיעו למסקנה שהגני חזקים עלינו פיג'ה ערך מחקר על ילידיו והגיע מסקנה שהילד לו מש המפנים אל החוץ כלומר הוא ורחשי ליבו לכאורה משמע מולד זה אנ במראה אומר לעצמו בנו של ג'אן פיייר ולהבידל מעמייו ויזוסצקי התאוריה אצל ילד היא מהפנים אל החוץ כלומר מושפע מהסיבבה שחיי בה וחמד ממנה כל שלאורך שניםיש ויקוח ולימים הגיע להחלטה שהגנטיקה חזקה אם כי הסביבה משפיחעה במקצת, ובגיל 5 ניתן לראןת תפוסי התנהגות אל ילד שילווה אותו עד 129 ברור היה שתא מסויים במוח מהווה הפרעה שמתבטאת בכל מיני התנהגויות אצל הילד מהסוג הנ"ל שחסר קשב וריכוז

כתבה מענינת ביותר ומשובחת לדיאנה כל הכבוד.....

ההורים בכתבה הזו מבקשים לילדיהם בדיוק את מה שאינם צריכים וגם את מה שהחברה הזהו לא צריכה, דיי, נמאס מהאסרטיביות והמצליחנות והשאפתנות, וזו גם ממש טעות לחשוב שאלה התכונות שיעזרו לדור הבא להשתלב בחיים, אנחנו היום בעידן הרבה יותר אקולוגי ומודע לחשיבותם של תהליכי גומלין ורגישות לאחר ויכולות התחשבות בסביבה האנושית והאחרת, מדהים עד כמה ההורים הם לא פעם אם לא ברוב המקרים הגורמים שהכי פחות מבינים והכי מזיקים לילדים שלהם ונראה שזו אחת הסיבות שמשוב מזרים הוא הרבה יותר אמין מזה שבא ממה שעדיין נתפש בטעות כמשפחה קרובה. למזלנו החברה באמת מתפתחת לתפישות יותר עמוקות ומהותיות מקומו של הפרט בחברה מה שאולי מעלה את הסיכוי שבעתיד הקיום המשפחתי יהיה קצת פחות גיהנומי וקצת יותר מקדם ואוהב ואמיתי ואז יהיה אפשר להצליח גם בלי להיות שאפתן ודורסני וגם לביישנים ולמתחשבים ולרגישים לאחרים תהיה הזדמנות לתרום לאנושות ובטוח שתרומתם תהיה הרבה יותר יפה טובה מזו של הדורסנים והאטומים שמושלים היום בחברה.

כתבה מאוד מעניינת, עשרים לשתיים בלילה ואני קוראת במקום לישון ...

כ"כ נכון

יש לנו את גוף הפיזי ששם יש לנו את הגנטיקה המולדת והגנטיקה הנרכשת (מה שהגוף סופג מהסביבה ) יש לנו הגנטיקה המולדת של המוח שהיא הצורך של המוח לספוג כמו ספוג מהסביבה מידע לתןך ספריות המידע.שיהפוך לגנטיקה הנרכשת של הגוף והמוח שלנו(האישיות שלנו) מגיל אפס ואפילו לפני, עד גיל שלוש המוח קולט מידע כמו תוכי מעתיק כמו קוף,שם נמצע הידע. את הרגש אנחנו בונים ,מנעים לא נעים שחווים על חמשת החושים בילדות המוקדמת.בזמן החויה השלילית או החיובית המוח והגוף מפריש את אותם קוקטלים של כימיכלים שגורמים לרגוש, לרגיעה ,לאיזון ,.וזוכר גם מה החויה שהפעילה את אותה תחושה.ומקבע אותה במוח .כל פעם בעתיד שהמוח יפרש מצב דומה שם הוא ישחרר את אותם קוקטלים.נקרא להם פלוס חומר או מינוס חומר. אחרי גיל שלוש הילד מתחיל להפעיל את ההיגיון .וכפי הנראה זאת הסיבה שעד גיל שלוש המוח שלנו לא זוכר חויות שעברנו.כפי הנראה ההיגיון מתמקד באונה הימנית .ורק אחרי שהיא מתחילה לעבוד תהליך הזכרון אצלנו מתחיל להיות מושלם. אחרי גיל שלוש הילד מתחיל לשאול למה, שם הוא מתחיל לבנות את ההיגיון. בגיל חמש שש הוא מפסיק לשאול למה .הוא סומך על המבוגרים וגם הופך להיות עצלן. ואז האונה הימנית מתחילה להתנוון.אנחנו נשאל למה רק שיש לנו אינטרס. האונה השמאלית חושבת תוצאה , האונה הימנית חושבת סיבה . החויות החיוביות או השליליות שמהם מורכבת האישיות שלנו ביחד עם הסמים שהגוף והמוח מיצרים.הם אלה שנותנים לנו את הרגשת הכיף ( הרגשות החיובים או הרגשות השלילים) מאחר ובילדות עדין אין לנו הגיון כל חויה חיובית או שלילית מאבדת פרופורציה. המידע שאנחנו מכניסים למוח בילדות הוא מידע ראשוני(היסודות ועליהם בונים את שאר הבנין).שעל הסינפסות שלו נבנות אחר כך עוד ערוצי מידע שקשורים לאותו מידע. חוית הילדות המוקדמת מה שחוינו מהסביבה וסביבה זה הכל, והם מאוד חזקות (טבע,דפוסי חשיבה של עם, שפת אם,מאכלים,התנהגויות הורים אחים אזור מגורים מדיה ... ויש מיליארדי חווית.(ואפילו צבע שער ואורך שער,ותיספורת.וריחות ,וטעמים, אלה חויות אצל כל האנשים אלה אותם סמים,רק מה שמפעיל אותם זאת האישיות של כל אחד . והיא שונה מאדם לאדם במיליארדי פרמטרים. החינוך בילדות המוקדמת החשוב ביותר כי שם הילד מעתיק הורים וסביבה . (לא חיבים להסביר לו) החינוך חייב להיות באיזונים של כל המרכיבים שידועים לכולם .אהבה ,הערכה ,גבולות, אחריות ,עצמאות. יש פה שני בעיות .איך הילד מכניס למוח את מה שהוא חווה .הוא יכול להכניס בחיובי והוא יכול את אותו דבר להכניס בשלילי. והדבר השני הוא האקרעיות של הטבע ,ילד שרואה או שומע ,או מרגיש, משהוא מסביבתו שגורמת לו ללא שליטתנו לחוות חויה חיובית או שלילית. וזה צורך של המוח להיות מאוזן ע"י החוויה החיובית אבל גם השלילית . גם ילד בתחילת דרכו ,שאמא שלו תעטוף אותו בצמר גפן ,בסוף יצטרך להחשף מהסביבה לחרדה שתבנה את אישיותו(.ואפילו החלקה על שלולית פיפי וקבלת מכה בראש עם כאב יכולה לגרום לטראומה שתשב בתת מודע.)החוויה והחרדה הם צורך מולד של המוח, ושל יצר הקיום. כל התאוריות הם תוצאה של פילוסופיה עצמית .הם לא נבדקו מדעית. תודה על ההקשבה למי שהיגיע לסוף מימני הלל

הכל גנים אבא שלי יש לו תואר 2 במתמטיקה ואניב דרך להיות רוח. השפעה של סביבה מזערית אט בסט

למשל כדי למנוע מהילדים לשקר יותר מידיי (גם אחרי גיל 6) מומלץ ללמד אותם שאמירת האמת זה דבר טוב ומוערך אצל ההורים, כי לאיים עליהם בעונשים רק ידרבן אותם לשקר באופן יותר משכנע. עצה חשובה נוספת היא לא להחמיא לילדים על התכונות שלהם (השכל למשל) אלא על המעשים שלהם. כי אם מחמיאים יותר מידיי לילד על חוכמתו, הוא יחשוב שהערך שלו תלוי בהצלחות אינטלקטואליות ודווקא ימנע מאתגרים כדי לא להתסכן בכישלון. לצערי אני יודעת את זה מניסיון. אני ואחי הבכור תמיד "זכינו" בילדותינו להרבה מחמאות על חוכמתנו, ושנינו יצאנו דיי לוזרים בסופו של דבר. אבל אחותי ואחי הקטן יותר מעולם לא זכו לתשבוחות על שכלם ושניהם יחסית מצליחים בחיים. בכל זאת אני לא מרימה ידיים ולא ממליצה לאף אחד להרים ידיים ולנסות ללמוד להתמודד עם כישלונות גם אם זה משפיל נורא.

לגבי מה שצוין כאן שהמחקרים האלה לא תמיד אמינים. אני די מסכים, יש בעיה גדולה מאוד באקדמיה של היום. המחקרים האלה לוקחים שנים, וכדי לפרסם מאמר אתה צריך תוצאות. תוצאות הכוונה שאתה צריך למצוא איזו תבנית מעניינת, אחרת אף אחד לא יקבל את המאמר שלך. רק מה קרוה בפועל? יושב לו הדוקטורנט שהוא בד"כ זה שמוביל את המחקר. אם יש תוצאות אז מה טוב, אבל אם אין, הוא בבעיה. מה הוא יעשה הלאה? לא יסיים את הדוקטורט? ברוב המיקרים הוא פשוט ישנה משהו שיעזור לו להגיע למסקנות שהוא רוצה להגיע אליהן. מי שאמור לעלות על זה הם אלו שעושים ריביו למאמר (או המנחה). ברוב המיקרים הם עסוקים מדי בשביל לקרוא את כל הפרטים הקטנים ולכן הם לא שמים לב, והמחקר מתפרסם. כן, ככה זה עובד. יש מעט מאוד מחקרים מצוינים ואמינים, והמון זבל. בכל תחום, בכל מוסד אקדמי. אנשים צריכים לסיים דוקטורט, אנשים צריכים להתקדם בקריירה, צריכים לקבל קביעות, צריכים לקבל מענקים, וכו'. הרוב יעשו כל מה שביכולתם להצליח, גם אם זה דורש מהם להיות לא הכי ישרים שבעולם. האשמים אלו מקבלי ההחלטות באקדקמיה שבמקום לשנות דברים ותהליכים, הם מקובעים עם שיטות עבודה מיושנות. ולרובם פשוט לא אכפת. ראו הוזהרתם.

לגבי מה שצוין כאן שהמחקרים האלה לא תמיד אמינים. אני די מסכים, יש בעיה גדולה מאוד באקדמיה של היום. המחקרים האלה לוקחים שנים, וכדי לפרסם מאמר אתה צריך תוצאות. תוצאות הכוונה שאתה צריך למצוא איזו תבנית מעניינת, אחרת אף אחד לא יקבל את המאמר שלך. רק מה קרוה בפועל? יושב לו הדוקטורנט שהוא בד"כ זה שמוביל את המחקר. אם יש תוצאות אז מה טוב, אבל אם אין, הוא בבעיה. מה הוא יעשה הלאה? לא יסיים את הדוקטורט? ברוב המיקרים הוא פשוט ישנה משהו שיעזור לו להגיע למסקנות שהוא רוצה להגיע אליהן. מי שאמור לעלות על זה הם אלו שעושים ריביו למאמר (או המנחה). ברוב המיקרים הם עסוקים מדי בשביל לקרוא את כל הפרטים הקטנים ולכן הם לא שמים לב, והמחקר מתפרסם. כן, ככה זה עובד. יש מעט מאוד מחקרים מצוינים ואמינים, והמון זבל. בכל תחום, בכל מוסד אקדמי. אנשים צריכים לסיים דוקטורט, אנשים צריכים להתקדם בקריירה, צריכים לקבל קביעות, צריכים לקבל מענקים, וכו'. הרוב יעשו כל מה שביכולתם להצליח, גם אם זה דורש מהם להיות לא הכי ישרים שבעולם. האשמים אלו מקבלי ההחלטות באקדקמיה שבמקום לשנות דברים ותהליכים, הם מקובעים עם שיטות עבודה מיושנות. ולרובם פשוט לא אכפת. ראו הוזהרתם.

לגבי מה שצוין כאן שהמחקרים האלה לא תמיד אמינים. אני די מסכים, יש בעיה גדולה מאוד באקדמיה של היום. המחקרים האלה לוקחים שנים, וכדי לפרסם מאמר אתה צריך תוצאות. תוצאות הכוונה שאתה צריך למצוא איזו תבנית מעניינת, אחרת אף אחד לא יקבל את המאמר שלך. רק מה קרוה בפועל? יושב לו הדוקטורנט שהוא בד"כ זה שמוביל את המחקר. אם יש תוצאות אז מה טוב, אבל אם אין, הוא בבעיה. מה הוא יעשה הלאה? לא יסיים את הדוקטורט? ברוב המיקרים הוא פשוט ישנה משהו שיעזור לו להגיע למסקנות שהוא רוצה להגיע אליהן. מי שאמור לעלות על זה הם אלו שעושים ריביו למאמר (או המנחה). ברוב המיקרים הם עסוקים מדי בשביל לקרוא את כל הפרטים הקטנים ולכן הם לא שמים לב, והמחקר מתפרסם. כן, ככה זה עובד. יש מעט מאוד מחקרים מצוינים ואמינים, והמון זבל. בכל תחום, בכל מוסד אקדמי. אנשים צריכים לסיים דוקטורט, אנשים צריכים להתקדם בקריירה, צריכים לקבל קביעות, צריכים לקבל מענקים, וכו'. הרוב יעשו כל מה שביכולתם להצליח, גם אם זה דורש מהם להיות לא הכי ישרים שבעולם. האשמים אלו מקבלי ההחלטות באקדקמיה שבמקום לשנות דברים ותהליכים, הם מקובעים עם שיטות עבודה מיושנות. ולרובם פשוט לא אכפת. ראו הוזהרתם.

מרתק מדהים כמה הבדל יש בין שני משפטים שנועדו בסופו של דבר לעודד "כמה אתה חכם" "ודאי עבדת על זה קשה". מתוך השיטה של אדלר: יש הבדל גדול בין שבח (מחמאה) לעידוד. ההבדל טמון בהתכוונות. כשמעודדים זה לא מספיק לומר: "איזה יופי" או "כל הכבוד", יש להוסיף ולהסביר - לָמָּה? לדוגמא: לא רק: "איזה ציור מקסים" אלא "איזה ציור מקסים, הצבעים שבחרת ממש עושים לי שמח בלב!" שבח הוא מחמאה. מחמאה כשלעצמה עלולה להביך, על-מנת לתת למחמאה נופך של עידוד כדאי להוסיף אחרי הסופרלטיב את המילים "ואני אגיד לך למה אני חושבת כך..." ולהסביר . כך תקבל המחמאה תוקף , אמינות וכנות, כך זה ישמע באמת - אמיתי. 5. כמו בכל דבר, יש לשים לב גם למינון. חשוב לא להגזים. לעודד במידה ובמקומות הנכונים, כדי שלא ליצור תלות של הילד בעידוד. (למשל, בכל פעם שישרבט משהו על הדף, ירוץ לקבל "עידוד" מאמא/אבא). ציפיות גבוהות מידי מהילדים מייאשות אותם כי הם מרגישים שאף פעם לא יצליחו להשביע את רצון ההורים. 9. ילד שנבנה בנפשו רצף של חוויות מעודדות , יקבל בזרועות פתוחות כל אתגר וכל משימה מתוך תחושה פנימית שהוא יכול, מסוגל ונהנה מעשייה, לעומת ילד שטעם ייאוש ונבנה בנפשו רצף של חוויות מייאשות והוא מאבד את חדוות העשייה ומראש צופה לעצמו כשלון, וכך גם הוא מרגיש עם עצמו. 10. רצוי לא להשוות את הילד עם ילדים אחרים (או עם אחים ואחיות) - לעודד אותו על מה שהוא וליהנות ממה שהוא. 11. כשמעודדים חשוב להתייחס להתנהגות של הילד: "הצעקות שלך מאוד מפריעות לי..." או "נהדר איך שפינית את השולחן..." ולא " אתה ילד רע..." או את ילדה טובה...".

א. same shit ב. מדובר על היכולת לשקר, הם נותנים אפילו פיתרון איך להמנע מהנטייה לשקר ג. ומה אתה מנסה להוכיח בזה? שהמחקר לא צודק? שצריך לערוך אותו מחדש? המחקר מראה תוצאות שחוזרות על עצמן בין אנשים ממוצעים יחסית, בלי קשר לאותם אנשים מצליחים שאתה מדבר עליהם ד. WTF are you talking about?! נ.ב: אחלה כתבה, למרות שאין לה שום קשר אלי...

מוטיבאציה נכונה להצליח ולהתאמץ, הליכה בדרכי יושר...ועוד, הן תכונות שניבנות בהרבה מיקרים (=בתהליך החיברות, קרי סוציאליזציה). יצירתיות יכולה להיות קיימת, אבל יש לשכללה...ויש לעזור לילד לפתח בטחון עצמי. נכון שהגילים הצעירים הם הבסיס, אבל הם לא סוף הדרך....ויש לא מעט מיקרים "הפוכים"....שמי שלא ציפו ממנו, הוכיח "דוקא" את עצמו.

יש דבר בסיסי אחד שהם לא לקחו בחשבון בכל המחקרים וזה אופי ההורים וידיעתם איך מגדלים ילד. רוב האנשים לומדים את המינימום שנים שלהם, נומר עד שמינית.תיכון.זה 12 שנות לימוד. כמה שנים הורה משקיע בלימוד על איך לגדל ילדים? רוב ההורים מגדלים את ילדיהם לפי האינסטינקט ההורי שזה הידע הנמוך ביותר של האדם. אף הורה אין לו טיפת מוסג איך המוח האנושי מתפתח ומה אפשר לעשות כדי לגרום להתפתחותו של מוח הילד. כבר פה יש נפילה גדולה באיכות הגידול של הילד. בנוסף אף אחד במחקר הזה לא חקר את ההורים. מי הם איזה בעיות יש להם איזה אנשים הם, באיזה סוג של משפחה גדל הילד. איזה מהמורות היו בפניו מימיו הראשונים. לא ארחיב פה רבות אבל הקיבעון הפסיכולוגי של כל החוקרים למיניהם הוא אחת הסיבות לצורת התפתחותו של העולם. ואנחנו רואים את התוצאות. לכן נראה לי שכל המחקר הזה לא באמת מבין איך מתפתח הילד ואיך אפשר לתרום לו להתפתחותו ואת התפקיד המכריע של הוריו בגדילתו.

אני חושבת שנכון שילד נולד עם תכונות מולדות , אבל עם עבודה ,התמדה, חיזוקים ,תמיכה ... ניתן לשנות ולחזק חולשות בילד .

הכתבה מעניינת מאוד, ובייחוד ממחקר 2 והילך, אבל כמעט תמיד טוקבקיסטים מגיבים לכותרת מאמרים, לתמונה, ולתחילת המאמר. זכותך לרפרף, אבל אם אתה כבר מגיב, תהייה רציני ותקרא את הכל.

אם הברירה היא בין להחזיק עסק ולחזור ב18:00, ללשבת כל היום בבית, בבקשה לא להטיף מוסר.

ממש שטויות..לא להיסחף אחרי מחקרים גורפים...מי שמפנק את הילד שלו ולא מציב לו גבולות ברורים שמבהירים לו מי הסמכות בבית ---אוכל אותה בגדול.זה מה שקורה היום ברבים מהבתים שחשוב להם "הכייף" של הילד...לא משנה מה היכולות של הילד מה שחשוב הוא המוטיבציה שלו ללמוד גם אם הוא הכי יצירתי בעולם..., מה שחשוב הוא המוטיבציה שלו לשנות ולשדרג כל מה שהוא באמת ירצה לשנות וכוח ההתמדה והעקביות שלו שזה דבר שבא מן הבית בלבד.אנשים יכולים להשתנות רק כאשר הם באמת רוצים להשתנות ומשקיעים בכך מעשים ולא דיבורים...חשובה משמעת עצמית והתמדה וזה בא רק מהחינוך של הבית בלבד. לא חשוב להצטיין כמו שכתב ארז מחיפה בתגובה מספר 5 הוא צודק .צריך להתפתח בחיים ,ללמוד ,להתקדם,לממש פוטנציאל אישי, כך שנוכל לחיות בשביל לשמוח ולא להשתעבד לכסף.צריך כסף אבל לא שיעבוד טוטאלי.הכל במינון.

מחקר מעמיק יותר גילה שלילדים שהתאפקו וקיבלו בשל כך 2 מרשמלו -יש יותר חורים בשיניים מלאלה שלא התאפקו. כמו כן, לפי תוצאות המחקק- 70% מאיתנו דפוקים, בעלי בעיות חברתיות והתנהגותיות, שמנים ולא מוצלחים!!!. אממה, אנחנו הרוב!!!. נ.ב. הילדים שהתאפקו רבע שעה גילו שסוכריית מרשמלו אחת לא כל כך טרייה. ח ח ח

רמת המתאם הסטטיסטי בין תכונות הילד בגיל 5 וגיל 25 אינה מוכיחה היעדר תרומה של ההורים על תכונות אלו. לדוגמה, ישנם נתונים ברורים, בולטים וחד משמעיים על הקשר בין הרמה הסוציוקונומית וההשכלה של ההורים לבין הצלחת הילדים באקדמיה ובשוק העבודה וכן לסיכוי לעסוק בפשיעה ולהתנהג באלימות. בנוסף, ישנם מחקרים המצביעים על השפעה ברורה של צפיות ויחס החברה לילד על התפתחותו וכן על התקבעות יחס וציפיות אלו בגיל צעיר. בקיצור, לא ברור כיצד הסקתם מתוצאות המחקר הראשון את המסקנה שלהורים אין השפעה על הילדים בהתחשב בעובדה שהתוצאות "מוכיחות" באותה המידה טענות אחרות, ובהתחשב בכך שהמסקנה אינה מתאימה למחקרים אחרים.

קראתי בעיון רב את הכתבה. שהיא מענינת מאוד בפיתחה אתם מספרים בהתלהבות הסטרית על הג'ינג'ית שממריצה את ילדה לחיות על לימודים, וחיים בקרב זרים. מטפלת, חוגים אין סופיים אין לה פנאי אליהם, ולילדיה אין (על פי הכתבה) זמן לפתח קשרים חברתיים. בעיני זה רע. הם עשויים להיות חכמים ורחבי אופקים , להפליא, אולם, היכן הזמן שמגיע להם להיות סתם ילדים? לשחק, להיות בחברת בני גילן, ולהתפנק עם הוריהם? כל יום חוגים , ופעילויות אין סופיים

קחו ילד עני שקונים לו מרשמלו רק בחגים או פעם בחודש לעומת ילד עשיר שיש לו קבוע בבית חבילות של מרשמלו והוא יכול לאכול מהן כמה שהוא רוצה עד שכבר נמאס לו. עכשיו, למי המרשמלו יותר אטרקטיבי ? לילד המפונק שיש לו הכל או לזה שאין לו בכלל ממתקים בבית ? התשובה ברורה. בנוסף לכך: איפוק רוגע ושלווה הן תכונות שנספגות מהבית, מההורים, כיוון שידוע שילדים מחכים את ההורים שלהם. לטרטר את הילד מחוג לחוג ומפעילות לפעילות ולגרות אותו באין סוף תחומים, לא מאפשרת לו ללמוד קצת להיות עם עצמו לבד ולא לעשות כלום והוא פשוט מתרגל להיות כל הזמן בלוח משימות כמו רובוט מתורגל. ואז כשהוא צריך לשבת ולהתרכז במשהו אחד לאיזה שעתיים והמשהו הזה הוא גם לא כל כך מעניין - אז הוא לא מסוגל. הוא לא מסוגל כי כך הרגילו אותו, שתמיד חייב להיות מעניין וכייף ואחלה וסבבה ולעבור מחוג לחוג ומתוכנית לתוכנית ומבילוי לבילוי ואחר כך קוראים לזה "הפרעות קשב וריכוז" ההפרעות האלה הם תולדה של הסביבה, של התרבות הקופצנית, המהירה והריקנית שבה אתם מגדלים את הילדים שלכם.

To be reliable, the above article has to take in consideration the environment factor (penetration) on the Phenotype. Without going in professional genetics considerations, and as a rule of thumb, the environment will have a ~70% of contribution to the phenotype. Otherwise were the evolution is???????

אחרי 120 מה זוכרים ילדינו? את מצעד החוגים האין סופי שהובילו לציון 745 בפסיכומטרי, את קול האם בטלפון ואת פני המטפלות המתחלפות או אולי, מחשבת כפירה, את טעם השניצל, את ריח העוגה את היד האוחזת ביד בדרך לקופת חולים, את החיוך בדלת, את הנוכחות, סתם נוכחות בבית. אשת קריירה ואני מכיר אחת כזו, נימצאת בשביל הילדים בלי לחלק הוראות בטלפון. מגיעה לפני 18:30 וכאשר בתקופות לחץ והעדרות נעזרת בבן זוג ולא מאצילה סמכויות למטפלות. אה...שכחתי ביטול "חלוקת העבודה המסורתית" קרי, חלוקה הוגנת של המטלות בין האיש והאשה. דרך אגב, המילה "עובדת" מהשעה 14:00 היא מכבסת מילים. היא מתמרנת את הילדים...

תמר רובינשטיין שמוצגת בתחילת הכתבה היא ללא ספק אישה מוכשרת, אך בבניית משפחה יציבה וחינוך- לא הייתי מתייעצת איתה בשום אופן , ועל כן אני חושבת שהעובדה שבחרתם בתחילת הכתבה להציג אישה העונה להגדרה הישראלית "מוצלחת" מוטעית בהקשר הזה. כשילד יוצא מבית הוריו המציאות תאלץ אותו לסלול לעצמו את הדרך - כי זה חלק מההשרדות שלו. כחלק מההשרדות שלו הוא יהיה חייב לפתח בטחון עצמי, נחישות, עוצמה אישית, אמונה בעצמו ובדרכו וכנראה גם יצירתיות. כל אלו הם דברים שמפתחים אותם. כי המציאות מחייבת. מה יהיה- אפילו מגלי עתידות לא יודעים. אתה יכול לצאת לשוק העבודה בתקופה של שפל ואז אכלת אותה ולא משנה עם איזה תואר, אתה גם יכול לצאת בלי שום תואר בתקופה של גאות ואז יהיה לך יותר קל להכנס ולצמוח. ועל קשרים עוד לא דיברתי.... האם חייבים תואר? לא. האם חייבים יצירתיות- זה הכי עוזר. בסופו של דבר אופטימיות, נחישות, יצירתיות, אמונה בדרך, ושוב ושוב אופטימיות וגם קבלת עצמית הם התכונות שיביאו אדם למקומות הנכונים עבורו. עוד דבר- אני באה מתחום האינטרנט- ובעולם שבו אתה נדרש להיות אוטודידקט, מליון חוגים זה לא מה שיעזור לך בחיים, אלא כלים ומנטורים- אנשים שהםפ כאלו בעצמם.

מחקרים אמורים להיות על מדגמים מייצגים, לא?

עליתי לארץ לפני שנתיים ואני מתגעגע לישראלי האמריקאי ולאמריקיים שמאוד נחמדים לעומת זאת הישראלים ממש מגעילים אותי חסרי דרך ארץ בוטים אינטרסנטים רודפי בצע מגעילים, ואנחנו צריכים להיות אור לגויים עם סגולה איפו אבדו האנשים של פעם הירושלמים הנחמדים הטובים הלא קנאים. יש הסבר כי פה איבדו כל צלם אנוש כן ואני לא יכול לחקות לצאת מפה אבל אני אומר אולי זה ישתנה אולי המנהיגים יתחילו לדאוג לעם במקום התחת שלהם אולי תיפול עלינו פצצת אטום ואז האנשים יהיו יותר טובים ולא דתי אבל אולי המשיח יגיע אבדנו כל צלם אנוש חבל

בחו"ל במקום בו נולדתי הורי החליטו לעשות ממני גאון -אזי בגיל 5 התחלתי ללמוד בכיתה א-בבוקר בבית ספר ממשלתי ואחה"צ בבית ספר יהודי-בשעה 17.30 כשחזרתי הביתה קיבלתי שעורים בפסנתר או באנגלית או בחשבון-פעמים בשבוע שעורים בשחיה-היות ובחופשים למדתי את חומר הלימוד של השנה העתידית קפצתי כיתות ב' ו ד' ,הייתי תלמיד טוב כל הזמן למדתי אכלתי השמנתי,בסופי שבוע ביקרתי בהצגות ,קונצרטים, בלט-סיימתי בית ספר יסודי נכנסתי לתיכון לקראת גיל 10 התחלתי ללמוד בתיכון -כל התלמידים גברים ואני ילד שרוצה לשחק-בגיל 14 סיימתי תיכון-ובגיל 15 רשמו אותי לאוניברסיטה-מזלי שעלינו ארצה והחלטתי שאני רוצה לחיות את חיי-כך הפכתי לנורמלי-היום אני נשואי יש לי4ילדים בוגרים-אני לא דחפתי אותם להיות גאונים אך כולם בוגרי אוניברסיטה

ואולי הילדים לא יהיו היפרקטיבים. ואני לא מבקרת אותך. את נהדרת, אני מכירה אותך קלות, אבל גם את קופצת מפעילות לפעילות. מנוחה. שקט רגיעה בלי תחרויות ומצויינות בלי סוף זו עצתי

א. אין כזה דבר 'יצירתיות', כי אם חדשנות. ב. נטיה לשקר הינה פטולוגיה פסיכוטית ולא שום 'כשרון'. ג. רובן המוחלט של ההצלחות המהותיות, במדע וכיו"ב מקורן באנשים מוכשרים, מלידה כמובן כמו כל כשרון, מכאן שלא נכשלו יותר מדי במהלך חייהם, לבטח לא בגיחוך ששמו בית-ספר, אלא אם באו משכונת/משפחת פשע. ד. בחיים הרוב אינו מפתיע, אלא צפוי, ידוע, מוכר וברור מטבע הדברים. * הכתבה מנסה לספק לגיטימציה לאנרכיה פטולוגית נרחבת, לקעקע את ערכי המשפחה ומתעלמת מהמסקנה היחידה המתחייבת מטענות המחקר: אם משפחה צריכה להיות בבית עם כל ילד עד גיל 5 לפחות. בבקרים זמן לסידורים.

אני מכיר אישית אנשים שהיו מופנמים וחסרי ביטחון וכיום הם מוחצנים ומלאי ביטחון כי הם עשו שינויים גדולים בעצמם במשך השנים

נשמע הגיוני מאד שהאופי בגיל 8 יישמר באופן די זהה עד לגיל 40. כל מה שחוקרים הרבה יותר רציניים טענו עד היום, וזה לא סותר, זה שההורים והסביבה ב*ינקות* ובילדות המוקדמת מעצבים מאד את האופי של הילד, או ליתר דיוק דפוסי התנהגות והתמודדות חברתית. גיל 8 זה כבר מאוחר. אז הורים יקרים, אל תחשבו שהמחקר הזה צריך לנקות לכם את המצפון אם אתם לא משקיעים בילדים שלכם!!

לא הצלחתי לקרוא הכל, הגעתי עד לחוגים. נראה לי שהבנתי את הפואנטה.

אהבתי את תגובתך. הגבת באותם הדברים גם בגלובס לטור של דרור פויר :) אני זו שהגיבה לך שם עם הנדנוד ראש ההודי - לאות הסכמה :)

לא נורא, חבר'ה. גם מנקי רחובות הם אזרחים חשובים בכל חברה!

ובסופו של דבר כולם מתים והזכרון הוא לא יותר ממחשבה. אז מה הערך האמיתי של הצטיינות, כסף? כל דבר שהוא בר חלוף, חי ומת, הוא חלול וחסר ערך. כסף הוא נייר והאנשים שמקריבים את חייהם להשיג אותו הם בזבוז מוחלט של חיים, חלולים וריקים וחסרי תוכן הם.

שהייתי מתבודד בלי חברים מעדיף מחשב וטלויזיה ואולי 2 שדיברתי איתם קצת מאוד לא ביישן אבל לא בטוח בעצמי גם במיליון אחוז אחרי 10 שנים הפכתי להפך מכל זה לא אוהב לבזבז זמן על שטויות יש לי חברים טובים כמו אחים מפה ועד ארה"ב יש עליי בנות בלי סוף ואני מודע לעצמי ובטוח בעצמי ואף אחד לא יכול להוריד אותי למטה מה שגם אני מצליח באינטרנט ועושה יותר מ20 אלף בחודש מפרויקטים שהמצאתי כל המחקרים זה בולשיט אחד גדול אם הייתם יודעים כמה אנשים השתנו מגילם הקטן...

אותה דת המטיפה ושוטפת את מוחותינו שחייבים להצליח ולהצטיין ולנצח תמיד ובכל מחיר. אותה דת שיקרית שגורמת לאדם לחוש בכל רגע ורגע כי הוא אינו עומד בציפיות ובמשימה - להצטיין , להצטיין ולהצטיין , כל הזמן , בכל רגע ורגע. באנו לעולם קודם כל על מנת כדי לחיות. אפשר לחיות גם בלי להצטיין. להיות איש פשוט ... להנות מהחיים ... מהשלווה ... לא לרדוף אחר כסף , כבוד והערכה. להנות משיר יפה ברדיו , מביצת עיין על לחם שחור ,מכוס חלב קר , מבוקר רגוע ללא טלפונים ואינטרנט. להנות מציוץ ציפורים בבוקר... המירוץ אחר הכסף , הכבוד וההערכה וההיסגיות גובים מחיר כבד מאנשים רבים במאה ה 21. אנשים עורכים כל הזמן השוואות מי מצויין יותר , מי מצליח יותר , מי מנצח יותר, מי עשיר יותר. אנשים שוכחים כי באו לעולם כדי לחיות , להעמיד צאצאים ולחיות.

לא מתווכח עם תוצאות המחקרים (אין לי הכלים והידע), אבל ראוי לציין שהמיעוט שמצליח לעיתים להפוך את הגורל ה"גנטי" שלו הוא זה שמשנה את העולם - הילד המגמגם שהפך לנואם, הבחור העני והדחוי שלא גילה שום כשרון והפך למיליארדר. אחד מקרובי משפחתי היה ילד פרוע ומגושם במיוחד - מאלה שתמיד נפצעים ומפילים דברים, ומאד לא אקדמי - והפך למנתח לב מהידועים בדרום אמריקה. זה נכון שברוב המקרים אין הפתעות מרעישות - ואת זה מחקרים שמחפשים מתאם מגלים יפה, אבל את ההסטוריה, העולם סביבנו, בנו הרבה יותר כאלה שדווקא התגברו על הפגמים או המגבלות. אתה יכול לנבא מצויין את הממוצעות של אלף ממוצעים, אבל האחד שלא ניבאת הוא זה שיזכרו הרבה אחרי שייגרסו את המחקרים שלך.

פשוט כמו לירות חצים ולצייר סביבם מטרה. אין לי אמונה במחקרים מהסוג הנ"ל המיוחד אחרי שלמדתי סטטיסטיקה. תבחר אלפה מספיק גבוהה ותוכל להוכיח שבן-אדם הוא דינוזאור ( במובהקות גבוהה כמובן ).