הלכתי היום לרופא שלי ושמעתי במקרה אשה מבוגרת מאוד אומרת שהיא ממתינה לתור ומבקשת שיתנו לה להיכנס לרופא. היא דיברה בסוג של נועם וסמכות שהייתי חייב לראות מי זאת, ואכן לאחר רגע היא הציגה את עצמה בפני הפקידה כד"ר אריקה לנדאו. למרות שכולם שם לחוצים, היתה לה סוג של אצילות או סמכותיות שגרם לפקידה לעזוב את הכל ולתת לה להיכנס לרופא מיידית. לאחר מכן, היא לא שכחה לשאול לשלומו של בנה של הפקידה, למרות שלדעתי היא לא הכירה אותה קודם לכן. הפקידה התרגשה מאוד מזה שמישהו בכלל מתעניין בשלומה ובשלומם של ילדיה. הייתה לי תחושה שייש לה שאר נפש מיוחד. ללא ספק יש בה משהו מיוחד!

בצלאל של סוף שנות ה-60', תחילת ה-70' רצה לקבל הכרה אקדמית ולהעניק לבוגריו תארים 'של ממש'. לשם כך הוחלט על העשרת תכנית הלימודים במקצועות שעד אז היו זרים למוסד. בין המרצים שגוייסו למשימה היתה ד"ר אריקה לנדאו. היתה לי הזכות לשמוע את הרצאותייך ולהעשיר את הידע מעבר לתחומי האמנות והעיצוב. אני מאחל לך בריאות ואיכות חיים.

אישה משכמה ומעלה,גם בלי להכיר מקרוב.תודה על תרומתך לחינוך למצוינות.

השתתפתי אז בקייטנה שלך, כל הכבוד לך וישר כוח על העבודה שאת עושה.

. Such a shame its so short. She gives the impression of a very interesting lady

אישה יקרה היא עסקה במצויינות בילדים עוד הרבה בטרם הפך העיניין לברור כמעט לכל הורה בארצנו,הרבה בזכותה הבנתי עד כמה חשובה ההשקעה בילדים מחוננים/מבורכים והעדינות הנחוצה על מנת להתנהג בתחום.. ביתי אובחנה על ידה אישית,ואני זוכרת אותה כאישה מאוד מאוד מרשימה ומובילה בתחומה-שיהיה לה רק טוב! שושנה

ישראל זה אדמה יהודית ששייכת ליהודים. בשימחה נגור עם לא יהודים כל עוד הם באמת "אוהבי שלום". אין לי שום דבר נגד פלסטינאים ערבים כמו שאין לי שום דבר נגד הגרמנים, למרות שהם הרגו חלק ממשפחתי והרבה יהודים, ולמרות שלדעתי אחוז גדול מהגרמנים אפילו היום הם אנטישמיים. אני רק נגד פלסטינאים שתומכים במנהיגים הנוראיים של הפלססטינאים היום, וגרמנים שתמכו בהיטלר. רענן (בוגר "נוער שוחר מדע" של אריקה לנדאו).

שם שהפך למותג

זה מה שנותן לילדה את הכוחות ואת התקווה!

אי אפשר לתאר, לדמיין ולהבין מה ניצולי השואה עברו. הם עברו את הנורא מכל. מאחל לך חיים טובים. ושתהיה בריאה

הרעיון להשקיע במיוחד בילדים המחוננים מביא אותנו כמדינה להיות ברמה מדעית גבוהה.

כתבה מרגשת!

ד"ר אריקה לנדאו קיבלה אותי כילד מחונן משכונת מצוקה, וקיבלנו העשרה בחוגי מדע באוניברסיטת ת"א. נהגה בפתיחות וחיוך וזכורה לטוב. למותר לציין כי הסיווג הזה פתח דלתות וסייע בקבלה למסגרות מבוקשות. אריקה לנדאו -תפארת מדינת ישראל והתקומה מאפר.

זכיתי להשתתף בחוגי המכון, חוויה שמלווה אותי מאז ועד היום , שעורי האומנות, שעורי הרפואה . ועוד . השנה חגגתי 50 וחברות הילדות שלי לא שוכחות להזכיר את החוויה שהן עברו כשהגיעו לצפות בשעורים כאורחות שלי - כן כבר אז הבינו שחשוב לשתף גם את החברים בקמצוץ מאתגר. מדובר באישה מדהימה , מרשימה, שהעשירה את החינוך לכל כך הרבה ילדים.

אין עוד הרבה אנשים כמו אריקה לנדאו שמשקיעה ומקדמת ילדים במקום שבו היתרון היחסי של ישראל והעם היהודי כל כך חשוב. מגיע לה פרס ישראל. כה לחי!

הכתבה נגעה מאד לליבי הכי התרשמתי שעל אף מה שעברה הגברת היא הצליחה להמשיך הלאה במידה רבה (היא כותבת "אחרי שראיתי את הזוועות במחנות הריכוז, מעולם לא רציתי להביא ילדים. לא הצלחתי להשתחרר מהתחושה של קטסטרופה מעבר לפינה") להוציא דוקטורט בתחום קשה (פסיכולוגיה), ולתת מעצמה להרבה אנשים אני מצטרפת אל כל מי שמאחלים לה המשך בריאות טובה, המשך עשיה פוריה, ואריכות ימים.

לפני המון שנים בשנות השבעים, כשהייתי בכיתה ו או ה המחנכת שלי פנתה לאימי ואמרה לה שאולי כדאי שהיא תקח אותי לעשות אבחון לבדוק את רמת האינטלינגציה שלי. "הבן שלך מאוד חכם, אבל הוא לא לומד." אני עוד זוכר שנסעתי עם אימי באוטובוס לרמת אביב (גרנו אז בבני ברק) ובבית ספר יסודי שהיה לא רחוק מאוניברסיטת תל אביב ישבתי ועשיתי מבחן. באותה תקופה היו מעט מבחנים כאלו במהלך השנה. אחרי כמה זמן התוצאות הגיעו וניגשתי עם אימי לבית הספר להנדסאים ברמת אביב, שם קיבלה אותנו אריקה לנדאו, היא סיפרה לאימי את רמת המשכל שלי, וייעצה לה לרשום אותי לכמה חוגים של מדע, והסבירה לה את תפיסת העולם שלה כיצד לגדל ילדים מחוננים. אולי בגלל שזה קרה לפני המון שנים אני לא זוכר כל כך טוב, אבל אני כמעט בטוח שאריקה לנדאו קיבלה אותנו בקראוון ולא באיזה מקום מפואר. אם יש דבר שאני מקיר לו תודה הוא העובדה שאימי היקרה מעולם לא התייחסה אליי באופן שונה מאחיותי. כן, הייתי יותר חכם ממרבית הילדים, אבל ההורים שלי מעולם לא נפנפו בחוכמה שלי או ניסו בעזרתה לגרום לי להגשים משאלות ילדות שלהם. הם נתנו לי להיות מי שאני, ותודות לאריקה לנדאו והיעוץ שאימי קיבלה ממנה גדלתי להיות האידיוט, סליחה, הגאון, סליחה - האדם שאני היום :) תודה, אריקה !!!!

סיפור השרדות מדהים, אך מדוע לא רצתה ילדים? הרי דווקא פעולה זו היתה אמורה לסמל הניצחון על רשעות הנאצים. אני מבינה זניחת האמונה באל שאיכזב מרה, אבל ללא ילדים? חבל, אשה שיכלה להעניק אהבה.

בתור ילד נהניתי מהחוגים שלה ומרוחה שהאצילה על המסגרת. רק בריאות ואריגות ימים

בתור בוגר המכון אוכל להעיד כי מדובר באחת החוויות המשמעותיות והמעצבות ביותר שעברתי בחיים. תודה לך אריקה!

ומאחלת לגברת עוד הרבה שנים של בריאות ועשייה.