אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
קראו עוד סגור

המרדף אחר נוסחת הזהב

111 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

פרסם תגובה בטל
106.
את הכסף צריכים לקבל שני אנשים המשקיע והמדענית
המשקיע על הסיכון שדבר ותמיכה כספית, המדענית על העבודה הקשה. האוניברסיטה צריכה לקבל 5% על ציוד במעבדה\משכורות\הוצאות נלוות הפרופסור צריך לקבל 5%-10% על ארגון הפרויקט, יוזמה ורעיונות. לא יתכן שאת העבודה השחורה תעשה המדענית ותגיע לתוצאות שיכולים להכניס לה מאות מיליונים ואח"כ יבואו כמה חזירים ינכסו את זה לעצמם ויתנו לה פירורים על התגלית וההעבודה הקשה. מספיק עם החזירות והעושק הזה את הכסף מהתגלית צריכים לקבל האנשים שהשקיעו הן בכסף והן בעבודה קשה ולא האוניברסיטה שכל מה שעשתה זה להשכיר את הציוד ולחלק משכורות מצחיקות או הפרופסור שמה שעשה זה לנהל את הפרויקט (שלא תבינו לא נכון גם הפרופסור צריך לקבל נתח יפה אבל לא על חשבון המדענית ולא שיתן לה לפי "ראות עיניו" או "טובת ליבו"), בימינו עם טוב לב לא מרוויחים הרבה.
גיא | 16.11.11
105.
כל הכבוד למחבר הכתבה
הכתבה מנוסחת היטב ומציגה לקהל הרחב וגם לקהל המדענים את הבעייתיות הכרוכה בקשר בין קניין רוחני, אגו ורווח כספי. אף שהנושא ומטרתו מועלים לידיעת הציבור מההיבט הכלכלי, אני מקווה שבסופו של דבר הדיון הצבורי ישנה את מעמד החוקר, ולו אף כפוסטדוקטורנט (שהוא חוקר עצמאי לכל דבר). זאת כיון שבעיות קניין רוחני, אגו , ותגמול כספי לעבודת החוקר, גם אם מוגדר בהגדרות שונות, היא בעייה שמאפיינת רבים וטובים מקהילת המדענים בישראל. מקווה שעיסוק בנושא ימשיך לעמוד על סדר היום, כאשר גם הוא חלק ממגוון הנושאים שראויים להכלל ב"צדק חברתי"
רוני ספיר-קורין, PhD | 15.11.11
103.
תביעה מגוכחת
לא ברור מה התובעים מנסים להשיג. אצל דר סול נמצא המפתח להכל. רק לה יש את הידע שהם צריכים בשביל להשיג מהם כסף. היא נפגעה מהם בצורה זו או אחרת ולכן לא נותנת להם אותו. אז הם הולכים נגדה עוד יותר בכח בבית משפט? נניח שבית משפט יפסוק שהם צודקים ויחיב אותה להעביר להם את הידע ופתאום, במקרה, הניסוי לא יחזור על עצמו. הפלא ופלא. ניסויים שלא חוזרים על עצמם הם חלק ניכר מעבודת המדע. מה הם יעשו אז? דר סול כנראה באמת מבריקה. גם פתרה את התעלומה וגם מחזיקה את כולם בביצים. אולי אם הם יתחילו להתייחס אליה בכבוד הם גם יראו מזה משהוא.
מיכל | 14.11.11
101.
המדענית לא בהכרח צודקת! אבל לזכותה יש את הנוהג הבלתי הוגן!
כיזם העובד באונברסיטה -אני באופן אישי כפוף להסכמים דומים לאלו שתוארו ולפני תקופה פניתי לאונברסיטה על מנת שתתיר לי "לצאת" מההסכם ולנהל פיתוח מסוים באופן עצמאי... בהתאם להסכמים כל פיתוח שמבוצע תחת קורת הגג של האונברסיטה שייך לה מבחינה כלכלית והמקובל 70:30 או 60:40 אלה שבמקרה שתארתם משהו כנראה שכח להחתים את הגברת על ההסכם .... לא ברור לי מנין החליט ללוש להציע רק 15% כאשר המקובל הוא לפחות 50:50 או בהתאם לתרומה ואים אכן היא המדענית שפיתחה הרי אין לו אפשרות לתת פחות מהמחצית שלו הפטנט מבחינה מדעית שייך למדענית -וזאת מאחר שמבחינה חוקית היא חייבת להיות מסוגלת להגן עליו ולהסביר אותו-ומשום כך חייב להיות שם בסופו יחד עם זאת בהתאם להסכמי ההתקשרות המצב הרווח הוא שהשימוש בפטנט ניתן באופן בלעדי לאוניברסיטה וזו זכאית למוכרו על פניו סיפור הזוי או במילים פשוטות עדיך שיהיה לך ביד קצת מהמון מאשר המון מכלום ונראה כי אם אכן היא הצליחה בפענוח התעלומה הרי שבסופו של ענין היא תשאר בלא כלום
עדי החוקר | 14.11.11
100.
חייבים לעשות בדק בית באוניברסיטה
קודם כל מסר לדר' סול: תהיי חזקה, אולי תצליחי לגלות בפני השופטים עד כמה רקובה האוניברסיטה. בתור אחד, שיודע מה המצב מבפנים, המסר שלי למבקר המדינה: חייבים לעשות תחקיר בנידון. הרי ברור שהפרופסור הוא זה שמביא את המשקיע, מתוקף מעמדו. המדינה מספקת לפרופסור את המעבדה, וחלק ניקר מהמימון (כולל משכורתו). צריך להבין – פרופסור הוא לא איש עסקים, ובסופו של דבר תפקידו לשרת את המדינה (לימודי הוראה והדרכת סטודנטים לתארים מתקדמים). לפי הכתבה ניתן לראות שהסיפור הוא בצע כסף מהצד של הפרופסור. מניסיון שלי באקדמיה, אני יודע שהרבה סטודנטים לתארים מתקדמים בכימיה מועסקים ע''י פרופסורים כעבדים, אל מנת "להריץ" בשבילם פרוייקטים כאלה ואחרים. בחלק מהמקרים הסטודנטים עובדים קשה מאד, ללא כל תמורה, במחקרים שאין בהם תועלת מדעית, אלא רק כלכלית. וכמובן המרוויח הגדול במקרה של הצלחה – כמובן הפרופסור. בהרבה מקרים הפרופסור "זורק" איזה רעיון לא ברור לאותו סטודנט או פוסט-דוקטורנת וזהו. צריך להבין שמדע זה לא בישול של מרק. יכול להיות שאותו עובד, אחרי מחשבות מרובות, אגר את הרעיון המבריק וגם ביצע אותו. אז למי מגיע הקרדיט? לפי הכתבה – כמובן לפרופסור. האם זה נכון? ולסיכום: יש הרבה ניצול באוניברסיטה, חייבים לשנות את זה.
xxxxx | 13.11.11
97.
איך מתחלק הכסף
60% הולכים לרוב למשקיע הראשוני - הרי הוא השקיע כסף, בלי שיובטחו לו תוצאות, במטרה להרוויח כסף. האוניברסיטה משלמת משכורות, חשבונות חשמל וארנונה, קונה ציוד וכו' - בלי ההשקעה הראשונית שום דבר לא זז! 40% הולכים לראש הקבוצה המפתחת - שוב, הוא בעל הניסיון, הוא בדרך כלל מתווה כיוונים, מציע הצעות לשיפור וייעול, מגייס כספים לציוד קבוצתי... ההנחה היא שראש קבוצה יידע להבחין בין טכנאי שרק "מילא הוראות" ולא מגיע לו חלק בפטנט לבין "ממציא" שחשב ותרם וכן מגיע לו. אבל אולי באמת כדאי שזכויות פטנט של סטודנטים יהיו מעוגנות בהסכמים, ולא נתונות לגחמותיו של הפרופסור.
פוסט-דוק | 13.11.11
89.
סיפור מעניין
ולכל התומכים בחוקרת הצעירה. אכן התגלית נתגלתה בזכותה, ומגיע לה על כך קרדיט. אך בל נשכח שאילולא היזם, האוניברסיטה והמרצה הבכיר, היא לא הייתה מגיעה לעמדה שבכלל מאפשרת לה לגלות את תגליתה. הימנעותה מלספר כיצד ביצעה את הניסוי היא פגיעה לא רק בקידמה הטכנולוגית במדינה - אלא גם בהכנסות עתידות ממיסים עבור כולם.
הכלכלן | 12.11.11
82.
אלכימיה
הצלחה אחת אינה בגדר הוכחה לאפשרות הרעיון - הצורך בהמצאה כזו נדמה כל כך מובן מאליו שפליאה היא שמילארדי דולרים מחפשים כיס כביכול ואף מדען עוד לא עלה על פטנט למימושו של הצורך - לכן נראה לי שהמטרה שהוצגה מזכירה את האלכימיה בניסיונה להפוך כל חומר לזהב -
כהן שטר | 12.11.11
78.
כל הכבוד על הכתבה!!
כתבה מצויינת, מרתקת, וגורמת לקורא לא לזוז מהכיסא עד שהוא קורא את המילה האחרונה. כל הכבוד כלכליסט לגבי הכתבה עצמה, לפי דעתי, לעתיד, יהיה צורך בחוזה עם המבצע שבמידה והוא מגיע לתוצאה הרצוייה עליו למסור אותה ולא יתבעו אותו, יחד עם זאת, צריך לסכם עימו, בכנות ותוך חשיפת הרווחים האפשריים, את המענק שהוא יקבל.
קורא מתעניין  | 12.11.11
75.
עצתי הצנועה למשקיע - הוסף את שמה של סול לפטנט.
פטנט נחשב בטל ומבוטל אם לא רשומים בו כממציאים כל מי שהיה להם חלק בתהליך ההמצאתי. לכום היה רעיונות ואם מה שהם טוענים נגדה נכון, היא היחידה יעולה להופוך את הפטנט הזה למשהו שיחזיק מעמד בבית המשפט. אם הממציא הרשום לא יודע להדגים את המצאתו על פי המפורט הפטנט, אין לו פטנט.
שי | 12.11.11
72.
מי שעושה את העבודה - הממציא - חייב לקבל חלק מכובד מהתמלוגים ולא פירורים.
נניח שהייתי חושבת שכאי להמציא רובוט שיודע לבשל מספר מתכונים . מוצאת משקיע ומגייסת מהנדס אלקטרוניקה, וטבח שימציאו לי מין מתקן כזה - אופה לחם כזה שאוכל לבשל בו מספר סוגי מרקים - תוספות, וצלי עוף ובקר., ודיסות למיניהי. והמכשיר היה מומצא - וכלקוחה מרוצה הייתי עוזבת כל יום את ביתי בבוקר, וחוזרת מוצאת במכונת הבישול הזו - את ארוחת הצהריים לשביעות רצוני המלאה. בכמה הייתי צריכה לתגמל את הממציאים ששכרתי אותו מהנדס אלקטרוניקה וטבח, ששלמתי להם את משכורותיהם נניח במשך שנה? כמה אחוזים להם מגיע מהתמלוגים... ובכן לדעתי - הרעיוןם שלי שווה זהב - ורעיון זה דבר חשוב ביותר. ליישם את הדבר טכנולוגית גם חשוב יותר - אחד בלי השני - לא שווה. לכן יחלוקו - כפי שעשה שלמה המלך בשעתו - כל התמלוגים מהעוגה הזו - חצי למדעניחת וחצי לאוניברסיטה וכל בעלי בריתה.
דוכיפת | 12.11.11
71.
יש תקדים היסטורי מפורסם - גילוי הסטרפטומיצין
ב- 19/10/1943 בודדה מפטריית-קרקע מולקולת הסטרפטומיצין (האנטיביוטיקה החשובה ביותר בעשרים השנים הבאות) שריפאה שחפת והצילה מיליונים. אלברט שץ היה הדוקטורנט שביצע את העבודה המסוכנת (עם חיידקי שחפת !) ופרופ' סלמן ווקסמן ניהל את המעבדה למיקרוביולוגיה באוניברסיטת RUTGERS בניו-ג'רסי. מ- 9 סוגי האנטיביוטיקה שהתגלו במעבדה במשך 15 שנים - הסטרפטומיצין הוא החשוב ביותר. תמלוגי התגלית הניבו לאוניברסיטה 12M $ ומהם קיבל ווקסמן 20% (מחצית מהסכום הוא תרם חזרה לאוניברסיטה לשם הקמת 'מכון ווקסמן למיקרוביולוגיה' - שקיים שם עד היום). כאשר ב- 1950 התברר לשץ ששמו לא נזכר בעתונות ואין לו תמלוגים כלל, הוא תבע את פרופ' ווקסמן ואת האוניברסיטה שיוכרו זכויותיו (בפטנט הוא נרשם שני, ובשני הפרסומים המדעיים הוא הופיע ראשון). האוניברסיטה מיהרה להתפשר בהליך בוררות ושץ זכה ל- 3% מתמלוגי האוניברסיטה ולהכרה משפטית בהיותו שותף לתגלית. התוצאות בהמשך: פרופ' ווקסמן קיבל לבדו את פרס נובל לרפואה 1952 על תרומתו לגילוי 9 סוגי האנטיביוטיקה (שץ - מגלה הסטרפטומיצין - לא שותף לפרס ולתהילה). במשך 25 שנים לא הצליח שץ להתפרנס כראוי (שום אוניברסיטה רצינית בארה"ב לא הסכימה לקבל לשורותיה דוקטוראנט שתובע את הפרופ' שלו). כלומר, יש הבדל בין הכרה משפטית להכרה אקדמית. עורך הדין של שץ, קיבל 40% מסכום הפשרה המשפטית (120K $). למרות המקרה המפורסם (קיפוח בפרס נובל, ריפוי שחפת !!!) לא הופק סרט על הפרשה המרתקת הנ"ל (למיטב ידיעתי). לכן דרושה גם צניעות. עם כל הכבוד לקשר המולטיוולנטי שבין יהלומים לזהב, הדברת השחפת חשובה יותר (במאה השנים שקדמו לגילוי הסטרפטומיצין נפטרו משחפת כ- 200M אנשים).
מושיקו | 12.11.11
70.
מילה טובה
מגיעה לכלכליסט על הכתבות המרתקות בכלל ועל זו בפרט. כמורה לביולוגיה וכימיה, אני יכולה דרך הכתבה לחבר את התלמידים גם לעולם שמעבר לחלקיקי החומר. חיבור לחיים, ליצרים, לכבוד, לכסף. יש כאן מקום לדיון על אתיקה, זכויות, קניין רוחני. ממש סיפור בלשי. תודה, המשיכו כך. כ"כ נדיר למצוא כתבות פשוטות לעם אבל באיכות גבוהה ובמגוון רחב של נושאים.
אילנה | 12.11.11
61.
מי שמצא ויודע את הנוסחה, ההמצאה היא שלו
האוניברסיטה ובעל הממון יכולים לקבל אחוז או שניים, בעבור ההשקעה, לא יותר מזה. לפי דעתי היא לא היתה צריכה בכלל להודיע להם שהיא מצאה את הנוסחה, זה היה טעות ברמות. היא היתה צריכה להמשיך לעבוד שם, ולעזוב אחרי מספר חודשים כדי להבטיח שלא יפול להם האסימון. לאחר מכן היא היתה פותחת חברה והופכת ל מולטי מיליונרית, וגם זוכה בפרס נובל.
דני | 11.11.11
58.
הייתי בעד דר סול עד שהגעתי לחלק האחרון
ההצעה האחרונה של חכמון היא נדיבה ומהווה נצחון מוחץ לאיילה. מדוע להמשיך לחכות ולא לסגור את העסקה? אני יודע למה - כי בעלה של אילה הוא רואה חשבון חמדן וקטנוני שרק יודע לראות דרך החור של הגרוש. איילה היקרה: תפסיקי להקשיב לו וחייכם יסתדרו.
יון | 11.11.11
55.
ככה מפסידים כולנו
זה באמת בעיה. כשהתחלתי דוקטורנט באוניברסיטת תל אביב קיבלנו מכתב מהרקטור שאנחנו, הדוקטורנטים, בסה"כ עושים עבודת שירות לאוניברסיטה ללא זכויות להשתתף בחלוקת העוגה מההמצאות (אם נצליח). כמישהו שרצה לעבוד קשה ולנסות להגשים רעיונות מדעיים, ההתייחסות כזו פשוט הרגה לי חשק לעבוד ולהשיג משהו. למה להמשיך להיות 12 שעות במעבדה כל יום, להשקיע ידע, לימוד ומגע אישי לעניין כאשר מראש אומרים לי שלא יצאי לי כלום? יש כאן בעיה רצינית שמעכבת האפילו מונעת התקדמות מדע בארץ וכל בגלל חמדנות יתרה של האוניברסיטות והפרופסורים. עבודת מחקר היא לא עבודה כמו במפעל מול מכונה, כל אחד חוקר, מפתח ותורם משהו ספציפי ולפעמים מאוד אישי. לכן, תחום הזה צריך להסדיר בצורת יותר הוגנת, עם רוצים התקדמות ופטנטים חדשים. יש הרבה סטודנטים שמבחינת יכולות וחכמה עברים את הפרופסורים שלהם בגדול. זה יוצר בעיות אגו ואם לא יודעים להתגבר נשארים ללא תוצאות ומפסידים כולנו.
ד"ר | 11.11.11
53.
יש כאן שתי אופציות קיצוניות, ובשתיהן ללוש יוצא לא טוב
אפשרות א': סול עשתה קפיצת דרך גדולה, עד כדי כך שללוש והכימאים שגייס אינם מסוגלים לשחזר. במקרה זה ברור לכל בר דעת שלסול מגיע חלק נכבד מאד. אפשרות ב': יש כאן תוצאה בלתי הדירה (עם כל המשמעות הקשה שחבויה במילים אלו) ולסול אין מה למכור, אלא להציל את כבודה ואמינותה. בשני המקרים ללוש יוצא לא טוב: או שהוא מייצג - כקפילטליסט לכל דבר - משהו שאינו בקיא בו, או שהוא מייצג "תוצאה בלתי הדירה", צל כבד מאד. בכל מקרה נראה מוזר מאד שחכמון הוציא פטנט על תהליך שלא ניתן (בשלב זה מכל מקום) לשיחזור. מוזר ביותר!
מרלו | 11.11.11
49.
הבעיה היא החיבור הלא נכון בין האקדמיה לעולם העסקים
האקדמיה צריכה להיות אקדמיה, כלומר, להתעסק בתיאוריה ולא בפרקטיקה. החיבור הזה לרוב אינו בריא לאף אחד מלבד לאקדמיה. לדעתי, אם אותו יזם מוצלח היה מקים לעצמו מעבדת ניסויים עצמאית - היום הוא היה מיליארדר גדול. שיהיה בהצלחה.
אניאני | 11.11.11
45.
הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר
לאחר שיגלו את החומר שיכול לחבר מתכות ויהלומים ויוזילו משמעותית את עלות ייצור התכשיטים מי שיפסיד מכך שוב הוא האזרח הקטן שלמרות ההוזלה חברות התכשיטים יעדיפו לשמור על המחיר הקיים על מנת להגדיל רווחים במקום להוזיל את התכשיטים אז מה 'כפת לי אם יצליחו או לא יצליחו במחקר???? לא אכפת לי
 | 11.11.11
42.
הנושא דורש תקנות ברורות
הדוקטורנט או הפוסט הם לא רק הידיים. ברוב המקרים הם מכירים את הפן הטכני של העבודה הרבה יותר טוב מהפרופסור (וברור שזה המקרה כאן), והם גם מציעים רעיונות, אם ברמת דרכי הביצוע או ברמה העקרונית. אם הבחור מתגובה 12 חושב שגב׳ סול קיבלה פרוטוקולים מהפרופסור ורק ביצעה אותם, הוא בודאי מגיע מהתעשייה ולא מהאקדמיה. אני ראיתי מקרים בהם הדוקטורנט לא קיבל כלום, אם זה כסף או הכרה זה לא כל כך משנה. אי אפשר לתאר את תחושת המירמור שזה יוצר.
דוקטורנטית | 11.11.11
39.
יזמים בישראל אוהבים למצוא פרופסור מפוזר ופראייר ולשעבד אותו
מישהו שאני מכיר קיבל כל מיני הבטחות ועבד לבד על פרויקט בלי כסף ובלי חוזה. אחרי שהמשקיעים התלהבו מהתוצאות הוא התחיל לדבר על אחוזים מהרווחים, אז הם רצו לעורך דין והתחילו לאיים עליו שכל העבודה שביצע בכלל שייכת להם למרות שעוד לא שילמו לו שקל. וכמובן שעכשיו הוא לא יכול למכור את העבודה למישהו אחר כי הם מאיימים עליו בעינוי דין אינסופי. ככה זה עובד בישראל, אף אחד לא רוצה להיות פראייר, במיוחד לא אנשים עם עורכי דין טובים.
 | 11.11.11
36.
כל זה כדי לא לשלם למשבץ האבנים את מה שמגיע לו !
משבץ אבנים בכיר של תכשיטי יוקרה בישראל עם וותק של 15 שנה, מרויח כ-11,000 שקל כשלעתים, הוא משבץ ביום תכשיטים בעלות כוללת של מליוני שקלים, היצרנים ("בעלי הבית") גרידיים ותאבי בצע ורוצים לחסוך מעצמם גם את עלויות המשבץ, משקיעים בדרכים מטומטמות לנסות ולחבר אבנים למתכת, אני בטוח שזה אפשרי אבל גם בטוח שזה מכוער, לא כלכלי לאורך זמן ויערב תהליך מיותר שיפגע באיכות האבן. אין כמו עבודת משבץ איכותית, שיבוץ "פאווה" ו-"אינוויסיבל"הוא מלאכת מחשבת ששום מחשב או מכונה לא יוכלו לעולם לבצע ברמה של משבץ מיומן ! יצרני תכשיטים "יקרים", תתחילו לשלם לצורפים ולמשבצים שלכם שכר הולם, בלעדינו אתם אבק !
שיקה | 11.11.11
35.
עדות נוספת לניצול הדוקטורנטים באוניברסיטאות...
אוניברסיטאות יודעות טוב מאוד לנצל את הדוקטורנטים והעובדים לטובת פיתוחים אבל כשזה מגיע למימוש רווחים פתאום העובדים מתאיידים ולאף אחד לא אכפת מהם יותר. נותנים להם פרורים ועוד כשזה מגיע לנקודה שבה ההצלחה ברורה, דוחפים את "אנשי שלומם" או כאלו שיש להם אינטרס לקדם ולהוסיף אותם למאמרים.. דוקטורנטים חיים עם העובדה הזו ולא עושים צרות כי הם יודעים שברגע שיגידו מילה, הקידום שלהם ייעצר בתחום האקדמי ויכול להיות ששנים של עבודה יירדו לטמיון. טיפשים הן הפרופסור, הן האוניברסיטה והן המשקיע. לאף אחד מהם את הידע שיש למי שעבדה על הפרוייקט, היא היחידה שיודעת איך זה נעשה שהרי רק היא עשתה את הניסוי עצמו. במקום לתת לה את הקרדיט והחלק שמגיע לה, ונראה לי שהיא תסתפק ב 15% (מהכל) הם ממשיכים לריב איתה ומאבדים זמן יקר. כאשר הפרשיוה יוצאת החוצה, וחוקרים אחרים שומעים שיש פה תגלית, שמישהו עשה את זה, הרי חצי עולם ירוץ עכשיו לפתח את העניין, בעוד חצי שנה עד שנה כבר לא יהיה טעם לכל הסיפור. מישהו יקדים אותם ואז הם יישארו בלי כלום. אם אני במקום המשקיע, אני סוגר עניין עם החוקרת עצמה ומריץ את הפטנט והעבודה כמה שרק יותר מהר.
אבי | 11.11.11
34.
מעניין ומבזה
8000 ש"ח?!?!?! לתגלית ששוה מליונים, מניבה מליונים ושלא נדבר על הכבוד! בשכר כזה לחודש בהחלט שהיא יכולה לעשות מה שבא לה... הוגי דעות ורעיונות לא חסר בעולם, אבל נמאס לי לראות כיצד רומסים את המוחות הטובים בארצנו ואת כל השאר (כסף, כבוד ותהילה) מעניקים לדוגמנית בת 19 וזמר מזרחי עם "שירה מקורית" בלחן יווני. אם כך עובדת היזמות בארצנו, לך תדע אם מישהו היה שומע על איינשטיין לא היה חי כאן כיום?!
גרישא | 11.11.11
30.
ל8 - יזם ההיטק
בהייטק היא הייתה מקבלת אופציות. עובד מס' 4 בחברה שעושה אקזיט של 100 מליון יהיה מליונר רציני, שלא לדבר על מענקי השארות שהוא יקבל אם הוא הטכנולוג הראשי ומחזיק אצלו את הידע. לא יודע מה המצב המשפטי אבל בעקרון אין שום סיבה שהיא תייצר ידע יחודי ולא תרוויח ממנו כמעט בכלל. היא אמורה לקבל סכומים משני-חיים.
משה | 11.11.11
28.
מבחינה משפטית זה לא מקרה מסובך בכלל
בית המשפט פוסק על פי ראיות במקרה הזה קימים חוזים חתומים בין הצדדים וישנם כללים ברורים לחלוקת הכסף מעבר למה שכתוב בחוזה אפשר אולי להתוכח על גובה האחוזים אבל מלכתחילה לא זו היתה הבעיה כי הסכימו לתת לה יותר כמו שזה נראה בכתבה בית המשפט יקבל את התביעה בודאות אבל זה לא ממש יעזור כי אי אפשר להכריח את הכימאית לשחזר את הניסוי אפשר רק להכריח אותה לקבל שיעור תמלוגים מסוים במידה והתגלית תניב הכנסות הפתרון חייב להיות ברמה של בוררות ולא ברמה של בית משפט בורר טוב ידע לאזן בין הדרישה של הכימאית ובין הזכויות הלגיטימיות של שאר המעורבים בהצלחה לכל הצדדים אבל בדרך הזאת כסף לא תראו מזה
המשפט של פרמה | 11.11.11
26.
כל הכבוד לה, היא הממציאה ומגיעה לה ההכרה- לגבי הכסף זה משהו אחר
עובדה שבלעדיה כלום לא זז כבר כמה שנים סימן שמדובר בממציאה האמיתית ומיכאן חלק מהכרדיט חייב להיות שלה לגבי הכסף, זה משהו אחר- רק האוניברסיטה צריכה להנות מהתמלוגים שילכו לטובת כלל המעבדות חבל שלא סכמו את הדברים מראש
 | 11.11.11
25.
מרתק!
אני לא חושב שהיא החסירה מידע ממחברות המעבדה, בעיקר משום שכשכותבים את המחברות לא יודעים אם הניסוי יצליח, פשוט כותבים את הפרוטוקול. כנראה שהמציאות היא שיש לה "ידיים טובות", לפעמים זה יותר חשוב מפרוטוקול מוצלח. אולי גם הפרופסור ילמד לקח, לא לשבת ולשחק סוליטר בשעה שהעובדים שלך עושים ניסויים.
oligo | 11.11.11
24.
נראה שהם מנסים לנצל אותה
אם "היא מילאה את הוראותיו והוא פיקח על עבודתה" כמתואר בכתבה, שיביא מישהו אחר, ייתן לו את אותן ההוראות ויפקח על עבודתו. מה הבעיה? איכשהו נראה שההוראה שהוא נתן לה היתה משהו כמו "תמצאי דרך לחבר יהלום לזהב". ככה כל אחד יכול. לבר אילן מגיע, כמובן, להרוויח, בתור בעלת התשתיות שבלעדיהן כלום לא היה קורה. אבל מבין המדענים המעורבים בעבודה, נראה שסול היא בעלת הזכויות האמיתית, כמי שהגתה את הפיתרון וללוש הוא טרמפיסט שיש לו רק סטטוס ולא תרומה אמיתית.
מדענית, לא כימאית | 11.11.11
20.
הכימאית הושכרה כדי למצוא את הנוסחה. ברגע שמצאה אותה היה עליה למוסרה למעבידיה
זה כמו שאני שוכר מישהו למצוא לי את שרשרת הזהב שאבדה לי בערימת החציר. אז אם הוא ימצא אותה - אז היא שלו? ברור שלא. הוא יקבל את שכר טרחתו ויעבירנה לידיי התשובה בגוף הכתבה חובה על הכימאית להמציא לידיהם את התגלית שהגיעה אליה בזכותם ובזכות החממה שהשקיעו בה. וחובה עליהם לתת לה את כל המגיע לה לפי החוזה הראשוני. מקרה קלאסי.
 | 11.11.11
19.
אלה שלא חושבים שיש לה זכויות רק כי היא שכירה
אז זהו, שאנחנו לא עבדים. ולא חשוב איזה פרוטוקולים הפרופ' הנכבד נתן לה, היא עשתה את העבודה המפרכת והיא גילתה בשיכלה ויכולותיה עצמה את הפתרון הנדרש לבעיה שהוצגה. ולכן, שום משכורת של שכירה לא יכול להספיק וזה לא צריך להספיק גם באף מקרה אחר, לא במפעלי הי טק ולא בכלל. אדם שמגלה בכח שכלו משהו חדש, חייב להיות בעל התגלית. זה הדבר היחיד הצודק. הוא חייב לקבל תגמול רציני של לפחות 50 אחוז אם הוא שכיר.
יהודית | 11.11.11
13.
What a mistake!!
From all-win to all-lose situation, what a shame! They all have to clearly recognize whom did what and what they deserve: Dear Prof. have the whole right on initiation while the Dr. has clearly made all the work - this is an issue underestimated here and anyone shall realize that if the Prof. was indeed working in the lab he might have been able to make the breakthrough himself: the matter fact he can not and therefore she have (most likely) made the : work by herself. In any case this is an interesting scenario how silly-genius turn a "gold-mine" into nothing..
Roi | 11.11.11
12.
כתבה מעניינת!
כסף, יצרים ומדע, שילוב טוב. באופן אינטואיטיבי אני נוטה לכיוון המדענית, שסרבה לקבל את כללי המשחק שכולנו חיים בהם: "תן את עבודתך וכשרונך, וקבל פירורים, הפירות מגיעים לאלה שיש להם כח (וגם החוקים נקבעים על ידם)". מקוה רק שהכל לא נסב על פברוק. גם זה קורה כשמדענים עובדים תחת לחץ.
תמיר | 11.11.11
11.
לכל מצדיקי הכימאית - תחשבו שוב !
הגברת הכימאית הנכבדה, נשכרה לעבודה, תמורת משכורת וחוזה מסודר. באופן מאד דומה לכל עובד, המגיע לעבודה בכדי לייצר משהו. הגברת הנכבדה, קיבלה מהפרופסור תהליכים (פרוטוקולים), ועליה היה לבדוק אותם בקומבינציות שונות. לכשמצאה הגברת הנכבדה את הקומבינציה הנכונה, החליטה לא לספר למעביד מהי - כלומר לא לבצע את עבודה, לה היא נשכרה ועליה משלמים לה. ועל מנת שלא נתבלבל - לא היא ולא בעלה הגו את הרעיון, הם גם לא השקיעו מכיסם פרוטה לשותפות / קידום הנושא - הגב' הנכבדה קיבלה משכורת במשך חצי שנה מהאוניברסיטה, טרם החביאה את תוצאות הניסוי המוצלח. חלקכם וודאי מכיר את תופעת העובד העוזב, שהולך הביתה או למתחרה עם מחברת הלקוחות, עם קוד התוכנה, עם מספר פרטים חשובים שבלעדייהם נגרם נזק לעסק...למרות שקיבל את שכרו - לפעמים במשך שנים. נכון מגיע לה קרדיט, כל הכבוד - א ב ל - היא גרמה נזק בלתי ישוער לאוניברסיטה. המצאה זו יכלה לקדם את האוניברסיטה למקום אחר, ואותה גם. מקווה שבית המשפט יחייב אותה (ואת בעלה שכנראה יעץ לה) לשלם סכומים שיגרמו לה להתחרט על תאוות הבצע הזו !
בעל ניסיון | 10.11.11
7.
כתבה מעניינת, תודה רבה
כתוב נהדר, יש לי שאלה, למה אין נוסח קבוע למקרים כאלה, משהו מוסכם מראש? ושאלה נוספת, שכרו של פרופסור ללוש משולם ע"י האוניברסיטה, כלומר ע"י כספי מיסים. איך זה שפשוט מותר לו להשתמש בזמנו ובתקציב מלגות על דרכים להתעשר? (ברור לי ש100 מליון שקל בשנה לאוניברסיטת בר אילן תאפשר לה קפיצת מדרגה ענקית קדימה, מה שיתרום רבות למדינת ישראל, ולכן השאלה לא לגמרי במקום, ואין לי משהו נגדו או נגד האוניברסיטה, אבל הכוונה היא שבאופן כללי לא ברורה לי הקשר בין האקדמיה לכסף...)
שלומי | 10.11.11
תודה, קיבלנו את תגובתך ונשתדל לפרסמה, בכפוף לשיקולי המערכת