ולמנהלות כוח האדם/רווחה/מילה אחרת שהבוס המציא (כן, יש לי נסיון....), תמיד יש את ההרגשה שהן עושות הכל, מעל ומעבר לפחות. הראיה שאכן עושים יותר (וגם דורשים יותר ויותר וכאן הבעיה), היא פריחתם של אתרים/עסקים שמטרתם - כיף לארגון, טיפול בדסק העובד, ימי גיבוש, משחקי קאוצ'ינג, סדנאות העשרה וכד'. נכון, אלו לא ימי הבועה הראשונה שבה כל נוזל-אף קיבל שעה מסאג', אבל עדיין... סירטון יוטיוב קורע שראיתי מהתחום (טיול סגווי בספארי...כנראה שעדיין יש חברות שיכולות להרשות לעצמן לפנק): http://www.youtube.com/watch?v=_OBS9fSUjCY

והמצב לא ישתנה כל עוד לא ישתנו האנשים שעוסקים בתחום. אין באף ארגון שאני מכיר חשיבה לטיפוח טלנטים במשאבי אנוש. כלומר, האם ייקחו מועמדים צעירים מתוך חשיבה שיטופחו ובעתיד ישלבו בפעילויות ניהול אסטרטגיות, ולא קידום של מי שגויסו לטובת ביצוע תפקיד (רכזת כ''א) שהוא 90% אדמיניסטרציה. ברגע שתתחילו לחפש אנשים לפי קריטריוני םשדומים לאנשי פיתוח או יועצים בחברות לייעוץ אסטרטגי, המצב ישתנה. ובנוסף תגייסו גם פקידות ופקידים לתפקידי אדמיניסטרציה

מנהלי משאבי אנוש שמים את הגיוס רק במקום הרביעי מבחינת החשיבות בלי להבין שזה אחד התפקידים החשובים ביותר בארגון ומה התומאה? ילדות בנות 24 בלי שום הבנה בתחום המקצועי מראיינות מנהלים בני 40+ ופשוט מחליטות בלי שיש להן שום הבנה עסקית. וכל זה מפני שמנהלות משאבי אנוש החליטו שזה לא מספיק סקסי להתעסק בגיוס ההון האנושי אלא הן רוצות להרגיש שהן "יושבות" ליד שולחן ההנהלה - ותנו לילדות להחליט מי נכנס לארגון

אלא Wishful thinking- מושג מעולם הפסיכולוגיה החברתית. http://en.wikipedia.org/wiki/Wishful_thinking

היה מרתק לקרוא את הנתונים העולים מהסקר. להערכתי הפרטית, כמי שעוסקת בתחום משאבי אנוש מזה 30 שנה, כיוון ההתפתחות שמנהלי משאבי אנוש צופים לפרופסיה הוא יותר בבחינת wish for thinking מאשר המציאות האמיתית. להערכתי רק 10% ממנהלי משאבי אנוש הם שותפים עיסקיים אמיתיים והרוב הגדול עוסקים בעיקר בגיוס, תגמול וכו'. גם בתפקיד המסורתי של משאבי אנוש יש הרבה מקום לקביעת אסטרטגיה וגיבוש מדיניות, אבל ברוב הארגונים בישראל (שהם לא חברות ענק כמו שיש בארה"ב) החלקים הפרקטיים של התפקיד ימשיכו להוות את רוב עשייתו של מנהל משאבי אנוש.

אני מסכים עם הגמות שעולות בסקר ואני חושב שהמגמה של תמיכה ביעדים העסקיים תעלה. אני מבין את מה שאומר "מאוכזב קשות" ויש בזה משהו. אבל מצד שני כאשר העובדים בארגון יקבלו שירותים ממשאבי אנוש בראייה עסקית השירותים האלו יהיו טובים לא רק לארגון אלא גם לעובד.

בהשוואה לימי עבר שבהם אנשים באמת נחשבו לכוח עבודה זול וחסר חשיבות אז המגמה היום היא הפוכה. זה נכון שעדיין לא חסרים ארגונים שבהם העובד הוא "מוזנח" כדבריך אבל בהרבה מאוד ארגונים מבינים את חשיבות הסיפוק של העובדים והפיתוח שלהם ברמה המקצועית והאישית לצורך התקדמות הארגון כולו, גם בשורת הרווח. הדוגמא הכי טריויאלית היא שוק ההייטק שמשקיע כספים ניכרים בהון האנושי.

אני יכול רק להצדיע לעושי הסדר, שמבינים את החשיבות האמיתית של העובדים כנכס האסטרטגי האמיתי של ארגונים קטנים כגדולים.

נתונים מעניינים. האם יש סקרים כאלו גם בחו"ל ? האם אנחנו דומים למה שקורה בארצות הברית?

הרשתות החברתיות ה"ישנות" (אלה שבהן בני אדם נפגשים "על אמת", פנים אל פנים, עד כדי לחיצת יד פיזית) הוחלפו במידה מסוימת ע"י הרשתות הוירטואליות. מי שיש לו מאות ואלפי "חברים" ברשת החברתית החדשה, בודאות לא פוגש אותם פיזית. ספק גדול האם הטכנולוגיה שיש בה ניכור וריחוק אישי נותנת את המענה לצורך האנושי הבסיסי - למגע אנושי אישי, גם לחיצת יד, גם חיבוק. סביר מאד שעוד נראה "גל חוזר" - אנשים יחפשו "אנשים אמיתיים" ולא רק תוצאת טכנולוגיה מרחוק...

משמח לראות שתחום משאבי האנוש נמצא במגמה חיובית של מקצועיות והשתלבות ברמה האסטרטגית של ארגונים. אני סקרן לראות איך העניין יתפתח.

המגמה ההולכת ורווחת היא כמה שיותר להזניח את העובד וכמה שיותר רק לראות את שורת הרווח ברור שהמגמה של הרשת החברתית היא כמה שיותר להכנס לנשמתו של העובד והראיה הקלוקלת של כמה שפחות להשקיע ברווחת העובד ויותר "בניהול טאלנטים " משמעותה שאין היום מקום עבודה בטוח שבו ניתן להרגיש שאפשר לבנות את העתיד ועם הריכוזיות במשק יזמות הפכה להיות עסק מאוד מאוד יקר ... בשניה שלא תספק את היעדים לספק את העריצים (כי צריך לממן את המשכורות הלא ראליות שלהם איכשהו ) או לא תהיה מספיק מקושר יבעטו בך החוצה רק כדי לקחת מישהו יותר זול בקיצור צבא עבדים