אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
קראו עוד סגור

עוד חמש דקות

48 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

פרסם תגובה בטל
44.
כמה עצות קטנות ל-32
מנסיוני האישי אוכל לתת לך כמה טיפים (אבל לא פתרון, כמובן, כי לדעתי השורש נעוץ עמוק באישיות - בעיית קשב וכד' - ואולי טיפול פסיכולוגי יכול לחשוף אותו): אולי לא אחדש הרבה, כי הדברים הוזכרו בכתבה, אבל זה עובד בשבילי. 1. צדק הכותב שברגע שמתחילים לעשות, הדחייה מתפוגגת. צריך לעשות הכל כדי להגיע לנקודה שהביצוע אכן התחיל. 2. כדי שיהיה קל להתחיל צריך לפרק את המשימה למטלות מאד קטנות ומוחשיות. אני "מרמה את עצמי" ואומר שהמטלה אינה המשימה כולה, אלא רק הקטע הראשון, למשל לא לכתוב ספר, אלא לרשום ראשי פרקים, או להכין תמונות או רק לכתוב פיסקה ראשונה. זה מאיים הרבה פחות. 3. במקום לרשום פתק עם תזכורת למשימה כולה, פרקי אותה לגורמים, בחרי את הכי קטן, וכזה שאפשר להתחיל איתו ובצעי אותו, עשי זאת באותו זמן שהיית רושמת את הפתק כתזכורת. הרי את הפתק רשמת, אז למה לא תקחי את זה עוד צעד קטנטן קדימה (לא כזה שיחשב כביצוע המשימה, אלא כזה שלא יגזול ממך זמן, אבל יהיה דריסת רגל). פשוט נצלי את כוחות הנפש המעטים שהיו דרושים לרשום את הפתק בשביל לעשות עוד מילימטר לכיוון הביצוע, מצד אחד זה יחשב כהתחלה ומצד שני זה לא יהיה מאיים עד כדי כך שתרצי לדחות אותו.ברגע שעשית משהו - את המילימטר השני הרבה הרבה יותר קל לעשות.
ציקי | 30.11.10
39.
ל - 37 שמעת על דיסוננס קוגניטיבי?
הסיבות תמיד יהיו שם! והאם הן באמת משנות? זה משנה למה יוסי או דני דוחים את השיחה הלא נעימה עם הבוס? אם נתחיל לנתח כל דבר אז בסוף איך אמר פרויד הכל קשור ליחסים שלך עם אמא שלך....נלך לטיפול פסיכולוגי של 20 שנה, ובסוף נגלה שכבר קצת מאוחר מדי! לפעמים צריך להפסיק לחפש את הלמה, אלא לטפל בסימפטום ובטיפוח של הרגלים חדשים. כי כל מה שאנחנו עושים זה הרגלים, הדרך שאנחנו קמים בבוקר, הדרך שאנחנו מצחצחים שיניים והדרך שבה אנחנו דוחים דברים. אם היית רוצה להרגיל את עצמך לקום מוקדם יותר, אני מניח שלא היית מתחיל לחקור למה אתה קם מאוחר אלא פשוט קונה שעון מעורר חזק יותר. ככה גם עם הדחיינות, זה עניין של החלטה, לא כל אחד מסוגל להשתנות לבד וחלק צריכים עזרה, אבל במקרה הזה לטעמי אין צורך לחפור מדי. פשוט צריך להחליט ולעשות ועם הזמן זה כבר יהיה הדבר הטבעי לעשות אותו, לא לדחות דברים!!!
שי | 15.11.10
37.
אין דבר כזה דחיינות
מאחורי כל דחייה יש סיבה, יש משהו שגורם לנו להמנע: קושי רגשי, התלבטות לא פתורה, קושי להעזר, חוסר ידע, בעיות בקשב מתמשך. כשמשימה נדחית צריך לעצור ל -30 שניות ולשאול למה. לא להסתפק ב - "כי אין לי כוח". זה לרב לא הענין. כשמבינים את הסיבה קל יותר לבצע. לכל אחד יש את אזורי ההמנעות הספציפים לו.
טל קפלינסקי - אימון ו-CBT | 13.11.10
33.
עקב כך התקנתי את התוסף (FF) "קרא את זה לאחר מכן"
ניתן להורדה ישירות ממוזילה. http://readitlaterlist.com/ המעניין הוא, שתמיד השארתי את כתיבת העבודות באוניברסיטה לדקה ה 90, ועדיין קיבלתי ציונים טובים. הדוגמה שניתנה לגבי תושבי שיקגו וגן החיות נכונה לגבי כולנו. אני בוחר לקרוא לה "קבלת המובן מאיליו" או Taking for granted - במקום "דחינות". במילים אחרות, "אני יודע שגן החיות עדיין יעמוד על תילו מחר וביום שלאחריו אז מה יש לי למהר"? בעת שגרתי בפרברי וושינגטון די.סי, נהגתי לקחת מבקרים מהארץ למוזאונים שבדרך כלל לא פקדתי (החלל והמדע) בדרך שיגרה מעבר לפעם הראשונה בה הגעתי לארה"ב.....כי זה (אני מודה)....עניין אותי פחות. לעומת זאת, בקרתי תדיר במוזאונים לאומנות והיסטוריה...שאת מרביתם זה עניין פחות. כעת שאני בארץ......אני ממעט ללכת לים, אף שהוא נמצא במרחק של כ 10 דקות נסיעה להבדיל מהתקופה בה חייתי בארה"ב, שם נהגנו לנהוג כ 2 שעות על מנת להגיע לים, והבטחתי לעצמי שברגע שאגיע לארץ אלך כל יום. הקיץ, שברתי שיא בפעמים שהלכתי בניסיון לשנות את הדפוס והיה כיף לא רגיל...אז עוד לא אבדה תקוותנו. מכירים את המשפט "מדוע לדחות למחר את שניתן לדחות למחרתיים"? תודה לכלכליסט ולכותב על הכתבה!! כי גם את עצם העלאתה לאתר והזמן שהוקדש לכתיבה, איננו צריכים לקבל כמובן מאיליו.
דחיין סידרתי  | 13.11.10
32.
בקשה לעזרה מעשית אמיתית לדחיינות קשה
אני סובלת מדחיינות בסיסית קשה ואינני יודעת איך לצאת מזה. הכל הכל הכל נדחה. זה פשוט נמחק מיד מהראש. (והמצחיק הוא, שאני חוקרת מוח ). עד כדי כך, שאפילו בעלי היה אמור לעבור ניתוח מסויים, ומרוב שדחינו והתעלמנו, הוא פשוט מת בסוף, בעודו אדם צעיר ותוסס. השתתפתי בסדנאות שונות למיניהן בהן נאמר לי להתחיל ברשימות של מה שברצוני לעשות ולתת תאריך ספציפי לכל דבר. הרישום היה פנטסטי, מדוייק להפליא. עזר כמו כוסות רוח !!!!!!!! כל זמן שזה על הכתב זה יפה מאד, יש לי מאות פתקים כאלה מוכנים "עם מה שעלי לעשות היום, השבוע החודש" , לא יצא מזה דבר. אני יכולה למצוא היום פתקים כאלו מלפני 8 , 15 ועשרים שנים של מטלות שרשמתי לפניי, והנה הן בדיוק רשומות כנ"ל גם היום על פתק מעכשיו. כנראה צריך לקחת אותי ממש ביד ולעזור לי. אין הסבר אחר. אם יש למישהו פתרון מעשי , אבל באמת מעשי, עם ניסיון אמיתי , אנא, עזרא מעשית בבקשה ..................
ר.  | 13.11.10
30.
אם אין סכנה או ענישה מיידית וקרובה, עקב דחיית פעולה,תהייה נטייה לדחות אותה
או לתת לה עדיפות נמוכה יותר. לדוגמא אדם עובד לא יפסיק ללכת לעבודה כי מייד יאויים בפיטורין. אדם מעשן דוחה הפסקת עישון כי הסכנה בעישון אינה מיידית אדם לא ידחה קניית אוכל אדם כן ידחה סדר בארונות כי אין בזה איום מיידי ועוד ועוד
דחיין | 13.11.10
27.
קשב וריכוז + ספר טוב
1. דחיינות הרבה פעמים קשורה בנירולוגיה של קשב וריכוז. למיטב ידיעתי הקורטקס הקדם־מצחי (המוזכר בכתבה)פגוע אצל אנשים עם ADHD ויש קושי בתפקידים ניהוליים מההיבט ההתנהגותי ברור שהקושי לתכנן, להתארגן, להתמקד, לדחות סיפוקים , להעריך זמן ולהחזיק בראש את "מה צריך לעשות עכשיו" מובילים לדחיינות (בעזרת הרטלין הצלחתי להתארגן ולהגיב:] ). כול מי שעבד עם אנשים הסובלים מבעיית קשב יודע שבהרבה מקרים הם גם דחיינים (אימא אני רק מסיים את המשחק ועושה שיעורים). למבוגרים יש חמישים פרויקטים וממש מחר הם יסיימו (הם באמת מאמינים בזה באותו הרגע) 2. ספר מצויין "אומר ועושה" של דר' סרגיו מרצבסקי . הספר מספק מסגרת תיאורטית התנהגותית קוגניטיבית להבנת הבעייה ותרגילים מובנים להתגברות על הדחיינות מומלץ בחום (למי שמצליח להתארגן לעבודה עצמית ללא דיחוי) נדמה לי שניתן להוריד את הספר בחינם ברשת ולמי שיש בעייה קשה של דחיינות-- אולי כדאי לברר עם רופא את השאלה של קשב וריכוז?. מדובר על 6-10 % מהאוכלוסיה . זה המון אנשים ורובם לא מאובחנים. משה
משה  | 13.11.10
26.
תודה על הכתבה שקולעת בול לבעייה קשה שלי שיכולה להרוס חיים, בדיוק זקוקה עכשיו לכתבה כזו
כתבה מעולה, כל כך ממצה, כל כך קולעת בול, וגם הפתרונות נראים מועילים כמו ביקור אצל פסיכולוג או פסיכיאטר, יש פתרונות שמוצעים שמכיון שכרגע אני מתומדדת עם בעיית דחיינות בלתי נשלטת צריכה להגיש דברים קריטיים אבל דוחה ודוחה, ואני יכולה להפסיד המון בשל כך, אז התחלתי להגיע למסקנה כמו שכתוב בכתבה, לסמן דדליינים, זה הדבר הכי חשוב, והוא כל כך נכון, כל העצות פה ישימות מהיום למחר, ויכולות להציל התנהלות של חיים. תודה על הכתבה המאלפת מועילה ביותר, כן ירבו כתבות כאלו
רחל דן | 13.11.10
15.
dooha
החלק הנוירופסיכולוגי של הכתבה לא מפותח מספיק. תופעות יכולות להיות משולבות בתופעות אחרות בתחומים אלה (לרוב זה כך...) ויש במקרה ה"דחיינות" לעיתים קרובות אלמנטים של חרדה או הפרעת קשב מסוגים שונים. מתוך נסיון אישי אני ממליץ על פתרונות תרופתיים. נכון, תרופות, תרופות פסיכיאטריות, אמפיטמינים...עדיף להמנע. אבל כמו שראינו במאמר גם אלה שחיים עם הבעיות חשופים לפגיעה בבריאותם ומה שקשה יותר, איכות חיים מתסכלת, ביחוד כשאתה מרגיש שאתה ניצב בפני חומה שלא מאפשרת לך לחיות כמו שאתה יודע שאתה יכול לחיות. אז, בצורה מושכלת ובעזרה והכוונה מתאימה, כשהדרכה בתחום ה"התנהגותי" לא מספיקה, מה "יותר עדיף" לחיות ככה...או עם תרופות
רוני | 13.11.10
9.
ארוך אבל אפקטיבי
כשהגעתי לאמצע הכתבה כמעט ודחיתי את המשך קריאתה למחר, אבל אז הגעתי לקטע שמדבר על פעולה מיידית וקצרת טווח והחלטתי לקרוא עוד פסקה אחת, ואז הגעתי לחלוקה למשימות משנה והחלטתי לקרוא כל פסקה בפני עצמה ואז הגעתי לקטע של הסליחה וההבנה העמוקה של משמעות קריאת הכתבה כבר לא הוותה אתגר.
דורון | 12.11.10
תודה, קיבלנו את תגובתך ונשתדל לפרסמה, בכפוף לשיקולי המערכת