סף הכניסה לתחרות הוא מכירות של 60 אלף דולר בלבד. זה נותן אפשרות לחברות בגודל קיקיוני להיות במקום הראשון. אילו יגדילו את הסף למליון דולר תוכלו לראות דרוג הרבה יותר משקף שכן גידול פי 60 יהיה 60 מליון דולר מכירות (ולא 3.6 מליון שמספיקים לזכיה במקום הראשון כיום)

הם מציגים את העלייה באחוזים ולא ברווח מעשי. אם חברה שהפסידה באופן תיפעולי ארבע מאות אלף דולר שנה קודמת ושנה לאחר מכן הפסידה רק חמישים דולר בשל פיטורים נרחבים, תראה זינוק מרשים מבחינה אחוזית אבל עדיין תיהיה חברה מפסידה. יש חברות שבקושי גומרות את החודש שנמצאות בעשרייה הפותחת

יש עובדה מצערת, שחברות ישראליות עושות "אקזיט" מהר, בסכומים של 20-40 מליון דולר, במקום לגדול ולגדל פה את נייס או אמדוקס או צ'קפוינט הבאות. במדינתנו, קשה לחיות טוב כלכלית, והיזמים צריכים לראות קצת כסף בבנק כדי לקבל את השקט הדרוש להמשיך ולגדל חברה ולהעבירה מגודל קטן לבינוני ולגדול. היזמים לרוב רואים מול עיניהם את הצעת הרכש, מבינים שיצא להם מזה 2-4 מליון דולר, ושזה מה שיסדר אותם בחיים, בינתיים, ומוכרים, ואת הרווח הגדול על החברה הנמכרת, עושה החברה שקונה, רק שזה קורה בחו"ל, והחברה עוברת מפה, כמו גם מקומות העבודה הנוכחיים והעתידיים וכספי המיסים שהייתה יכולה לתת למדינת ישראל. תשכיל מדינת ישראל אם תיקח את חמישים החברות המובילות, ותשקיע בהן כעת, או לפחות באלה שברשימה יותר משנה, ותאפשר לחברה לגדול באמת ולזנק בערכה, ובכך בעצם תהנה המדינה מגידול בהכנסותיה היא.

אלגוסק בעשריה הראשונה פעם שניה ברציפות. ועוד תיקון: המשפט: "קונטרה שבשנה שעברה דורגה במקום השלישי, התדרדרה למקום ה-12." יוצר רושם מטעה. בלא שאכיר מידע פנימי - אפשר שחברה צמחרה בשנת 2010 באופן נאה מאד - נניח 60% שזה מכובד מאד לכל הדעות, ובשנת 2006 היא צמחה פי 3 יחסית לשנה שקדמה לה, אך במכירות נמוכות. קצה בגידול על פני 5 שנים ירד, אך החברה מצליחה מאד. האם זוהי התדרדרות? ודאי שלא.

פונטיס - מיכאל קרביס אלגוסק - יובל בר און אקסנט - צבי לבגורן נייס - זאבי ברגמן