דן אריאלי אדם מיוחד עוד בנערותו מהכרות נחשב הבטחה ,לקרוא ומשהו להפנים

בדיוק לימדו אותנו עליו באוניברסיטה וזה ממש ממש מעניין! תודה רבה!

כתבה מקסימה על הבוקר.. מה שקצת חרה לי הוא המשפט הדי מטומטם "תתפלא כמה ישראלים מסרבים לשרת בצבא" כאינדיקציה לפלורליזם הדיעות בארץ - זה כל כך שטחי וכל כך שייך לדיוני סלון של היושבים באיזו ארץ מושלגת...הפתיע אותי שזה יצא מישראלי שאמור להיות נאור ואינטליגנטי. מאחר וכל מי שנמצא פה יודע מדוע צריך לשרת בצבא ( לשמור על אבא , אמא , האחים והאחיות שלך באמת , לא באיזה סרט הוליוודי ) , ויודע שרק חדלי אישים נבובים , חסרי מצפון ואגואיסטים חסרי תקנה לא משרתים בצבא ( מותר להתווכח עד מחר על דיעות , לשמור על חיי האזרחים כולם לא נתון לויכוח ) , התפלאתי מהטיעון הכל כך לא ישר ואמיתי שיוצא מאיש שמעריץ אקדמית שלמות טיעונים והצגת מורכבות הנושאים בצורה מלאה ולא חלקית. מה לעשות ... אף אחד לא מושלם.

במקרה היכרתי אותו פעם בניו יורק - איש נחמד

ומרעיפים סופרלטיבים בנדיבות. צריך לומר שלא חייבים להתפעל מעבודתו של כל אחד מהם, ואפילו לא מעבודתם של שניהם ביחד.

למה להתנסח ולהתפלפל,תנו תפריט למימשל,כמה לקחת מהאזרח ,כמה להשאיר ומה לתת למי,ובלי משוא פנים,ולשאוף לאוטופיה.אחרי הכל-אינטרסים מכתיבים ומנטבים מחשבותינו ופחדינו

לא מבין ההתלהבות הגורפת, תצינו משהו אחד שלמדתם מכתבה זאת?

תקרא את סיפרו המוכר ביותר של ג"א גורדייף (1949 - 1872), "סיפורי בעל זבוב לנכדו". באריכות ופרוט רב הוא למעשה הגה את אותם רעיונות פסיכולוגים חברתיים המתוארים על קצה המזלג בכתבה הזו. היות שלך, (להצהרתך) סבלנות רבה, לא תתקשה תוך הקריאה, לחדור לפילוסופיה בשפתו ותיחכומו הציני אלגורי של גורדייף. אם כבר קראת ספר זה עמך הסליחה להצעתי.

חושבת בדיוק כמוך המגיב בעל הסבלנות, רסיסים של אנרכיה בצלופן

קראתי ומלבד מלל לא מובן ופירסום עצמי אין כאן כלום..אבל ממש כלום . אין שום הגות או תפיסת עולם או פיתרון חוץ מאשר רסיסים של אנרכיה מעוטרת במעטפת מהודרת של כלום. נא תקנו אותי או נסו להסביר לי מה החבר'ה האלו רוצים או מבשרים.

אני בספק אם ירשו למישהו שאינו חייל להשתתף בפטרול בגדה המזרחית ואני בספק אם אנשי סיירת מטכ"ל יקשקשו בזמן סיור כזה לאור הסכנות החמורות של חשיפת חיילי צה"ל בשטח ממלכת ירדן... אגב, גם ממשלת ישראל כוללת מגוון גדול של דעות. אנשים שמדברים על עמדה ישראלית הם דמגוגים. הם טוענים שהאיחוד הלאומי מייצג את עמדת ישראל ושמפלגתו של סלאם פיאד מייצגת הפלסטינית. תשאלו מאה איש לאיזו מפלגה שייך פיאד ואולי אחד ידע שהוא לא מהפת"ח ושמפלגתו בקושי זוכה לייצוג - בערך כמו מר"צ. אגב, אלה ששונאים ערבים חושבים שישראל זה קדימה והערבים זה הג'יהאד האיסלאמי...

מה מניע אותנו? תאוות בצע, נהנתניזם, חזיריזים, אגואיזם. חבל שלא שאלתם.

הרביתם לכתוב מתוך התנצחות עקרה זה עם זה. התשובה לשאלה פשוטה הרבה יותר: 1: ההתנגדות של מה שהגדיר מגיב 7 בהכללה "אינטלקטואלים, " איננה לקפיטליזם לכשעצמו, אלא לנטייה של עולם הכלכלה לצמצם את כל תחומי ההתנהגות והמחשבה האנושיים להקשר כלכלי. כלומר להקשר ספציפי אחד. למי שלא ידע, יש גם פילוסופים שהתמחו במערכות כלכליות. כך שבסופו של דבר זו עוד כתבה שמנסה לצמצם את כל העולם דרך החור שבגרוש, ולגרום לקורא הממוצע לחשוב שכל מה שלא נתפס כמקושר לכלכלה הוא מיותר. ולא כך הוא: הרומן של המדעים עם הניסיון לייצר תאוריה התנהגותית של האדם על בסיס פעילות אחת בלבד הוא לא יותר מפנטזיה, ותהיה פעילות זו אשר תהיה. אז הגיע הזמן לצאת מסבך הקלישאות ולהבין שה"אינטלקטואלים" הם מושג קצת יותר רחב ומורכב מזה.

מספיק רק לראות איך הוא מנתח את נושא ירידת הפשע בניו יורק וקופץ למסקנות פופליסטיות לעומת איך הנושא מנותח ע"י סטיבן לויט בפריקונומיקס

שמסווים את נצלנותם כלפי החברה באידואולוגיה. וכרגיל גם מתחנפים לבני מינם בחו"ל.

קראתי את כל ספריו של מלקולם מקדאול שיצאו עד כה. עלי להודות שאני חשה בחזרתיות מסויימת באופן הכתיבה ובניית הפרקים, המהווים מעין אגרגציה של דוגמאות המתעלמת מהעובדה שמחקר חברתי איננו מכיר בכלל שמורכב מאוסף דוגמאות. למרות זאת, הקריאה מעניין ומהנה, אולי משום שביליתי שנים רבות בפקולטה למדעי החברה. בהקשר אחר, המחקר שציינת לפיו אנשים מתלוננים במפגשים חברתיים מזכיר מאוד (לפחות על פניו) את המחקר האתנוגרפי של תמר כתריאל בספר "מילות מפתח", שם היא מתארת את "מסיבות הקיטורים" שכה מאפיינים את החברה הישראלית. לא יודעת עד כמה מדובר בתופעה אנושית גורפת ועד כמה מדובר בעניין תרבותי (הרי בישראל כולנו פולנים, לא משנה מאיזה מוצא אנחנו... :) ).

ל-7, האם יצרני מלל אינטלקטואלים לא זוכים לפריחה בחברה לא קפיטליסטית?

בדיוק כמו שגם שבדיה, גם נורבגיה וגם הולנד הן קפיטליסטיות. לגמרי. בכולן יש מיליארדרים והרבה מיליונרים. רק שבכולן מעמד בינוני גדול מאד ומבוסס מאד, ומעמד נמוך לא גדול יחסית. ההבדל בין אנשים כאלה ל"פילוסופים" כמוך, כמו גם ההבדל בין המדינות שהזכרתי ובין ארה"ב, הוא שהם והן מבינים שלכל שיטה בכל תחום - ובודאי לשיטה כלכלית בתחום החברתי - צריכים להיות בלמים וריסונים, כמו שלמכונית צריך שיהיו ברקסים, וכמה שהמכונית יותר חזקה, כך גם בלמיה צריכים להיות חזקים בהתאם. אם לא ידוע לך, התחום שבו פורשה מצטיינת יותר מאשר יצרניות רכבי ספורט אחרות, הוא באיכות הבלמים שלה, יותר מאשר בתחום המנוע.

אינטלקטואל, לא אומר שהוא מבין בכל נושא.

מפתיע לגלות כי אינטלקטואלים מגלים התנגדות כה עזה לקפיטליזם. קבוצות אחרות במעמד סוציו־אקונומי דומה אינן מפגינות רמה כזו והיקף כזה של התנגדות. מבחינה סטטיסטית, האינטלקטואלים הם אנומליה. מפתיע לגלות כי אינטלקטואלים מגלים התנגדות כה עזה לקפיטליזם. קבוצות אחרות במעמד סוציו־אקונומי דומה אינן מפגינות רמה כזו והיקף כזה של התנגדות. מבחינה סטטיסטית, האינטלקטואלים הם אנומליה. לא כל האינטלקטואלים נמנים עם ה‘שמאל‘. כמו בקבוצות אחרות, דעותיהם מתפרשות על פני עקומה. אבל במקרה הזה, העקומה מוטה ומעוותת בכיוון שמאל. כשאני כותב ’אינטלקטואלים‘ אין כוונתי לכל בני האדם בעלי התבונה או רמה מסוימת של השכלה, אלא לאנשים שמקצועם הוא לעסוק ברעיונות המובעים במלים וברצף של מלל שאותו מקבלים אחרים. עם יצרני מלל מסוג זה ניתן למנות משוררים, סופרים, מבקרים ספרותיים, עיתונאים בעיתונים ובמגזינים, ופרופסורים רבים. היא אינה כוללת אנשים העוסקים בעיקר בייצור ובהעברה של מידע מתמטי או כמותי (אלו הם יצרני המספרים) או אנשים הפועלים בתחום המדיה החזותית, ציירים, פסלים, צלמים. להבדיל מיצרני המלל, אנשים בעיסוקים אלו אינם מתנגדים לקפיטליזם באופן כה גורף. יצרני המלים מרוכזים במקומות עבודה מובחנים מאוד: האקדמיה, אמצעי התקשורת, הביורוקרטיה הממשלתית. יצרני מלל אינטלקטואלים זוכים לפריחה בחברה הקפיטליסטית. הם נהנים מחירות לנסח, להתעמת ולהפיץ רעיונות חדשים, לקרוא ולדון בהם. מיומנותם המקצועית זוכה לביקוש, והכנסתם גבוהה מן הממוצע. מדוע, אם כן, הם מתנגדים באופן כה גורף לקפיטליזם? למען האמת, נתונים מסוימים מצביעים על־כך שככל שאינטלקטואל מצליח ומשגשג יותר, כך גדלה נטייתו להתנגד לקפיטליזם. (לקריאת המאמר המלא חפשו: "מדוע אינטלקטואלים מתנגדים לקפיטליזם?").

שני תותחי על, קראתי את הספרים של שניכם. תמשיכו לתרום לעולם חיובי יותר - תודה לכם

הרצאה מקסימה של גלאדוול ב-TED על רוטב ספגטי :) http://www.ted.com/talks/lang/eng/malcolm_gladwell_on_spaghetti_sauce.html

מקדוול מגדיר מחדש את המובן עם מאליו המעתיר שפע של תובנות מעניינות המעשירות את הקורא בהתנהגות חברתית.

טוב לקרוא קצת שיחה נבונה בים ההבלים הרגיל.