the comments to your reply are much better than you reply. I like you and I bought your books , but this time you are completley wrong. check out comment #32

התשובה כפי שאני רואה אותה היא לא להשוות את עצמי לאף אחד, אלא לעצמי בלבד, איפה הייתי ולאן הגעתי, ואם הגשמתי את המטרות העצמיות שלי, לא את המטרות שראיתי בדשא של השכן-כל צורה אחרת של השוואה, מנתקת אותי מהאני האמיתי שלי, ולהשוות אותי לאלו שמזלם שפר פחות משלי, זה בעיניי להתנחם בצרות של אחרים-לא מתאים לי בכלל, להשוות אותי לאלו שמזלם שפר יותר משלי-ייתכן ואני מסוגלת בזכות זה לשאוף גבוה יותר, אבל אם זה מעל ליכולות שלי-זה רק יגרום לתיסכול. פה שכל אחד יעשה עם עצמו את הבדיקה ויראה עד לאן המסוגלות שלו יכולה להגיע...

ולמרות הכל ואף על פי כן, אם נדבוק באימרה - "איזהו עשיר השמח בחלקו" - מסכת אבות, פרק ד', משנה א', שכן, העושר אינו נמדד אלא בתחושת הסיפוק ממה שיש לך, (ואגב, אין כאן הכוונה ללמוד להסתפק במועט), אלא, שתמיד אפשר להמשיך ולשאוף, ובמקביל, להודות על הנמצא והקיים, ולהמשיך לשאוף ולהשתפר...ולזכור תמיד לאזן בין הרצון לשאוף לעוד ועוד (כמו במשפט - "אוהב כסף-לא ישבע כסף"... ומי שיש לו מאה רוצה מאתיים ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות, וכך, ככל שיש לאדם יותר, כך הוא מרגיש שחסר לו יותר... לבין הסיפוק של הקיים והמצוי, (כלומר, לאזן בין המצוי לרצוי) ולהנות מהדרך של הצבת המטרות והיעדים והשגתם.

בהשוואה לאחרים, אני בהחלט בינוני. בלימודים, בעבודה, בצבא. בשום מקום לא הייתי "הכי". לא הכי טוב אבל רחוק מלהיות גרוע. א ב ל, כשאני מסתכל על החיים שלי, אני מרוצה, לא מתחרט על כלום ומאושר ממה שיש. אז אם מישהו יותר מצליח ממני? שיהיה לו לבריאות. מוזמן לבוא לעשות איתי על האש בגינה..

אז הפתרון הוא להיות ראש לשועלים? אנו צריכים לשאוף להיות מצויינים אובייקטיבית ולא לומר - טוב, אז אני יותר טוב מאותו חסר בית שראיתי אתמול ברחוב, די לי. הפתרון הזה הוא מלאכותי וכל אדם שבאמת בוחן את עצמו ייכשל במימושו.

טעות משונה לכתוב כתבה על אדם בינוני שחש בינוני, ואז לומר לו שהוא לא בינוני אם הוא יסתכל על קבוצת ייחוס אחרת. בינוניות הוא מושג אובייקטיבי, ולא סובייקטיבי. הכותב מנסה להפוך אותו סובייקטיבי והטיעונים לכך אינם לוגיים. כדי להרגיש לא "בינוני" כדאי פשוט להיות מחוץ לתחום הבינוני.עובדתית.

מתחבר בסך הכל לכתבה, והיא בכוון הנכון. אך לא מספיק. "צד אחד היא מדרבנת אותנו לנסות להשיג יותר ומצד שני גורמת לנו לתסכול. גם מועילה וגם מצערת". מה דעתך על גם מצערת וגם מצערת? סוסים כדאי לדרבן. פחות זה יותר. להשיג זה לרוץ יותר מהר ממישהוא שגם ככה עייף מלרוץ. השוואה מכל סוג היא מקור כל הרע. ובלי להתפלסף אני לא יכול - כל אחד מאיתנו, סך הכל אוסף גנים שלא בחרנו, משפחה וחברים שלא שלטנו בהם בהתהוותינו (אולי אחר כך, אבל זה תוצר של השאר), ומספר רב של ארועי סביבה רנדומליים שהאין אלוהים (קוביה) מטילה עבורינו, וכן - כמה החלטות שאנו קוראים להם "שלנו" שבעיקר משקפים כלום שלו אנחנו קוראים אנחנו. אז למה להתאמץ את שואלת? ואין שום משקל למה שאנחנו עושים אתה יוצא חוצץ? לחלקנו טיפוס מתמיד נותן משמעות לחיים. אם אתה כזה, טפס חביבי. טפס. רק עשה זאת בשבילך. לא כדי להיות ראשון. בטח לא כדי להיות לפני מישהוא אחר (מה אכפת לך ממנו?). והכי חשוב - תהנה כל עוד הרגליים מושכות, ותשקיע במשהו שיעזור לך להנות כשיהיה לך גבס או כשתותש.

יש לי בעיה בראש - אני כל הזמן משווה את עצמי עם אחרים. בעיקר בלימודים אבל גם בנושאים אחרים. נכון שזה מדרבן אותך להשתפר, אבל זה הופך את החיים לסיוט. כל השוואה היא צביטה בלב שמונעת מממך לשמוח... בלימודים המצב הופך להיות מגעיל יותר. כל בן אנוש נאמד במספר אחד - הממוצע. זה מה שקובע מה אתה שווה. אתה לומד הרבה שעות ביום ואז הולך לישון לא מסופק, בלי חיוך. כל שניה שאתה לא לומד, אתה מרגיש אשם. ואז כשבאה חוסר הצלחה, אתה מאשים את עצמך שוב. לפעמים אתה מתעצבן מזה שאדם אחר בעל אותם הישגים כמו שלך בערך, כי אתה חושב שהוא השיג אותם בפחות מאמץ. עצם זה שאדם מבצע השוואות, זה מוכיח שהוא לא מוצלח. אדם מבריק באמת יודע שיש לו "נישה" שבה הוא תותח והוא נאחז בזה.

החברה שלנו תמיד משדרת לנו מסרים של "רעב לעוד", לא משנה כמה השגנו בחיים. אנשים צריכים לשנות את הגישה- כן לשאוף קדימה, אבל גם להינות מההישג שהשיגו, להסתפק במה שיש להם, אפילו לזמן קצר, עד האתגר הבא. אחרת, אדם כזה לא יכול להיות מאושר אף פעם!

לדעתי הדרך הטובה ביותר להסתכלות, היחיא להבין שאין אפ אחד מושלם ולכן אהמוצלחות אינה כיוון, אל פיזור, .. כלומר לכל אדם יש אוסף תכונות משלו , שאיתו הוא משחק בעולם, ואין אפ אחד כמוהו, מכן שהוא הכי טוב (הכי גרוע ) בליות עצמו.. המטרה שלי תמיד היתה להיות אני הכי טוב שאני יכול להיות, כלומר שלם עם עצמי עם החלטותי שגיאותי שגעונותי ותחלואי, וכל בוקר אני חושב איך להיות אני עצמי הכי טוב, ובכל לילה אני זוכר את ההצלחתו (הרבות שתמיד יש) שעשיתי באותו יום , חשיבה זו תמיד תמיד עשתה אותי מאושר ועם זאת בעל מוטיבציה גבוהה. בהצלחה!

קח 10 אנשים והשווה ביניהם. מה תשווה? בוא נתחיל ביופי: מצאת שאיש מספר 3 הכי יפה. נמשיך באינטלגנציה: נמצא שאיש מספר 7 הכי חכם. עכשיו נמדוד גובה: וואוו, איש מספר 1 הוא הגבוהה ביותר... וכך נמדוד את הנחמדות, ואת התמימות, ואת העזרה לזולת, ואת רמת השכר, ואת התפקיד בעבודה, ואת מספר הילדים, את גודל העו"ש, את המשקל, את כמות הנעליים בארון... ואת...ואת... ואת... עוד מליון תכונות. בכל אחת מישהו אחר יהיה הכי טוב. עכשיו תגיד לי מי כאן בינוני? כדי למדוד צריך להשתמש בסרגלים שונים. בסרגל אחד אין יותר טוב ממני. בסרגל אחר - אני הכי גרוע... אני מכיר חוקר ומרצה באחד ממוסדות האקמיים בארץ, איש מבריק שתרם ידע עצום לעולם המדע וחינך דורות של סטודנטים, הגר בדירת שיכון צנועה, ונוסע לרוב בתחבורה הציבורית. ולעומתו אני מכיר "סלבית" אחת, שצמחה מתוך אחת מתוכניות הריאליטי של התרבות המקומית, שלא חסר לה מאומה: גרה בווילה "שווה", נוסעת באודי גג נפתח, רואים אותה כל יום בטלוויזיה, מוזמנת לכל אירוע נוצץ.. וכו. עכשיו תגיד לי - מי הצליח יותר?

ותהנו מהחיים. מעבר ללימודים ולעבודה, זה כל מה שבן אדם צריך. ובריאות.

העניין הוא לא כמה השגת אלא כמה מיצית את הפוטנציאל שלך בנסיון. אם עשית את כל מה שאתה יכול אתה יותר מוצלח מרוב האנשים. זה האתגר האמיתי. לפעמים אתה רואה אחרים שיש להם בית יותר גדול, רכב מפואר יותר ואתה בטוח שזה בגלל שהוא יותר מוצלח ממך ושאתה לא שווה מספיק. אבל אם תסתכל על המציאות שמאחורי הקלעים, בדר"כ תגלה שההורים עזרו להם לא מעט בקניית הבית, או שזה רכב מהחברה ומחר אם יפטרו אותו הוא ייסע באוטובוס. לעומת זאת אם אתה נותן את הנשמה במה שאתה עושה, תהיה גאה בהישגים שלך. הערך שלהם שווה פי כמה. דע להעלות מעט את רף ההשגיות שלך כל פעם בהתאם לפוטנציאל שלך, ובו"ז תפתח את הפוטנציאל שלך כדי שתוכל להעלות את הרף עוד יותר. תהיו החברים הכי טובים של עצמכם! הרצאה של מאמן הכדורסל האגדי ג'ון וודן על מהי הצלחה אמיתית: http://www.ted.com/talks/lang/eng/john_wooden_on_the_difference_between_winning_and_success.html

בעידן הקפיטליזם שולטת הבינוניות והרדידות המחשבתית במרדף אחר הכסף. בלימודיי התחלתי תואר שני ויכולתי אף להמשיך לדוקטורט במדעי החברה, אך מבחינה פרקטית לא הייתי מצליח לפרנס את עצמי ומשפחתי, ובסופו של דבר השלמתי תואר שני במנהל עסקים (כמו רבים אחרים היום). אני עובד בחברת הייטק שכמו הרבה חברות אחרות בתחום, כבר לא מתמקדת באיכות אלא בהורדת עלויות ובגיוס כח אדם זול בהודו. מה שמעניין בשורה התחתונה זה רק: "כמה זה עולה לי". רבים מחבריי שהצטיינו בלימודיהם בסופו של דבר גם התאימו את עצמם למערכת, ועובדים בחברות גדולות, בתפקידים הקשורים במישרין או בעקיפין לכספים. בעידן כזה, מה הפלא שרבים מאיתנו מרגישים שאינם ממצים את עצמם ונהיים בינוניים רק על-מנת לפרנס את עצמם ומשפחתם?

המצוינות כמושג, משמש רבות ככלי ניהולי לדרבן אנשים להשקיע בעבודה, כשהמדד הוא השוואה לאחרים תוך השלמה עם איזשהו קוד התנהגות חברתי . הרבה חברות שוזרות את המילה מצוינות בהגדרת המדיניות של החברה עד כדי פלצנות. הרבה פעמים סהו דירבון מוסווה להתנהגות אגרסיבית והכל כדי שהבן אדם יקדיש עצמו לחברה. באופן מעשי אין מה לעשות, הצלחה מחולקת בין בני האדם ככל משתנה אחר: בפילוג סטטיסטי ,ישנם מצליחנים, מפסידנים- בשני קצוות העקומה והרוב הדומם שהם 85 אחוז מהאחרים. כדי להצטיין לא תמיד נדרשים כישורים כמו ידע במתמטיקה למשל. רוב המצליחנים הגדולים אינם בעלי כישורים מיוחדים במקצועות עיוניים ראליים, הם פשוט יותר לוחמנים, חנפנים, חסרע עכבות מאחרים- עניין של אופי. אם אינך כזה- עליך להבין זאת ולהשלים עם זה.

יש גם משפחות כאלה

מי שיש לו הורים עשירים או שהוא יפה יותר-כבר עבר את סף הבינוניות. כל השאר צריכים להיות חכמים יותר. מי שלא מצליח להחכים נשאר בינוני.

התרבות המערבית משדרת לכל אחד מאיתנו שההצלחה תלויה רק בנו ואם נעבוד קשה ונלמד ונחתור להשגים נגיע רחוק. אבל זה מאד רחוק מהאמת, זו אשליה שזה תלוי רק בנו רוב הסיכויים שאם אתם לא באים ממשפחה עשירה הם שלא תגיעו רחוק ההון בעולם המערבי נשאר אצל אלה שיש להם אותו מלכתחילה (יש כמובן חריגים אבל הם זניחים) התסכול נובע מכך שיש לכולנו תחושה שזה תלוי רק בנו וכשזה לא קורה אנחנו חושבים שעשינו לא מספיק. אז שתדעו זה לא תלוי בנו בכלל זו אשליה שבעלי ההון רוצים שנאמץ כדי שלא נטריד אותם כשהם משמרים את ההון שלהם ואפילו נעריץ אותם שהם מצליחים ואנחנו לא.

בלימודים בספורט בעבודה בעצם בכל מה שאני עושה בחיים אף לא הייתי טוב יותר מהרוב או חלש יותר מהרוב תמיד הייתי באמצע. לפעמים בינוני+ לפעמים בינוני - תמיד אני אומר לעצמי שאני חייב להשתנות ....אבל אתם בטח יודעים קשה להכניע את הבינוניות!

אם אתה משווה את עצמך לאלה שאתה מכיר הטובים ממך אתה יכול להגיע לרמה שלהם, צריך להשוות למודל אידאלי ואז אתה יכול להתעלות עליהם

הֱוֵה זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים חברים, יש לנו הרבה מה ללמוד מחז"ל. ואני אומר את זה כאדם חילוני.

הוא מרגיש בינוני כי הוא באמת בינוני. הוא בחר לעצמו מסלול חיים בטוח ונוח, הוא לא מימש רבע מהרצונות והחלומות שלו והכול בתירוץ של נוחות וקופסאות. אל תשקר לבחור המסכן, ואל תשקר גם לעצמך, רובנו המוחלט בינוניים פשוט בגלל שאנחנו לא לוקחים את מי שאנחנו ומנצלים את זה. נשארים במה שאומרים לנו שאפשרי, הגיוני והכי חשוב, נכון. זו הכול טעות.

ההשוואה בלתי נמנעת ויש בה חיוב רב, אבל העזר בה לקביעת המטרות והיעדים שלך עצמך, ותו לא! אחרת תישאר רק עם קנאה, רגש הרסני ומיותר לחלוטין. את מצב האגו שלך תגזור מהשוואה אחרת, מזו של אתה עצמך היום לעומת אתה עצמך לפני שנה (או פרק זמן רלוונטי אחר) ביחס ליעדים שקבעת. מזו האחרונה באים התסכול או הסיפוק העצמי. כמובן שההשוואה חייבת להיות בתחומים ריאליים וברי השגה מבחינתך.

כתבה בינונית....

חשבתי על זה רבות בעבר וראיתי שכאשר אני משווה את עצמי לאנשים עם הישגים נמוכים רמת המוטיווציה יורדת ורמת האגו עולה....עדיף להשוות את עצמך למוצלחים וכך לשאוף למצוינות ולהוריד את האגו !!!!

במקום להשוות את עצמך לאנשים טובים יותר בחרת להתחכם על האגו ולהשוות את עצמך לאנשים פחות טובים ממך. תנסה להתעלות אל מעבר לאגו ולא להשוות את עצמך כלל.

הסיבה לכך היא שבהיותנו שונים, כל אחד מאיתנו יכול להיות מבריק בדבר אחד מסויים ובינוני באחר. עם זאת לא כל מה שאנחנו באמת טובים בו מתגמל אותנו באושר, או בהכרח יעיל או מועיל באיזשהו אופן. אני אישית תמיד הייתי בינוני (עד גרוע) במתמטיקה, אך בעל יכולות הנדסיות גבוהות וראייה מופשטת טובה. מסתבר שאנשים שלא טובים במתמטיקה לא הולכים ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה. זה די מפתיעה כי ברמה מסויימת מתמטיקה דומה מאוד לפילוסופיה ומחייבת ראיה מופשטת והבנת התמונה הגדולה ללא ירידה בפרטים בהכרח (כי לפעמים התמונה היא גדולה כל כך שאם תנסה להבין את כל החתיכות הקטנות לא תהה מסוגל לראות את כולה). על כל פנים, רוב האנשים האנליטיים מהמחזור שלי כבר מזמן פרשו. אני היחיד מהכיתה שלי שהמשיך לדוקטורט. אני עדיין מאוד מתחבר עם מה שנכתב, כי לאורך כל הדרך ישנם אנשים (מרצים, חברים לכיתה וכו...) חלקם מדכאים אותך, חלקם הרבה יותר מוכשרים ממך (בדברים מסויימים), ואם הצלחתך נמדדת בנקודת מבטם אותך עדיף כבר לוותר מראש. צריך לדעת מול מי להשוות את עצמך ובמה להשוות, לפעמים טעות באחד מהשניים יכולה להביא למסקנות מוטעות. וחשוב דווקה לנסות ולהצליח במה שאתה חושב שאתה לא טוב. את מה שאתה חושב שאתה טוב תשאיר כתחביב. מנסיון, זה מוביל רק לדברים טובים. אלו השני שקל שלי לפחות. נ.ב. להגיד שרובנו בינוניים זו אמרה של סטטיסטיקאי, ויש סיבה טובה לכך שהוכחה סטטיסטית אינה קבילה במתמטיקה. תמשיכו להיות נפלאים כולכם.

מעצם הגדרת המושג "בינוני" רובינו בהכרח בינוניים.