הוא כתב מאמר "איך להיות בלדד" ובו כל המידע איך לגלות הכל בעצמך. מאז אני לא צריך אותו אישית, אבל נכנס לקרוא את השנינות והחריפות וההומור הנעים.

כימיקלים דווקא יכולים לעכל חומרים אחרים, בדוק במילון. במסכת שבת, לדוגמא, מדברים על בשר שמתעכל בסיר, ובאופן כללי השורש ע.כ.ל. וא.כ.ל. משמשים לחלופין במקורות. במקרה שלפנינו יש ערך נוסף לשימוש דווקא בצורה "מעכל", שהרי מדובר בפירוק כימי שמייצר אנרגיה, בדיוק כמו העיכול בגוף.

ENELOOP.CO.IL

קח פחית קולה, תנער, תעשה חוק קטנטן ויצא לך שפריץ מטורף כתוצאה מהלחץ הגבוהה בפחית לעומת החוץ. כך גם חשמל - בבטריה יש "לחץ גבוהה של אלקטרונים" כתוצאה משילוב החומרים בתוכה. ברגע שמחברים מוליך (מקביל לצינור עבור מים) האלקטרונים נלחצים דרכו החוצה ונוצר זרם. כדי לשמור על הזרם אחיד צריך להמשיך ליצור "לחץ" על האלקטרונים בנקודת המקור כלומר בהקשר של המאמר צריך בטריה "מלאה" כלומר שהחומר הפעיל בה לא התפרק לגמרי.

זה כמו לשאול מאיפה יודע הכדור שהוא צריך ליפול כשזורקים אותו באוויר ואיך הוא יודע באיזו מהירות ליפול. על האלקטרונים מופעל כוח בגודל מסוים (הפרש פוטנציאלים) והאלקטרונים נמשכים מכיוון שמטענם שלילי. האלקטרון ביעד לא צריך לדווח שום דבר למקור. יש תגובה של כוחות במעגל החשמלי. זה כמו במשחק הזה ששים על השולחן במשרד - כדורים ממתכת שתלויים על חוטים וכשמזיזים אחד מהם ועוזבים והכדור פוגע בזה לידו ומיד הכדור האחרון מתחיל לנוע בגלל התגובה לכוחות שעוברים בכל הכדורים. זה לא שהכדור הראשון צריך לרוץ לכדור האחרון להגיד לו "היי תתחיל לזוז". ניסיתי להסביר את זה בצורה הכי פשוטה מצטער אם זה לא לגמרי מובן. אתה יכול לקרוא על זה בויקיפדיה תחת חשמל. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A9%D7%9E%D7%9C

זה דבר ידוע וברור לכל למה לעשות על זה כתבה זה שההבדל הוא משקל מאד מאד( כ־0.0000000006% ממשקלה) קטן גם זה ידוע ואיינשטיין יצר נוסחה פשוטה לגלות כמה המשקל של החומר שמומר לאנרגיה חשמלית אנרגיה שווה למסה כפולמהירות האור בריבוע ל-11 כל הסוללה כמכלול מלבד הציורים ושם המוצר שעליה עובדים יחד כדי לאחסן ולתת אנרגיה חשמלית כשנדרש מהסוללה אבל פה הכוונה היא למה שאתה באמת משתמש בסוללה וזה בחשמל שבה וזה משקל קטן מאד ממנה

אין לי מושג

דבר ראשון שצריך להבין זה שהפרש פוטנציאלים הוא בעצם הפרש אנרגיה למטען בין שני מקומות. מה שאומר שיש מקום שבו לאלקטרון יש אנרגיה פוטנציאלית יותר גבוהה מבמקום אחר, וכמו שידוע דברים רוצים להיות בעלי כמה שפחות אנרגיה פוטנציאלית. דבר שני, האלקטרונים לא "דוחפים" אחד את השני, זה יותר השדה מפעיל עליהם כוח שיזוזו, מה שאומר דרך אגב שמהירות השינויים במתח הם לפי מהירות האור במוליך (כי השדה הוא מה שדוחף אותם) וזה לא משהו מהיר יותר ממהירות האור אלא נמוך יותר (נראה לי שבמוליך זה נמוך יותר).וד"א האלקטרונים דווקא זזים המון, רק שבסוף יוצא שהם זזים בממוצע רק איזה כמה ס"מ לשניה בכיוון מסוים. לגבי הזרם שעובר זה ממש כמו פקק (אני יודע שזה נדוש) , ככל שיש שם יותר אלקטרונים יש פחות מקומות לעבור בהם, הם נתקעים ביותר אטומים מה שכאילו מפעיל על כל הסיפור הזה כוח נגדי... כל הקטע הזה של כמה זרם צריך בשביל לקבל ככה מתח זה לא בדיוק נכון, זה יותר כמה יכולים לעבור, אם תדחוף מספיק יעברו יותר, לא תדחוף לא יעברו בכלל

אם אתה חושבים שלא שואלים למה, כנראה שלא ניסית ללמוד מעבר להעלאת השערות. זוהי פשוט אנלוגיה מאוד טובה להרבה מקרים. אתה מוזמן לקרוא, למשל, על ניסוי שני הסדקים. במקרה זה, אנלוגיה אחרת יותר טובה. אם תוסיף גלאי, בכלל תצטרך לחשוב על מכניקה קוונטית.

האלקטרונים כמובן אינם יודעים כלום. ההסבר הוא שכאשר יש הפרש פונציאלים יש גם כח. זה נכון לא רק לחשמל, גופים בטבע תמיד שואפים להיות בפוטנציאל נמוך ככל האפשר (לדוגמה כדור שנזרק לאוויר וקיבל אנרגיה פוטנציאלית כבידתית ישאף להיפטר ממנה ויפול חזרה). גודל הפרש הפוטנציאלים ביחד עם מאפיינים נוספים של המערכת (למשל התנגדות) יקבע את עוצמת הזרם. כאשר אנו מפעילים את המתג בבית, למזלנו אין אנו צריכים להמתין לאלקטרונים שיגיעו אלינו מתחנת הכח. מה שקורה ברגע סגירת המעגל הוא שנוצר הפרש פוטנציאלים וזה גורם להיווצרות שדה חשמלי לאורך כל המעגל. השדה החשמלי נפרש במהירות הקרובה למהירות האור וגורם לאלקטרונים לכל אורך המוליך לנוע בכיוון השדה. כלומר האלקטרונים שמפעילים את מכשירנו החשמליים ברגעים הראשונים הם אלקטרונים שמקורם במכשיר החשמלי עצמו. מקווה שעניתי על השאלות. תמשיך להתעניין, זו הדרך הטובה ביותר ללמוד.

באופן עקרוני אתה צודק, המהירות הלינארית של כל אלקטרון נמדדת במילימטרים לשניה ולא במהירות האור, וזאת למרות שהאלקטרון אכן נע במהירות קרובה למהירות האור בתוך המוליך, הבעיה היא שהוא לא נע ישר בתוך המוליך אלא מתנגש ומתנועע בתוך המוליך והמסלול שלא רחוק מלהיות ישר. ההסבר הפשטני לכך שהאלקטרונים הנמצאים בסוף המוליך (ז"א אלקטרון שנמצא בבאר שבע ומחובר לחוט שמחובר בקצהו לתחנה בחדרה) "יודעים" שעליהם לנוע בזמן שבחדרה הרימו את המתג הוא שהגל האלקטרומגנטי הנע במוליך אינו מוגבל בתנועתו בתוך המוליך כמו האלקטרונים, הוא נע במהירות האור ו"אומר" לאלקטרונים הרחוקים שעליהם להתחיל לנוע, את ה"הודעה" הזו הוא מעביר לכלל האלקטרונים במוליך במהירות האור.

ההפרש הפוטנציאלי בין אלקטרון שלילי לאלקטרון חיובי שווה להפרש בין מידת המוגבלות שלך למידת הסקרנות שלך. בכל מקרה , ילד חביב. תשאל את סבא... הוא יפמפם במקטרת , יעצום את עיניו וישקע בשינה פסטוראלית שמיימית....

זה לא כמו בגלים, שבהם כל מולקולת מים (או אוויר, או מה שתרצו), נותנת דחיפה זעירה לזו שלידה. זרם חשמלי הוא זרם אמיתי לחלוטין, מתחנת הכוח ועד הבית. זה נעשה על ידי דילוג של אלקטרונים חופשיים בין אטומים מוליכים. האלקטרונים הללו אינם קשורים באופן הדוק לאטומי המתכת, והם מסוגלים לדלג לאורך שריג האטומים, כל הדרך מחדרה לירושלים.

לכל דבר יש סיבה אם אני זוכר נכון את שעורי פיזיקה יש להם איזה סדר בכל מצב שבו הם נמצאים אבל הם בכל זות תמיד יעבדו באותה דרך בכל דרך שבה תתן להם לעבוד

זרם חשמל דומה ברובו לזרם של מים ותנועתיו דומות להפליא ההסבר הוא פשוט אין דיווח חזרה אלקטרונים נעים כשמעגל נסגר ההפרש בין הקטבים הוא שמניע אותם וכמו המים ברגע שההתנגדות גדלה מעט אלקטרונים ינועו בכיוון סגירת המעגל וכההתנגדות היא קטנה כמות גדולה יותר תנוע דומה למים זורמים בירידה ככל שהירדה חדה יותר כמות גדולה יותר תעבור בזמן קצר יותר מאשר ירידה פחות חדה

האלקטרונים כמובן אינם יודעים כלום. ההסבר הוא שכאשר יש הפרש פונציאלים יש גם כח. זה נכון לא רק לחשמל, גופים בטבע תמיד שואפים להיות בפוטנציאל נמוך ככל האפשר (לדוגמה כדור שנזרק לאוויר וקיבל אנרגיה פוטנציאלית כבידתית ישאף להיפטר ממנה ויפול חזרה). גודל הפרש הפוטנציאלים ביחד עם מאפיינים נוספים של המערכת (למשל התנגדות) יקבע את עוצמת הזרם. כאשר אנו מפעילים את המתג בבית, למזלנו אין אנו צריכים להמתין לאלקטרונים שיגיעו אלינו מתחנת הכח. מה שקורה ברגע סגירת המעגל הוא שנוצר הפרש פוטנציאלים וזה גורם להיווצרות שדה חשמלי לאורך כל המעגל. השדה החשמלי נפרש במהירות הקרובה למהירות האור וגורם לאלקטרונים לכל אורך המוליך לנוע בכיוון השדה. כלומר האלקטרונים שמפעילים את מכשירנו החשמליים ברגעים הראשונים הם אלקטרונים שמקורם במכשיר החשמלי עצמו. מקווה שעניתי על השאלות. תמשיך להתעניין, זו הדרך הטובה ביותר ללמוד.

האלקטרונים יודעים שיש הפרש פוטנציאליים בגלל אחד מארבעת הכוחות היסודיים של הטבע - הכוח החשמלי. אין לזה הסבר או הגיון, זה פשוט שם. ולכן כל דבר עם מטען חשמלי שלילי ימשך למטען חיובי בגלל הכוח החשמלי הזה. הפרש פוטנציאליים אומר שבצד אחד יש מטען שלילי ובצד השני מטען חיובי. מכיוון שרק האלקרטונים חופשיים לנועו בחוטי החשמל הם נשמכים ונעים לכיוון החיובי, גם על פני קילומטרים רבים. ככל שנעים יותר אלקטורנים לכיוון החיובי, המטען החשמלי החיובי יורד ואז האלקטורנים בצד הראשון ירגישו פחות משיכה וינועו פחות. למעשה זו העברת מידע מיידית יותר מהירה ממהירות האור. באופן דומה אם השמש שלנו הייתה נעלמת פתאום, היינו מרגישים את זה מיידית (כדור הארץ היה סוטה מהמסלול המעגלי שלו סביבה), למרות שבמהירות האור האינפורמציה על העלמות השמש הייתה יכולה להגיע אלינו רק תוך 7 דקות. יש עוד דרכים להעביר מידע יותר מהר ממהירות האור - ע"ע שזירה קוונטית

אני לא פיזיקאי, אבל אני יכול להסביר לך למה לא שואלים את השאלה שכתבת: העניין הוא שיש כוחות שהם מאוד דומים, אך כנראה אתה עושה אנלוגיה לא נכונה. כמו שאינך שואל איך זה שכדור שנופל, יודע ליפול יותר מהר ככל שהוא נופל יותר. או אם יש ערמת כדורים על גבעה כלשהי, אין זה שהכדורים יודעים ליפול דווקא לצד הנמוך יותר ולא גבוה יותר (כמו השאלה המפורסמת ששאל ניוטון כשראה תפוח הנופל מן העץ). למעשה מדובר על כוח שמושך את האלקטרונים כמו כוח הכבידה שמושך את הכדורים. בעת שנסגר מעגל חשמלי, המתח הוא כמו כוח המשוך את האלקטרוים- כמו הכוח השמשיכה שמושך את הכדורים מטה ברגע שנשמיט תחתיהם את המעמד עליהם הכדורים עמדו וכולם יפלו מטה, כמו האלקטרונים שיימשכו בהתאם למתח החשמלי. כיוון שאין הכדורים מושכים אחד את השני, אלא הם כולם נמשכים אך בסדר מסויים- כי לא תמיד הם יכולים כולם לעבור בו זמנית בחור שנוצר, כך גם האלקטרונים- והדבר תלוי בעובי המוליך (אפשר אולי לחשוב על זה כמו על רוחב הפס שיש לנו באינטרנט- רק ששם לא תמיד מדובר על אלקטרונים אלא על פוטונים, במידה ומדובר על כבל רשת אופטי). בכל מקרה, אני חושב שהתשובה ברורה- שפשוט כך זה עובד. ברגע שתסביר לעצמך איך זה שכדור נופל מהיד שלך כלפי מטה (ואיך הוא יודע דווקא ליפול מצד ימין ולא שמאל), כך גם תדע לענות איך האלקטרונים יודעים לאיפה ''לרוץ'' ומתי לעבור אל עבר מקור המתח (למרות שלפי הפיזיקה הקלאסית המטענים שעוברים הם המטענים החיוביים....). שבוע טוב!

אלקטרונים לא יודעים כלום הם פשוט "מצייתים" לפיזיקה הפרש הפוטנציאלים ( ריכוז מטענים שלילים בצד אחד וריכוז "חורים" - בצד שני ) יוצר שדה חשמלי ... השדה מספיק חזק כדי לעקור אלקטרונים מהשיכבה החיצונית של אטום חומר מוליך ( מתכות משחררות אלקטרונים בקלות יחסית ) והאלקטרונים מאיצים ... בערך ל 0.7 מהירות האור עד שהם מתנגשים ונעצרים או מוסטים וחוזר חלילה אשר לכמה אלקטרונים - פה הענין מסובך יותר - ואכן יכול להוצר מצב במעגל חשמלי "שיותר מדי אלקטרונים הגיעו ( וההפך ) ובמקרים אלו יש "החזרות" בפיזיקה והדסת חשמל לומדים על זה בפרוטרוט

אם מעולם לא מצאת לשאלה הזו תשובה - כנראה שמעולם לא הלכת לספריה או אפילו עשית חיפוש בגוגל. ניחא, אני אקצר לך את התהליך - האלקטרון לא "יודע" מה ההפרש פוטנציאלים. הוא גם לא צריך לדעת. אני אתן לך דוגמא שתוכל להתחבר אליה: תחשוב שיש פאב ואלי מוביל תור ארוך מאוד של אנשים: בהתחלה הפאב ריק והסלקטורים מכניסים אנשים מהר, התור זז מהר ולמרות שכ"א מהאנשים זז מעט בפני עצמו - יש "זרם" חזק. זה מצב של הפרש פוטנציאלים גדול. עם הזמן הפאב מתמלא ויותר קשה לדחוף לשם עוד אנשים, זה המצב שבו הפרש הפוט' קטן. הקצב נעשה איטי יותר וה"זרם" חלש יותר. עניתי לך על השאלה?

כפי שמים זורמים למקום הנמוך (איך הם "יודעים"?) כך האלקטרונים "מזהים" מקום של מתח נמוך יותר וזורמים אליו. ההפרש בפוטנציאלים הוא ההגדרה המקצועית לכך. מי שמכתיב את קצב הזרימה היא לא ידיעה או הבנה קוגניטיבית של האלקטרונים, כי הם אהבלים. רק ההתנגדות החשמלית של המוליכים שבדרך שבדרך מאלצת אותם לזרום לפי יכולתה להעביר וזו מוכתבת על ידי כלל הנגדים, המוליכים ועוד. נגד יכול שיהיה נורה, גוף חימום או כל אביזר המופעל על ידי החשמל. גם לכבלים עצמם יש התנגדויות. אם תחבר במוליך חסר התנגדות (חוט נחושת עבה יחסית) את הקטבים של סוללה ללא כל נגד - יתקבל "קצר" חשמלי והסוללה מתרוקנת באפס זמן. בינגו! (לכן אין לבדוק סוללה ללא נורה המתאימה לגודל הסוללה) במערכת הביתית הקצר היזום הזה יקפיץ את הנתיך, לא את ממסר הפחת. (פאזה-אפס). זהירות!!!

התשובות קיימות, ידועות היטב ואתה מוזמן ללכת ללמוד פיזיקה בשביל להבין את זה. אני אנסה לתמצת בכמה מילים. פוטנציאל חשמלי זה סוג של תרגיל במתמטיקה אבל אין חיה כזו בטבע. מה שקיים בטבע זה שדה חשמלי (מתמטית פוטנציאל הוא אינטגרל על השדה החשמלי לאורך מסלול אבל אני מניח שהגדרות פורמליות כאלה לא מעניינות אותך). סוללה כזו מתפקדת כקבל ובתוכה יש שדה חשמלי שנוצר כתוצאה מהפרשי פונקציות עבודה בין שני סוגי מוליכים (בד"כ אבץ וגרפיט) שמושרים בתמיסות אלקטרוליטיות. האלקטרונים מרגישים את השדה הזה שמאיץ אותם עד למהירות מסוימת ומניע אותם כל הדרך מהדק אחד ועד להדק השני של הסוללה כשהתמיסות האלקטרוליטיות דואגות להעביר את האלקטרונים מההדק השני בחזרה להדק הראשון. לגבי שאר התיאוריות שלך... הן פשוט לא נכונות. אלקטרונים שיוצאים מחדרה מגיעים לבתים של אנשים. כמו שמים שיוצאים מהכנרת מגיעים במוביל הארצי לבתים של אנשים. ואת כל אותה פילוסופיה שאתה מפתח סביב האלקטרונים כבר פתרו לפני 100/200 שנה כשאנשים התחילו לבצע חישובים סטטיסטיים מקרוסקופיים. כל המושגים שאתה מכיר כמו לחץ, טמפרטורה, צפיפות וכדומה, מתייחסים לממוצעים מקרוסקופיים כשבמיקרו יכולים להיות הבדלים מאוד גדולים. אם לחזור להתחלה, תלמד פיזיקה ויסבירו לך מתמטית איך הדברים האלה קורים. בדרך גם יסבירו לך למה השמש זורחת כל יום, זה אפילו הסבר פשוט הרבה יותר.

שדה חשמלי. בדיוק כמו שכשאתה עולה על כיסא וקופץ, הגוף שלך יודע כמה להאיץ בדרך חזרה לרצפה. שדה הכבידה עובד בדיוק כמו שדה חשמלי, רק ששדה חשמלי עובד על מטענים חשמליים (צריך להיות טעון חשמלית כדי "להרגיש" אותו) ואילו שדה כבידה עובד על מסה (ולכן אתה מרגיש אותו, כי יש לך) אין "דיווח לאחור" זרימה מתרחשת באופן "ספונטני" בין הפרשי פוטנציאלים כדי לאזן אותם. חוק שימור החומר וחומר שימור אנרגיה. ברגע שהפוטנציאלים ישתוו, הזרימה תפסק.

10. ככה. בשביל תשובה יותר טובה תצטרך לבלות כמה שנים בחוג לפיזיקה וללמוד את תורת השדות. ניסח את זה יפה ריצ'רד פינמן: http://www.youtube.com/watch?v=wMFPe-DwULM 11. אתה טועה. בכל אינטראקציה בה משתחררת אנרגיה יש אובדן מסה לפי הנוסחה של אינשטיין. במקרה של אינטראקציה כמית האחוז אכן זניח, אך אובדן המסה בהחלט קיים.

כל העניין של זרם חשמלי מאוד דומה לזרימת מים בנחל משופע. אני אנסה לענות על חלק מהשאלות. קודם כל, זה לא נכון שהאלקטרון לא זז יותר ממספר מ"מ. האלקטרונים נעים בתוך המוליך המתכתי. מה שמאפיין מתכת זה שמרגע החיבור לגוש מתכתי, האלקטורנים הופכים להיות משותפים בין כל האטומים. כתוצאה מכך, החיבור לגרעין הופך לרופף, מה שמאפשר את הזרימה. המתח החשמלי, כמו הפרש גבהים בנהר, נוצר מניטרול מטען חיובי ע"י מטען שלילי. בצד ה+ יש יונים להם חסר אלקטרון. את האלקטרון הם ייקחו מהאטומים הצמודים להם, שבתורם יפכו ליונים (וכו' וכו') כך נוצר מצב הדומה לואקום, בו אלקטורנים מרוחקים יותר ימשכו לכיוון החיובי (כמו שאויר נע מלחץ גבוה לנמוך - ואקום). מה שהסוללה עושה זה להעביר אלקטורנים מצד אחד לצד שני, ומה שהמעגל עושה זה לנסות להשוות את המטענים - וזאת דרך מעגל חשמלי. כל עוד המעגל נסגר, הריאקציה פועלת. ברגע שפותחים אותו, מהר מאוד מגיעים לשיווי המשקל הפנימי של הסוללה (כלומר מטען שלילי וחיובי בקצוות) - והפרש זה מוכן לסגירת המעגל הבאה. לגבי עוצמת הזרם - שוב, כמו נחל. הפרש גבהים גדול יגרור זרימה מהירה ולהיפך. מתח גבוה יגרום למשיכה רבה של אלקטרונים אל הפלוס, מה שייצור "ואקום" יותר משמעותי, שבתורו יפוצה ע"י יותר אלקטרונים מהשלילי. מקווה שזה ענה לך על חלק מהשאלות

יש לך המון טעיות, חשמל או יותר נכון זרם חשמלי הוא תנועה של אלקטרונים. הזרם נובע מהפרש הפוטנציאלים, הלאקטרונים נעים ממקור נמוך למקור גבוהה(התנועה היא הפוכה כי מטען האלקטרונים שלילי) עד ששני המקומות שווי פוטנציאל. ככל שההפרש גבוהה יותר כך הזרם אמור להיות גבוהה יותר אבל הזרם תלוי גם בהתנגדות שיש בעמגל. ככה שיכול להיות פוטנציאל נמוך עם זרם גבוהה (יחסי) כאשר יש התנגדות קטנה. תנועת האלקטרונים אפשריםת רק כאשר יש מעגל סגור. וככל שיש מעגל סגור התנועה תתרחש.

לכל חומר יש אלקטרנים חופשיים (וחורים- אבל זה טיפ טיפה יותר מסובך) בטמפרטורת החדר. הם פשוט דיי חופשיים מהאטום ומרחפים להם בלי הפרעה, הדבר היחיד שיכול לסחוף אותם כרגע זה שדה חשמלי ( השפעות דיפוזיה כנראה זניחות). שדה חשמלי נוצר ע"י מטען חשמלי. ע"י משיכת מטענים לקצה אחד (כמו האלקטרונים בקצה הסוללה) נוצר שדה חשמלי (ע"ע חוק קולון) שדוחף את האלקטרונים (את עצמם!!). את עצם קיימו של השדה חשמלי קטונתי מלהסביר, אחד מן הכוחות יסוד של היקום כמו הכבידה.

בדיוק כמו שמולקולת מים "יודעת" שהיא עולה ויורדת כשגל בים עובר אותה, ושתרמוס "יודע" שבחוץ קר ושומר על חום.... קוראים לזה חוקי הפיסיקה, ואם קשה לך לקבל את זה שיש כוחות בסיסים , וגם כאלה שהם פחות בסיסים בטבע, אז כמו שאמר דאגלס אדאמס, חרוק בשיניך ושלם את המחיר... אבל אם אתה בכל זאת רוצה איזה הסבר שורה-אחת שלא יאמר לך הרבה, ואולי יניח את דעתך, הנה לך. מינימום אנרגיה חופשית. נרגעת? בעניין אחר, מצער שישנם כותבים פסאודו-מדעיים כמו זה שכתב את הטור הזה, שכל כוונתם טובה, אך ביצועם לא תמיד עולה יפה... להשתמש בשקילות אנרגיה-מסה של אנשטיין כל כך לא רלוונטי לדיון, או רלוונטי כמו שאומר שבהקלדה של הטוקבק הזה איבדתי 1e-16 ממשקלי. זו טעות וכסילות להשתמש בתוצא יחסותי על אנרגיות כה נמוכות, זה רק גורם לאנשים יותר להתבלבל לעניות דעתי.

מדובר בכוח. כמו שהגוף שלך "יודע" להימשך לכדור הארץ , כך גם האלקטרון "יודע" לנוע לפוטנציאל. מופעל על האלקטרון כוח חשמלי , זה ההכל. איך שאר האלקטרונים יודעים אם לבוא ובאיזה קצב? נורא פשוט, ברגע שהפוטנציאל קטן (מפני שהגיעו אלקטרונים והפחיתו אותו) הוא מושך פחות וכך גם הזרם משתנה.

אז תעברו להשתמש בסוללות נטענות ! אני גיליתי את סאניו ENELOOP - יש להן 1500 מחזורי טעינה ! סוללה אחת של ENELOOP שווה ל1500 סוללות רגילות ! קניתי רביעייה ב 60 שח' באמצעות האתר BATTERIES.CO.IL שאליו הגעתי דרך עמוד הפייסבוק ENELOOP ISRAEL . אין מה להשוות בכלל לסוללות אחרות...

זה כמו שמים נשפכים ממקום גבוה למקום נמוך

אם הבנתי נכון - תת הכותרת הרועשת היא קצת מטעה (תקנו אותי אם אני טועה): להגיד שאחוז מיקרוסקופי של הסוללה הולך לאנרגיה והשאר לא זה נכון, אבל לא רלוונטי: החישוב שלכם מתבסס על הפקת אנרגיה לפי תורת היחסות של איינשטיין, והקשר המפורסם בין אנרגיה למאסה. לקחתם את כמות האנרגיה שנותנת סוללה ממוצעת, וחישבתם כמה גרם חומר זה שווה. המתמטיקה שלכם נכונה, אבל לא רלוונטית. אין אף סוללה שממירה חומר לאנרגיה (בהיתוכים גרעיניים שונים) - כל הסוללות עובדות על עקרונות אלקטרוכימיים, שבוודאי נותנים הרבה פחות אנרגיה - כל האטומים נשארים אותו הדבר, ומאסה לא הולכת לאיבוד. מה שנקרא - האמת, אבל לא כל האמת.

ברגע שאני מחבר מוליך בין 2 קצוות של שקע או של סוללה איך זה שהאלקטרונים "יודעים" לנוע קדימה ובעיקר באיזו כמות ובאיזה קצב? אם הפרש הפוטנציאלים גדול מאוד הרי שהזרם יהיה גדול מאוד ואם ההפרש נמוך הזרם יהיה נמוך בהתאם (מעט אלקטרונים). והרי (לאחר חקירה ודרישה) ברור שהאלקטרון שנמצא בתחנת הכוח בחדרה לא מגיע לירושלים אלא הוא "דוחף" את החבר שלו לידו וזה דוחף את זה שלידו וכך הלאה והתוצאה היא שרשרת שמתרחשת בזמן מהיר. ובעצם ברור שאף אלקטרון לא זז יותר מאלפיות המילימטרים ממקומו והזרימה היא לא כפי שאנחנו מדמיינים. נניח שהאלקטרון "הראשון" מגיע ל"יעד" איך הוא מדווח "בחזרה" כמה אלקטרונים נוספים צריך "לדחוף" על מנת לשמר זרם ברמה שתואמת את הפרש הפוטנציאלים? אנחנו יודעים שזה יוצא ברמת דיוק מאוד גבוהה אבל איך לכל הרוחות יש מסירת מידע חזרה למקור?? האם יש משהו מהיר יותר ממהירות האור ש"חוזר אחורנים ומדווח לקצה השני ומווסת את כל התהליך? אם אני לא טועה...הזרימה של החשמל הפכה לטריוויאלית בעיני רוב האנשים (מבין אלו שטרחו לחשוב על העניין) והם לא ממש מבינים את הפיסיקה שגורמת לזרימת החשמל. מסוג השאלות שמפסיקים לשאול בגיל 3, "אמא למה השמש זורחת כל יום?" פשוט לא מקבלים תשובה ולעולם לא נדע את התשובה? מישהו?

אף כימיכל לא מעכל ולא מעקל את רעהו, מקסימום הוא מְאַכֵּל אותו.

אפשר למחזר את העטיפה....מה הבעיה פה?

עצם העבודה עם החומרים שיוצרים את הסוללה מסוכנת, הרבה עובדים שעבדו עם סוללות לקו בסרטן. החומרים היוצרים את הסוללה יכולים לזהם מקורות מים, כמות קטנה של החומר היוצר את הסוללה יכול לזהם כמות עצומה של מי השתיה. אני לא בטוח שמדובר במיחזור, אני יודע שלוקחים את הסוללות לרמת חובב וקוברים אותן באדמה ( עם שכבת פלסטיק שמונעת חלחול לקרקע)

החשבון שביצע הכותב קמצ מגוחך. כי בלי כל הרכיבים שהוא ציין למעלה, שמן הסתם מהווים בערך 90%+ ממשקל הסוללה, לא היינו מקבלים את האנרגיה המדוברת, שבהמרה למסה מהווה רק 0.000...

אני לא יודע מטעם מי ההודעה הזאת . אך נראה לי שניסחפו קצת . היחס הוא לדעתי הרבה יותר גדול , אפילו ם הוא נוטה בצורה ברורה לכיון האריזה .

סוללות מכילות מתכות כבדות רעילות, שבזמן פירוק הסוללה יכולים לחדור למי התהום ולזהם אותם. החומרים המסוכנים בסוללה הכרחיים לפעולתה אבל הם לא אלה שבהם נמצאת הארנגיה בפועל. אני מניחה שבמילים "התוכן האמיתי" (ניסוח תמוה וגרוע לדעתי) התכוונו לאנרגיה הכימית.

למשקל האלקטרונים החופשיים נכון? בכל מקרה , נראה לי מגוחך.

"התוכן האמיתי של הסוללה מהווה רק כ־0.0000000006% ממשקלה, כל השאר זו עטיפה שהולכת לזבל" אם כך מהי הסיבה להיסטריה סביב מיחזור סוללות