תענוג לקרוא, כל מילה במחשבה תחילה עם תאור מפורט וברור ומסקנות בהתאמה, כותב תותח, מעלה את רמת מדור הספורט בעיתון. כן ירבו.

אוהד הכדורגל הממוצע הוא קודם כל ישראלי, ורק אחר כך אוהד קבוצתו. דווקא מקרה מאור מליקסון יוכיח. כדורסל הוא ספורט הרבה פחות אותנטי בארץ, ואגב, גם באירופה. ברמת הנבחרות הוא פשוט לא "תפס". מסתבר שימי מיקי-מוטי בסוף שנות השבעים היו חריג.

יש נבחרת, וזהו

ברור.. שבתור אוהד הפועל אני לא סובל אותם ומת שהם יפסידו תמיד ולא משנה מול מי. הם הרי מוכנים לדרוס את כולם (וזה מה שהם עושים) אז למה אנחנו צריכים להיות בעדם, אגב, גם אוהדי הפועל י"ם אינם סובלים את מזרחי ןלהקתו. אני חושב שהמקרה של ברקוביץ והנבחרת היה סתם אופי ילדותי (אתה הרי גם מכיר אותו מסטנגה בכדורסל של בית אורן..), ד"ש נ.ב - אני אוהב לקרוא את המאמרים שלך

ד"ר תמיר שלום, העלת נושא מעניין, ואגיב בקצרה מפאת קוצר בזמן- דעתי היא שחלפו ימי התמימות מאז שצ.א.ס.ק.א אכלה אותה. הקבוצות כבר אינן משקפות אידיאלים (מאז פרישתו של עדי גורדון והמחשבה שמכבי תל-אביב (לדוגמא) היא "הקבוצה של המדינה", יכולה להקפיץ מהכסא את הירושלמים וגם את האוהדים של הקבוצה היריבה (האדומה) מאותה העיר. וזאת משום שאכן, אין מדובר באינטרס לאומי. הקבוצות בנויות מזרים ופרסי הזכייה יממנו ככל הנראה רכישת זרים נוספים. תחושת הגאווה תחזור, כשנחשף להצלחות אמיתיות של הנבחרת. אז כולם יאמצו אותה בחזרה ואפילו שרת הספורט תעלה אל הפודיום... כך חשנו כשהבנות ניצחו בכדור-סל, וחבל שהחשיפה התקשורתית היתה פחות מראויה לקמפיין הבינלאומי המוצלח שלהן. ד"ר תמיר- אנא המשך להעלות נושאים מעניינים ולשפר את מדור הספורט כמדור מעניין ואינטילגנטי. באניה

ד'ר תמיר, שוב מעניין לקרוא זווית אחרת והפניית זרקור בצורה מיוחדת על נושא מיוחד כזה או אחר, מפיך,פשוט תענוג,שאפו!! אני בעדה שספורט נוצר מתרבות סביתית ויצירת קהילות קטנות ועד כדי רמות גבוהות יותר,זו המיוחדות והעממיות של הספורט. אותה קהילה אכן תקבל ייחוד משלה ולעיתים אך זיהוי אתני ולאומניות. אכן,מוזר כיצד איבדנו את הזהות הלאומית עם הנבחרות השונות,(האם זה קשור לכך שאין שירים לנבחרות,שזה החיבור?!..) אני חושב שאנשים עדיין מזוהים עם הנבחרות,רק ב'לייט',אך שוב תמיד העניין נופל על התקשורת,באם תיצור עניין מיוחד וריאלי סביב עניין זה,הזות תגדל יותר, לא חייבים פיקנטריה ושמחה לאיד בנפול שחקן ו/או מאמן כזה או אחר,פשוט להיות ריאליים ביכולות שלנו ולא למכור מוצר שזר אלפי מונים מהדבר האמיתי. בברכת אל-אל ישראל!!!

אילן, נהנתי לקרוא את הכתבה שלך, כמו את כל האחרות, והיא סיפקה זווית חדשה ומעניינת כתמיד להסתכל על דברים. אני ממש לא מסכים עם הקביעה החד משמעית שהיוצרות התהפכו. אמנם הקולות שמעדיפים את האינטרסים הפרטיים, שתמיד היו נוכחים לדעתי, רמים יותר היום, אבל הקולות הנאיביים, כלשונך, עדיין נשמעים. לדעתי לתקשורת יש חלק בזה כגוף שחי על רייטינג ומחפש סקנדלים כדי למשוך עניין. כאילו שהיו חסרים מקרים כמו מאור מליקסון או עומרי כספי מלפנים. הם מיעוט מוחלט גם היום ומגונים מקצה לקצה. חוץ מזה, עם אטרקטיביות יורדת של נבחרות כמו הכדורגל וכדורסל אנשים רוצים פחות ופחות קשר אותן ומחפשים להרחיק את עצמם מהן. מספיק להסתכל על האומות שאנחנו שואפים להיות כמוהן ועל הנבחרות והשחקנים בקבוצות שלהן - כמה אנוכיות, קפריזיות ואינטרסים אישיים לעומת קבוצתיות זהות והקרבה. לעומת המצב שלנו, האם הכיוון שלקחנו מפליא?