החברה חיה בלהלהלנד. כולם סומכים על ה"כיסים העמוקים". על החברה החזקה מאחוריהם. מה יוצא? לא עושים כלום. בערך חצי מהעובדים יושבים על הספסל ומחכים לפרוייקט הבא שהמנהלים חושבים ש"בטוח יזכו כי HP חזקה ומי מסוגל עלינו". ובינתיים חברות אחרות זוכות בפרוייקטים, הפרוייקטים הפנימיים (מוצרים) לא מתקדמים (כי כולם רוצים את HP, לא צריך באמת להשקיע) ועובדים באים והולכים. שאלתי את המנהל/ת שלי למה להשאר ב-HP. התשובה היתה "חכה ותראה". ביקשתי העלאה בשכר כי אני בין היחידים שבאמת עובדים, ביקשתי לדעת על תוכניות לעתיד - קיבלתי תשובות של "סמוך על" ו"אל תדאג"... ביקשתי להתפתח מקצועית - אמרו לי שעדיף שאחכה לפרוייקט הבא. אז עזבתי. התפטרתי. היה כיף. ביום המאושר שבאתי לחתום על מסמכי העזיבה אמרתי לבחורה (הדווקא אדיבה ונחמדה) מכוח-אדם "את יודעת למה עזבתי? זה בגלל המנהל שלא דאג לי, זה בגלל שלחברה אין תוכנית להמשך ומפסידים בפרוייקטים." היא אמרה לי: "באמת? אז טוב שאתה עוזב." אני אפילו לא אסיים ב"שיהיה להם בהצלחה", כי לא יהיה להם... הם הולכים למטה! וזה יכה בהם כרעם ביום בהיר כי הם חיים בשאננות מטופשת. בינתיים החיים שלי יפים. לומד טכנולוגיות חדשות ועושה פרוייקטים. העתיד ורוד בלי HP. אם מישהו ששווה משהו ב-HP קורא את זה: תעשו משהו. אל תפטרו את המילים הנ"ל בתירוץ עלוב כלשהו לעצמכם. תבדקו מה אתם יכולים לשפר, ולא רק בעזרת סקר שנשלח ברשת. חפשו עובדים לא מרוצים ותראו מה משותף לטענותיהם - למצוא עובדים מרוצים ולחשוב שהכל בסדר זה כמובן הרבה יותר פשוט, אבל ככה אימפריות נופלות.

HP מסתכלים ימינה (רחוק) ורואים את אפל - והם רוצים להיות שם. HP מסתכלים שמאלה (קרוב - יותר מדי קרוב) ורואים את דל - והם לא רוצים להיות שם, ממש לא. HP צריכים: - לקצץ בערך 70 אחוז ממספר הדגמים, ולאחד אותם, ולהפסיק להוציא דגם חדש כל חודשיים. - להפסיק להכריז על טאבלט או סלולרי חצי שנה לפני שהוא יוצא לשוק (ואז מייד להכריז כבר על הדגם שיבוא אחריו), והתחיל להכריז על מוצרים יום אחד - לא יומיים, לא שלושה - יום אחד לפני שהוא יוצא לחנויות. - להתחיל לחשוב כמו אפל (או אולי כמו יבמבם, גם זו אפשרות) ולהפסיק לחשוב כמו דל, נקנוקיה או מיקרושופט (בעצם מיקרושופט ונקנוקיה הן כבר אותו דבר, לא?).