אני מאוד אהבתי את הכתבה. אושר לא מושפע מכמות הכסף. כסף נועד לעשות חיים שלנו נוחים יותר.

אושר לפי מיטב ידיעתי גם תלוי בבריאות ובנסיבות חיים אושר הוא גם פונקציה של מוליכים עצביים במוח. אם כל הללו תקינים אפשר להתחיל דיון על אושר.כיוון שהכתבה פורסמה בכלכליסט אז מיד זה נסוב על חומר וכסף. חומר זה קורת גג ואוכל ואולי גם חימום וקירור ואם זה קיים גם אפשר להתחיל דיון על אושר.חג כשר ושמח.

כסף - זה הכל בחיים .

ד"ר בן שחר אומר "גרתי בארה"ב, באסיה ובאירופה, ובשום מקום לא שילמתי כל כך הרבה מס כמו כאן". אני מקווה שמחקריו של ד"ר בן שחר מבוססים על עובדות בדוקות יותר מאלה המופרחות בראיון. מבחינת מיסוי ישיר (מס הכנסה, ביטול לאומי ומס בריאות) ישראל במצב טוב מול המדינות המפותחות שאינן ארה"ב ואנגליה. מי שמתעלם מארצות סקנדינביה, הולנד, גרמניה, צרפת וארצות מערביות אחרות, אינו חוקר מעמיק במיוחד... לא שישראל נקייה מבעיות (במישור המיסוי - השיעור הגבוה של המיסוי העקיף, באדיבות ממשלת הליכוד), אבל כדאי להתייחס לעובדות אמיתיות ולא מיתוסים.

גודל השינוי אינו נתפס. דור הפייסבוק היוטיוב והגוגל יכול להעשיר ולספק את עצמו בלי לצאת מהבית, יכול להגיב ולהיות באינטראקטיביות דרך שיתוף בתמונות וחוויות מצולמות או דרך חקר כל נושא בעולם שמענייין רק בלחיצות כפתור על הספה תוך דיון ער ומפתח על חברים ומשפחה. מאיך נוצר חור שחור ועד נבואות המאיה על 2012 .החשיפה האינטנסיבית לידע רחב דורשת עיבוד והשהייה של זמן. זאת על מנת לקדד ולהפיק הנאה מהשפע. שינוי אדיר זה בשפע הזמין לכל אחד דרך מכשיר אחד קטן וחיבור רשת משפיע על המוטיבציה האישית והקולקטיבית ומקטין את הצורך לצאת החוצה ולמצוא סיפוק בעבודה או בהשג עבור מישהו אחר. ארגונים וחברות הן היום כפירמידות של מצריים , בהקמתן משעבדים עצמם אנשים רבים הנותנים מעל ומעבר לבעלי השליטה , ושוכחים את רעיון המידה והחופש. אין כמעט אהבה שם, בעולם העסקי . יש יעדים תחרות וריצה אינסופית בלתי נגמרת ועם סיפוקים מקומיים וקצרים. כפי שאמר לי פעם מנהל בכיר בנס, "השגתי היום השג אדיר, עמדנו בכל היעדים הבלתי אפשריים שהוצבו בפנינו, עמדנו באתדר גדול, אך מחר הוא לא שווה כלום. אם לא אשיג הלאה, לא אשאר בתפקידי. החיים פה הם ללא הפסקה." מתחילה לבצבץ שאט נפש המטבטאת בשחיקה והפחת אהבה. יותר ויותר אנשים ערים לכך כי הזמן הוא המשאב היקר ביותר , הוא חד משמעית מאיץ את עצמו מאד וחולף במהירות שלא נתפסת.נהיה ברור שחיוני לקדם את האושר.חומר הוא בסיס המספק בטחון כלכלי, אך משסופק זה, ההמשך הטבעי הוא לא עוד כסף אלא איכות חיים חברתית,יצירה משותפת המוערכת על ידי מי שאוהב אותך ואתה אותו,לקום בנחת במקום להלחם בפקקים, לשבת בשקט בבית הקפה או בבית ולקרוא או לצפות במשהו מעניין, השקעת תשומת הלב בסביבה הנבחרת , היקרה רגשית ואינטלקטואלית. פרנסה תחזור להיות משהו שלא מוכרים חיים תמורתו, אלא תשתית בסיסית נדרשת. לכן נראה לי כי דור הפייסבוק מביא איתו שינוי חשוב. השיתוף, הבחירה בעניין, החופש, השקט, הקרבה האנושית, פתרון קונפליקטים נינוח יותר,קצב נכון יותר. ויש עוד הרבה לאמר ולכתוב....

האושר בשבילי הוא לגנוב מהגדולים, מאלה שסוחטים ומשחדים את הממשלה ולתת למסכנים שמחפשים בפחים בקבוקים...

מי שאומר שכסף לא מביא אושר, כנראה לא יודע איפה לעשות שופינג

זו סיסמה סובייטית..לעבוד בחינם בשביל המדינה. העלאת שכר תגרום לעלית רמת חיים, לרמת חיים טובה יותר ואולי לא לאושר אבל לבטחון פיננסי וזה חשוב. נמאס לחיות בחוסר ודאות כלכלי עם עבודות זמניות בלבד , ללא תנאים סוציאליים ובמשכורות שהן רבע או חמישית מהמקובל במערב ולעומת זאת נטל מס שהוא פי 5 מכל מדינה מערבית אחרת. תעשו לבד את החישוב מה זה עושה ליכולת הקניה שלכם ביחס למדינות מפותחות. העיקר שאנו חלק מה OECD אבל עם רמת שירותים נחותה יותר מסרביה

והריחוק שלי מהאושר. אני חיה בחרדה כלכלית יומיומית ועייפה מהמרוץ הזה. לא חולמת אפילו להיות מאושרת, זו אפשרות שנראית כל כך לא קשורה למציאות. אתה יוצא נגד סוציאליזם, אבל על איזה סוציאליזם אתה מדבר? שוק עבדים כאן.

לתת מאושרי לאחרים בלי רצון לקבל תמורה ...........................

הכותב הנכבד עוסק באושר, מסתובב עם פריזמה של אושר שדרכה הוא מפרש את המציאות. על זה נאמר – תנו לו פטיש, ויראה בכל דבר מסמר. העניין שהמציאות הרבה יותר מורכבת : מי שמרוויח 5000 ₪, צריך לחשוב מאיפה להשלים כסף כדי לספק צרכים בסיסיים למשפחה, לשלם תשלומים לעירייה, לטלפונים, לטיול שנתי של הילדים, טיפולי שיניים ....ואז מתחילים הטלפונים מהבנק... וכבר אותו "זמן איכות" שהיה רוצה לבלות עם הילדים, החברים, ההורים שמתחילים להתבגר, מתעופף ונעלם כמו בלון בלי חוט. כנ"ל מי שנאלץ לעבוד בעבודה שאינה מכבדת אותו וחוזר הביתה עייף, מדוכא ועצבני. לעומתו, מי שעובד בעבודה שמכבדת את בעליה (יותר בסקנדינביה ופחות בישראל) יכול – (במגבלות הנתונים האישיים שלו) לבחור להיות שמח/מסופק/רגוע – לא חייב כל הזמן להיות מאושר, ו אין חיה כזו. אושר הוא רסיסים קטנים, שבאים והולכים – וטוב שכך. דווקא במדינות הסוציאליסטיות, שבן שחר כה משמיץ, העבודה עדיין מכבדת את בעליה - כבוד שמתבטא בתנאי עבודה, שכר, זכויות עבודה וזכויות סוציאליות. להגיד שאנשים מתאבדים בגלל הסוציאליזם זו דמגוגיה זולה - נעשו על כך לא מעט מחקרים. המדינות הסקנדינביות התברכו במעט מאוד אור, וידעו שאנשים רבים סובלים מדיכאון כתוצאה מכך. נדמה שבן שחר מנסה לשכנע את האנשים שזה בסדר לעבוד הרבה שעות בשכר נמוך (כי מממילא, זה לא ישפיע על האושר שלהם) אך מתקומם על כך שממנו עצמו ניטלת זכות הבחירה והוא נאלץ לשלם יותר מסים. כאילו שלמי שעובד בשכר מינימום יש זכות בחירה – זו כבר מזמן ניטלה מהאדם שנאלץ לעבוד במשרה מלאה בשכר מינימום, ואחר כך נאלץ לעמוד בתור לחלוקת מזון לעניים – שמחלקות עמותות – שנתמכות על ידי אנשים עשירים – שכך הם ממרקים את מצפונם החברתי על הרווחים העצומים שבאים מעבודת כפיים של אנשים שמשתכרים מעט מדי. תרומות לנזקקים, אגב, פטורות ממס. האדם זקוק לחופש – או אולי רוצה לומר – האדם העשיר זקוק לחופש? בן שחר כואב את המסים הגבוהים שהוא נאלץ לשלם ואת ההתעסקות "צרת העין" בשכר הבכירים. במדינת רווחה מתוקנת, מסים ישירים פרוגרסיביים – הם כלי לחלוקה הוגנת של משאבים – כך שהעובדים משלמים למדינה ביחס להכנסות שלהם – והכסף שמתקבל ממסים אמור לשמש את המדינה כדי לספק יותר שירותים לאזרחים, באיכות טובה ובעלויות סבירות. מדינת ישראל היום היא מדינה קפיטליסטית הדואגת למגזרים בעלי כוח והשפעה – וכך השירותים מופרטים, איכותם יורדת ומחירם עולה – והדלק לכלכלה הלא שוויונית הזו, הוא כוח עבודה זול וזמין – ישראלי וזר. לכן, זו מעט התחסדות והיתממות לקרוא לאנשים כאן "צרי עין" בגלל שהם עוסקים בשכר הבכירים. זה מכעיס שבעתיים, כשזה בא ממי שבוחן את העולם דרך פריזמה של "אושר" אבל נראה שמחפש לעצמו "עושר" קל על חשבונם של אחרים.

יש תרגולים שונים שמלמדים הרפייה, פיזית ומנטלית, כמו איפה שאני לומד טאי צ'י וצ'י קונג. ככה בתוך כל ההמולה אתה יכול ליצור מצב של פתיחות, בו הרעש בכלל לא מפריע לך, הוא חולף דרכך בלי לפגוע בך. אח"כ, מתוך ההרפייה, אפשר לבחור למקד את הקשב במשהו אחר, תוך שמירה על רגיעה. ככה דעתך לא תוסח בגלל הרעשים. בהצלחה!!

נראה לי שהתשובות שלך, טל, משאירות אותנו באותה טריטוריה, האומרת שהתנאים החיצוניים הינם המפתח לאושר. אתה רק מבחין בין תנאים חיצוניים מסוג אחד לתנאים חיצוניים מסוג אחר. האושר הזה שאתה מדבר עליו הוא תמיד קצר מועד ותמיד חוזר לנקודת ההתחלה, כפי שאתה מציין לגבי האושר המושג על ידי השגת מטרות כלכליות וחומריות. המשפחה היא במקרים רבים מקור לכאב הגדול ביותר והחברים, גם הם לא תמיד עונים על הציפיות. התשובה נמצאת, לטעמי בעצם החיפוש אחרי המשהו הזה שאנחנו קוראים לו אושר. אולי להיפגש עם חברים טוב כדי להיפגש עם חברים, ורגע של כיף עם המשפחה הינו רגע של כיף עם המשפחה ואינו נועד כדי להשיג משהו אחר? אולי עצם החיפוש הבלתי פוסק אחרי ה"אושר" הוא זה שמרחיק אותו מאיתנו? אולי הוא בכלל כאן, תמיד ובגלל החיפוש הזה אנחנו בכלל לא מבחינים בו? אולי עצם היותנו, עצם מהותנו, עצם יכולתנו לחוות הינם האושר וכל אושר נוסף אינו אלא בונוס? חג שמח! תמר

הכנסה נוספת לא מוסיפה לאושר מעל לסף מסויים. כאשר אין לך וקשה לך לסגור את החודש אז אתה בדאגות, מריבות ותלונות מהסובבים אותך. נכון כאשר יש שפע אז תוספת שכר לא ממש תשפר את האושר האישי ( גם יכולה לפעמים לפגוע בו) - אבל מכאן לכך שאין השכר משפיע על האושר המסקנה אינה נכונה ( וכראה שמתייחסת לעשירונים מסויימים בלבד)

לדעתי צריך לחוקק חוק לעניין שעות העבודה המטורפות במדינה . זה לא נורמלי שעובדים כל כך הרבה. יש לי הצעה שהרבה זמן אני רוצה לשלוח למחוקקי הכנסת- ההצעה שלי להפוך את יום חמישי ליום קצר כמו שהיה פעם יום שישי. לעבוד ביום חמישי עד 12:00-13:00. פשוט להתחיל את הסופש יותר מוקדם. נכון רעיון נחמד- אפשר בחמישי בערב ללכת למסעדה, סרט ,חתונה, קניות וכל דבר אחר שכל אדם רגיל לעשות אבל הכל מבלי להיות בלחץ. תחשבו על זה.

בקצרה ובלי פילוסופיות ופסיכולוגיה. כל יום שאני חי ,הוא יום מאושר עבורי,וכל מה שמתנהל איתי במהלכו, הוא פרט זניח שאין טעם לבחון אותו ואת השפעתו ,בין שהוא טוב ומהנה ,ובין שהוא מרגיז ומחליא. זו התמצית שלי בנושא שמטריד כל כך את האדם, ותודה על הכל

מה שבטוח הוא שטל בן שחר מאושר. קיבל עוד פרסום ברשת שיביא לו עושר נוסף...

בספר הוא מדבר על דברים שנחקרו אצל הטיבטים במשך אלפי שנים. דברים שהם מעבר למשכורת או טכנולוגיה וקיימים באופי האנושי הבסיסי. בעיקרון, חלק גדול מהאושר הוא הנתינה. אנחנו מרגישים טוב כשאנחנו גורמים למישהו אחר להרגיש טוב. ברכת חג שמח ומאושר לכולם.

מקשקשים על אושר אבל תנו להם לחיות חודש אחד (לא יותר) כמו אלה שכן זקוקים לתוספת במשכורת ואז נראה כמה מאושרים הם יהיו.

כזו או אחרת. הכל כאן נכון אם אתה שייך לעשירון העליון, אז עוד כסף לא יגביר את האושר שלך, אבל כאמור, בארץ וברוב העולם (לא אירופה או ארה"ב) לאנשים אין את הצרכים הבסיסיים או ביטחון במשכורת ופנסיה וכו' אז אנחנו חיים בעולם חומרי, מה שגורם גם לכך שמציאת זוגיות וסקס גם קשור לכמה כסף יש לך, ובטח שלגדל ילדים עולה המון כסף. גם אם אני בנאדם מאוד צנוע באופי ולא מעניין אותי מותגים ורושם, רק החיים הרגילים כפי שהם, מאוד קשים במשכורת "ממוצעת" וזה לא קשור להשקפת עולם או צורת ההתיחסות שלי, פשוט זו המציאות וזהו

משנת 2008. מדובר על עו"ד שגר במנהטן ולא מסוגל לחוות רגע אחד של שקט בסביבה העירונית הרועשת שבה הוא גר. אז הוא החליט לעשות מעשה ;) מומלץ לכל מי שסובל מרעש לעשות כמוהו.

אני יכולה להגדיר את עצמי כאדם מאושר וחי טוב. ברגע שהחלטתי לוותר על תביעה משפטית לקבלת מזונות וברגע שהבנתי שאת המשכורת שאני מקבלת אני קודם משלמת את התשלומים השוטפים ובכל פעם שאני הולכת לקניות, אני קונה את מה שצריך ולא מתפתה למבצעים. וכן אני מצליחה לפנק את עצמי ואת הילד שלי כל פעם במשהו אחר(בגד חדש, מסעדה טובה ועוד

עצם זה שאדם ירוויח משכורות עתק לא יעשה אותו מאושר. את האושר ותחושת הסיפוק אנו מקבלים מעשיית הדברים שאנחנו אוהבים. אם אדם מרוויח 5000 שקל בחודש וזה מספיק לו לכלכל את משפחתו וכל האושר שלו בחיים מגיע מאהבת המשפחה אז הוא יהיה מאושר - כי בעצם יש לו את מה שהוא אוהב. אבל אם אדם סופג את האושר והסיפוק שלו מתחביבים יקרים (נגיד טיולים בעולם) אז עד שהוא לא ירוויח מספיק בשביל שיוכל להנות מהתחביבים שלו הוא לא ירגיש מאושר .

בעבודות משרדיות חייבים לחזור למתכונת של תשלום לפי שעה. צריך לאסור על פי חוק תשלום משכורת גלובלית ללא הגבלת מספר השעות.

קודם כול עצמאות - אם זה בעבודה [לאו דווקא להיות 'עצמאי' אלא בר-סמכא ועצמאי בעבודתך היום-יומית] אם זה בזוגיות - לעשות את מה שאתה אוהב ורוצה. אם זה במשפחה וכך הלאה. לאחר מכן - תחושת ייעוד אם זה לעזור לאחרים? או להגן עליהם? או לשנות מדינית ? או להיות אבא או אמא? או לטפל? או להמציא תרופה או משחק או תוכנה או כול דבר. ברגע שיש תחושת ייעוד - עשה זאת לפחות 7 שעות ביום - סיפוק ואושר רב יבואו מכך. הוצאות והכנסה מאוזנים - לדעת מה אתה צריך ורוצה, ולקנות אותם ורק אותם בזמן שאתה דואג בכול דרך שתהיה לך הכנסה שמתאימה לכך. שעות עבודה - לא יותר מ8 שעות ביום. זוגיות. משפחה. הנאות. ולא להתעסק בכלל אלא בפרט. לא בתפל אלא בעיקר. ויש עוד הרבה...ויש מה לפרט אך זה הבסיס. בהצלחה.

אנחנו הולכים חזק לכיוון של מדינה מגה-קפיטליסטית, כדוגמת ארה"ב, רק עם הרבה יותר מסים, אגרות, בירוקרטיה ושחיתות שחונקים את האזרחים.

אם שעות עבודה רבות מפריעות לאושר, זה בדיוק מה שאומר שכסף זה המתכון לאושר. אם יהיה לך מספיק כסף תוכל לצאת לפנסיה ויהיה לך את כל הזמן שבעולם.

תוספת שכר בהחלט מעניקה רוגע כלכלי המוביל בד"כ לרוגע נפשי... חג שמח!

אמנם נכון שלא תוספת במשכורת בהכרח תקנה לך אושר .. הגיוני אבל אדם שיודע להתנהל עם הכסף שהוא מרוויח ובמיוחד שרוב הכסף הזה הולך לטובתו האישית ולא לתשלומי חשבונות שונים ומשונים יוכל לקנות בעצם באותו הכסף את האושר שגורם לו להיות מאושר (ולא רק אהבה זה אושר ) השאלה שנשאלת היא מה האושר שלך? ואילו אמצעים תצטרך כדי להשיגו .. י

במקרה כזה היית מאושר יותר במדינה סוציאליסטית שמקפידה על חוקי עבודה ועל קצבאות לעניים, במצבך, איש אקדמיה שמרוויח מעל 10 אלף שקלים אתה "מאושר פחות" בגלל המס שאתה מפריש. וזה שאתה חוקר אושר כנראה לא אומר שאתה מסוגל להבין את זווית ראייתו של העני.

זה מה שקוראים לו עבדות מודרנית. הימים שבהם לאמא ואבא היה זמן להיות עם הילדים שלהם נגמרו. או שעובדים כמו חמורים ולילדים איכשהו בקושי יש רמת חיים סבירה, או שאתה והילדים שלך עניים, אבל לפחות זוכים לראות אותך. לא בטוח מה גרוע יו תר. מה שבטוח, זאת הסיבה למה המדינה הזאת נראית כמו מדינת עולם שלישי.

תראה את שרי אריסון,היא הקימה את "מהות החיים" בנסיון למצוא את האושר.לשיטתך, היא הייתה צריכה להיות "סופר מאושרת"-האם זה כך? לא נראה לי. כפי שאמרתי-עד גבול מסוים אתה צודק. חג שמח

אני מקבל העלאה כל שנה בדירוג עובדים ותאמינו לי שכשיש יותר כסף, ואתה יכול לתת יותר למשפחה שלך אז זה שווה הכל

אספר על עצמי כדוגמא: עבדתי 5 שנים בבית חולים משמרות: לילות,ערבים,שבתות וחגים והייתי מאוד מבועס ,מצוברח ועצבני בגלל עבודת הלילות. וראו זה פלא עברתי לעבודת בקרים שככל הנראה ארוויח בה פחות ממה שהרווחתי בבית החולים והנה אני בנאדם חייכן,מאושר,שמח .מבלה יותר זמן עם אשתי ובני ואני מאושר בחלקי. מצד שני כן אני חושב שיש מקום להוריד את יוקר המחייה בישראל שהוא כלל לא פרופורציונלי למשכורות בארץ.

לפי דעתי הצנועה יש אנשים שמטבעם הם אנשים מאושרים.. פגשתי מעט כאלה ובדרך כלל הם מוצלחים ומליאים במוטיבציה ובטחון עצמי וזה לא משנה אם יש להם יותר או פחות ויש כאלה שמטבעם לא מאושרים והם נשענים על "ארועים מסוימים" שמחדירים להם אושר הפונקציה האלוהית היא רילטיבית.. אלוהים תמיד עושה את הבאלאנס כי החיים פה הם "זמניים".. תגידו לי מה עוצמת השמחה שהרגשתם כאשר עזרתם למישהוא... והאם השמחה הזו הייתה רגעית או שצמחו ממנה שמחות קטנות ומתמשכות.. מהנסיון שלי הצנוע קירבה אלוהית מביאה לשמחה בלתי ניתנת לתיאור... והמפתח לדלת הכניסה זה אהבת הזולת והכוונות הטובות וחשבון נפש מתמשך ובדרך תמצאו הרבה ישויות מעבר לנראה וסימנים שתמיד יחדירו בכם מוטיבציה וכוח עליון להתקדם، ובניסיבות מסוימות בשעות הלילה המאוחרות תחוו בחוויות לא נשכחות.. חג שמח לכולם

אנחנו (החברה הישראלית) יורים לעצמנו ברגל עם שעות העבודה המוגזמות - מה שמותיר לנו ממש מעט זמן איכות עם המשפחה, החברים וכמעט ולא מותיר זמן לספורט ולתחביבים.

וממש אין חידוש בכך שזכיות והצלחות משנות את רמות האושר רק בצורה זמנית ולאחר מכן רמות האושר חוזרות לרמה הקבועה. אבל! מי שמצוי כל הזמן ברמת אושר קבועה יהיה קהה למצבו. - קשה להבחין שאתה בתנועה כאשר אתה כל הזמן בתנועה קבועה לעומת זאת כשיש תאוצה או תאוטה כולנו מרגישים אותן היטב. ומי שיחי חיים שבהם יש עליות וירידות ברמת האושר ירגיש בשינויים ב (בדלתא) והתחושה וההרגשה בשינויים הללו גורמת לו להרגיש חי ולהרגיש את האושר אך גם את הדיכאון. יש כאלו שמתמכרים לתחושות הללו....בד"כ מהמרים שהורסים את המנגנון ואחר כך לא מסוגלים למצוא שקט נפשי ויציבות ומחפשים כמו נרקומנים להשיג עוד פסגות של אושר במקום להבין שיש להם צורך לייצב בחזרה את רמות האושר. וכך יש שיאמרו שאלו שאדישים לאושר ולא רודפים אותו הם כבר במקום הכי מייוצב מבחינת האושר.

אם כל הזמן תתרכז במה שמכעיס ומעצבן, אף פעם לא תהיה מאושר! תראו מה רואים בחדשות - רק את הדברים הכואבים, המכעיסים. כאילו חסר לנו דברים טובים בארץ. אם נתמקד בחיובי, בטוב ולא רק בשלילי - נהיה יותר מאושרים

אם משקט סביבתי פיסי, ואם משקט סביבתי חברתי. כל עוד צריך לחיות כל יום, כל היום במגננה - אם זה מהרעש בהלתי פוסק של המזגן של השכן, שלא דואג לתקן את המזגןף אבל מפעיל אותו 24 שעות ביממה. אם זה בגלל כל מיני כאלו שצופרים בכל שעות היממה, ונוסעים עם "מוסיקה" שמורכבת כולה מ"בום-ים" בכל שעות היממה, ו/או נוסעים עם אגזוז רועש. אם זה בגלל האלימות הגלויה והסמויה בכל מקום שאליו מגיעים - אם זה בתור בסופר, אם זה בפאב, או במסעדה, ואם זה בכביש. כל הגורמים האלו - ועוד אחרים כדוגמתם, לא יאפשרו לך להגיע לאושר, כי תמשיך להשקיע אנרגייה עצומה בהתגוננות אין-סופית.

מאחר ולא יהיה הרצון לשנות את פני הדברים, מחשש לאבד את תחושת האושר הקיימת.

ושניהייה כולנו בריאים .