רק לי יש בבית משפט מחוזי בירושלים 4 תיקים שממתינים למעלה מחצי שנה לפסק דין ולכן הנתונים לא נראים לי נכונים

אי אפשר לדעת מה החוק במדינה הזאת, כי כל שופט עושה מה שבא לו ואין תקדימים מחייבים או האחדה מכוננת של הפסיקה. למשל במזונות, במקום שיפרסמו טבלה או מחשבון שבה שמים את ההכנסות ומקבלים את התוצאה (כמו שיש בזולו), כל אישה הולכת לבית המשפט, מספרת סיפורי אלף לילה ולילה, ואז "כל מקרה לגופו" והתוצאה היא שכל פרידה מגיעה לבית המשפט, כי תמיד יש סיכוי "להוציא יותר". שופטי העליון צריכים לתת פסיקה חד משמעית בלי הסתייגויות, כדי שלא יהיו חורים בתקדימים שלהם. כמו כן, אחת לשנה רצוי ששופטי העליון יעברו על היבול המצטבר מבתי המשפט לתביעות קטנות, ויסמנו את הפסיקות הראויות לשמש כהלכה מחייבת הניתנת לציטוט, ויפרסמו התוצאות בציבור. כך לאזרח יהיה מקום אחד וברור לחפש בו תשובות טרם פנייה לערכאות, כי היום פשוט לא ברור מה הפסיקה המחייבת ומה לא. גם הרשויות השונות (מפקח על צרכנות, מפקח על ביטוח) יפרסמו אוגדן שנתי ובו סיכום יבול ההלכות בתחום שבפיקוחם, כך יהיה לאזרח ולעו"דים מקום אחד ממנו ניתן להפיק תשובות שניתן להסתמך עליהן. כמו כן, לפרסם את כל החוקים באתר הכנסת. מדוע החוקים נגישים רק לעורכי דין, והאזרח המחפש תשובות צריך לבחון עשרות אתרים מסחריים בחיפוש אחרי תשובה. המסקנה היא שצריך להנגיש את החוקים, לפרסמם, לנסח הלכות ברורות ללא הסתייגויות, ולבדוק היכן ניתן להאחיד את הטיפול בתיקים על פי טבלאות או מחשבונים רשמיים. לסיום, לבטל את דרישת הערבון בערעורי משפחה, שכן זה מונע פיתוח דיני משפחה כי פשוט אין כסף לערער וכל ההלכות מבתי המשפט למשפחה אינן אחידות ומבולגנות. בקיצור: לעשות סדר בבלגן.