אנו יכולים להסתייע בקצת כבוד לנתונים אמפיריים ולמחקרם השיטתי במשך שנים, הגם שדברי הפרופסור זוכים להכרה רחבה מעמיתיו.

אין לו שום הצדקה מקצועית ובעיקר מוסרית ללמדנו על "מדדי" המורה האיכותי. הוא יכול לקרוא 1000 מאמרים מלומדים ולכתוב עוד אלף. הפסיאודו-הבנה של פרופ' הנושק את מערכת החינוך ובעיקר את מדדי איכות ויעילות של המורה הם שווי ערך למאמר שלי (מורה להיסטוריה) שיוגש לפרופ' הנושק על תיאוריות מיקרו או מקרו-כלכליות, או להמלצות שלי (מורה להיסטוריה-שלא נשכח) למדדי איכות לרופאים-מנתחים. בקיצור, גם פרופסורים יכולים להגיש המלצות פופוליסטיות וחובבניות להחריד. אבל אדרבא, אני מציע לפרופסור המלומד ניסוי בחיים, לא בתנאי מעבדה או בקריאת גראפים במחקרים כמותיים - יואיל נא פרופ' הנושק לקום ממרומי הקתדרה המרופדת שלו ויירד לשנה אחת ללמד (מורה לכלכלה היא מקצוע נדרש) בבית ספר תיכון. אם הוא יצליח לסיים את השנה עומד על שתי רגליו ואינו נזקק לתרופות הרגעה, יישב ויכתוב המלצות על טיב ההוראה והדרכים להשבחתה. אז אתייחס במלוא הרצינות לדבריו.

דבר כל כך בסיסי ,שאני לא רואה שקיים פה...

משפט מפתח שנכון לעוד הרבה תחומים

מורה שעבד קשה הרבה שנים ונשחק בגיל 45, והוא כבר לא "מורה טוב" לפי הסטנדרטים שייקבעו בשיטה הזאת - נזרוק אותו לכלבים? הרי אי אפשר למצוא עבודה בגילאים מאוחרים וקשה מאוד לעשות הסבה מקצועית. הכותב טוען שהמדינה תצטרך לסייע למורים שיפוטרו במציאת עבודה, אבל האם היא תעשה את זה באמת וכמו שצריך? גם היום שירות התעסוקה עושה עבודה גרועה, למשל, שולח בעלי מקצועות אקדמיים לראיונות לעבודות כפיים במפעלים - ואם האקדמאי אומר "לא" לעבודה כזאת, שוללים ממנו דמי אבטלה. האם שירות התעסוקה יוכל להתמודד עם המורים המפוטרים האלה? כי אני חושבת שרק יסדרו להם ג'ובים בנקיון או בשמירה תחת חברות כוח אדם גזלניות ונצלניות. תראו, חינוך זה לא רק חשבון והיסטוריה, זה גם ערכים. סולידריות ודאגה לזולת זה ערך, אם משליכים את המורים - איזה מסר זה מעביר לילדים בכיתה? מי שרוצה להסתכל על זה מנקודת מבט פחות סוציאליסטית-אמפתית, ומעדיף לראות את שורת הרווח: כל המורים המפוטרים האלה יעמיסו עלינו בצורת דמי האבטלה שהם יקבלו, וזה על חשבון משלם המיסים. בעיה נוספת היא איך קובעים מה זה "מורה טוב". המרואיין לא ענה על זה. כל עוד הסולם הזה ייקבע באמצעות מבחנים, המורים יוכלו ללמד את התלמידים את השאלות של המבחן (שיחזרו על עצמן כל שנה, באופן כזה או אחר) ולא את החומר עצמו, או להשתמש בטריקים אחרים להעלאת הציון באופן מלאכותי. אפשר לרמות בקלות, תקראו את "פריקונומיקס" - יש שם סיפור אמיתי על מחוז אמריקני שבו החליטו לתגמל מורים לפי ציוני תלמידיהם ומצאו שזה מביא לעלייה ברמאות - מורים נכנסו לכיתות ונתנו לתלמידים את התשובות למבחן, כדי להגן על העבודה שלהם. ואם הרעיון הוא שניתן לתלמידים לקבוע מי מורה טוב, ולא למבחן: מה נעשה עם זה שהתלמידים יבינו שהכוח לפטר מורה בידיים שלהם, במידה כזו או אחרת? איך זה יעזור למורה להשליט משמעת בכיתה, כשערס אלים בן 12 יודע שהוא מחזיק את המורה בביצים? הייתי בבית ספר, היו מספיק ערסים כוחניים כאלה, ותחת שיטה כזו יהיו עוד. המורים יפחדו להעניש כי זה ישפיע על הפופולריות שלהם לסיכום, אני לא אוהבת את הראיון של חיסול העבודה המאורגנת שהמרואיין פה מעלה. הוא משתמש בעיתונות כדוגמה, האם זה באמת רעיון טוב? עיתונות זה מקצוע שנמצא במצב איום ונורא. אין ביטחון תעסוקתי, אפשר להחליף את העיתונאי בילד בן 22, השכר הולך ויורד כל הזמן בעוד שמעט מאוד טאלנטים מהדור הקודם מרוויחים סכומי עתק. עיתונאים לא גומרים את החודש ולכן נושרים מהמקצוע (ולא כי "הם לא היו טובים בזה" כפי שגורס האדון הנכבד), בחיפוש אחרי משהו יציב יותר. התוצאה היא שיש פחות עיתונאים ותיקים, מיומנים ומנוסים, כי אנשים עוזבים מוקדם. לסיכום, אני חושבת שהרעיונות שהוצעו כאן גרועים.

סוכני החברות שלנו אשמים, ההורים, הטלוויזיה, הרחוב. ההורים היום מפחדים לדרוש מהילדים שלהם, הם מוותרים בהכל. תוכניות רדודות עם פרסומות שמוכרות רק סקס ומעודדות תרבות צריכה ירודה בשביל להגיע ל"אושר הגדול" כל ילד והחדר הפרטי שלו, הטלוויזיה הפרטית שלו. ההורים עסוקים בקריירה בשביל שיהיה כסף לקנות סלולרים יקרים ולא מבלים עם הילדים. הורים יקרים אחריות היא לא מילה גסה!

אני דוחה את שאמרת, גם אני עסקתי בחינוך שנים, הבעיה בחינוך זה מוסר העבודה ועם האטימות של ארגון המורים. לגרסתי, על המורים לעבור לשבוע עבודה של 40 שעות כמו כל הסקטורים במשק. ב) לצמצם חופשים מיותרים - קח לדוגמא שבוע לפני פסח המורים יוצאים לחופש ו"זורקים" את הילדים לרחוב, כח כל ההורים בעבודה -חופשה מיותרת. ג) והחשוב מכולם, צריך לקלוט מורים חדשים לפי חוזים של 40 שעות עבודה בחודש. החל משעה 13:00-14:00 לפתוח כיתות תמיכה - אליהם יגיעו סטודנטים אשר יעשו שימוש במחשבים ותוכנות לומדה , רק כאן יבוא השינוי החיובי ובגדול , ומה שחשוב זה עלות קטנה בכל קנה מידה. אני בטוח שארגוני המורים יתנגדו לשינוי זה כי זה מאיים על מעמדם - הרי הוכך מאז קום המדינה שהם נכשלים פעם אחר פעם , זהו די ...... יתכן שהציבור צריך לקחת את העניינים לידים ולא לאפשר לשר האוצר ולא לשר החינוך כי הם לא יכולים להתגבר על ארגון המורים.

הוא לא אמר שלגודל כיתה אין משמעות, הוא אמר שלמורה טוב יש יותר חשיבות והשפעה על הצלחת התלמידים. אתה אומר שללמד פחות תלמידים זה יותר טוב - ברור !!!! אבל ההשואה שלך היא לעצמך ולא למורה אחר. במילים אחרות - אם יש תקציב מוגבל אזי עדיף לשלם למורה טוב מאשר לפצל כיתות, הבנת???

מחקריו מראים שאין קשר בין גודל הכיתה ולבין איכות ההוראה. מעניין האם הוא יסכים שלהעביר סמינר ל 12 תלמידים ול 30 תלמידים זה אותו הדבר. ברור שלא. ברור שיהיו לו המון הסברים מדוע זה שונה. כל העניין הוא שהוא מגיע מאקדמיה ומכלכלה ובכלל לא מבין ולא מרגיש מה זה להיות מורה בכיתה. אבל בגלל שהשיח הכלכלי חזק מהשיח החינוכי, מקשיבים לו. בנושא אחר הוא צודק - ישראל מאבדת את מקומה בדירוג של אומות העולם - ורק אם היא תצליח להכשיר את החרדים ואת הערבים היא תתקדם

אם בכתה יש 40 תלמידים שבאו ללמוד - אז הם ילמדו אפילו שזה 40 תלמידים. אם בכתה יש 10 תלמידים שבאו לעשות בלאגן - אז יהיה בלאגן אפילו שזה רק 10 תלמידים.

1. מידת המשמעת הכללית בכיתה- כיצד הכיתה מתנהגת עם כלל המורים. 2. האם יש בחינה חיצונית שתגרום לתלמידים להתעניין במקצוע הנלמד? 3. מה השעה משעות היום שבה המורה מלמד? ברור ששיעור בבוקר יותר אפקטיבי משיעור לקראת סיום היום.

לחינוך בארץ יש תקציב עתק אבל הוא מתמסמס בתוך מערכת מושחתת . יש לחלק את עוגת התקציב בחינוך בצורה אחרת - להרבות בקורסים והכשרות של המורים לייצר פיקוח הדוק על המורים ועל בתי הספר ולטהר את המערכת

תקציב החינוך בישראל הינו אקסיומה הפוכה לרמת ההישגים של התלמידים, בהשוואה לשנים קודמות. אם ניקח את השנים בהן ציוני התלמידים הישראלים היו בין הגבוהים בעולם, נמצא שדווקא בשנים אלו תקציבי החינוך היו בין הנמוכים בהיסטוריה של המדינה, קרי כאשר הורינו היו תלמידים במערכת בעצמם. התקציב מפוזר לכל מיני שטויות כמו מפקחי כלום ומזכירי שום דבר במשרד עצמו, כל מיני פקידונים שלא ביקרו במוסד חינוכי מאז שנפלטו ממערכת החינוך בעצמם, שלא רואים בעיניים את מה שקורה בכיתות. עדיף שבכסף הזה היו קונים מזגנים לכיתות ושולחנות וכיסאות חדשים (אלו שישנם בבתי ספר היום נמוכים מדי ופוגעים בגב). מה עם ציוד מעודכן? בבי"ס בו למדתי עד היום ישנה מפת אירופה ובה "אוסטרו-הונגריה" עדיין קיימת... הפרופ' טועה בגדול כאשר הוא טוען שגודל הכיתה אינו משפיע. משפיע ועוד איך משפיע. לא צרייך להיות סוציולוג כדי לדעת שצפיפות זה אחד הגורמים הבולטים ביותר לעלייה באלימות ובפשיעה, בין אם במאקרו (עיר, מדינה) או במיקרו (מוסד חינוכי). בכיתה כל כך גדולה קשה למורה להשתלט על כלל התלמידים, וכמי שזוכרת כיצד נראו השיעורים בכיתה שלי, לוקח בין 5 ל-10 ד' עד שכל התלמידים ייכנסו לכיתה, ועוד רבע שעה לשכנע את כולם לסתום את הפה ולהוציא ספרים ומחברות. השיעור "נגמר" כ-10-15 ד' לפני הצלצול כי כולם כבר עסוקים בלספור את השניות עד להפסקה. האסון השני שמערכת החינוך הטילה עלינו היא סגירת בתי הספר המקצועיים. בתחום כמו חינוך, ש*אין בו מקום* לשיוויון, מאחר וכל אדם מתפקד ולומד בצורה שונה ובקצב שלו, להפוך את מערכת החינוך לאחידה ועיונית ברמה בינונית ומטה היא טעות ובכייה לדורות. כבר היום מדינת ישראל מתקשה בלמצוא עובדים מקצועיים. הראה ופלא, לפני כ-2 עשורים חוסלו כמעט כל בתי הספר המקצועיים ועתה אנו נמצאים בפני מחסור במכונאים, טכנאים, חשמלאים ושאר עובדים מקצועיים שאינם אקדמאים. לא כל תלמיד מסוגל ללמוד מתמטיקה ואנגלית ברמה של 5 יח"ל, ולא כל תלמיד מסוגל ללמוד מדעים, ולא כל תלמיד צרייך ללמוד ספרות ותנ"ך - כולם צריכים ללמוד את מה שהם טובים בו ומקצועות רלוונטיים לתחום בו יוכלו לעסוק בעתיד, ורצוי כזה שגם יהיה נדרש למדינה. במקום זה, מנסים ללמד את כולם את אותו הדבר, גם תלמידים עם קשיי למידה, בכיתות צפופות, ומה שקורה היום זה שברמה הארצית כבר לא ניגשים לבגרויות בביולוגיה, מדעים ופיזיקה - אלא רק ברשתות בי"ס ייעודיות טכנולוגיות ("אורט"), הרמה ירדה פלאים וכיום המיקוד בבגרויות הוא פחות משליש ממה שלמדו הורינו בגימנסיה, אך פחות ממחצית התלמידים מקבלים בסופו של דבר תעודת בגרות. דבר נוסף הוא שבאותן כיתות צפופות לומדים היום לא רק תלמידים ממוצעים, חזקים וחלשים יחד (באותה רמה שלא מקדמת איש לשום מקום), אלא גם תלמידים עם בעיות התנהגות ומשמעת. תלמידים שפעם היו חופשיים לעזוב את מערכת החינוך ולהיכנס לשוק העבודה, או ללכת לבי"ס מקצועי וללמוד מקצוע לחיים - בימינו אלו ישובים על הברזלים בכניסה לבי"ס, משנוררים סיגריות וכסף מכל עובר ושב ומחלקים "כאפות", כאשר הם לא עסוקים בלהפריע למהלך השיעור והטלת מורא בתלמידים ומורים כאחד. והדבר הנוסף והחמור הוא לקיחת סמכויות מן המורים. כיום מורים חשופים יותר מתמיד לאלימות ותביעות מצד תלמידים והוריהם. מנהלי בתי הספר ומשרד החינוך לא עומדים מאחוריהם ומתירים מורה לבד בשדה הקרב ושמו "בית ספר". זה פוגע גם בתלמידים עצמם. כאשר תלמיד נפגע מאלימות בבי"ס, טבעי לו ללכת למורה או למנהל ולהתלונן. בפועל, ידיו של המורה כבולות, גם אם ירצה להתערב ולעזור, הוא אינו יכול כי הוא יחטוף גם מהורי הילד המכה, וגם מההנהלה, שמנסה ליצור תמונה ורודה ולטאטא אלימות אל מתחת לשטיח. הפרופ' צודק באומרו שרמת המורה היא מרכזית, אך היכן הוא רוצה למצוא מורים איכותיים? מורים איכותיים מדירים רגליהם ממערכת שאינה תומכת, אלימה ולא מתגמלת. מי רוצה לעבוד אחרי שעות העבודה בבית, ללא שכר, ולבדוק מבחנים ועבודות במקום לנוח או לבלות עם המשפחה? מי רוצה לקבל טלפונים מההורים ב-11 בלילה וכל זאת תמורת שכר זעום וכיסא על הראש על הבוקר? אגב, מה עם התכנית של "מחשב לכל ילד"? גורנישט מיט גורנישט יצא מהתכנית הזאת. כיתות המחשבים עומדות נעולות רוב השנה, לכל היותר מביאים לשם תלמידים ב"שיעור חופשי" לשחק קצת סוליטר...

בדנמקר לומדים פחות שעות! איכות המורים זהה. אבל בכיתות עד 24 ילד. אין לזה תחליף וכל השאר נותן פרנסה ליועצים ובני יועצים ובני בני יועצים..

הורים שיודעים שהם משלמים ,"אקסטרא" הם ידאגו למנהל טוב למורים טובים ,למספר תלמידים קטן יותר בכיתה,ליותר עזרי לימוד ולמשמעת . לבטל את נושא ,"אזור רישום".

הכל פול טורים על ניוטרל.

לדעתי,מה שגרם להתדרדרות מערכת החינוך בישראל, היא מעורבות היתר של ההורים! לפני כ-20 שנים (שזה הזמן שאני מניחה שהקוראים בני 30-40 היו בביה"ס יסודי -חט"ב) היה עדיין כבוד למורה, לביה" ולמערכת החינוך. גם הציונים העולמיים שלנו היו שונים. מה השתנה מאז? ניתנה דריסת רגל להורים, ומאז הם רומסים ברגל גסה את סמכויות המורים וביה"ס. והכל מתחיל מזה, שבבית הם אינם יודעים לחנך. הרי למה הם מבקשים לקצר את החופשות? במו אוזניי שמעתי אם צעירה מייללת שהיא כבר לא יכולה לסבול לשהות עם 3 ילדיה בחופש הגדול ושמתי כבר יבוטל החופש הגדול, ומכאן ההתייחסות לביה"ס כבביבי סיטר בלבד, הצדקת כל מה שילד אומר וביטול דברי המורה. במו ידינו כרינו לנו בור, והעובדה שגם לצבא הורים מתקשרים להתלונן על המפקד... למה אף אחד לא מתקשר להורים של שר החינוך, או ראש הממשלה... תמהני! בבתים בהם ערכים וסמכות אינן מילים גסות, לא מסתכלים על שהיה עם הילדים כעל עונש. ותחשבו על זה.

כבר כמה שנים טובות מורים לא מקבלים קביעות. רובם אפילו לא מקבלים משרה מלאה. המגמה של הממשלה הוא להחליף את המורים בעובדי קבלן על מנת לחסוך כסף. בעתיד הקרוב יהיה חינוך פרטי יקר עם מורים איכותיים וחינוך ציבורי לשאר המסכנים (התלמידים והמורים).

אתם מתבלבלים, בארצנו לא קיימים מוסדות חינוך אלה מוסדות לציונים והשכלה מוגבלת . הבעיה שמהשעתיים שנותרו להורים להיות עם הילדים במשך היממה מוקדשים לפצות את הילדים שאינם מכירים את הוריהם שבאים לישון בבית ואותו פיצוי הוא בדרך כלל לרצות את הילדים ולא חינוך שאינו תמיד נעים לילדים באותו רגע ולכך פשוט אין זמן. פעם היו תנועות נוער שאמנם היו פוליטים אבל שם ילדים ספגו ערכים אחרים ולגמרי שונים מהמופרעות והאלימות המצויה כיום בין ילדים. אדם שלא חונך לקשר עם הסביבה ואנשים ורכוש ציבורי עסוק ביריבות כוחנית והרס הסביבה וזה מה שאנחנו פוגשים מידי יום.

בשני מישורים א. ביכולת שלהם ליצרו אוירה לימודית בבית הן מבחינת הקדשת תשומת לב לילד , הן ביכולתת שלהם לעזור לו בעצמם והן ביכולת הכלכלית לעזור לו ע"י מורה פרטי במידת הצורך. ב. כולנו מכירים את הפוליטיקה של ההורים , אם מורה אמרה איזה מילה לליד ההורים של היום יש מסתערים על המורה , ובי השאר גם מספרים את זה הורים אחרים ומייד מדליקים מדורה ומעלים את המורה על המוקד , הילדים שומעים והמורה מאבד את סמכותו , המנהלים שומעים ומייד המורה מתוייג כמי שיש איתו בעיה . פעם פעמיים ומהורה נחשב גרוע .

חינוך הוא חזות הכל. אין ספק שמורים טובים ויעילים, זה מה שדרוש לתועלתה של מערכת החינוך. לכל אחד יצא ללמוד אצל מורים גרועים ואצל מורים טובים. כתלמיד הרגשתי היטב את הפער הקיים. משעמום עד פיהוק אצל מורים גרועים, ערנות, הקשבה והתעניינות אצל המורים הטובים. כתלמיד לא הייתי מודע לתופעה, אחרת אולי הייתי יכול להלין על כך.

שימו לב: בכל מקום בעולם בו יש אידאולוגיה בשמה ובמינופה אפשר לייצר אדם יותר טוב. כאשר אין אידאולוגיה מלבד אידאולוגית ה"קח כמה שיותר לעצמך" -החינוך אבוד וחסר מצפון וצפון. החינוך במצב הזה הולך ונרקב. כי אפילו המורה נתפס כלוזר שמסוגל לקחת לעצמו מקסימום משרת הוראה בזמן שחבריו עושים כסף גדול. אידאולוגיה מקנה גם למורה כוח והופכת אותו לגיבור התרבות. אידאולוגיה נותנת תוכן וסיבה לתלמידים לצמוח כאנשים שתורמים לזולת ושחושבים על דברים נשגבים ובשמם הם יכולים לעשות יותר ומעל ומעבר. הדבר המדהים הוא שלא חשוב מהי האידאולוגיה. חשוב לדעת שיש צדקת דרך ושכולם צריכים להיות מאוחדים ואחד למען כולם ולמען המטרה. האידאולוגיה יכולה להיות איסלם קיצוני או יהדות או קומוניזם או אפילו סגידה למנהיג. רק הדברים הללו מוציאים את כל הטוב שבאדם. ההתבוססות של החברה המערבית היא בגלל שהאידווידואליזם הורג אותנו - אין טוב בלקחת לעצמך מלבד הינע של כוחות השוק. וההינע והמוטיבציה הזו ממילא קיימת והיא תגיע כך או כך. לכן אנחנו כולנו מתקנאים בתוצרי החינוך של הדתיים. ולא יעזור כלום: שם יש "נשמה" שם יש תוכן. ואפילו שהתוכן שגוי ואפילו מסוכן לעיתים לשאר האנושות-תוצרי החינוך הללו הם דבש ללקק את השפתיים. איפה עוד נמצא אנשים שלא יגנבו גם כאשר הכסף על השולחן? איפה עוד נמצא אנשים שמוכנים להקריב את עצמם באמת למען המדינה? איפה עוד נמצא אנשים שיעשו הכל למען הכלל? קנאתי בהם. והמחיר הלא כל כך צנוע שהם משלמים לאורך כל החיים זה חיי שקר. ועדיין טוב להם בשקר הזה כמו שלעולם לא יהיה טוב לחילוני במדמנת הכסף והחומרנות.

אז בואו נשנן עוד פעם: כלכלה היא לא מדע, היא אוסף של אמונות ואידאולוגיות. כל מי שנכנס לכיתה בישראל יודע שעוצמת הדציבלים בה גבוהה לאין שיעור מבארה"ב או סינגפור, וללמד 40 תלמידים ישראלים זה גובל בסיוט. אחת הדרכים למשוך אנשים טובים להוראה היא הקטנת הכיתות. אז הנה עוד פרופסור שלא למד כלום וממשיך לטרטר על השוק החופשי שיפתור לנו הכל.

מי שיכול עושה מי שלא יכול לעשות מלמד מי שלא יכול ללמד מנהל

אני לא יודעת מה היה פעם, אבל כיום מאוד בולטת הסיסמה "מי שלא יכול, מלמד" - לא הצלחת להתקבל למדעי המחשב? אולי תלמד הוראת מדעי המחשב, ויצא לי להפגש עם מורים כאלה בלימודים. אני אנחש שהבעיה שלנו היא השיוויון עם נשים. זה לא דבר רע, אבל היום יש לנשים הרבה אופציות מעבר להיות מורה או אחות, והרבה נשים מוכשרות בוחרות במקצועות אלה במקום הוראה.

אצל מורה טוב למדתי ,אצל מורה גרוע ישנתי אצל מורה בינוני השתדלתי ,עם מעט הצלחה. גודל הכיתה זה לא גודל אין סופי ,זה גודל של כיתה. ישבתי בכיתה של 12 תלמידים ונרדמתי .ישבתי בכיתה הרבה יותר גדולה עם מורה מענין ולמדתי. מורה גרוע יכול לעיף החל מתלמיד אחד ועד כיתה מכסימלית מורה טוב יכול להחזיק אולם הרצאות עירני סקרן ומשתתף. אולם ההרצאות של מורה גרוע יהיה ריק אם זה על בסיס וולנטרי.

וזה חריף ובולט במיוחד בממשלה הזו, שמוכנה לשלם לחרדים, למתנחלים ולעוד קבוצות שוליים הון עתק חסר פרופורציה לחלוטין למשקלם באוכלוסיה רק כדי להישרד פוליטית.

היום אין בכלל מורים בפוטנציאל, אז על איזה פיטורין המוניים הוא מדבר? מה כל כך אטרקטיבי בהוראה כך שיבואו טובי האנשים לתחום? ההוקרה? השכר? אובדן הסמכות? להגיד שאין קשר בין גודל הכיתות להישגים ולאקלים זו טעות גדולה, בוודאי שיש! אין ספק שמורה טוב ואפילו מעולה זה תמיד מועיל, אבל עדיף מורה טוב בכיתה קטנה מאשר מורה טוב בכיתה גדולה. מה שכן מקובל עלי מאוד זה האוטונומיה למנהלים - יש למנות מנהלים איכותיים והם כבר ידעו את העבודה, בלי שיצטרכו להגיש דו"חות אין סופיים לעירייה, למשרד, להורים ועוד. שביעות הרצון וההישגים של התלמידים באותו בית ספר ידברו בעד עצמם.

כבר מזמן את רוב החומר לומדים באינטרנט - ולא רק בישראל - לדעתי זה הפתרון הנכון. אי אפשר ללמוד בכיתה שהערסים כל הזמן מפריעים למורה - ולזרוק אותם מבית הספר אסור - כי אז זה "חוסר שוויון"

הבעיה זה שאין כסף להורים. אם היה כסף היו נותנים חינוך טוב לילדים בלי "עזרת המדינה". מתווכחים מה צריך לעשות בחינוך. לא צריך לעשות כלום בחינוך. ההורים יודעים מצוין מה טוב לילדים שלהם. אפילו לא צריך קופונים,בשביל לבחור את הבית ספר וכל השטויות האלה. לבטל את כל החינוך הממשלתי ואת הכסף להעביר להורים. זה יהיה הכי יעיל בעולם. כל אחד יודע בעל המאה הוא בעל הדיעה.

לצלם שיעורים שלו בוידאו ולהעלות לאתר שייפתח לכל תלמידי המדינה. הרי גודל הכיתה לא משנה, רק איכות המורה. ובתור אחד שכבר ישב בהרצאות של מעל 400 סטודנטים, מעל 50 סטודנטים בכיתה כבר אי אפשר בכלל לתקשר עם המרצה, ההרצאה בכיתה ולא באינטרנט רק בגלל עצלנות טכנולוגית של המרצה. מניסיון אישי, לקשר אישי עם המורה חשיבות מכרעת למוטיבציה, לעניין, ולסקרנות של התלמיד, ולמה שהוא לוקח איתו מהמורה להמשך הדרך. ואין קשר אישי בכיתות של 30 תלמידים ומעלה.

אנשים פה חיים בקונצפציות לא נכונות בנות 300 שנים - שילדים הם "לוח חלק" ושאפשר "לחנך" אותם. זה כמו להמשיך להאמין ששמש מסתובב מסביב לכדור הארץ - ולבנות על זה ביניינים. אם ישראל רוצה להתחרות ולהצליח בשוק הגלובלי (והאם יש לה ברירה?) היא חייבת, ובמהירה, לפרק את החינוך השיוויוני הסוצואליסטי ולהכניס דיפרנציאציה - לשלם יותר למורים טובים ולמנהלים טובים, לתת לתלמידים "להצביע ברגליים" - לבחור בתי הספר, ולתת לתלמידים הטובים ללמוד טוב יותר ובנפרד מתלמידים שלא רוצים ללמוד. האלטרנטיבה - פיגור כלכלי, ירידה בתל"ג, קיצוצים בתקציבים ובסופו של דבר - אובדן המדינה

מורה צריך לאהוב ילדים ואז יש להם מוטיבציה לעבוד

ההוצאה הלאומית לחינוך היא אדירה. אם ניקח את תקציב החינוך ונחלק שוברים לתשלום חינוך להורים,וניתן להם לבחור לבד את ביהס.במהרה יקומו המון סוגים של בתי ספר שיתחרו על לב ההורים ויציעו מורים טובים וכיתות קטנות.בדומה למשל לנעשה בשוק האקסטרני. אפשר לדאוג שהשוברים במקומות קטנים ובפריפריה יהיו גדולים יותר. נחסוך תשלומים למפקחים ומורים גרועים והכסף ישמש ליעדו. כך אף אחד לא יסכים להכניס את בנו למקום לא טוב והמקומות ישתפרו. למשל,בני עבר מגן פרטי לגן מועצה/עירייה.ההבדל הוא אדיר: בכמות הילדים (פי שניים!),טיב הסייעות (הגננת בסדר גמור),החצר,האוכל בצהריים. בקיצור,הלואי והיה לי תלוש ביד עם אפשרות להכניס אותו לאן שבא לי.

אימרה ישנה אומרת "כשיש לך פטיש כל בעיה נראית לך מסמר" . כלכלן מסתכל על הכל בזוית כלכלית . האמת צריכה להיאמר , כאשר יש שינוי בערכים . קשה מאוד להשפיע על זה בחינוך . הערכים בחברה הישראלית השתנו מאוד , אנחנו כבר לא "עם הספר" , חנון =פראייר, ועל גיבורי התרבות שלנו עדיף כבר לא לדבר . ילד מגיע לכיתה א' והוא אינו "לוח חלק" , אלא מלא בערכים חברתיים רקובים המשקפים את פני החברה ...(את זה הרבה יותר קשה לחקור את הקשר בין ערכי התרבות של החברה לתוצאות בחינוך ..והרבה יותר מתסכל ..שכן לשנות ערכים היא משימה קשה מאוד ...)

אני מורה בעל וותק של מעל 30 שנה, בעל תואר דוקטור, ולפחות המנהל והקולגות שלי חושבים שאני מורה טוב. מנסיוני למדתי שני דברים עיקריים: א. גודל הכיתה הוא הגורם המרכזי שמשפיע על טיב ההוראה. לימדתי בכיתה של 40 תלמידים ובכיתה של 25 תלמידים אותו החומר, ואין מקום להשוואה בין ההצלחה שלי ושל התלמידים בכיתות השונות. להערכתי, כל תלמיד מעל 25 תלמידים גורע 3% מיעילות המורה. ב. אין דבר כזה שאחרי שנתיים צברת את כל הנסיון שאתה צריך. גם עכשיו, כשאני קרוב ליציאה לפנסיה, אני לומד לקחים חדשים כמעט כל יום.