בזמנים של משבר עולמי,כמו זה של מחנק האשראי,בנקים לא מלווים אחד לשני כסף (את זה כבר עברנו) ובטח שלא מלווים לעסקים אחרים כסף, אפילו כשהכל "מתייצב" הבנקים שונאי הסיכון (כמו כל בני האדם ואולי אף יותר) ממעטים להלוות,במהלך המשבר גם אנשים פרטיים קונים פחות כי עתידם הכלכלי לא ברור מה שגורם להאטה בפעילות הכלכלית ומקשה על בעלי עסקים שמחפשים אשראי,שהוא כאמור לא בנמצא ויקר,הצעד הבא של בעלי העסקים הוא לפטר,דבר שלא מוסיף לאי בהירות הכללית וגורם לציבור אולי אפילו לקנות פחות ולשמור יותר ליום סגריר,במקרה כזה הממשלה בהחלט יכולה להתערב,על ידי הגדלת ההשקעה שלה ובעצם "ביזבוזים" על תוצרת מקומית היא תגדיל את מקומות העבודה ותגביר את ביטחון האזרחים שהם מצידם יחזרו לקנות וכך תושג צמיחה,כל זה נכון רק כאשר הממשלה יכולה להגדיל את הגירעון שלה,מה שיוון פורטוגל ואירלנד לא יכולות לעשות,קיצוצים בתקציבי הממשלות הללו יהיו פגיעה ישירה בעסקים המקומיים (מהם הממשלה קונה) דבר אשר יגביר את חוסר הבהירות וכנראה אף יחריף את המשבר.

מאיפה הגיעה האקסיומה שאי אפשר לקצץ ולצמוח באותו הזמן, כמו שאומר מר אנדרו בכתבה?