בדיוק היום לפני 13 שנים התרחש אסון הדולפינריום בתל- אביב בו נהרגו שבעה תלמידים מבית הספר למדעים שבח מופת במסיבה שנערכה במתחם המועדון. יהי, זכרם, שמור עימנו לעד.

צריך לפעול להרחבת הפעילות של "שבח מופת", כך שבכל עיר גדולה יהיה אחד כזה = כמות בוגרים מצויינים גדולה יותר.

אני בז'

ביום חמישי ה-1 בספטמבר 2011 תתחיל שנת הלימודים תשע"ב! דרך צלחה! :)

אני לומדת בבית הספר הזה מכתה ז' ומגיעה דיי מרחוק, ואני חייבת להגיד - זה שווה את זה. לא רק הרמה הלימודית גבוהה, אלא גם החברתית. נכון, יש ילדים בעייתיים בכל מקום ושבח הוא לא יוצא דופן. כשהגעתי לארץ קיבלתי טראומה דיי גדולה בבית ספר היסודי. ממש לא אהבו אותי שם, הייתי מסוגרת בעצמי ולא ממש יכולתי לתקשר. וכל זה היה כי הייתי עולה חדשה ורוסיה. שבח הוא מקום שבו אתה יכול להיות גם רוסי וגם יהודי גאה, פה לא ינדו אותך כי יש לך עלית מאחת הארצות של בריה"מ לשאר או בגלל שיש לך מבטא. ולי כמישהי שיותר קל לה להסתדר עם המנטליות של יוצאי בריה"מ לשעבר בית הספר הזה מתאים. עוד קצת על התחום המקצועי. בית הספר מכוון ללימודים טכנולוגיים: רובוטיקה, תיב"ם ומחשבים, אך הופתעתי לגלות שיש בו גם מגמת פסיכולוגיה עם מורה מדהים - עמית. כן חלק מהחורים לא ממש אהובים עליי, אבל יש גם מורים שעזרו לי רבות והביאו אותי להצלחה בבחינות הבגרות.

וגם כאן, כמו בשבח מופ"ת, ת"א המסגרת הזאת מחנכת תלמידים למצוינות ואהבת המקצועות הריאליים! כל הכבוד! גאה להיות בוגר מסגרת מופ"ת, 2008. מתקיימים גם לימודי ערב - הדבר הכי טוב שיכול לקרות לתלמידי בתי הספר היסודיים. הורים שרוצים שילדים יקבלו את כח הידע - יכולים לשלוח את ילדיהם ללימודי ערב פעמיים בשבוע במקום אחד מחוגי ההעשרה שלהם. יסתדרו גם בלי חוג פיסול וכדרות.

רק כמה תודות לאותם המורים שעשו את האקסטרה-מייל בשביל התלמידים ולא הבדילו ביחס בינינו לבין הילדים שלהם. איגור ליסינקר - דמות מיטולוגית בשבח, שלימד אותנו שכח רצון ועבודה קשה היא הדרך להצלחה, וגם קצת פיזיקה על הדרך. גב. ייגורוב - שחנכה קבוצה של מספר תלמידים והגישה אותם לבגרות 5 יחידות באנגלית בכיתה י. קיבלתי 96 ו4 שעות פנויות כל שבוע למשך שנתיים. Priceless. טליה טייר ועירית כהן - שאיפשרו לנצל את ה4 שעות הפנויות בלקחת חלק בפרוייקטי IT שאפתניים כמו רישות מלא של בית הספר שהביא אינטנרט מהיר לכל כיתה. זה בשנת 2000 כשרוב בתי האב עוד מחוברים לאינטרנט במודם 56K. דר. אבי בנבנישתי - שהיה משוגע מספיק לתת לנו יד חופשית ו"גב" לעשות כל מה שעלה ברוחנו כל עוד הבטחנו להתנהג כמו בני אדם וללמוד מזה משהו. באמת, אין מספיק מילים לתאר את כל מה שהבית ספר הזה עושה עבור ועם התלמידים שלו. אני מסיר את הקובע בפני כל האנשים שאיפשרו את יצירת "שבח מופת". לא יכול לדמיין מקום טוב יותר שיכולתי ללמוד בו.

מדוע בכתבה לא מוזכר סגן המנהל המיתולוגי של בית הספר אשר עוזר תומך ומשקיע ימים כלילות בתלמידים תתבישו בזאת שהוא לא מוזכר ובמקומו מוזכרים מורים אשר לא תרמו אחוז ממה שהוא תרם וטוב שהקוראים ישמעו דרכי את זאת

כבוגרת שבח-מופת, מחזור 2003, שמחתי מאוד לקרוא את הכתבה! שבח מופת הוא לא רק בית ספר, אלא הוא בעיקר משפחה... רק חבל שבכתבה לא הוזכר המנהל הקודם של שבח, ד״ר אבי בנבנישתי, שניהל את בית הספר ביד רמה לכל אורך שש שנות לימודיי שם. הדאגה, האכפתיות, החום והאהבה של המורים לתלמידים הוטבעו עוד בזמנו, ודב אורבך הינו ממשיך דרכו של בנבנישתי, ואינו מחדש או מתווה דרך זו...

סיימתי לימודים ב95 זה בית הספר טאיה וורביצקי הייתה מחנכת שלי

טאיה ורבצקי מחנכת מספר אחת!!! לא היתה ולא תיהיה כמוה... בזכותה ובזכות התמיכה שלה השגתי המון בשנות לימודי בביה"ס. טאיה תודה!!!

סיימתי את לימודי בשבח בשנת 2002, ועד היום אני מגיע עם עוד הרבה אנשים אחרים לבקר בבית הספר לפחות פעם בשנה. אין הרבה אנשים שיכולים לקרא לתקופת בית הספר " התקופה היפה בחיי"או לקרא לצוות בית הספר "משפחה שניה", אני יכולה להגיד בגאווה שבישבילי זה אכן כך. אני בטוחה שגם הילדים שלי ילמדו בשבח ויקבלו את מה שאני קיבלתי מבית הספר הזה.

בעברי הרחוק , סימתי את ביה"ס הזה במגמת החשמל 4 שנתי, עדיין ללא בגרויות, הידע הבסיסי ואהבת המקצוע שהטמיעו בי המורים, ליוו אותי עד היום . שנים רבות אחר כך , לימדתי את כל מקצועות החשמל בסינגלובסקי,כאשר לנגד עיני תמיד, עמדה אהבת המקצוע ( שכיום הרבה יותר מורכב ממוחשב וחכם.) כל הכבוד לצוות מורי שבח , ישמשו מופת לכל מורי ישראל,

נהניתי לקרוא ולהווכח שאפשר גם אחרת. יישר כח למנהל ד"ר דב אורבך ולצוות המורים שעל פי הכתבה מלווה אותם חדוות יצירה ועשיה. הערך המוסף שילווה את התלמידים בסיום הלימודים לא יסולא בפז. ואי אפשר שלא לחשוב על .... ארץ ישראל הישנה, היפה והעובדת. כל הכבוד !!!! ויש הרבה כבוד !

אבל בהחלט יש כאן תפיסה טובה של המתרחש והיה מרגש לקרוא כתבה כל כך חיובית, מגורם חיצוני. שבח מופת ללא ספק מיוחד. אומנם יש בכתבה הגזמות...מכיוון שמן הסתם גם בצוות המורים שלנו יש חלק בעייתי...והיחס כמובן מופנה בעיקר למקרים הקיצוניים... אבל גם עם כל החסרונות שיש...אני גאה ועצובה ( כי קשה לעזוב ) להיות, בקרוב, בוגרת התיכון הזה. יהיה לי כיף לחזור ולבקר מורים מסויימים ...ואני מאוד מקווה שהאווירה לא תשתנה..רק לטובה. הייתי שנה אחת בכיתה ז' בחטיבה בבת ים ולאחר מכן עברתי לשבח מופת. הנסיעות כל בוקר ובחזרה נראו כטירחה בהתחלה, אבל אני, ורוב התלמידים שמגיעים לשבח מערים אחרות, התרגלנו לזה. ואין ספק שזה שווה את זה ולא סתם אנחנו קמים כל יום מוקדם בבוקר, לפחות בשעה מוקדם יותר משאר התלמידים שלומדים קרוב לביתם, בשביל להגיע לבית הספר. הרמה, האווירה, ה"אוכלוסייה"...ההבדל הוא משמעותי מאוד. לא הכל מושלם בכלל...אבל אין כמו שבח מופת 3> *וחשוב לציין שיש עוד מורים שלא הוזכרו בכתבה שמשקיעים ונותנים מעל ומעבר. :)

כבוגר "שבח" 1974 אני גאה לקרוא שהיום שבח מופת הפך להיות מה שבזמנו היה בשבילנו התלמידים "סינגלובסקי" מקור להערצה. יש לציין שבשנים שאני למדתי ב"שבח" מעורבות המורים והדאגה לתלמידים לא הייתה פחותה,אך החומר היה שונה. הייתי תלמיד יחיד בכל ביה"ס עם כיפה על ראשי בכיתה ט' וקיבלתי את כל התמיכה והעידוד מצוות המורים,בכיתה י' שהורדתי את הכיפה אותו צוות מורים העביר לי סידרת חינוך וניסה להסביר לי למה המעשה שאני עושה לא טוב,אך יש לציין כל זאת נעשה באהבה. לסיוםאני גאה להיות אחד מבוגרי "שבח",ושמח שיש המשך.

וואו, הכתבה הזו כ"כ ריגשה אותי! אני סיימתי את לימודי בשבח בשנת 2002 ואני לא מכירה את הקפיטריה או הספרייה החדשה, או המעבדות שנתרמו לאחר הפיגוע של 2001. אבל אני יכולה להעיד עם יד על הלב על היחס האיכפתי והמיוחד של המורים וההנהלה שם. אני לא הייתי תלמידה מצטיינת או חזקה. בזמנו טאיה קיבלה אותי ללימודים שם על סמך תעודה מאוד גרועה של כיתה י' מתיכון אחר - אני רוצה להאמין שאולי היא ראתה בי משהו, שאולי היא חשבה שיש בי פוטנציאל - אין לי מושג. אני רק יודעת שהייתי תלמידה חסרת ביטחון, אם המון בעיות בבית ובעיות של הערכה עצמית - כמו כן אני גם יודעת שבכל תיכון אחר אני הייתי נפלטת ממערכת הלימודים ולא מסיימת עם תעודת בגרות בגלל הברזות כי פשוט לא רציתי להיות באותו מקום עם בני גילי (יש אמת באימרה "ילדים זה עם רשע" אבל בני נוער... אוף). אבל למרות שפשוט לא רציתי להשתתף בשיעורים או להיכנס לכיתות, מחנך הכיתה שלי ושאר המורים פשוט לא נתנו לי לטבוע והחזיקו אותי מעל למים. בסופו של דבר סיימתי את שבח עם תעודת בגרות דווקא טובה עם ממוצע של 87, עם די הרבה יחידות מדעיות של 5 יח' (הפתעתי את עצמי מאוד, כי לא חשבתי שאני אסיים את הלימודים). ואפילו הלכתי וסיימתי תואר ראשון באוניברסיטה. והיום אני כבר מסודרת יפה מאוד. מכל התקופה שלי בשבח אני זוכרת לטובה ולציון במיוחד את טאיה ורביצקי, דדיה מיכאל ואולגה (לא זוכרת את שם המשפחה, הייתה מורה לאנגלית). תודה, תודה, תודה! * אגב, שלא תהיה טעות בהבנה: היה לי קשה עם בני הנוער בתיכונים אחרים, דווקא בשבח רמת התלמידים במבחינה אישית תמיד הייתה טובה, פשוט לא התחברתי...

ומקווה שממשיכים בדרכו של המורה המקסים הזה

כתלמיד בשנים הללו, ב"י"ס שבח נחשב לנחות בהשוואה לאורט סינגלובסקי ואורט נתניה. באותה תקופה ניהל את בי"ס המנהל זאב סבו. זאב סבו חינך את כיתתי שנתיים. בתקופה זו נגלה האני מאמין שלו. זאב סבו, הביא לבית הספר את מה שכונה אז בחינות הבגדות המקצועית. עם תעודה זו ללא השלמות כלשהן עמדתי בהצלחה בבחינות הכניסה לאוניברסיטה ולמדתי לימודי הנדסה. כמוני רבים מבני כיתתי וכיתות אחרות. חלק מחברי הלך אז לעתודה אקדמית, מעטים התקבלו אז למסלול זה גם מתיכונים יוקרתיים. הוא שילב כיתת בנות שלמדו עיצוב וארכיטקטורה (לא מקצועות סיעוד). בשנים אלו לא היו תלמידות מן המניין בבתי הספר המקצועיים. הוא בנה אנדרטה בחצר בי"ס לחיילים בוגרי בי"ס שנפלו במלחמות ישראל. משיחות אז עם חברים מתיכונים יוקרתיים ברחבי תל אביב, לא שמעתי על יוזמה כזו בבתי הספר שלהם. זאב סבו סיפר לנו באחד משיעורי המחנך על הנזיפות שהיה מקבל מעיריית תל אביב בכך שפתח את שערי בי"ס לתלמידים גם מחוץ לתל אביב. אני שמח שבי"ס היום זוכה להישגים ושמו הולך לפניו. שמם של זאב סבו המנהל המורה לאנגלית והמחנך בשנתיים האחרונות, רינה מוזס המורה לתנך, ספרות והמחנכת בשנתיים הראשונות, לידג'י המורה לחשמל, רן המורה להיסטוריה וגאוגרפיה זכורים כאלו שהביאו אותי וחבריי עד הלום. לעניות דעתי הם התוו את הדרך בשנים מאד מוקדמות. הם יישמו חדשנות. הצוות הנוכחי, המשיך והעלה את הרמה לשיאים גבוהים יותר וכל הכבוד להם על כך. יש מקום להזכיר את ה"פיונירים" הראשונים שהחלו בתהליך החדשנות.

דברי שבח לכם ,כל העוסקים במלאכה, בימינו שהכל נסוב סביב, כוח , כסף, אגו... אתם האור לדרך הנכונה, דרך אדם לאדם, תבורכו, עלו והצליחו,

העליה הגדולה מבריה"מ בשנות ה-90 הצילה את המדינה, ישר כח למנהל ולצוות המורים

יישר הכח ד"ר אורבך ולצוות המורים המשיכו בדרך זו. אל תשכחו שאתם נמצאים בשליחות.

בתור אב שבנותיו לומדות בבית הספר ,אני יכול להעיד שאין עוד בית ספר דומה באיכותו , ובאיכות מוריו ,בנותי בחרו ללמוד בבית הספר למרות שיכלו ללמוד בטובי בתי הספר בארץ כמו "תלמה ילין" מגבעתיים (אחת מהם התקבלה לתלמה ילין ) או "אוהל שם" "ובליך" ברמת גן . יש גם ילדים שהעדיפו אותו על על פני "אליאנס " מתל אביב בכל שכבה יש כתות שהתלמידים בהם ברמה של ילדים מחוננים , ואישית אני יכול להעיד שחלק מכתת מחוננים מבית ספר מוביל ברמת גן בחרו לעבור אליו כבר בכתה "ז" ומסתבר שחלק מהילדים שמגיעים לשבח הם ברמת "מחוננים" גם בלי האבחון של משרד החינוך. ולפני שנה העלה בית הספר "מחזמר" שכתבה ילדה בכתה "ז " ושכבת "ח" שחקה שם עם במאי שבית הספר שכר למטרה זו. למורי והנהלת בית הספר יש מחוייבות עצומה לתמידים דלתות ההנהלה פתוחות עבור כל תלמיד ותלמיד לטיפול בכל בעיה והם מטפלים באמת . רוב המורים למדעים בבית הספר הם בעלי תואר דוקטור ומלמדים את הילדים את אהבת המקצוע אם לילדכם יש כשרון בכל תחום בית הספר יאתר את הכשרון ויפתח אותו מנהל בית הספר מר "דב אורבך " אישיות מוכרת בחינוך בארץ מנהל את בית הספר ביד רמה , ובזכותו מגיעים אנשים מפורסמים לביקורים והרצאות לתמידים כמו "עדה יונת " נשיא המדינה מר "שמעון פרס" ," שופטים מבית המשפט", וגם מגיעים תורמים ונדבנים לרווחת בית הספר ומפעל ההזנה . שממנו נהנים חלק מהתלמידים . היכן יש עוד בית ספר שההנהלה מחליטה לחלק כריכים מהקפיטריה יום בשבוע לתלמידים ? מסתבר שההנהלה וסגנית המנהל "מירה מיטל" קבלו החלטה זו על רקע שקבוצת תלמידי "יא" נשארה עד שעה מאוחרת יחסית בגלל עומס ביום מסויים כל שבוע. יכולתי לספר פה עוד הרבה והיריעה קצרה מדי , חבל שבצעירותי לא היה את שבח מופת

גם אני תלמיד לשעבר של ביה"ס . בזכות ביה"ס הזה ובעיקר בזכות סגן המנהל בזמני (לפני 10 שנים) שמשום מה לא מוזכר בכתבה , שנתן לי הזדמנות וקיבל אותי אחרי שנזרקתי מבי"ס אחר, הפך אותי (במשמעת ברזל) לבן אדם וכיום אני בדרך לתואר שני דבר שלא חלמתי עליו בתור ילד.

מעמיסים עליו, בהלוך וגם בחזור. וכן, ממקור ראשון רובם ילידי הארץ ממוצא רוסי. שאלתי אחד מהם למה כל כך הרבה בוחרים בתיכון הנ"ל - הוא ענה לי שחוץ מהרמה שאולי לא כבר לא כ"כ גבוהה כמו פעם, בכל תיכון אחר הם סובלים מהצקות...!!! זה פרצופה של החברה הישראלית.

יש לקחת בחשבון שתלמידים חדשים בני 13 הם ילידי שנת 98' ומאז פרוץ האינתיפאדה בשנת 2000 כמעט שאין עלייה רוסית, כך שבהחלט רוב ילידי הארץ שבבית הספר הם ילדים של עולים מרוסיה, לא שזה דבר רע, אלא אם גם בדור השני הם ממשיכים להתבדל ולדבר בעיקר רוסית.

אסור לנו לשכוח זאת

כן, אני לומדת בשבח ואווירה שיש שם לא דומה לשום דבר אחר בארץ, מבחינה לימודית ושאיפות למצוינות, ומבחינה חברתית. אבל באמת שבכתבה קצת נסחפו..היחס בפרטני שכל כך מדברים עליו לא באמת קיים, כן- תלמיד שמייצג את הבית ספר באולימפיידה מקבל שעות תיגבור מיוחדות- נכון. אבל לא שמעתי על תלמיד מתקשה [ולא עולה חדש] שקיבל תיגבורים בשביל להשתפר. 80% מאוכלסיית בית הספר הם ילדי הארץ? מאיפה המספר הזה?! הוא נשמע לי רנדומלי לחלוטין. ונגיד ו80% הם באמת ילידי הארץ, מתוכם 79 אחוזים הם דור ראשון בארץ וילדים לעולים לא- חדשים. וממתי בשבח יש אוכלסיה סצאו-אקונומית בעיתית? ההורים של כל החברים שלי רופאים או עם תואר שני ומעלה..להפך, האוכלסיה מאוד מפותחת יחסית, למרות שבית הספר בדרום ת'א, אף אחד לא גר בסביבה, ודווקא ההורים עם החינוך הסובייטי והתוארים במקצועות מדויקים, מציבים את הדרישות ואחראים לאווירה הלימודית. שבח מופת מיוחד, בלי שום ספק..אבל הוא מתאים לאנשים מקבוצת אוכלוסיה מאוד מסוימת. למצטיינים יש מקום בשבח מופת, לחלשים קצת פחות.

אני לא מכיר אותך, אני אפילו לא גר בתל אביב אלא בצפון הדי רחוק. כל הכבוד. יש לך מעריץ בצפון

המתנה הכי גדולה שקיבלה מדינת ישראל.הלוואי שיבואו עוד מיליון משם.

אני מכיר את בית הספר הזה בתור מורה (חלקי) בשנים 82-83. הייתי סטודנט להנדסה בשנים האחרונות של התואר. אז זה היה עדיין "שבח" בלי מופת. בית ספר שהוגדר לי על ידי המנהל דאז כ"מפלט האחרון" של תלמידים באזור תל אביב לפני שנפלטים ממערכת החינוך בכלל. ואכן היה בית ספר לא קל ולחלק מהכיתות הגדרת ה"משימה" שלי הייתה רק לנסות ולהשאיר את כולם בשקט יחסי למשך השעה. אבל בסך הכל היה לי מאד כיף ללמד שם. חושב ומקווה שהבאתי קצת תועלת לחלק מהילדים שאפילו עברו בחינת בגרות (בחשמל ומיתוג שלימדתי שם), ומאד מאד שמח לראות כמה טוב עשתה העלייה הרוסית לבית הספר, ומקווה שזה באמת יימשך כך להרבה זמן גם כשהתלמידים יהיו יותר ויותר ישראלים. כתבה מרגשת וכייפית. וכל הכבוד לצוות המורים שם.

הרמה של כל תלמיד תלויה בו ואין שום קשר למוצאם של התלמידים או ההורים מבריה"מ.

זו הכיתה בשנה הראשונה בה כולם לומדים לימודים כלליים ורק בשניה מתחלקים למגמות חשמל מכונאות רכב מכונאות כללית מסגרות נגרות ועוד זה היה בי'ס שבח - מקום שני אחרי אורט סינגלובסקי שנחשב להכי טוב ואחריו בי'ס מקס פיין בקריה גם אז היה מנהל שדאג לרמה טובה מאוד של התלמידים ומורים טובים ונוקשים במיוחד המורים המקצועיים טוב לראות שלמרות הבידול-רוסים- בכל אופן יש הקמת תשתית למצויינות בחינוך בארץ ולא בזכות "משרד החינוך" כי אם זה היה תלוי בהם זה לא היה קורה - וחבל מאוד החינוך בארץ התדרדר לתהומות אין סוף ורואים את זה על רוב בני הנוער בהתנהגותם ובחוסר החינוך והתרבות שלהם שסוגדת רק לכסף - בושב וביזיון ל"משרד החינוך"

אומנם לא היה קל לנסוע כל יום מנתניה לת"א אבל המאמץ היה שווה והשתלם כמובן. מלבד המצויינות בלימודים מעבירים שם הרבה ערכים וזה לדעתי הרבה יותר חשוב מלהתעסק בציונים בלבד.

תודה הדס, כתוב יפה

כשסיימתי את הלימודים בשבח לפני כמה שנים, הייתה תחושה קלה של ירידה ברמה (מבחני המיו בדיוק בוטלו) אבל אני שמחה לקרוא שדווקא מסתדרים יופי. למדתי בבי"ס "ישראלי רגיל" לפני שהגעתי לשבח מופת, ויכולה להעיד על רמת ההשגחה וההשקעה של המורים והצוות. האווירה בין התלמידים, בהפסקות ובכיתות, נעימה וכיפית. כמובן שלא הכל מושלם, אבל בהחלט עדיף על מקום שנשלט ע"י תלמידים רועשים.

מאוד התאכזבתי לראות שאין פה רשמים של התלמידים על בית הספר. הכתבה הזו יוצרת תחושה של מן פרסומת "אובייקטיבית", אבל בפועל,ללא רשמים של התלמידים - תגובות מהשטח, קשה להתרשם שזו האמת לאמיתה.