5 - רוצה להסביר את עצמך, או רק לזרוע ארס? 2,4,6 - התגובות שלכן מחממות את הלב לא פחות מהכתבה.

גם נינינו וניני נינינו ישאו אתם את הטראומה. השאיפה למצוינות ועצמת יכולת ההישרדות טבועים בנו לעד. דאגתה של אם יהודייה שילדה ירעב חלילה, יעבור בירושה גם לדורות שלא יידעו רעב וקור מהם. הסיפורים, מן הסתם, ידהו עם הזמן, הניצולים יעברו כולם מן העולם, אבל כול עוד יהודי יישאר יהודי, יישמר זיכרה של השואה במורשתו כמו תמרור אזהרה מהבהב.

מעריכה מאוד את המספרת ואתכם שאפשרתם תזכורת באיזה אופן חונכנו ועל מה גדלנו - ממש לא לפני שנים רבות כל כך... לאחרונה יש התעלמות מעבר קרוב-רחוק זה, ואתו נגדע הקשר לשורשינו

גם אני גדלתי על המשפט הזה שאסור לזרוק לחם וצריך לנשק אותו. כל הכבוד לך, שמחתי לקרוא את הכתבה שלך. אימי כתבה ספר קטן - 30 עמודים וקוראים לספר נצחתי את היטלר ומנגלה. אני הבאתי אותו לכמה מוזיאוני השואה בעולם.

הורי עלו לארץ מפרס, ובדיוק כמו שנאמר פה לחם מנשקים...היה כבוד למזון ,ואוכל לא זורקים והם לא עברו את השואה.