עולם העמותות והמלכ"רים הוא עולם מרתק- אין ספק. כבר 12 שנה אני עובדת עם אירגונים שונים שלהם מטרות שונות. אירגונים חברתיים צריכים להשקיע חלק מתקציבם לפרסום ושיווק מכיוון שזירת הפעילות שלהם היא החברה כולה. ומה שנכון לחברה כולה, נכון גם למטרות חברתיות. למדתי שניתן לרתום שועי עולם גם לבני נוער ולא רק לילדים.שניתן להתרים גם לאיידס למרות שבעבר הנושא היה מוקצה מחמת מיאוס. אירגון שעיקר תקציבו מתרומות חש הרבה פעמים שלא נכון להקצות חלק מהכספים לפרסום שיווק ויחסי ציבור. אולם זה אינו ביזבוז של כספי התורמים. שיווק מגביר תרומות. מגביר מודעות.יוצר שינוי חברתי. אין בכך כל פסול. להפך.

גם תורמים, כמה מוזר שזה נשמע, הם סוג של בני אדם. מהם, חלק הארי נמצאים בגיל השלישי או לפחות אחרי אמצע החיים, והספיקו לצבור (או לא לבזבז כל מה שירשו) הון, קשרים, ורכוש. חלקם פונה לפילנטרופיה, תרומות, ועזרה לנזקקים (אולי מטוב לב בסיסי, אולי בשל הקלות מס, אולי בגלל רצון להחזיר לכל אלו שעשקו בדרך למעלה - זה לא באמת משנה). אך רובם ככולם, בעלי פחד קמאי מודחק מן המוות. לעיתים תרומות לקשישים, כמו גם "התערבבות" בקהל הזה, מזכירים לתורמים הפוטנציאלים מה יהיה סופם, לעומת זאת, תרומות לילדים, מזכירים להם את ימיהם הנשכחים בהם לכסף לא היה משמעות עבורם אך הם היו אולי יותר מאושרים, את ילדיהם נכדיהם או ניניהם, ואפילו איזו יופי ותמימות שמזמן איבדו (כן, גם אלו שעשו ניתוחים להחלקת עורם הקמל, אולי אלו במיוחד). מה אפשר לעשות? אמרו חכמים ממני שעדיף היה להתחיל את החיים מהסוף ולהתקדם להתחלה (לא זוכר מי, סליחה). דבר נוסף הוא פשוט לשלוח חלק מהתורמים האלו לשבוע שהייה במוסדות שאליהם הם מתעדים לתרום, כמו המיליונר הסמוי האנגלי, במקום לבקש כסף. בלי סושי טייק אווי. בטוחני שהם גם ילמדו משהו על עצמם, וגם שידם תיפתח במלואה.