ההתמקדות סביב חלשים, ערבים וחרדים של הכותבת היא דמגוגיה הפוכה לטענותיה על הפופוליזם בהתמקדות בשכר הבכירים. הפער הענק בהכנסות ופשיטת הרגל המוסרית שבריכוזיות וחלוקת משאבי המדינה לקשרי הון שלטון, תוך כדי הזנחת תקציבים לשירותים שאזרחי המדינה זכאים להם כמו בריאות, רווחה, חינוך , העלאות המחירים והאגרות האינסופיות (דיור, רכב, ביטוחים, מים, דלק ועוד) ביחס לשכר ממוצע נמוך בכל קנה מידה של מדינה מתקדמת (דוח OECD), הפרטות היוצרות מעמדות של עבדים , חוקי הגנת שכר מינימליים והפקרת קרנות הפנסיה - כל אלה אכן הופכים את שכר הבכירים לשערורייתי.

שכר המיליונים של הבחירים בחברות הציבוריות ובבנקים הוא שוד ,גזל, הונאה ושוחד ואינו יחסי והגיוני ומצביע על דירקטורים ומנהלים מושחתים. מצביע על עיוות גדול ובלתי מתקבל על הדעת. מעניין מדוע ההתייחסות לתופעה זו זוכה לביקורות סיזיפיות מצד כל הנוגעים בדבר ומשני צידי המתרס.

הכותבת מייצגת את המנהלים המוסדיים שמשלמים שכר עתק לעובדיהם, כך שהם האחרונים שיכולים להטיף מוסר. במקום לשמור על האינטרסים של החוסכים, הם משתתפים בחגיגת השכר. חוצפה!