היה להגביל את האפשרויות ב gnome / KDE למה שהמשתמש צריך ולהתאים קיצורי דרך למה שהוא רגיל. ולמרות זאת, התאימות בין אופן אופיס לאופיס סבירה ולא יותר. עובדי מדינה לא צרכים terminal או gcc וכנראה שנתנו להם התקנות סטנדרטיות שרק שיגעו אותם. זה וה CPU הגואה כש flash מוצג בדפדפן הרגו את המשתמשים. אני העברתי משתמשי איינשטיין ו qtext ל word 2 ואז ל 6 ו 95. היה קשה אבל השתלם.

על מק עובדים כי זה כיף, על לינוקס עובדים כי היא חזקה ולא מגבילה אותך, ועל ווינדוס עובדים כשאין ברירה. אינשאללה יבוא היום ואתרים ישראלים יגלו שיש בעולם דפדפנים חוץ מאקספלורר.

אני חייב לציין, שלמרות שאני אוהב את לינוקס(אובונטו) אני עדיין מרגיש הרבה יותר נוח לעבוד עם חלונות ומוצריה (IE,אופיס,VS), ולפעמים אני "מחזיק את עצמי בכח" לא להעביר את הכל חזרה לחלונות.

הסיבה היחידה שאנשים "חוזרים" לחלונות היא לא בגלל שהיא טובה - אלא בגלל שהיא סטנדרט. העובדה שאין שום תחרות אמיתית לאופיס (אופן אופיס מאוד חלקית ויש לה בעיות תאימות נוראות, ראו מה קורה אם אתם יוצרים BULLETS ושומרים את המסמך כ-DOC, אייוורק של אפל ואופיס של מיקרוסופט למקינטוש שתיהן לא תומכות עברית), הופכת את כולנו לעבדים של מיקרוסופט. מקווה שעוד 5-6 שנים כולם יאמצו של פורמט DOCX הפתוח שנאלצה מיקרוסופט להכניס לאופיס 2007 ומעלה, ואז נוכל לעבור מערכות הפעלה כמו בני אדם.

למשרד הכניסו מחשבים חדשים והמזכירות הותיקות (מעל 50) נאלצו לעבוד עם מערכות מחשב חדשות (חלונות 95) ותוכנות עיבוד תמלילים במקום מכונת הכתיבה הישנה והטובה. תהליך ההטמעה היה מאוד ארוץ וקשה והסתיים רק לאחר שאחרונת המזכירות יצאה לפנסיה - למה? כי המשתמש מהשורה מתקשה להסתגל לשינויים. ככה זה בעולם וזה לא קשור למערכות של מיקרוסופט או לינוקס. אני מספק היום תמיכה במחשבים וגם שידרוגי תוכנה קטנים למדי מהווים חסם למשתמשים שהם טכנופוביים. המסקנה היא לא בהכרח לסגת לאחור אלא להבין שתהליך הטמעה משמעותי וארוך הוא חלק מההגירה ממערכת אחת למערכת חדשה. היתרונות של לינוקס על פני מיקרוסופט הם עצומים אבל יש למיקרוסופט לא מעט יתרונות על פני לינוקס (בעיקר קבצי אקסל מאוד מורכבים). בקיצור, כשלון ההגירה ללינוקס נובע בעיקר מתכנון כושל של המעבר ולא נחיתות לינוקסאית.