אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
קראו עוד סגור

כוח - מה הוא עושה למוח

111 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

פרסם תגובה בטל
111.
ידוע כבר ימים ימימה שכוח עולה למוח והורס אנשים
הטבע שלנו גם ככה רקוב והרוס אבל ברגע שאתה צובר כוח הנפש שלך הופכת רקובה עוד יותר....כמובן שיש את אלו שיכולים לבלום את עצמם ולהחביא את הטבע שלהם אבל זה לא אומר שהוא לא רקוב ואגב לדעתי במדינת ישראל רואים את עניין ה"כוח עולה למוח" יותר ממדינות אחרות
מישהוא | 26.06.19
110.
ל88 מנכל החברה
אם אתה ברווח קטן ויש לך עלייך הרבה לחצים - אז אתה פשוט לא עושה דלגציה למטה בצורה נכונה - יש לך אנשים תשתמש בהם כראוי . נשמע שאתה מתמודד לבד עם כל הדברים ולא נותן לעובדים שלך להתמודד קצת . פחות להסביר יותר לעמוד על שלך תן למישהו אחר שיסביר להם אתה לא צריך לבזבז את זמנך בלהסביר להם
ג'ייק | 05.07.15
108.
המגפה השקטה
התופעה של "מנהל מתעלל" נפוצה הממה שנדמה, בין השאר בגלל קשר השתיקה סביב תופעה כואבת זאת . מחר,31 לואקטובר וב01 לנובמבר, אסביר על התופעה ואיך ניתן להתגונן, התוכנית "עבודה עברית" בערוץ השני. כמו כן יש מאמרים מקצועיים בנושא באתר של ניהול אפקטיבי בע"מ, המייעצת ומלווה נפגעי הטרדות והתעמרות בעבודה.
איתן מאירי | 30.10.10
107.
תזכרו שרוב הבוסים הגדולים היו חנונים קטנים ואומללים בקטנותם
ויש מצב שההתנהגות שלהם כמנהיגים הינו התפרצות של חוסר הבטחון שלהם. בצבא כמעט סיימתי קורס קצינים. אם הייתי מסיים, סביר להניח שהייתי סובל קשות מ"סגמת" - היום אני יודע כמה כוח יכול להרוס אישיות, אם היא לא מפקחים אל זה.
דניאל | 27.10.10
106.
ההיפך: מוח - מה הוא עושה עם כוח
מי שיצר את המחקרים הנ"ל הם תוצר של תרבות האמריקנית. כדי לחיות עם נפשם ומוחם בשלום, יצרו מחקרים, שבהם, בין השאר, ראו והצדיקו את עצמם והתנהגותם העצמית ע"י המחקר הנ"ל, ועל כן קראו לו "כוח - כיצד הוא משפיע על המוח", ולא ההיפך, כפי שצריך להיות. כדי לומר שכביכול, כל אדם מסוגל למעשים אלה. ולא כך הוא הדבר. בני אדם, מגיעים לעולם עם תכונות וגנים, שאליהם מתווספות, עם השנים, התנהגויות הקשורות בהשפעת אירועי החיים העוברים עליהם מילדותם. שני אלה, התכונות והאירועים שחלו עליהם בחייהם, קובעים את התנהלותם בעולמנו. הגרועים שבהם, שלא פיתחו אמפתיה, רגש והבנה באישיותם, לבני אדם אחרים, והרואים רק את עצמם והנאותיהם הפרטיות, וכל השאר מבוטלים בעיניהם, יעשו מעשים חמורים שיגרמו סבל כלפי בני אדם אחרים, על פי אישיותם הנ"ל. אדם המכיל תכונות של אמפתיה, רגש והבנה באישיותו לבני אדם אחרים וסבלם, יתקשה לבצע מעשים חמורים כלפי אחרים, מחמת אישיותו הנ"ל ומצפונו - ולכן לא יגיע לחומרת מעשיהם של מושחתי האדם הללו. אלא מהי, המושחתים הנ"ל, מפעילים אלימות, גסות, מניפולציות של שקרים ותככים, מערכת של מושחתים הדומים להם ומשרתים אותם, ומעשים אלה, מרתיעים אחרים מלהתעמת עימם ומעשיהם הגרועים, וכך, הגרועים הללו מפלסי את דרכם מעלה, כשכל השאר יראים ונותנים להם את הדרך הפתוחה והאפשרות לשלוט כך בחיי האחרים. אדם המריח ריח חריף של צואה, יתרחק בדרך כלל מאזור הריח. (מעטים מאד יתעסקו עם נקיונה של הצואה מהשטח.) כך גם התנהגות האדם בנושא הנדון בכתבה הזו. וצואה, בדרך כלל, עולה מעלה מעלה, גבוה על פני המים, וצפה מעל כל האחרים שפינו לה את הדרך לשם. ספיחי הצואה למיניהם, חרקים וחיידקים וכל השאר, יתחילו להסתפח אליה, (וזהו סוג האדם שמצטרף לסלילת דרכם ומעשיהם של מושחתים אלה). כך קורים הדברים בנושא המדובר. ולכן כך נראה עולמנו. מדמנה שהולכת ומתאספת להיות ענני זוהמה של מפעלים, שמנהליהם מאפשרים זאת למען ריווחיהם, פסולת כימית ונפט של אילי חברות נפט למיניהן וכימיקלים, שמזהמים וממיתים בני אדם, מי שתיה ואויר לנשימה. ואם לא נקום ונקבע נוהלים, מהי אישיותו של האדם שראוי שיפקד בעולמנו על התעשייה ועל חיינו, נמצא עצמנו פוסעים, צעד אחר צעד, להכחדה עצמית, מחמת אלה המנהלים כך את עולמנו, מכחידים את המשך החיים הראויים של ילדינו ונכדינו, ודואגים רק לעצמם והנאותיהם האישיות, ומצידם, שימותו כולם, וימות כל העולם - לאחר מותם. זהו בקיצור - כך הם הדברים. לכן כך נראה עולמנו.
שאלת הביצה והתרנגולת | 23.10.10
105.
גם לחוקרים עלה השתן למוח כשהם סבורים שמחקרים מטופשים מאוששים תאוריות גדולות
במיוחד כשההבדלים בין הקבוצות מסבירים אולי 10 אחוז מהשונות ,שמחקרים שבהם לא נמצא הבדל לא מתפרסמים...וכו וכו כמי שסיים תואר שני בפסיכולוגיה חברתית לפני35 שנה אני ער לכך שפסיכולוגיה חברתית עדיין לא הפכה למדע, ופרט לכמה עבודות יוצאות דופן כמו אלה של כהנמן וטברסקי לתוצאות ניסויים בפסיכולוגיה צמודים בעיקר סימני שאלה כשסימני הקריאה מצויים בעיקר במוחו של החוקר...
דני צור | 20.10.10
102.
ל 88, אתה מניח שאם העובדים היו עובדים קשה יותר "מגדילים ראש" החברה היתה רווחית יותר
במידה מסוימת אתה צודק. אבל, לא מדובר בהגדלת רווחים בצורה משמעותית. הבעיה נעוצה באסטרטגיה שגויה של החברה. אם מדובר בשוק רווי ובעייתי, אם המנהלים נכשלים שוב ושוב בזיהוי מגמות, לא יצירתיים, לא מקצועיים - מנהלים "אדמיניסטרטיביים", נחים על זרי הדפנה וחוששים משינויים, הגדלת ראש של העובדים הזוטרים לא תעזור הרבה. זה התפקיד שלך להוביל ולנווט לא של העובדים.
טל | 19.10.10
101.
אני באופן אישי מעדיף מנהלים.....
כמנהל אני באופן אישי מעדיף מנהלים תקיפים ישירים וכשצריך קצת בוטים מי שנמצא למעלה מבין שצריך להסתכל על מבחן התוצאה (אפל) אני סולד ממנהלים שמורידים לעובדים שלהם 10% מהשכר בטענה שהמצב קשה ומתייעלים ומאידך מקבלים גיפ של דו'ג אני סולד ממנהלים שמחייבים את העובדים שלהם לשלם על הקפסולות קפה וזה אחרי שקיזזו להם מהשכר 10% אבל זה לא מפריע להם לישון בשנגרילה ולטוס במחלקות עסקים. חברים יקרים תמשיכו לחקור ולפרסם ככל שניתן מאמרים מהסוג הזה הייתי שמח לקרוא מאמרים על תופעה כפי שתיארתי שהיא חד צדדית נטולת רגש ועלובה. בהצלחה אסף  
אסף | 19.10.10
95.
היתי בכל התסריטים האפשריים
ואהבת לרעך כמוך.אבל קשה לישם ההה??? כולל יחסים בין האחים ואחיות. בפרסית יש פיתגם הקרח אומר שער על הראש פיכסה. או הגמדה טוענת שאדם גבוה פיכסה גורילה.וכן הלאה . אבל לעצמם זה מאוד טוב. אני טוענת מי שהופך להיות מנהל ,מפכל,מפקד אם אין לו איזון בין טוב לב עילאי.לאומץ לב. כי הגבול הוא דק מאוד.ממש.אז או שיהיה רשע ורע לב.או שיהיה רכרוכי ותמיד מפסידן. אני לוקחת אחריות ומודה .מידת החמלה שבי היא גדולה יותר מהאומצ שיש לי אבל אני רחמנית מדי.ולכן הגעתי לאן שהגעתי .כי לא רציתי לפגוע באף אחד.גם לא בשונאי. (עכשיו שסוסן לא תיתקשר אלי יחד עם גוסם וידקלמו לי כולל אותו ששש שקל)דייר* בסיוטהכי שחור שלי לא ראיתי את עצמי מושפלת בסקים עם משפחה אנלפבתית ונכון לרגע עכשיו.בסיוטים הכי הכי שחורים לא ראיתי עצמי במצב כזה... לטפל בדיקטטורית שהיה לה הכל .בעל משפחה ילדים חתנים כלות נכדים נינים ניצנים .בגיל צעיר..אגואסטית מנובלת נקמנית .שחקנית .אני בוכה המון.אבל כל האשמה היא בי.מה אני עושה בתסריט זה? כבר ראיתי תסריטים שניכנסתי בהם .וגדולים ממני נפלו בהם לפני שנים . מקרה נטע ויואל והגמדה .שמנעה מילדה קטנה ומתוקה .שכולה טוב לב עילאי ומתיקות לשחק עם ילד מתוק .כי ככה. ...האשימה את הילדה כאילו מה. כאילו דיברה על אויב. עברו שנים.....והילדים גדלו והנה היא פרחה .והגמדה רצתה אותה בתור כלה .אבל הורי הינוקת המתוקה סלדו מהגמדה המכשפה .ואז .עברו אלי. הוא הגיע לדרגה והתחיל ו להאשים אותי שאני מטרידה אותו.שמי לא סוסן ולא זיבה ולא שכבתי ולא פנטזתי על אחייני.................אז צדק ההוא שאני לא יכול לצטט אותו ואותה ...ישאר לספר. היתי כבר בכל הסרטים. בקבלה היהודית יש עשר ספירות .שתי הספירות מדברות על תפארת חסד. המינון שדובר מקודםםםםםם.אני ילדה גדולהההההההההההההההההה.ואיך אמר אשטן קוצ'ר לא רוצה לגדול .אני נולדתי גדולההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה...אני ילדה אבל נולדתי גדולהההההההההההההה.אבל עדיין לא יכולה נד מידות רעות רשע פשע שרלטנות .גול נפש ביזה .היתעללות .גדול עלי .אפילו אלוהים לא יכול.לכן האל מסתיר את פניו.לשאלת צבי ינאי אם יש אלוהים.שבוע טוב לכולם. תגידו ללימור שאני מכורה רק לזהב ,וליופי ,ולקרמים תוצרת חול.ולבשים.לנקיון פניי חיצוני.לתרבות.לאסתטיקה .ולטיסים :-).ןלכוח ולממון ועוד ועוד ועוד תיתפוצצו אם אתם לא יכולים לראות.כמובן לסרטים וספרים.:-).
הילדה המכורה רק לזהב. | 16.10.10
91.
עצמה וכוחנות
יופי של כתבה. אומללים אלה אשר מנצלים את העצמה שמקנה להם התפקיד ועושקים נפשית ומנטלית את העובדים. אומללים העובדים שסובלים מכך ולא קוראים על כך תגר. יחד עם זאת, אנשים שתפקיד מאפשר להם עצמה שכבר קיימת בתוכם, להעשיר, לפתח, לקדם ולהעצים את העובדים שלהם אמיתי. הם אלה הזוכים בעובדים מחויבים, נאמנים, מתפתחים והתוצאות כמובן יבואו לידי ביטוי בהצלחת מקום העבודה והצלחה אישית של כל אחד. תסתכלו לאנשים בעיניים. תגרמו לעובדים שלכם אושר והם יעריכו אתכם ולא יקללו אתכם מאחורי הגב כמו שבדרך כלל עושים למנהל עושק מנטלית
אלית | 16.10.10
88.
הסתכלות אחרת על הנושא - מצד המנכל
אני מנכל ומנהל כבר כמה שנים. אני לא אטום, אני רגיש מאד לעובדים ולצרכיהם, כשאני נתקל בטעויות (שוב ושוב) אני מעיר ככל שנדרש אבל לא רץ לפטר - כי אני מעריך גם עובדים שתורמים לחברה מהפן האנושי ולא רק במילוי תפקידם. אני לא רואה עצמי כחבר של העובדים - אלא כמנהל שלהם - ואני מגביל עצמי בכעסים והתפרצויות כדי להיות בנאדם. ולאן זה מביא אותי ? החברה נמצאת ברווח קטן כבר כמה שנים ולא מתרוממת. אני מרגיש שיש אבטלה סמויה, אנשים עושים את תפקידם אבל לא מגדילים ראש יותר מדי. ומהצד השני אני נתקל כל הזמן בחברות רווחיות עם מנכלים קשים שלא מתייחסים טוב לעובדים ומאד קשים איתם, אני רואה מנכלים שמפטרים על שטויות - והחברות שלהם מתקתקות. אז מי צודק? אחרי הרבה שנים בעולם העסקים - לדעתי חברה חייבת מנכל קשה שאנשים מפחדים ממנו - זו הדרך היחידה להגיע לחברה רווחית שאינה בקשיים. העובדים מנסיוני לא מבינים את הלחצים שיש על המנהל - תחרות / מכירות / כספים / משכורות ובלתמי"ם וכנראה שהמנהל צריך להיכנס למוד של דיקטטור שלא מענין אותו כלום חוץ מהמטרות של החברה. ככל שאתה מנסה להבין את העובדים ולבוא לקראתם - ככה הם מרשים לעצמם להשקיע פחות ולדרוש יותר.
מנכל חברה | 16.10.10
87.
ריצ׳ארד באנסים.מכירים?אפשר גם אחרת
בתשובה לשאלה:מי הגורם הכי חשוב בעסקים,ענה ברנסון:״קודם כל העובדים הם החשובים,אח״כ הלקוחות ורק בסוף בעלי המניות״.ברנסון טוען ובצדק שאם לעובד לא יהיה טוב,אזללקוח לא יהיה טוב.וברנסון לא רק מדבר אלא עושה והרבה למען עובדיו.טיולים לחו״ל,ופינוקים בסופי שבוע הפכו לשיגרה בחברותיו של ברנסון.אישית אני מעריץ את האיש ובעיקר על רקע בוסים רשעים שברתי בימי חיי.
יוהאן | 16.10.10
84.
כתבה מעניינת ומשקפת את המציאות העגומה בא אנו חיים..........
הכתבה אכן מענינת וממחישה עד כמה אני צודקת בתחושותיי היום יומיות בנוגע למנהלת בארגון בו אני עובדת. אני חושבת שאצל נשים שהן מטבען רגישות יותר תכונה זו לא באה לידי מיצוי כשהן בתפקידי מפתח, הן הופכות ל מ פ ל צ ת י ו ת של ממש............... תודה
אחת שסובלת | 16.10.10
82.
כתבה מעניינת - חשובה מרתקת ומדהימה - לרגעים חשבתי שאני בהרצאה ב"ייל" או "קולומביה" - 10
חשוב שכל מנהל, בכל משרה שהיא, יקרא את הכתבה הזאת, וישנן אותה היטב מדי בוקר טרם יציאתו למקום העבודה . ולך נטלי גרויסמן, ועיתון כלכליסט, תודה לכם על כתבה של המילניום הבא, שפו .
שמוליק קלדרון | 16.10.10
81.
מי שנמצא בעמדת מפתח / כוח ומשתמש בזה לרדות או לפגוע בכפופים לו...
מי שנמצא בעמדת מפתח / כוח ומשתמש בזה לרדות או לפגוע בכפופים לו... הוא לא יותר מאשר איש קטן , טיפש ולא מוכשר בלשון המעטה. שצריך כל הזמן להתגונן מפני הסובבים אותו בכדי שלא יגלו כמה הוא "0" . אז ידוע שההגנה הכי טובה זו התקפה וזה מה שעושים אותם נבלות מאופסים לבני אדם שמחפשים להתפרנס בכבוד. בכל מקום עבודה יש כאלו והם לא נגמרים - תמיד יש את אותם הנבלות שהגיעו לעמדות שלהם במקרה, בפרוטקציה או ב תחמנות/רמאות לשמה וכעת רק חסר להם שיגלו מי הם ומה הם שווים באמת ...אבל אין טוב משם טוב.....ומספיק עובד אחד שיספר על הבוס המחורבן שלו לעובד אחר ולעוד עובד אחר וכן הלאה זה עובר כמו אש בשדה קוצים ומחר כולם יודעים שמדובר בזבל שאף אחד לא רוצה לעבוד תחתיו. לכן - יש לכם בוס חרה...תדברו ...תספרו...אל תפחדו ...לכל מי שסביבכם תספרו במי מדובר...כל הזמן תספרו...אל תשתקו...
 | 16.10.10
78.
וכנראה שהכי גרועים בארץ, אלו השופטים הבכירים
מנטליות של "אני יודע הכל", "אני יכול הכל" וכד', מאפיינת את מי שיש לו עוצמה בלתי מוגבלת. במדינת ישראל, אלו השופטים. היחידים שאינם נושאים באחריות כלשהי לטעויותיהם. (יש להם פטור בחוק). היחידים שאין שום בקרה אמיתית על ההתנהלות שלהם. גסות רוח, פגיעה במתדיינים ובעורכי דין, אמירות שאינן הולמות אדם מן הישוב, מוצאות את עצמן פעם אחר פעם באולמות בתי המשפט, כשהן נאמרות על ידי השופטים. ואיש אינו פוצה פה ומצפצף, כי זהו מי שיחליט, בסופו של עניין, על גורלך. הכי גרוע זה בבית המשפט העליון, שנטל לעצמו סמכויות שאף אחד לא הקנה לו. שקבע באופן חד צדדי שהוא יכול להתערב בכל מה שהוא רוצה, גם כאשר הפעולות הן חוקיות, הן יכולות להיות "לא סבירות". גם כאשר הפעולות הן בדיוק על פי לשון החוק, יכולה להיות "פרשנות תכליתית" אשר קובעת אחרת. גם כאשר ברור לגמרי מה הייתה התכלית החקיקתית, ניתן לבטל את הפעולה בשל "חוסר חוקתיות". אבל אפשר גם לא. תלוי במה השופט רוצה. הכוח משחית, וכוח אבסולוטי משחית באופן אבסולוטי. תסיקו את המסקנה בעצמכם.
DRORZ | 16.10.10
76.
הבוס הקודם שלי הרס לי את הבריאות. עד היום אני מקללת אותו כל לילה לפני שנה ומאחלת לו שיהיה עני מרוד
אני אקדמאית, בעלת שני תארים, מקצוענית, יסודית, אחראית, בעבודה רוצה שהכל ייעשה באופן מושלם. סבלתי מבוס אטום, עם פתיל קצר, דוחה , מגעיל, זעפן, בעל התפרצויות זעם שיכול להפוך סתם יום חול נחמד, ליום שחור, עצוב ומדכא. לא האמנתי איך הוא מעז להתייחס אלי בצורה כזאת. כאשר עניתי לו והערתי לו על סגנון הדיבור , הוא רק התעצבן עוד יותר והתנפח כמו נוד נפוח ומסריח. כולם בעבודה קראו לו "טרור" . הוא נובח על כולם, החל מהפקידה ועד למנהלי מחלקות בכירים ובכל זאת הדבר לא ניחם אותי וגרם לי להיות חולה הרבה. אנשים בעבודה ניסו לנחם אותי במילים "הוא כך לכולם, אל תקחי זאת אישית" "זה האופי שלו" "הוא לא שולט בעצמו". לא יכולתי להשלים עם זה. זה פגע בי כל פעם מחדש ולא משנה כמה טובה הייתי. בתקופה הזאת הייתי חולה הרבה וגם עצבנית. כל הזמן הייתי מתקררת, חולשה, חום, עצבים, המערכת החיסונית שלי נחלשה ובאתי לעבודה גם כשאני חולה. היה לי קשה לעזוב, כי הייתי טובה בתפקיד שלי ויתר האנשים בעבודה מאוד העריכו אותי וגם השכר היה טוב. לבסוף החלטתי שהבריאות שלי לא שווה את זה. עזבתי והרגשתי שאבן גדולה נגולה מעל ליבי. אבל עד היום אני מקללת אותו בליבי, על כל הימים העצובים שהיו לי בגללו, לא יכולתי לסבול את הפרצוף שלו, מדמיינת את עצמי יורה בו בלב. אני לא מאחלת לו שימות, אלא שיהיה עני מרוד, חסר פרוטה, פושט רגל שייאלץ לעבוד תחת מעסיק רודאני ומגעיל כמוהו, כדי שגם הוא ירגיש את מה שאני הרגשתי. זאת תהיה הנקמה המתוקה שלי.
אסקופה נדרסת | 16.10.10
73.
פשוט מאד:כשיש כוח- שמים פחות ברקסים!
פלא?? הרי אנחנו היינו רוצים להגיד המון דברים שאנחנו לא מעיזים כי יש לנו מנגנון סינון ובקרה.כל אחד ואישיותו-אבל בכל זאת-אנחנו לא אומרים ולא עושים כל מה שהיינו רוצים לאמר או לעשות-.. אבל העוצמה משחררת את הבלמים-וזה כל הסיפור! כי ככה אלוהים עשה אותנו!! כל עוד יש למנהל כח להחליט החלטות משמעותיות- קשה לו מאד להפעיל בלמים על הפה! ו זה מעצים את תחושת הכח שלו! כמובן שלא כל אחד זקוק לזה באותה מידה! תודה לאל! יש גם מנהלים נחמדים.
אני  | 16.10.10
72.
מדכא, מסביר למה אין סיכוי שכנסת ישראל תשתפר
ניסיתי להחזיק בתקווה שאנשים טובים יכולים להביא שינוי לאופן בו מתנהלת כנסת ישראל ולהביא את הנושאים החברתיים לראש סדר העדיפויות ולטפל בשחיתות שמכרסמת במדינה כמו סרטן. עצוב לקרוא שעצם הגעתם למעמד זה מוריד את האופציה שבאמת יעשו זאת.
קרן | 16.10.10
71.
ידוע מי שגדל בשכונת עוני והפך למנהל/בעל חברה ישאר לעולם
קמצן,סציומט ואפילו לא יתבייש להתרברב בפני עובדיו (אלה שבקושי גומרים את החודש) על כל חופשת סקי שהוא יוצא אליה עם אשתו וילדיו,על הדירה החדשה שרכש בחו"ל על כל סופ"ש בבית המלון הכי מפוארים בארץ ובחו"ל ,על הרכב החדש שהוא עומד להחליף ועוד כהנה וכהנה.לעומתו מנהל שגדל בבית עם הורים אינטלגנטים/אקדמאים באזור מגורים יוקרתי יתנהג בדיוק ההפיך,לא יעז להתרברב בפני עובדיו על כל רכישה שלו ועל כל חופשה או אפילו בונוס.
שירה | 16.10.10
69.
חברה בעלת ערכים
חברה בה קיימים ערכים של הקשבה לזולת, דאגה לזולת וסולידריות תייצר מנהלים שדבקים בערכים האלה וגם תפעיל עליהם לחצים (מבית, מהבכירים, מדימוי עצמי) להתנהג עפ"י הערכים האלה. המסקנה העולה מכאן היא לא שהאדם אינו מתאים לניהול, או לכוח. הרי למדה האנושות מזמן שחלוקת תפקידים וסמכויות האי הכרחית להתנהלות יעילה ואיכותית. המסקנה העולה מכאן היא שעל האדם, בכל תפקיד, לשאוף להיות חבר בקבוצת שווים חברית וממשבת שלוקחת אחריות עליו ועל תפקודו מתוך מטרה משותפת. כך יוכל המין האנושי להתמודד עם בעיית הסובייקטיביות והראיה המקובעת והחד הצדדית שמאפיינת אותו לפעמים. דוגמאות בפועל: - 2 מנכלים או דירקטוריון - מועצה מפקחת שמטרתה להעריך את תפקוד בעלי התפקידים הבכירים - הערכה איכותית ומקצועיות של דעות ורגשות העובדים בחברה או בארגון (ע"י פסיכולוגים, ואנשי מקצוע)[
איתי | 16.10.10
68.
הסבר הפוך גם עובד כאן
כל החוקרים המוזכרים בכתבה מניחים שאדיבות, אמפטיה, רגישות, ושאר תכונות "טובות" הן נחלתם של אנשים "רגילים", בריאים, נורמאליים, חיוביים, ושברגע שאדם זוכה להעצמה הוא הופך לסוציופת. אבל אפשר גם להבין את אותן העובדות והתופעות באופן הפוך: שתכונות ההתנהגות שאנו מזהים כחיוביים -- אדיבות, התחשבות, אמפטיה, נכונות להקשיב, וכו', הן פונקציה של הפחדים, הרגשת החולשה, חוסר הביטחון, והצורך של אנשים בהגנה. ברגע שאדם מרגיש שהוא זכה בביטחון ובכוח הדרושים לו, הוא משליך מאחורי גוו את כל התכונות הללו, משום שהוא כבר לא צריך אנשים אחרים, לא פוחד מהם, לא מרגיש שחסר לו משהו, והוא יכול לנהוג באופן הכי טבעי -- לממש את הנרקיסיזם שלו עד הסוף.
mayer | 16.10.10
65.
הפתרון הינו פשוט: חקיקה בדומה לחוק ההטרדה המינית בעבודה
חקיקה שלפיה עלבונות, ושאר התעללויות מעין אלה, לא יעברו ללא סנקציות. כי דעו לכם, לאנשים רגישים (ואולי לכל אדם), יחס כזה לאורך זמן הוא הרסני לבריאותם. ויש אנשים שנאחזים בציפורניים במקום העבודה בלית ברירה, ונאלצים להשלים בעלבון וחרדה עם יחס כזה. חקיקה בעניין זה בהחלט יכולה לפתור את הבעייה. וכיום, עם אמצעי התיעוד וההקלטה, קולית וגם מצולמת, לא יהיה קשה להציג ראיות.
לא משנה | 16.10.10
64.
הבשורה הטובה היא ש-96.1% מהמנהלים אינם פסיכופטים
הרושם שנוצר מהכתבה היא שצריך להרחיק מהציבור את כל מי שמגיע לדרגת מנהל בכיר. זו שימוש מניפולטיבי מהסוג שפסיכופטים עושים. מסקנה עורך האתר ו/או העיתונאי נמנים על בעלי התכונה הזאת. אני מניח שהמשפט האחרון יפסול את הפרסום, אבל אם לא זו תהיה הפתעה לטובה לגבי עורך התגובות/עורך האתר.
מיכאל | 16.10.10
54.
ל34 אתה מיצג את נשוא הכתבה , אני היתי שכיר ושנים התעמרו בי מנהלם שכמותך עד....
שיום אחד נמאס לי לקחתי פיצויים של 15 שנים , חסכונות הלואות והיקמתי מפעל יצרני . כיום אני מעסיק 20 עובדים ומסביבי יש עו עשרות פרי לנסרים. תמיד אבל תמיד אני זוכר מאיפה באתי . חלק האי של עובדי הינם מוגבלים /חלשים אני משלם להם שכר הוגן וכן כן לא תאמין בתוך 3 שנים החברה שלי עברה ממצב השקעה למצב רווח . זה ממש אבל ממש לא צריך להיות ככה אני מכיר את הבעלים של חברה ליצור סלטים גדולה (לא אזכיר שם כדי למנוע פרסומת) הבן אדם מצליח מאוד ניתן לראות את מוצרי חברתו בכל סופר אבל מה איש של חסד ואמת ויש עוד דוגמאות רבות לכך שבן אדם מגיע למעלה וזוכר את מה שהיה לו למטה .. צא ולמד!!
כתבה מעולה | 16.10.10
52.
מדהים. ממש ראיתי את הבוס שלי לשעבר בכתבה הזו...
איש שהיה מנהל מצויין בעברו, אך לאט לאט השתכר מהכח והפך לאטום, חסר רגישות ולעיתים קרובות מגעיל. ההתנהגות באה במקביל לעליית כוחו, עד ש"עשה את המכה" והרויח כמה מליוני דולרים מקנית החברה... הוא עזב את החברה ברגע שהתאפשר לו והשאיר המון עובדים עם טעם מאוד רע בפה.
עוד אחת | 16.10.10
51.
השאלה היא גם למה עובדים לא לוקחים אחריות
ומתנהלים מול המנהל כמו מול גננת בגן. תאריך יעד אינו תאריך יעד, לא מגיעים או מאחרים לישיבה כי "הכלב נשך לי את שיעורי הבית" ובאופן מעניין, מצליחים להביא בזמן לגן ולבה"ס את הילדים או להגיע להצגה. אז אני לא אומר שאין אנשים אנטיפתים שמקודמים כי הם אמרו מה שרוצים לשמוע. יש כאלה באמדוקס (הרבה) ובחברות הייטק אחרות. אבל, עובדים, דחיל רבקום, אמנם הילדים חשובים יותר, אבל אם הכסף לא כל כך מעניין אתכם לכו לטבע. אם אתם כן רוצים לעבוד, קחו אחריות על ביצוע המטלה, על האיכות ועל הלו"ז. אין טעם להתעורר ב 10 בלילה, בזמן העבודה, לשאול האם זה משתלם ואז במקום להתפטר פשוט לא לעשות כלום. זה רק מוביל לכתבות כאלו.
אחד שהיה שם | 16.10.10
50.
למה ללכת רחוק? הקמתי "חברה קטנטונת...." - תקראו:
לא צריך ללכת רחוק למנהיגים גדולים כלכך, הייתי עצמאי, בשלב מסויים הייתי צריך לשכור מישהו, היה לי חוזה יפה עם איזה חברה ובכל זאת - מהר מאוד שכחתי את כל המיקרים שקיללתי את הבוסים שלי לשעבר על המשכורת הנמוכה ומצאתי את עצמי מתווכח בראיון עם בחור טוב על כמה מאות שקלים שממש לא היו מבטלים לי את הרווח וכנראה היו גורמים לבחור לקחת את העבודה ולהיות עובד טוב יותר...... אין אפס - יש לך כח אתה משתמש בו. אחרי זמן מה חזרתי להיות שכיר ולקלל את הבוסים ה"טובים" (חלקם) על הקמצנות במשכורת שלי, למרות מאמצי.... אולי אולי פעם הבאה שאפתח חברה אזכור את הטעות
דני | 16.10.10
48.
להשלמת התמונה - מחקר שיבדוק לאילו טיפוסים יש מוטיבציית יתר להיות מנהלים
חלק נכבד מהמנהלים נושאים איתם בעיות אישיות או רגשי נחיתות כבר מילדות, והם מלאים במוטיבצייה לקבל הכרה. הדוגמא הכי בנאלית - הרבה מנהיגים בולטים בהסטורייה היו נמוכי קומה - מה שוודאי תרם למוטיבצייה שלהם "להוכיח לכל העולם" שהם ראויים. אדם שאין לו שריטות וחוויות ילדות כאלו, בד"כ פחות יילחם ויצא מעורו על מנת לשלוט באחרים. (ודרך אגב כשאדם יותר שלם עם עצמו - יש פחות סיכוי שיילך ללמוד פסיכולוגייה).
ארז | 16.10.10
47.
מנהלות רגישות יותר ומאבדות פחות את כח השיפוט בהגיען לעמדות כח
אני חושבת שנשים מנהלות, הן ככלל יותר אנושיות ובעלות אמפטיה לזולת! אולי זה גם בגלל הסוציאליזציה בה גדלו, שבמשך שנים ודורות רבים לא היו שוות זכויות לגברים והן היו לרוב הסובלות העיקריות מיחס גברי מזלזל, כשלפעמים הבוס הגברי לא הגיע לרמת אינטיליגנציה של העקב שלהן... אך הוא היה הקובע, המחליט, זה שצריך להתחנף אליו. לדעתי נשים אלה - נוטות פחות לאבד את האמפטיה האנושית והרגישות לעובדים בהגיען לעמדות כח או, כמו שמסופר בכתבה, גם אם הן מגיעות לרגע של שיכרון כח, הן יודעות יותר טוב להזכיר לעצמן איך "לרדת בחזרה לעם". ככלל, לדעתי, נשים יותר דמוקרטיות ושיתופיות בשיטת הניהול שלהן ולא נזקקות למניפולציות כוחניות של "הקשב" / עלבונות וירודות כדי להניע את העובדים אחריהן. כל זאת בגלל פרמטר חשוב: אינטיליגנציה רגשית! ואולי אלה רגשות הגדלות שלי שרק חושבות כך (:
מנהלת | 16.10.10
46.
לפי הכתבה מחצית מהעובדים במשק נמצאים בדיכאון תמידי, כי רוב הבוסים הם רעים, אטומים, אכזריים
המסקנה מהכתבה היא שלפחות מחצית מהעובדים במשק סובלים מאטימות, רוע, אכזריות של המעסיק ולכן הם לא שמחים כלל ללכת לעבודה. מסקנה קצת תמוהה , מה שמעורר ספקות לגבי הכוח הוא המשחית. לכן, לדעתי יש הרבה מנהלים טובים, אנושיים, אהובים ע"י עובדיהם , מוערכים מאוד והם גם מקצועיים מאוד ומשמשים דוגמה לכל העובדים בארגון. בוסים רעים, מגעילים ואטומים לא יפיקו לעולם את המיטב מהעובדים שלהם , מאחר שהמוטיבציה של עובדים כאלה יורדת לחצי אם לא לפחות. לעובדים כאלה לא יהיה אכפת לדפוק את הבוס והם יעשו רק את המינימום הנדרש מהם. נקודה נוספת: מנהלים רבים סובלים משעמום והשעמום הוא זה שמביא להם עצבים. תחשבו על זה: בוסים ומנהלים רבים שעוסקים רק בניהול נטו ולא ממש עובדים, נמצאים רוב הזמן בשעמום או בתפעול אדמיניסרטיבי משעמם, כך שייתכן שהשעמום מוציא אותם מדעתם. מצד אחד הם רצו להיות מנהלים כי ג'וב נחשק, מצד שני כשהם הגיעו לדרגת ניהול הם פתאום ראו כמה זה משעמם ואפור. אין להם חברים בעבודה כי הם חייבים לשדר סמכותיות ולשמור דיסטאנס, הם תמיד מרגישים שמרכלים מאחורי גבם, הם עסוקים רק באדמיניסטרציה, סידורים ותפעול אחרים ולא עושים משהו שבאמת גורם להם לסיפוק. כל זה כניראה מעביר אותם על דעתם והם מוציאים את עצביהם על העובדים. למרות כל זאת, אין כל הצדקה להתנהגות אטומה, מגעילה, רודנית, מבזה, משפילה כלפי עובד. הפתרון: לפקוח את עיניהם של האנשים האלה, כי לפעמים הם לא רואים זאת ולא מודעים לעצמם.
בת אדם | 16.10.10
45.
על זה נאמר "וישמן ישורון ויבעט"
למעשה אין חדש תחת השמש , זה היה בעבר זה יהיה בעתיד, כבר נאמר ע"י משה רבנו בפנייתו לעם בפרשת האזינו בספר דברי פרק לב פסוק טו "וישמן ישורון ויבעט וכו'" והרבה מפרשים זאת על אדם שעלה לגדולה ובועט בחבריו וכו'. אבל למען ההגינות יש יוצאים מן הכלל שהם לא בעטו ובשכל ישר והגון הצליחו לרתום את העובדים יחד איתם ודאגו שהעובדים יקבלו שכר ויחס טוב. אם איני טועה לפני מספר שבועות נהרג בעל הון בעל החברה של הקורקנט החשמלי (איני זוכר את שמו) ונכתב עליו שדאג ושיתף את עובדיו. אחד הטוקביסטים למאמר זה כותב שההתנהגות של אותם מנהלים הייתה טבועה בהם עוד מילדותם "יצר לב האדם רע מנעוריו" ועד שנהיו מנהלים הם לא הוציאו זאת החוצה כי כנראה חששו שזה יגביל אותם וברגע שהכוח היה בידיהם יצאו מהארון והתנהגו בהתאם לאופיים האמיתי. הפיתרון לאותם אלו שנהפכו לאכזרים שסופם יהיה שנתאכזר אליהם. יש דרכים להחזיר להם כפי שמגיע להם וכל אחד יחשוב בדרך שהוא חושב לפעול נגדם. תגובות כנגד אנשים כאלו ותוצאה לא טובה מהתגובות שקיבל אותו מנהל אולי ילמדו לקח את כל אלה שחושבים להמשיך בהתנהגות זו.
אחי מאיר | 16.10.10
44.
כל הכבוד לכלכליסט- על כתבה יפה
כתבה יפה ופותחת עיניים, אך לדעתי, כמה מגיבים כמו מס' 18 אכן צודקים, כשאומרים ש"ייתכן שלפסיכופת יש כלים מסוימים ודחף להגיע לתפקידים הניהול, ולא שהתפקיד דוקא הפך אותו לכזה". שזו הגישה האחרת, שאומרת שיש עוד דברים במשוואה. אבל בכל זאת, הכתבה מתארת צד מסויים שיש בו הרבה נכון. היה טוב לקרוא את הכתבה, אני אפנה אנשים לקרוא אותה.
יניב | 16.10.10
43.
12 צודק, ואפשר לראות את זה בעולם ההייטק ובמיוחד בתחום הקוד הפתוח
ראיתי לא מעט מקרים של מנהלים גרועים שהעובדים שלהם פשוט נטשו אותם - במיוחד בתחום הקוד הפתוח. אני יכול גם לפרט דוגמאות של חברות - למשל חברה אחת שממוקמת בדרום השרון והפרויקטים שלה נכשלו והפסידו סכום עתק של כסף לאחר שהעובדים 'מרדו' במנהל הפיתוח ופשוט התפטרו כולם ולא נותר כמעט איש שיעשה את הפרויקטים.. בסוף ההנהלה הבכירה התערבה ופיטרו שם את כל המנהלים, אבל הנזק נעשה והשם שיצא לחברה הוא כל כך רע שאני לא רואה איך הם יצליחו לגייס עובדים נורמליים. חברה אחרת, שנמצאת במרכז תל אביב, לא הצליחה להגיע לאקסיט המובטח בשל עזיבה מטורפת של עובדים (גם בזמן המיתון!) שגרמה לה להתקע מאחור, להגיע להפסדים ועל סף פשיטת רגל. אני לא יודע מה קורה איתה היום. יש לי עוד דוגמאות שאני מכיר. הדבר הראשון שאני עושה כשאני מקבל זימון לראיון זה לבחון את כמות התחלופה שיש בחברה - מאד מאד קל לעשות את זה עם לינקדין. אם אני רואה שיש תחלופה מטורפת בחברה אני פשוט מעדיף שלא לעבוד שם/לעבוד איתם כלקוח. חברה שדופקת את העובדים שלה תדפוק גם את הספקים ואת הלקוחות שלה.
מישהו | 16.10.10
41.
הדוגמה שכולנו מכירים היא הנגדים בצה"ל.
לא כולם, לא כולם, ככמובן, אבל רבים רבים מהם. חלקם אנשים שלא ממש היו במרכז החברה, חלקם אפילו די סבלו בחייהם, ופתאום הם קיבלו יכולת לשלוט בחייהם של בני אדם, ומיד אמצו את היפוכה של האמרה שאל תעשה לחבריך (או לפיקודיך) מה שהיה שנוא עליך. וממש ניתן לחוש איך הם נהנים להתנכל לחיילים שתחתיהם באטימות וברוע לב שלפעמים אתה משתאה מדוע הם עושים את זה. האמירה "עבד כי ימלוך" מראה לנו שעוד בתקופת התנ"ך הכירו את התופעה הזו, וגם בני דודנו הערבים שהשפלת מי שתחתיך הפכה אצלם לאומנות של ממש, אפילו אבותיהם טבעו את האמירה הגאונית "כאלב אל שייח - שייח". עבד נרצע של בעל שררה לא לומד את הלקח אלא הופך למנווול בעצמו. בקיצור, ולצערנו, זה הטבע האנושי.
גוסטב | 16.10.10
40.
אפשר בהחלט לנהל כהלכה גם בלי רוע לב אטום ואכזרי
וסטיב קארל הוא ממש לא דוגמה כי החביבות שלו היא הרי מזוייפת ומעושה ונועדה לקדם את עצמו וזה לא שמנהל אמור להתחבב על כולם אבל מנהל שחסר את היכולות לראות את עובדיו כאנשים שלמים בעלי חסרונות ויתרונות וחסר את הכשרון להעצים ולהדגיש ולעודד את מה שטוב בעובדיו גורם נזק לחברה,יחס שיוויוני ,ענייני ומכבד מעלה את תפוקת העובדים ותחושת השתייכותם ונאמנותם לחברה ומנהלים קריזיונרים מפיצים רעל שמחלחל לכל הדרגים. אנשים כאן מעריצים את ג'ובס שעיקר יצירתיותו מתמקדת בקידום מכירות ושוכחים שעל העיצובים והפיתוחים ופריצות הדרך של אפל אחראים אנשים שאת שמותיהם מעטים מכירים.
משה | 16.10.10
39.
ענק . תראו איך שי עגנון מתיחס לתוכן הכתבה
בספרו שיחות על תורת המשחקים מביא חיים שפירא ציטוט משי עגנון שמתיחס בצורה מענינת לכתבה . "חכמים מושכים ידיהם מהנהגת העולם מפני שהם יודעים שיש חכמים מהם ורוצים שיתנהג העולם על פי חכמים גמורים . בתוך כך קופצים הטיפשים והרשעים ובאים ונוטלים את העולם לידיהם ומנהיגים את העולם כפי זדונם וכפי טיפשותם- שי עגנון" אני לא בטוח אם הרוע מגיע לתפקיד עם האדם או שהוא נרכש בעליה בסולם הדרגות אבל קצת ביקורת עצמית בדרך למעלה לא תזיק ואולי גם תקטין את נזקי הנפילה.
Yosa  | 16.10.10
37.
מנהלים מורמים מעם
קראתי את הכתבה בעניין רב. לפי דעתי, מנהלים הופכים את עורם לאדישים ועויינים כלפי הכפופים שלהם גם עקב דרישות התפקיד שלהם - בתור מנהלים מוטלת עליהם אחריות גדולה יותר, עמידה בלחצים ולו"ז, הנעת עובדים והציפיות מהם להשיג תוצאות מקסימליות כל הזמן. כראשי האירגון - כל פשלה ומחדל - תופל לרוב עליהם. העניין הוא לא רק אופי שמשתנה (עויינים ופסיכופטים). ולגבי האופי - התנהגותם העויינת באה להסתיר את החולשות האמיתיות שיש להם, שלא רוצים לחשוף אותם בעבודתם. דהיינו - מצב של עודף ביטחון עצמי שמחפה על חוסר ביטחון בתחומים אחרים. סיבה נוספת היא גם השחיקה בתפקיד - מנהל שמגיע למצבים עויינים של ממש עם כפופיו כבר לא מתפקד כנדרש עקב שחיקה פיזית ונפשית מגודל תפקידו.
שלום  | 16.10.10
34.
לדעתי זה בדיוק הפוך. אם אין לך רוע, אקסצנטריות, אנוכיות, וכו' לא תוכל להיות מנהל טוב
מנסיון של שנים רבות כמנהל בכיר בחברת הייטק בין-לאומית, מנהל שאינו מסגל לעצמו גינונים של אטימות, רוע, ואנוכיות, לא יוכל להיות מנהל טוב. שימו לב, מנהל יכול להיות אהוב על עובדיו, אבל רק לעיתים רחוקות מנהל כזה יהיה מנהל מצליח מבחינת האירגון. הדוגמא הקלאסית היא סטיב קארל ב"המשרד". הוא חבר של כולם, אולם כמנהל הוא כישלון
 | 16.10.10
33.
ניסית פעם להיות סטיב ג'ובס לשעה? לעשר דקות? לעשר שניות?
הוא מתחרה בכל העולם בכמה וכמה זירות, הוא נלחם בסרטן ויודע שזמנו קצוב - סרטן לבלב והשתלת כבד הם לא בדיוק ערובה לחיים ארוכים. הוא גאון ומבריק יותר מאנשיו והוא פרפקציוניסט. זה מה שעושה את המוצרים של אפל למושלמים. פעם אחת יש תקלה באייפון 4 וכל העולם שמח לאידו. זאת סביבת עבודה מלחיצה שמרבית בני האדם לא היו שורדים בה. לאיש מגיע פרס נובל על תרומתו לאנושות. פיתוחיו ותגליותיו חשובים פי כמה מגילוי איזה חלבון. ולנו בני האדם יש נטיה אינפנטילית לצפות שכל מי שמבריק וגאון הוא גם אדם מושלם עם מזג נוח ונעים. עדיף גאון ופרא אדם על כדור שינה חייכני שלא תורם דבר.
קרלגוסטאב יונג | 16.10.10
31.
מה שבאמת מעניין כאן, הוא שהאנושות כל הזמן מגלה את עצמה מחדש
הרי מה חדש כאן? כלום. הכח משחית, כח בלתי מוגבל מוביל לטירוף בלתי מוגבל, משפט אחד אומר את הכל, ואין חדש תחת השמש. הדבר היחידי המפתיע כאן הוא ההפתעה שלנו. מעניין כמה פעמים נגלה שוב את ה"תגלית המדהימה" הזו עד שסוף סוף נבין שכדי לנהל חברה אנושית נורמאלית חייבים גבולות. חזקים, ברורים, יעילים - על כולם, כולל כולם. אין לנו על מי לסמוך, רק על שלטון חוק חזק ויעיל. בוקר טוב עולם.
ה_שגריר | 16.10.10
29.
אני 20 שנה בחברת תעופה גדולה ופשוט כל מילה אמת!
ב99% המפגרים הלקקנים חסרי הכישרון הבינוננים אלה שלא עושים כלום מגיעים איך שהוא לתפקידי מנהלה ואז בדיוק כפי שכתוב האטימות /טימטום יוצאים עוד יותר החוצה. כבר שנים שאני שואל את עצמי איך זה שאלה שמוכשרים באמת לא מתקדמים שווה לעשות מחקר נפרד על זה...
susu | 16.10.10
28.
למה נראה לי שהכותב מתאמץ שלא לאמר עוד חלק של האמת -
האנשים האלו הגיעו לאן שהגיעו בהיותם כבר בעלי תכונות כאלו וזו גם הסיבה שהם הצליחו להגיע כל כך רחוק . הם הגיעו עם התכונות הללו ופשוט בהיותם בעלי עמדת כוח הם הרשו לעצמם להביא לידי ביטוי באופן חופשי את הצדדים המפלצתיים האלו שבאשיותם . פשוט . הצדדים האלו לא מופיעים יש מאין באשיות . הם תמיד היו שם .
 | 16.10.10
27.
החשיפה לסביבה של נעים לא נעים יוצרת את האדם אגואיסט ואינטרסנט לעצמו.
זה יצר הקיום אצל כל בעלי החיים דרך הסביבה מחמשת החושים אנחנו חווים חויות .נעים ,כואב י.פה ,מכוער .טעים,לא טעים וכיוצא באילו. מאחר שבסופו של דבר תחושות אילו הן סוג מסוים של ביו כימה במוח .נקרא להם קוקטל סמים ויש תכונה .למוח שהוא מתרגל לסם הוא רוצה יותר. ולכן התכונה אצל כל בני האדם הם תמיד ירצו יותר ממה שיש להם. אדם בעמדת נהול הוא אדם רגיל שברגע שהוא נכנס למשחק החיים של עצמו . ושוכח מאיפה הוא בא. ההנאה והפחד יוצרים אותו אדם שונה (אותו נעים .כואב) בדרך כלל מה מביא לאנשים את הרגשת הכף של האגו?.הכסף הכבוד הכוח ,והיופי, ומצד שני הנתינה. ומה מביא את הסם השלילי? הפחד והפחד מכאב. ואיך משפיע הפחד על אותו מנהל להשתנות.הרצון להצליח וכיסוי התחת שלו . יגרום לו להתנהל עם מקל עם עובדיו כי זה האינטרס שלו וולפעמים עם גזר. כי יש בטבע חוק שהחזק אוכל את החלש(אצל בני האדם יכול להיות לפעמים להפך בגלל המוח ומי שיהיה יותר חכם הוא ינצח.) כול מנהל בסופו של דבר יתיחס אחרת באתאם לאישיות אותה בנה מסביבותו.מאז ילדותו המוקדמת.וזה לא מה שקוראים היום חינוך בבית הספר .זה החינוך אותו החליט הילד להכניס למוחו,מנעים לא נעים, ולפעמים הוא מעתיק סביבה.
הללטאוב | 16.10.10
26.
כתבה מעניינת, אך חד-צדדית
אכן אפשר להסיק מסקנות רבות כתוצאה מקריאת הכתבה. עם זאת יש לציין כי לא ניתנה שום הזדמנות ל"נאשמים" להביע את דעתם בנושא. אני בטוח כי אותו עובד שפוטר ע"י ג'ובס לאחר שהביא לו אל את הבקבוק הרצוי התרשל בפעם מי יודע כמה ובשל כך היה צריך לעזוב, אך יזכר לו רק הקטע של הבקבוק. אותו הבקבוק יש להניח "שבר את גב הגמל". נכון שהכוח משחית באיזשהו אופן וכד', אך לעניין ההתייחסות לעובדים מנהל בלית ברירה לא יכול להיות מיודד יתר על המידה עם פקודיו כי בעת הצורך יש להפעיל את הסמכותיות ולכן ההפרדה צריכה להיות ברורה (לגבי דוגמה על הרגשת העובד)...
אלי | 16.10.10
24.
חבל על ה"מחקר" והכתבה הארוכה
כל אחד מאיתנו ששרתבצבא ראה וחווה מה קורה עם אחד מהחברה שקודם בדרגה והפך "פתאום" מ"חבר שלך" ל"מפקד שלך" לפתע [בהרבה מקרים] מתברר ש"לחץ" הדרגות על הכתף לחץ גם על איזשהוא עצב במוח. גם בארצנו הקטנה אנו רואים כיצד "מנהלים" לא בוחלים בשוםמשרתניהול אפילו באם הם אינם מבינים ב"כלום" ממה שהחברה החדשה שלהם עושה , בונה או מייצרת המצקןצוע שלו זה "מנהל" במערכת המשפט לא ימנו לשופט אדם שאינו משפטן במערכת הרפואית לא ימנו למנהל מחלקה אדם שאינו רופא. אךכאן אצלנו? השמים הם הגבול כולנו זוכרים את השם שהיה מותג "תדיראן" ובכן - אין יותר "תדיראן" המנהל [שהבין בחומר] והביא את תדיראן לפסגות אלקנה כספי עזב ותחתיו מונה "מנהל" [במקרה איש הכספים שכנראה לא הבין באלקטרוניקה אך הבין בכספים] ולאחריו הקפצו והצנחו מנהלים עד ש...תדיראן נעלמה. או למשל הבאת מנהל שמכר טלפונטיםלנהל חברת תעופה ומחבאת תעופה למכור טלפונים. עם כל הכבוד מלבד הכשרון לקרוא ולהבין בדוחות כספיים צריך"קצת" להבין בחומר ולא רק אצל מנהלים זה קורה גם אצל פוליטיקאים. כמו במקרה של נתניהו שניצח בבחירות למרות כל הסקרים את פרס. אפילו בליכוד לא האמינו שינצחו בבחירות וכולם תולים אתהניצחון בפרסומתש "פרס יחלק את ירושלים" ואכן כשנתניהו ניצח התגלתה הבעיה הרפואית [בעת בדיקות הדם ] ונתניהו היה בטוח שהוא קורץמחומר אלוהי ושהקב"ה בכבודו ובעצמו עומד ועובד איתו זה קרה גם לברק כשניצח את נתניהו ואף לרבין בנאום "אנא אנווט" אני.. אני...
אילן | 16.10.10
21.
תודה, עכשיו אבין יותר את ההתקפים של הבוס שלי
חוסר הקשבה חולני, התנהגות רס"רית, תנועות גוף על סף ריקוד מלחמה, צעקות עד לב השמים, העלבת כפופים בנוכחות כפופים לכפופים.. באחרונה התבטא שבקרוב יגזור על עצמו תעניות אכילה. אני לא רוצה לחשוב מה יקרה ביום תענית שכזה.
הייטק עצבים | 16.10.10
19.
מהכרותי עם מספר רב של אנשים שצברו ממון וכח רב
למדתי שרבים מהם עוברים תהליך של דה-הומניזציה של הסובבים אותם, תוך שהם עצמם נעשים אימפוטנטים טוטאליים בכל הקשור לענייני היום-יום הפשוטים. אדם (או אשה) צובר כסף רב וכח, חברות כלכליות, דירקטוריונים. לכאורה הוא רב כח, "פוטנטי", בעל כוחות על, כמעט. במקביל, הוא מתחיל להיות תלוי בעוזרים/ות, נהגים/ות, מזכירים/ות. זה מסיע אותו, זה מחזיר, זאת כותבת, ההיא מביאה, זה מוציא וההוא מכניס. ה"פוטנט" הופך ל"אימפוטנט", אימפוטנט מושלם, כזה שלא יודע לקנות לחם במכולת או להתקין משהו במחשב. תוך זמן קצר הוא/היא מתחיל להתייחס לעובדיו הקרובים כמו חלק אורגני מגופו, היינו לא אדם שלם, בעל גוף ונפש משלו, אלא כמעין "יד" או "רגל" שלו, אביזר אוטומטי חסר רגשות, ממלא פונקציה, שלא צריך להפנות אליו תשומת לב מיוחדת. בעיה קטנה צצה: מחליפים את החלק הלא-מתפקד בחדש. יש כאלה שבנוסף חושבים שעובדיהם צריכים להודות להם יום-יום על שהם עובדים אצלם. גם כאן, אטימות. ולסיום, משהו ממשנתו של מארקס: ההווייה יוצרת את ההכרה.
שיק'ה | 16.10.10
18.
כתבה מעוררת מחשבה... אבל...
החומר המוצג אכן מעורר מחשבה אבל גם קצת מגמתי ולא מאוזן. אני גם לא בטוח שכל המחקרים המוצגים מאפשרים את הניתוחם שנעשו. קודם כל בעניין הסנסציוני - יש דוגמאות למנהלים ומנהיגים שהתנהגותם מעוררת חלחלה. אבל - האם זה הרוב או המיעוט? האם סטיב גובס ועוד דוגמאות כמותו (וסאדם חוסיין שמשורבב לכתבה) מאפיינים את כל או אפילו רוב המנהלים? האם בטוח שהם "לא היו כאלה" לפני שניהלו או הנהיגו? אני חולק על כך. אותו אחוז של פסיכופתים בקרב מנהלים או מנהיגים יכול להיות שגבוהה מהאחוז באוכלוסיה, אבל אולי זה בגלל שלפסיכופת יש כלים מסוימים ודחף להגיע לתפקידים הנ"ל, ולא שהתפקיד דוקא הפך אותו לכזה? ואם יש אחוז פסיכופתים גבוהה (אבל עדיין קטן) האם זה מעיד על כל שאר המנהלים ומהנהיגים? לגבי אטימות וכו - ברור שככלל אטימות זה לא משהו טוב. אבל מנהל בכיר או מנהיג נאלץ הרבה פעמים לעשות החלטות קשות מאוד - פיטורים וצימצומים, שליחת חיילים למלחמה, וכו וכו. אני חושב שמצבים כאלה אטימות מסוימת נחוצה, אחרת המנהל או מנהיג יהיה משותק לחלוטין. אם המנהיג לדוגמה יחזיק בראש כל הזמן את כאבם של משפחות הנופלים, לעולם לא יוכל להחליט את ההחלטה הקשה הבאה שיכולה להביא להרוגים. ברור שצריך לקחת בחשבון את הנופלים והכאב, אבל אכל לפעמים יש "תמונה גדולה יותר". כנ"ל בניהול קבוצות או חברות. ולבסוף בעניין חלק מהמחקרים - אני חושב שמנהיגים ומנהלים טובים הם בעלי תכונות ספציפיות שהופכים אותם לכאלה. לקחת אנשים ממוצעים, להפוך אותם למוחלשים או מועצמים ולהסיק מזה את כל המסקנות על ההתפתחות הפסיכולוגים של מנהל או מנהיג אמיתי - לא ברור לי שזה קביל לחלוטין. ואחרי כל זה - אכן יש משהו בביטוי "הכוח משחית". מנהל ומנהיג טובים באמת צריכים כל הזמן לשים לב לזה, וכן להעזר באחרים מסביב שיצרו איזון וישקפו לו את התנהגותו והתנהלותו.
עפר | 16.10.10
14.
מצטרף לתגובה 12
ולראיה קחו את הרד, ההוא שחילץ את HP ממוות קליני וודאי, והעלה אותה לרווחיות. הוא פוטר לא בגלל ענייני החזר הוצאות או הטרדה מינית, הוא פוטר כי הוא היה Asshole והתנהג חרא לכפופים לו באופן קיצוני. עכשיו תראו מי לקח אותו לעבודה? ה-Asshole האולטמטיבי - לארי אליסון. מנהל שיתנהג כמו חרא - לא ישרוד.
טראנס אם | 16.10.10
12.
לא לעולם חוסן
העולם משתנה והופך להיות יותר שקוף,הדדי שיוויוני ויצירתי ותפישות שהיו נכונות ועבדו בזמן המהפכה התעשייתית לא יעבדו בעתיד ולכן טיפוסי המנהלים שהוצגו כאן לוקים במגרעת אחת קריטית שהיא חוסר יכולת לקרוא ולהתכונןן לקראת העתיד. דיקטטורים מזוייפים,כחניים וסמכותיים יכולים לפרוח באפל או בצפון קוריאה אבל ככל שהכלכלה והחברה יעברו לדגש על יצירתיות,עצמאות ויחודיות מספר האנשים המוכשרים שיהיו מוכנים למשכן את חייהם בשביל נבלות מהסוג המוזכר כאן ילך ויפחת מה שישאיר את נפוחי האגו ללא משאבים. בעתיד הקרוב מנהלים שלא ידעו להסתדר בסביבה רב תחומית,הדדית,"שטוחה" המושתתת על שיתוף פעולה יצירתי ישארו ללא עבודה וגם אם כל מומחי שוק העבודה והטכנולוגיה והפסיכולוגיה מספרים לכם אחרת המגמה היא ברורה, מנהל שלא יהיה קשוב לסביבה ולעובדיו ימצא את עצמו ללא תעסוקה, החברה משתנה והתבניות של פעם הולכות ומאבדות את הרלוונטיות שלהם ככל שיותר ויותר אנשים רואים את עצמם זכאים לכבוד ליצירתיותם וזמנם , העריצים ישארו ללא משאבים וחברות שילכו בדרכם יגמרו כמו צפון קוריאה וגרמניה בפח האשפה של ההיסטוריה.
משה | 15.10.10
5.
אפשרות אחרת: אולי נמאס לאנשים המוכשרים באמת מכל המטומטמים חסרי הכישרון שסביבם?
ראשית, בכל "הניסויים" שמתוארים בכתבה יש כשל אחד גדול: הם לא כללו אנשים שהם באמת מוכשרים שהצליחו אכן להגיע לעמדות עוצמה. הניסויים האלו כללו בעיקר טמבלים שהיו מספיק מטומטמים כדי להשלות את עצמם שזה המצב. באופן אישי אני במשך שנים אוכל את הזבל של מנהלים חסרי יכולת וכל מני לקקנים חסרי כישרון שהתקדמו על ידי תסמונת האף החום. ברור לי שאם וכאשר אגיע לעמד שבה לא תהיה לי כל בעיה להטיס מהפנים שלי מטומטמים ושאר חסרי כישרון, אעשה את זה. לצעוק או לפגוע באנשים זה מטופש אבל אולי מובן - בסך הכל מדובר על אנשים מוכשרים (עובדה) שבמשך שנים היו צריכים להתפשר ולהתנהג יפה למטומטמים חסרי יכולת. הם כנראה מוציאים קצת אגרסיות שאגרו. פשוט לא רואה שום סיבה להתנהג אחרת. למה, מה תעשו? תכתבו עלי כתבות לא יפות בעיתון? אם כתבות בעיתון לא יוכלו לפגוע בי באופן משמעותי, זה לא יעניין אותי שניה אחת. למשל בעניין סיפור העורך עם הוודקה והבצל: העובדת ההיא לא לקחה בחשבון אפשרות אחרת - שאותו אדם היה מודע לחלוטין לחוסר הנעימות של העובדים שלו אבל זה לא הזיז לו את הציפורן השמאלית.
בר חכימא | 15.10.10
2.
סיפור אמיתי
והרי דוגמא אמיתית מהחיים כפי שסופרה לי ע"י חבר. בשנות הבועה, מנכ"ל ומייסד חברת הייטק הצהיר בראיון עיתונאי, שכל עובד שיצטרף לחברה שבבעלותו יזכה להרויח מליון דולר מהאופציות. הראיון פורסם, ואמירה זו הופיעה בכותרת. צילום מוגדל של הראיון והכותרת נתלה בגאווה במשרדי החברה למען יראו כל העובדים וידעו. העובדים מצידם נדרשו לעשות הכל כדי לתרום להצלחת החברה - עבודה ביום וגם בלילה, ואם צריך אז גם סוף שבוע אינו קדוש. שער המניה עלה ועלה והמנכ"ל מימש עשרות (אם לא יותר) מליוני דולרים. גם לאחר התפוצצות בועת ההיי טק, ולאחר שהאופציות שבידי העובדים המסורים הפכו לשווה ערך לטפט, הפוסטר נשאר תלוי ליד משרדו של המנכ"ל. יום אחד נכנס עובד ותיק למשרד המנכ"ל לשיחה, והמנכ"ל הבחין שהעובד מסתכל בפוסטר. אותו עובד, לא זכה מעולם לראות את מליון הדולר שהובטחו, והיה לו גם ברור שלא יזכה לראותם לעולם. במקום להרגיש נבוך או קצת לא נעים - המנכ"ל מצא לנכון לאמר לעובד בגאווה - אני את המליון דולר שלי עשיתי. אכן, אין כמו רגישות של מנהל.
 | 14.10.10
תודה, קיבלנו את תגובתך ונשתדל לפרסמה, בכפוף לשיקולי המערכת