הרי בתחילת מיזם ויקי חשבו רבים (ואני ביניהם) שיהיו חוליגנים רבים שיקלקלו לאחרים ע״י שינוי ערכים ללא בקרה וללא צורך באקט של כונדליזם (אולי כי אני נחשף ל״עם״ בישראל). אבל ויקיפדיה מצליחה לשמור על ערכה באופן מרשים ביותר. זו האנלוגיה למסעדה-הכל פתוח לכולם ולכולם יש ״סכין חדה״ (בדמות היכולת לערוך ערכים) אבל אין בעיה אמיתית של ״דקירות״ (ונדליזם) ללא צורך ב״כלובים״ (אמצעי אבטחה מרסנים).  

ל15, נקודה יפה. ל14, סליחה על הבורות אבל מה זה טרולים?

אז היא מסעדה כזו: הסועדים בה יושבים בחושך ולא רואים את המתרחש מימינם ומשמאלם. אורחים נכנסים מהרחוב ויוצאיכרצונם ולא ממתינים שיושיבו אותם על ידי מארחת והם מסתובבים בין השולחנות. אין מלצרים. מנות שיוצאות מהמטבח מועברות משולחן לשולחן עד שהשולחן המזמין זוכה לקבלם. גם התשלום לא מועבר ישירות מועבר מאורח לאורח עד שהוא מגיע לקופת המסעדה. מי בכלל יעיז להכנס למסעדה כזו?

הרי המדינה האינטרנטית מייצרת למשתמש תחושה של אנונימיות (תחושה מציאותית עד רמה מסויימת) שמשחררת אצל רבים מהאנשים יצרים שהכללים החברתיים מרסנים אצלהם בנסיבות חברתיות רגילות כמו מפגש במסעדה. לראייה - תופעת הטרולים בפורומים וצ'אטים שאין לה שום מקבילה, בוודאי שלא בתפוצה שלה "בעולם האמיתי". וזו רק דוגמא קטנה.

A person with a sharp knife in a steak-house may hurt 2-3 (give or take) people around him before stopped by others. Not that it's OK to hurt 2-3 people, but it's a VERY containable situation and a very limited impact. An asshole who wants to steal your ID/CreditCard/SocialSecurity etc. has a potential of reaching TENS OF MILLIONS of web users with a single click. True - most of the WWW and WWW2 users mean you no harm. The one that does can screw up things for entire communities or populations...

האנלוגיה בין סכין במסעדה והחזקת פרטים אישיים של (מאות) מליוני אנשים באינטרנט - אין לה כל בסיס במציאות. שימוש לא ראוי במידע, או פרצת אבטחת מידע אחת, וכל המידע הזה, אודות כל האנשים - דולף. זה לא מקרה בודד של סכין במסעדה. אני מזמין את מר רפאלי, ושאר קוראי טור זה לכנס הבינלאומי ה-32 של נציבי הגנת מידע אישי ופרטיות שייערך בסוף אוקטובר בבנייני האומה בירושלים - שם יהיו דיונים קצת יותר רציניים בנושא. www.privacyconference2010.org

לא כולם כאלה, אבל משנה לשנה אני מבחינה ברף האלימות המילולית, חוסר הסובלנות, אי-נימוס ואי פירגון שפושים בקרב הגולשים והגולשות. והכל מותר והרשות נתונה. הלוואי ששר התקשורת ייחשף למצב ויחוקק חוק שמכריח את הגולשים להזדהות בשמם האמיתי, הלוואי. תראו איך יופי וחן יחזרו לרשת. ממש כמו המצלמות ברחובות ופארקים, רק כשיש אמצעי אכיפה בשטח האדם החיה האנושית חוזרת מיד לשורה.

לך לבית קפה , התחבר לאינטרנט ופרוץ לפנטגון או לכל מקום אחר ואף אחד לא יגלה אותך בחיים. ראית קצת יותר מדי סרטי קונספירציה.

הרשת היא לא מסעדה, מכיוון שבמסעדה יש מלצרים והנהלה ואנשים לא נכנסים לשם בשביל לחפש סכינים. הרשת יותר דומה לספסל בגן ציבורי, וכל מי שחושב שזה רעיון טוב להשאיר את הארנק או התכשיטים שלו על הספסל באופן קבוע לא יגיע רחוק.

כי ברשת 'הכל מותר' וכפי שרשם מגיב מספר 2, הכל אנונימי ולא באמת יכולים לתפוס אותך (אלא אם ישקיעו מאמצי על בהתחקות אחר סדרת כתובות IP וגם זה כבר בלתי אפשרי היום הודות לרשת TOR). מדוע אנשים גונבים תוכנה ולא גונבים ספרים בחנות? רק מסיבה אחת - כי ברשת אתם לא נתפסים. בחנות יש חשש אמיתי מההשפלה - כי כולם יראו אותך נתפס/ת ואחר כך יפתח לך תיק פלילי. ברשת? אין מצב (לכאורה). וגם אם כן, סביר להניח שזה יסגר בשקט בתשלום קנס זה או אחר. זה עניין של תרבות - והיכן שאין תרבות, יש צורך במנגנוני הגנה.

אני לא רואה אותו נותן גישה לשרתי וויקיפדיה. ואני בטוח שעל כל טופס שיש באתר הזה, יש בדיקות קפדניות של סקריפטים שמוודאים שאין איזו שורת קוד סוררת שתמחק את כל השרתים. מעבר לכך, חומת ההגנה בוויקיפדיה, היא הוויקיפדים. אין כלובים, אבל יש כלבי שמירה שנועצים שיניהם בכל מי שלא הולך בדרך הישר שהגדירו.

אם אדם במסעדה יתחיל לתקוף את שכנו, הרי מיד יקומו אנשים רבים וינסו לעצור אותו, מאבטח המסעדה ינטרל אותו ושוטרים יבואו לעצור אותו. זהותו תיוודע מיד, וסביר להניח שחייו ישתנו לבלי היכר גם לאחר ריצוי עונשו. לא כן בפורומים ממוחשבים, בהם האדם המזיק יושב לבטח בביתו תחת מעטה אנונימיות, יכול לגרום לנזק רב בטרם מישהו בכלל ישים לב שמשהו נעשה, ובלי ה"גדרות" (שבלעדיהם היה האינטרנט מקום בלתי נסבל עבור רוב האנושות) - כנראה גם יהיה בלתי אפשרי לתפוס את העבריין. אז אנא, קצת מחשבה לפני שפולטים שטויות.

הנה מבזק חדשות קצר: אין אנונימיות ברשת, זו רק תחושה של אנשים לא טכנולוגים. גם התגובה הזו, ש"מתחבאת" מאחורי כינוי אנונימי כלשהו היא איננה אנונימית. שאל את ספק התקשורת שלך, שאל את אנשי "כלכליסט" - כל קליק שלנו באינטרנט מתועד ומקוטלג. במידה וחטאתי, בית המשפט ידע לחייב את כל מי שצריך לחשוף את זהותי.

הבעיה עם איומי האינטרנט היא, שבשונה ממשל הסכינים במסעדה - סועד בחיפה, עלול להפגע מסכין שהונפה בטיבט. חתיכת הבדלצ'יק, לא כן, מר רפאלי?

השוטר בוזגלו יבוא, ייתן לך בראש עם אלה ואתה תשב בכלא עד ששופט רחמן מדי ייתן לך עונש מאסר מגוחך, אבל עדיין. אם תשב באנונימיות יחסית בביתך, תפרוץ למחשב של מישהו ותגנוב משם תמונות מביכות או מספר כרטיס אשראי ותפיץ באינטרנט, השוטר בוזגלו עדיין יילך להרביץ עם אלה לאנשים שדוקרים במסעדות ואף אחד לא יידע מי אתה ומה עשית. זה ההבדל.

הסיבה העיקרית להתנהגות הפרועה ברשת היא האנונימיות והורטואליות. אולם אם השקיפות תוגבר וכל משתמש יחשף הרי התנהגותו תהיה זהה להתנהגותו במסעדה, כיוון שלא יוכל להסתתר תחת מעטה האנונימיות המסירה את האחריות מבעליה.

נימוסי השולחן היגיעו לאירופה דרך אצולת איטליה במאה ה-11 ונדרשו כ-500 שנה עד שכל אירופה אימצה אותם. במונחים היסטוריים - 0 זמן. אני מניח שגם ל"נימוסי הרשת" ידרש 0 זמן כדי להתפשט ולהגיע לכל מקום. נקודה שניה: עכשיו, אחרי הספר הזה, הרבה יודעים מה אפשר לעשות עם כלי כתיבה ברשת.