אני מקווה שפרופ' אריאלי קורא את התגובה הזאת. חבל לי מאוד שבתואר בכלכלה שסיימתי לפני זמן לא רב באוניברסיטה, אין התמקדות בנושאים כאלה. מנסים ללמד כלכלה בתור מדע כמעט מדוייק, עם מודלים מספריים פשטניים, אבל מה לעשות שפונקציית קוב דגלאס לא יכולה לייצג כל דבר שני במציאות? לעניות דעתי צריך לתת דגש הרבה יותר גדול לפסיכולוגיה של הכלכלה, במיוחד לאור התנודות החדות בשווקים של היום שבהרבה מקרים לא ניתן להסביר אותן כלכלית. ללמד עם יותר מאמרים, ניסויים וטקסטים עם דגש על כלכלה התנהגותית והשפעות פסיכולוגיות על כלכלה. היום כמעט כל הקורסים בודקים יכולת טכנית יותר מהכל. לעניין ניסוי האולטימטום לאחר השפעה רגשית, אני חושב שבעצם זה שאנשים לא מסכימים לכל הצעה הם עושים סוג של "טובה" לאנושות בכך שהם לא פראיירים. בדרך זו מציעי האולטימטום בעולם יודעים שלא יקבלו כל הצעה שלהם ולוקחים את זה בחשבון בהצעה שלהם(רואים שכמעט אף אחד לא לוקח הכל אליו). תארו לכם עולם שבו כולם רציונלים לחלוטין וחושבים רק על עצמם שבו מקבלים גם הצעות מעליבות של 1$ - מציעי ההצעות יקחו את זה בחשבון ומהר מאוד נתכנס לשיווי משקל מאוד לא הוגן. יש משהו מועיל לאנושות בחוסר הרציונליות ובעירוב הרגשות במקרה הזה.

שלום, הכיצס ניתן לפרט מחקר ייסודי בפחות מעמוד אחד? קראתי וקראתי בשקיקה אבל לדעתי חסרים הרבה פרטים שהיו יכולים להועיל לנו - הקוראים. תודה בכל מקרה!

במחקר שתואר לא היתה כל קבוצת ביקורת! נבחנו השפעות של רגשות חיוביים ושליליים באמצעות הצגת קליפים, אך לא היתה כל קבוצה שלא נחשפה לקליפים. אם ככה, ישנו סיכוי גדול שתגובת האנשים לאחר תום "ההשפעה" אינה תוצר של לימוד מסיטואציות קודמות, אלא, תוצר של אופי אישי שהתגלם במחקר זה במקריות בהתאם לציפיית החוקרים.

אין ספק שהניסוי הינו ניסוי חשוב. אולם, איני בטוח כי התיאוריה שפרופ' דן אריאלי מעלה כאן אכן מספקת הסבר משביע רצון לסיבה ולמסובב. לפי הטענה של פרופ' אריאלי הסיבה להמשך קבלת החלטות על בסיס לא רציונאלי נעוצה בעובדה כי אנחנו שולפים את הסכימה הזמינה ביותר בזיכרון והיא הדרך בה פעלנו בזמן של סערת רגשות. חשוב לציין כי תיאוריה זו עומדת בסתירה למספר תיאוריות פסיכולוגיות חשובות: א. במצב לחץ אנחנו נוטים להשתמש ביוריסטיקות או לשלוף מהזיכרון את הסכימות הזמינות ביותר. אולם, בסיטואציה השניה של הניסוי בה הרגש נמוג, אין לחץ ולכן אין סיבה שלא נפעיל סכימות קוגניטיביות בעלות עיבוד עמוק יותר ורציונאלי יותר. ב. הסבר חלופי לתיאוריה שאריאלי מעלה כאן היא דיסוננס קוגניטיבי. לי נראה שסיבה העיקרית לכךשאנשים ימשיכו לפעול באופן היוריסטוי ולא רציונאלי נעוצהברצון שלהם להצדיק את האופן שבו פעלו בפעם הראשונה. שכן במידה ויפעלו אחרת יווצר דיסוננס.  

אני חושש שלא הבנת: נאמר במפורש שאדם רציונאלי יעדיף לקבל כל סכום על פני כלום. לעומת זאת - לא לקבל כלום ולעשות דווקא, זו הפעולה הלא רציונאלית.

קודם כל עליי לציין שאני מעריך מאוד את עבודתו של פרופ' אריאלי ותרומתו למדע ולאנושות הרגשות והאינסטינקטים שלנו הם תוצאה של מליוני שנים של אבולוציה ומטרתם לשמור עלינו. לעיתים (רחוקות) כדאי לשמוע דווקא להם. בראיון שקראתי עם פרופ' ישראל אומן, הוא טען כי כי אחמדינג'אד משחק במשחק האולטימטום אשר בתורת המשחקים מוכר יותר בשם פרדוקס הסחטן. הסחטן מנצל את הרציונליות של העומד מולו על מנת לכפות עליו את תנאיו הלא הוגנים. לכן, לעיתים עדיף להעניש את הסחטן ולהפסיד בטווח הקצר על מנת שזה לא יחזור על מעשיו בטווח הארוך. שיהיה לכולנו חג שמח ושקט.

ברור לגמרי שאם במקום להציע 5 דולר מתוך 20 היו מציעים 5 מליון דולר מתוך 20 מליון דולר לא היה אף אחד שיסרב למרות שהיחס המספרי זהה. לכן לא ניתן להסיק כל מסקנה כוללת מתוך הניסוי שנערך.

בדוגמא שהבאת, אכן מנהל הקשעות צריך לא להיות מושפע מסרטים שהוא רואה. לעומת זאת, דווקא בדוגמא של 20 הדולרים, האנשים שדחו הצעה לא הוגנת עשו בשכל. מי אמר שאסור לערב רגשות בהחלטות? רגשות קשורות גם לתחושת בטן, וידוע שתחושת בטן זה דבר שיכול להציל חיים. לכן דדוקא אלו שנעלבו מהצעה מעליסה של 5 דולר, עשו בשכל, ואם סדרה "החיים כבית" הביאה לכך, הרי שדווקא אותה ממולץ לראות. אין לי בעיה אם המחקר שעשית והממצאים שלו, אלא דווקא עם המסקנות שלך.

טור מרתק ומפתיע... תודה פרופ' אריאלי. בעולם המדעי המדויק, מנסים לעיתים החוקרים לכמת ולהבין את ההשלכות שיש לגודל הצימוד בין שני פרמטרים שונים (ואף יותר משנים). לדוגמא: מידת האפיניות שבין חלק מסוים בחלבון לד.נ.א, או הצימוד שבין אופני ויברציה לרוטציה במולקולות וכיוב'. במחקר שהצגת, בחנת את מידת הצימוד שבין מידת הרציונליות בקבלת החלטות לבין טיב הרגש שקדם להן. האם ניתן להסיק שככל האדם רציונלי כך הוא מאושר יותר? היינו פועל מתוך רגשות חיוביים? מה הזכרון שיש לאותו צימוד בין תחושה שלילית לבין קבה"ח לא רציונלית, או כמה זמן לאחר אותו קטע מ"החיים כבית" ההתנהגות הזו תמשך? האם ניתן לבצע "איפוס" של אותו צימוד ע"י "טעינה" של רגשות חיובים? לדוגמא אם תראה לקב' שלישית את הפרק של חברים לאחר הקטע של "החיים כבית"? אשמח מאד להתייחסותך...