מה יכול להיות יותר חשוב מזה?

ולא מבין מה מרגש ועל איזה ערכים בדיוק מדובר פה, כשהורה מבהיר למורי בית הספר שהבן שלו תמיד יזכה להגנה אוטומטית, וש'אין טעם להזמין אותו', גם אם הפרח שלו 'פרחח' כמו שמעיד הדובר על עצמו, איזה ערכים בדיוק הוא מקנה לבנו? האם רק אני לא בדיוק מבין מהו הערך הנעלה כאן? כן ככה מגדלים אולי ילד מצליחן, ילד שלא רואה בעיניים, ילד שבטוח שהעולם שלו, הוא השופט והוא הצודק גם כשהוא טועה, זו אולי שיטה טובה לגדל מנהלי קרנות הון סיכון, אבל ככה לא מגדלים בן אדם, ככה לא מגדלים מישהו שיידע להבחין בין טוב לרע, אדם עם חוש של אמת. כמובן יש רגש ויופי בסיפור של אישה שבנתה את עצמה מתוך שואה והקימה דור מפואר, איני ממעיט בכך, כמובן גם לא ידוע לי שום דבר שלילי על הבן כמו גם חיובי, אבל דומה שדווקא בימי מחאה אלו, כשיש קריאה לצדק, עלינו הישראלים להחליט איזה דור אנו רוצים לגדל כאן, דור דורסני שתמיד צודק, או דור שלפעמים חושב פעמיים.

כתבה מרגשת, שורשיות ובית עם ערכים משהו בעולם המושגים של ימנו התפספס. היום הצלחה נמדדת בחשבון הבנק. החברה נותנת אישור להישג בהצגת פרסים חומריים. יש ניצוץ בכושר ההישרדות של דור ניצולי השואה, מהול בפחד מהגרוע מכול, שהחזיר פרופורציה לשיח היום יומי והזכיר מה באמת חשוב. אומרים בלי סוף שילדים היום חולמים להיות"מפורסמים" \ "עשירים" - - - בכוחנו כהורים להוות יסוד תומך

וחברה, תשאירו את ענין המחאה מחוץ לסיפור הזה.

ארלה, תנחומי והשתתפות בצערך. סיפורך מזכיר לי את אימי ז"ל , ניצולת שואה שראתה את משפחתה הגדולה נכחדת מול עיניה עם רק כמה בני דודים, שרדה את הקלשון בקש כי אחותה בקשה להחליף איתה עלומה. אחרי 6 שנות השרדות ביערות ללא בית ספר החליטה ללמוד רפואה כדי להציל ילדים וכך עשתה כנגד כל הסיכויים. התאלמנה מאבי כשהייתי בן 12 (בכור) ועבדה בשתי קופות חולים כדי להחזיק את הבית. היא "לא האמינה" שאתקבל לקורס טייס, ו"שמחה" שנפצעתי. יצאתי לעבודות מזדמנות קצת אחרי פטירת אבי ואני כל כך מבין את המוטיבציה הפנימית שלך לאהבה הבלתי מסוייגת ותמיכה שקיבלת. היא אמרה שאנקה את הרחובות כדי להתגרות בי לגמור תואר שני וכשיצאתי לשירות בסינגפור והיא ביקרה באותו שבוע שרבין היה כאן, היא אמרה שיש כאן שני ראשי ממשלה. את האיש מיוחד ומרשים כי התפוחים לא נופלים כל כך רחוק מהעץ. תנחומי ובידידות אבי לירן

סיפור מרגש ואנושי

לא הקטע של להיות מוצלח, רק הקטע של האמא :-)

הורינו לא היו כל כך מפונקים, מיעטו לשבת בבתי קפה ומסעדות והשקיעו את השקל שלא היה להם בחינוך הילדים. את התוצאות ניתן לראות !!

לקרוא אפילו טעימה קטנה מסיפור החיים של אנשים כאלה, פשוט מעורר השראה!!

אם לא הבנת, אנשים הישגיים מחוללים מהפכות.

אין כמו אמא בעולם ....

הדרך שלה היא הדרך הנכונה לא לחכות שביבי יעשה בשבילך אלא לעשות לבד

תחשבו על אותה הסיטואציה בישראל של 2011 - עקרת בית בת 42 מתאלמנת. כדי לפרנס את ילדיה היא מחליטה לפתוח חנות... מרווחיה בחנות (לאחר תשלום כל ההוצאות) היא רוצה להאכיל את ילדיה, ולתת להם חינוך סביר, כדי שיהיה להם עתיד. בישראל של שנת 2011 זה נשמע בדיוני לחלוטין שכן, לא צריך להיות גאון כדי להבין מה יהיה גורלה של המשפחה הזו כיום. לפחות בשנת 1961 היה לאם המשפחה סיכוי לפרנס בכבוד את ילדיה גם כמפרנסת יחידה. היום, רק כדי לאפשר לילדים לאכול, וללמוד במוסדות החינוך, צריך להיות עשירים.

זה לא אחד שיילך לבכות במחאות... כל הכבוד לך!!!