אני מוזיקאי חובב אולם די רציני גם בנגינה וגם בשמיעה של מוזיקה. במקרה של מוצרט יש קצת יותר ממעמד חברתי. המוזיקה שלנו היא יחסית מוגבלת, למרות שהיא נראית אינסופית, יש מעט הרמוניות שמשפיעות על המח שלנו בצורה מאד חזקה. מוזיקאים גדולים בהסטוריה היו בעיקר כאלה שגילו כל מני עקרונות חדשים שאיש לא גילה לפניהם. אפשר לחבר יצירות דומות לאילו של מוצרט אולם הם ייחשבו לקיטש. אי אפשר לקרוא למוצרט קיטש, כי הוא זה שהמציא אותו. כנ"ל באך (כמעט הראשון שארז את הרמוניות המוזיקה הכנסייתית ליצירות רציניות) או אפילו החיפושיות שבתחום הרוק והפופ חידשו המון. להיות עוד מוצרט זה כמו להיות עוד אדיסון, אי אפשר לגלות עוד הפעם את החשמל, ואי אפשר להמציא עוד פעם את הגלגל. בגלל זה קצת קשה לחשוב שאפשר עוד לכתוב מוזיקה קלאסית שתהיה טובה וחדשנית כמו מוצרט ומרעיו בלי להעתיק. לא סתם הסגנונות החדשים של המוזיקה הם בעיקר לא מוזיקליים. הסיבה היא שאין כל כך מה לחדש במוזיקה - הראפ הוא בעיקר מילים וקצב, חלק גדול מהמוזיקה שם בצורה גלויה פשוט מועתק משירים קיימים. מוזיקת הפופ היום לא מחדשת כלום פרט למקצבים, הפקה מתקדמת, אפקטים וכמובן ויזואליות של הוידאו קליפ, אין שם בכלל מוזיקה מעבר לאותם 20 או 30 מקצבי פופ פשוטים. בניגוד למוזיקה -הספרות כל הזמן מתקדמת. בעיקר כי העולם מתקדמת חברתית,כלכלית וגם אופנות משתנות, גם מה שחשוב לאנשים משתנה. בגלל זה ספר על צרות של חקלאים פחות יעניין אמריקאי במאה ה 21. לכן בספרות הסופרים הנוכחיים קוצרים את התהילה. זה מסביר את ההבדל בין ספרות לבין אומנות פחות עכשוית כמו מוזיקה. שנה אזרחית טובה.

איכות גבוהה ניתנת לפירוק למרכיבים ולהסברים הגיוניים, וכמה מהמלומדים שהגיבו לפני אף עשו זאת היטב. באך היה גאון ומוצרט היה גאון וגם מיילס דייויס וג'ון לנון, ואפשר בהחלט להבהיר ולהסביר מדוע הם כן, ורבים ואחרים - לא. פשוט לא גיל (תגובה מס' 4) ונעם טוויג מקנדה כתבו זאת יפה ומדויק

אפשר להעריך את מה שהיוצר כתב מורכבות, ייחודיות, סולמות, תזמור וכו... אבל זה חייב להיות סובייקטיבי גם פופולריות זה מדד...

שאין מלחינים כמוהו הוא פשוט מותג.... מי שלמד מוזיקה מהתקופה הרומנטית יודע בטח שהיו מלחינים מעניינים מהתקופה הזאת לדעתי גדולים ופחות ידועים כמו שוברט בקיצור תשובה טובה אבל לדעתי לא יהיה אחד כמו מוצרט הוא שייך לתקופה הקלאסית ולא לתקופה שלנו צעירים היום מקסימום יכולים לבצע את היצירות שלו....

כמי שחובב מוסיקה ודן עם אחרים ועצמו בשאלה כזו ודומיה. אוכל לומר שלושה דברים יש להפריד בשאלה מהי איכות מוסיקה ואו גדלות יוצרה לשאלה האם כרגע יש גדלות כשל מוצארט או יצירתו התשובה בניגוד לספרים המעולים של דן היתה לא מבוססת על הבנה או ניתוח של האיכות של המוצר ולכן התקיפה מההזיות הזו פספסה בגדול נקודה למחשבה חובבי מוסיקה מכל העולם יבחרו כנראה בקבוצה די דומה של יצירות נצחיות אם זה הקלאסי או במודרני סונטה לאור ירח של בטהובן והסולו של comfortably numb למשל ובלי שידברו ביניהם והם גם יהיו מדורות שונים וכולם יגידו שארפ זו לא מוזיקה

ברגע שניתן להקליט ולהנציח את היצירות הקיימות - וגם את הביצועים (מדיום אמנותי שלם שהטכנולוגיה מחקה) - הקהל מפסיק להתעניין בחידושים. יש לו כבר הטוב ביותר - למה עוד ניתן לשאוף? רואים את זה גם באולמות הקונצרטים - יש לנו בבית שופן, אנחנו רוצים עוד מאותו דבר, ובאותה "רמה" - כי אין עוד חשיבות לחדשנות אלא להיפך, השאיפה היא לשמר. מוזיקה הפכה למצרך, זמין בחנויות. הסגנונות המוזיקליים העכשיויים מחוברים מאוד לטכנולוגיה, באופן שמאפיל על המרכיב המוזיקלי עצמו - המקוריות לא נעלמה, אבל במוזיקה - כן.

John Williams James Horner Alan Silvestri Miklos Rozsa, Skriabin, Jeremy Lubbock , Henry Mancini ,Bill Evans, Ennio Morricone, ,John Barry, Alan Menken Pat Metheny, Chick Corea, Keith Jarrett James Newton Howard; michel Legrand

ההסבר שלך לתופעת שבגינה איננו עדים בימינו להופעה של גאון מוסיקלי קלאסי חדש כדוגמת מוצרט - איננו רק מוטעה מיסודו, הוא מטעה ואף מהווה עלבון לאינטיליגנציה וזילות בערכם של גאונים אמנותיים אמיתיים. לשיטתך, אין כל הבדל ברמתם של מוסיקאים שונים (מלבד המוסכמות החלים על המאזינים לאותם מוסיקאים), ולמעשה אף אין כל הבדל בן מוצרט לכל ראפר מצוי שספק אם יודע תו מוסיקלי מהו. גישה זו, שהיא גישה סוציאלוגית מובהקת, מוטעית מיסודה מכיוון שהיא מתעלמת מכל בדיקה מוסיקלית שתמודוד איכות ומורכבות. לפי הדבריך, אין הבדל בין עומק היצירה, איכותה, המילים (אם יש), התזמור, האורך, ההתפתחויות, השימוש בסולמות, הקישוט המוסיקלי ועוד ועוד. למעשה, בין מוסיקה למתמטיקה יש קשר הדוק מאוד והן כמעט אחיות. ידוע שפיתגורס היה הראשון שעמד על הקשר הזה, כשהבחין שפעמון הגדול פי 2 נותן צליל הנמוך פי 2, ומיתר הארוך פי 2 בדיוק יתן צליל נמוף פי 2 בדיוק בתדר שלו. כשתנסה לפרוט על 2 המיתרים הללו ביחד תשמע שאלו השתלבו ביחד בצליל הנעים לעין. דבר זה הוא ההרמוניה שבמוזיקה. את ההרמוניה אנחנו יכולים לשמוע רק כאשר אנו מנגנים 2 צלילים (או יותר) ביחסים מושלמים של 1:2, 1:3, וכך הלאה. שני מיתרים ביחסים של 3:7 למשל ינגנו צליל צורם למדי ולא הרמוני (ודבר זה, עד כמה שאני יודע, נבדק בהמון תרבויות ונמצא נכון אצל כולם ללא סייג אחד). כל האנשים מסוגלים לזהות הרמוניה. אצל כולנו טבוע הקשר שבין מוסיקה ומתמטיקה. גדולי המלחינים הבינו טוב מאוד את הקשר הזה. מוצארט, בטהובן ובאך היו גאונים אמיתיים לא רק במוסיקה, אלא גם במתמטיקה. חלק מהיצירות שכתבו היו חכמות ומורכבות לאין שיעור ובכל קני מידה, עד כי מחקרים רבים נכתבו עליהם במשך כמה דורות, והם עדיין לא מובנים לנו לחלוטין. להגיד שמוסיקה זה עניין של טעם אישי בלבד, ושל תפיסה של הסטטוס החברתי, זה עלבון לאינטיליגנציה ולמפעל של גאונים מוסיקליים אמיתיים. דוגמא לגאוניות המוסיקלית של גאון שלא קם שני לו: http://www.youtube.com/watch?v=xUHQ2ybTejU אנא ממך, נסה להבין יצירה זאת, ואז חזור והגד לי אם באך "אינו איכותי יותר מכל ראפר מברוקלין". הסיבות שבגללם לא קם עוד גאון מוסיקלי כדוגמת מוצארט הן רבות ומורכבות בהרבה ממה שאתה תאר כאן. זה נכון לא רק למוסיקה, אלא לכל התחומים האחרים של האומנות ולתחומים רבים אחרים. זה נושא שמעסיק אותי המון. כבר כתבתי המון ולכן לא ארחיב על כך (זה נושא שדורש לפחות משהו באורך של כתבה ולא תגובה לכתבה). רק אציין שלדעתי זאת תוצאה של הסביבה שאנו חיים בה ומושפעים ממנה הרבה יותר ממה שנדמה לנו. גאונים תמיד יש, ותמיד יהיו. זאת רק שאלה של לתעל אותם למקומות הנכונים ולכך צריך ציוויליזציה מורכבת, עם תרבות ייחודית המושלת בכיפתה ואשר מתפתחת בעקביות והמשכיות, וסביבה מיוחדת המעודדת ומפתחת יצירה. נדיר מאוד שכל התנאים הללו מתגשמים ביחד, ולכן המוסיקה הקלאסית היא מאורע חד פעמי. 1700-1900 - המוסיקה הקלאסית ז"ל. מאורע קוסמי.

לאורך ההסטוריה האנושית היו לא מעט "גאונים בדורותיהם", לא רק בתחום המוסיקה, שקשה ואולי בלתי אפשרי להצביע על "שכפולים",כמו דה וינצ'י, רמברנט,איינשטיין ועוד רשימה ארוכה למדי... מסתבר שהתורשה הגנטית לא תמיד עובדת היטב...

אני ממש לאחרונה נפתחתי למוזיקה של מוצרט וזה מופלא מאוד. אבל מה שמדהים שהאסוציאציה הראשונה שהייתה לי היא שהמוזיקה האלקטרונית האיכותית שבה לא הכול כמובן לקוחה בהחלט מאותה השראה. ולכן היה מדהים לקרוא את התגובות בעניין ההשוואה לאותה מזיקה. דבר נוסף שהבחנתי במוזיקה ובאמת באתי בלי דעות קדומות כי לא הכרתי את המוזיקה הקלאסית מעולם חוץ מהרספקט היוקרתי סביבה וככל הנראה זה מוצדק ואולי אף השפיע על דעתי שיש שם איזה טירוף במוזיקה הזו היא פשוט גרמה לי לזוז או להיכנס אליה בדומה לתחושות שמלוות בשמיעת מוזיקה אלקטרונית משובחת. דבר נוסף הוא שאפשר להבחין ברמת השיגעון שהיה לאותם מלחינים ועל הסחף הפוטנציאלי שאצור במוזיקה הזו.

וסביר שלא יצוץ בתחום המוזיקה הקלאסית, בעיקר בגלל שהיא כבר לא מספיק פופולרית. הוא חייב להיות גאון מוזיקלי (שזה ברור), חייב להיות פורה באופן קיצוני (שזה תנאי מאוד משמעותי שמעטים הגאונים שיעמדו בו), והמוזיקה שלו חייבת להיות מתוחכמת וברמה גבוהה מאוד אבל יחד עם זאת קליטה ופופולרית (שזאת גם קומבינציה מאוד נדירה)

והרי מלחינים לעולם אינם מוערכים בדורם. לוקח כמה דורות עד שמתחילים להעריך אותם ולהבין את גאונותם. אז כתב שלי, נחמד הניסיון שלך, אבל אתה חי יותר מדי בהווה.

לא יכול להיות עוד מוצארט כי התנאים לא אותם תנאים, אבל האלמנטים הבסיסים שהופכים מוסיקה לגאונית למרות שהתקדמו הרבה גם אחרי טצייקובסקי וסטרבינסקי, וצרלי פארקר כולם לא פחות ממוצארט

אתה תמצא גאונים מוסיקליים לפחות ברמה של מוצארט אם תצא מהקופסא שלך שנקראת מוסיקה קלאסית. ע"ע פרנק זאפה או מיילס דייוויס. למוסיקה קלאסית יש "פור" של כמה מאות שנה על שאר הסגנונות, ובנוסף צריץ לקחת בחשבון את הקולניאליזם שעזר מאוד להפיצה. אם ההיסטוריה הייתה הפוכה (הלבנים היו העבדים) המוצארט שלנו היה איזה מתופף מגאנה.

מוצרט פעל בשדה מוזיקאלי שהיה מבוסס על הרמוניה טונאלית, שהתפתחה באופן הדרגתי במאות שקדמו לו. מעבר ליצירתיות שלו, הידע שהיה לו בתחום הזה היה עצום. כשהרבה מוזיקאים פועלים לפי אותם פרמטרים, קל הרבה יותר לפתח יכולת שיפוטית ולקבוע מי מתחיל, מי מתקדם, מי חובבן, מי מקצוען, מי בינוני ומי מבריק. מתוך מאות מלחינים שכותבים סימפוניות, קל יותר להצביע איזו סמפוניה מגוונת יותר, משמרת מתח (קצבי או הרמוני), ובסופו של דבר גם מעניינת ומרגשת יותר. כך גם באלתור ג'אז. היות ויש אלפי סקסופוניסטים שמאלתרים על תבנית בלוז, יש יכולת להשוות ולדרג איכות באותו האופן. מתפתחים פרמטרים של איכות שמשמשים גם את הנגנים עצמם על מנת לקדם את רמתם (דיוק וגוון הרמוני, חדות ריתמית וכ') המוזיקה ה"קלאסית" במאה ה-20 התפרקה להרבה פרקטיקות, והרבה מלחינים יצרו לעצמם את המיקס הפרטי שלהם. כל אחד פועל בשדה משל עצמו. במאה ה-18 הרבה מאוד מלחינים כתבו סונטות לפסנתר סמפוניות, קנטטות וכ'. כל מלחין גם כתב הרבה יצירות מאותו הסוג. הוא בעצמו יכול היה להצביע איזו סונטה טובה יותר ואיזו פחות. כיום מלחינים מתבטאים בשלל צורות, והרבה פעמים גם כותבים פחות יצירות מאותו הסוג. מצד אחד זה מעניין, אבל מצד שני - לך תגיד מה טוב ומה לא. נשאר שיפוט אינטואיטיבי בעיקר. כשג'רי סיינפלד הפיק את הסדרה שלו, נכתבו הרבה פרקים בפורמט דומה, ולכן היה קל גם להשוות איזה פרק טוב יותר ואיזה פחות. קל גם היה לו להתקדם ככותב. עוד דוגמא, בכדורסל למשל, כשכולם משחקים לפי אותם כללים, קל להצביע על מייקל ג'ורדן כשחקן מעולה כמו על מסי או מרדונה בכדורגל. אבל אם כל אחד היה מתחיל להמציא לו משחק עם כללים משל עצמו (בהכללה - כמו במוזיקה ה"קלאסית" של היום), היינו מביטים על כך מהצד , אולי בעניין, אבל בלי יכולת לדרג איכות.

גם היום יש גאונים כמו שהיו פעם. פשוט הגאונים של עולם המוזיקה כבר לא הולכים ללמוד מוזיקה קלאסית ולא מתעניינים ביצירת יצירות קלאסיות כי זה כבר לא אופנתי/רווחי/מביא תהילה. הגאונים של עולם המוזיקה עסוקים ביצירת מוזיקת פופ או מוזיקה אחרת שהיא יותר רווחית. אני לדוגמא די בטוח שפול מקרטני הוא המוצרט של זמננו, אם הוא היה חי לפני 200 שנה הוא היה יוצר מוזיקה קלאסית משובחת. היום הוא יוצר מוזיקת פופ משובחת. זה כל הסיפור.

התיאוריה של דן אריאלי אינה שלמה. מוצרט היה עילוי מוסיקלי שזכה לחינוך מוסיקלי מעולה (הוריו עסקו במוסיקה) וכבר בגיל 6 הופיע מול מלכים באוסטריה ואירופה לכן אין מדובר רק בקורדינציה חברתית. לכן כדי להיות מפורסם זקוקים לקומבינציה נדירה של כישרון ענקי, ליטוש מקצועי של הכישרון, התמדה, יחסי ציבור מעולים שיקנו פרסום ובעיקר הרבה הרבה מזל שמגיע לפני אחרי שהאומן מת (כמו במקרה של ישו שהפך למפורסם מאוד כ-400 שנים לאחר מותו).

אנחנו נוטים לשכוח שמה שאנחנו מכנים היום "מוסיקה קלאסית" היה בתקופתו של מוצארט מוסיקה פופולארית לכל דבר. ובאמת חסר לכם יוצרי מוסיקה פופולארית שהצלחתם עולה על זו של מוצארט פי כמה מונים? מוסיקת צ'יימבר ותזמורת פשוט כבר לא פופולארית כפי שהייתה לפני 300 שנה. אבל כן עולה על השאלה למה רוב המוסיקאים הקלאסיים לא מנסים בכלל להלחין מוסיקה חדשה, אלא מתרכזים בלהגיע לביצוע המושלם של יצירות ישנות. המעט שכן עושים את זה - או שאינם מגיעים להכרה או שהם עונים לכותרת "מלחיני סרטים".

לא היו ולא יהיו מלחינים בעלי מנת משכל ואיכות יצירה גדולות יותר. הם בכמה דרגות מעל המלחינים ברמה הבאה (ויואלדי, שופן, היידן, הנדל, שומאן וכו). אגב שלושתם היו גרמנים/ אוסטרים וזה לא מקרי. גם דה וינצ'י ומיכאלאנג'לו הם בדיוק אותו דבר בתחום הציור ושניהם "במקרה" מאיטליה? התשובה היא שמדינות המשקיעות בחינוך הילדים בתחומים ספציפיים, זוכות ליהנות מהפירות בדמות גאונים שמתלבטים מעל כל השאר ומשאירים חותם על האנושות. יש להזכיר בתגובה זאת ובאותה נשימה גם את שייקספיר. לסיכום- באך, מוצרט, בטהובן, דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, שייקספיר- גדולי היוצרים בכל תולדות האנושות.

אנשים יצירתיים לא מחפשים היום דבר בתחום המוסיקה הקלאסית שקפא בזמן. ביצועים חוזרים לאותן יצירות שנכתבו ע"י אחרים לא מושכים אנשים שרוצים ליצור דבר חדש. אפשר לחפש יוצרים כשרוניים בג'אז, רוק ואמנויות אחרות. צריך לזכור שמוסיקת רוק ומוסיקה קלאסית הן סוגות אמנותיות שונות. בסיס להשוואה יכול להיות היקף נפח העבודה ששרד ונשאר אהוב על קהלים רחבים. דוגמאות לכך לא חסרות: ביטלס, פינק פלויד, ז'ורז' ברסאנס, פול סימון ואפילו נעמי שמר.

אין על מוצרט, בטהובן, היידן וכל המלחינים הנהדרים האלה של התקופה הקלאסית!!! :-)

בדיוק מהסיבה שאם מישהו יכתוב "מחדש" את תמול שלשום הוא לא יזכה לתשומת לב. יש סגנונות/ נישות אומנותיות שמיצו את עצמן במובן שהגיעו לשיא. דווקא גאונים נמשכים ליצירת חדש ולא להיות מוצר 2 או מוצר ++.

אמנים תמיד היו גם בלי חוקי זכויות היוצרים שיצאו כבר מכל פרופורציה ושנועדו בעיקר לשמור על הכנסות התאגידים הגדולים.

אז יתכן ויתגלה מוצארט חדש שלא ידע את מוצארט הישן.

לכל תקופה המוזיקה המייחדת אותה. להדיוטות המוזיקה של מוצארט אמנם דומה לזו של בטהובן כי שתיהן מנוגנות בכלים "קלאסיים" אבל אין בינהן קשר אמיתי. באך למשל יצר הרמוניות בארוקיות , מוצארט יצר בדומה להיידן הרמוניות קלאסיות , בטהובן כבר היה שקוע בזרם הרומאנטי ומאלהר בדה קונסטרוקציה. היום היות ומעטים פועלים עוד במתכונת קלאסית עדיף לחפש את הגאונות בז'אנרים יותר עכשוויים. ישנם היום גאונים שמידת המורכבות של יצירותיהם לא פחותה מזו של הקלאסיקאנים אבל אנחנו נוטים לזלזל בהם משום שלא יוצרים עוד לתזמורות סמפוניות .

אני בשוק מהדמיון במראה בין מוצארט למתי כספי. האם כספי מצאצאיו? אולי הוא שארית החומר? מבחינת הכישרון הודו שיש משהו...

רוב המלחינים הללו חיו וכתבו בתנאים מאד קשים.ולמרות הכל הם כתבו מוזיקה על אנושית לטעמי.למה לא נמצאו עד היום "יורשים" לגאונים הללו.כי אני משתעשע במחשבה שהם הגיעו מכוכב אחר.הפנטזייה שלי שמדי כמה דורות נוחתים כאן גאונים כאלה ומשפיעים על מהלך ההיסטורייה שלנו. גם אנשים כמו גו'ן לנון והחיפושיות הם "חוצנים "בשבילי . אין שום סיכוי שמישהוא יוכל לקלקל לי את החלום הזה.

אבל טייסטו הוא מוצרט המודרני ללא ספק. 200 שנים מהיום והעובדה הזו תתברר לא רק לי.

אותה תופעה בכל סוגי המוסיקה ובכל הארצות הודו, אירן, סין, יון, ישראל, ארצות ערב. ארצות הברית. המקומות שעדיין שומרים על הגחלת במידה מסוימת, הם אפריקה ואמריקה הדרומית. היתה איכות גבוהה ואיננה עוד (יחסית) היו מלחינים ענקים ואין עוד. היו מבצעים ענקים ואין עוד. בתקופה הנוכחית התזזיתית והלחוצה והחפפנית, אין סיכוי. אפילו הנגנים וכלי הנגינה כבר לא מה שהיו... לפחות בחלק מהמקומות. ההסבר של אריאלי לא מקובל עלי לחלוטין. נראה לכם שיקום פעם גאון כמו בטהובן, או שוברט, צ'ייקובסקי, דבוז'ק? בחלומות. וזה לא רק במוסיקה. זה גם בתחומים נוספים, כגון איכות המוצרים, איכות הסרטים וכד'

אבל בכל זאת יש הבדל בין יצירה מוסיקלית שלוקחת שעה שהעושר שלה גדול פי מאה מכל שיר של 4 דקות. אני מסכים שיש יצירות אלקטרוניות טובות מאוד אבל אני דיברתי בעיקר על שירי פופ.

בכל תחום יש תקופות שבהן יש אנשים מוכשרים יותר מאשר בתקופות אחרות. מה לעשות, באך, מוצארט או סטרווינסקי טובים יותר מג'ון וויליאמס (או אפילו מיילס דייויס) ונראה לי שגם וויליאמס יודה בכך. למה אין כיום מלחינים ברמה של מוצארט לא ברור אבל זו המציאות. מאז 1950 בערך המוזיקה הקלאסית עומדת במקום, ובמקומה יש המון מלחינים אקדמיים שאיש לא רוצה לשמוע או מלחינים בידוריים שנעלמים מהר. המצב הזה יכול להשתנות. בתחילת המאה ה 19 הובילה אנגליה את הטכנולוגיה והספרות. בציור ובמוזיקה הובילו איטליה, צרפת וגרמניה ובמדע הובילו צרפת וגרמניה. הספרות הצרפתית היתה תמיד נפלאה ולעומת זאת המוזיקה והציור באנגליה היו על הפנים. במשך הזמן חלו שינויים כאשר אנגליה התקדמה במדע וארה"ב החלה את עלייתה. הדברים האלה משתנים וההנחה שתמיד יש מלחינים ומדענים טובים בכל ארץ ובכל תחום אינה נכונה. מי יודע, אולי בעתיד איטליה תחזור לקידמת המדע והאמנות כמו במאה ה 15.

כתבה מעניינת משכילה אך שכחת לציין את אלוהי המוסיקה והוא ללא עוררין :יוהן סבסטיאן באך! אבל תרשה לי לחדד את מה שנכתב כאן, כדי להציג יצירות קלאסיות מורכבות ודומות למה שנעשה בעבר, אפשר אך ורק כscore music for films הגדול מכולם הוא הרי ג׳ון וויליאמס,והתחרות עצומה. אז אל תכפישו את המוסיקה ההרמונית והמלודית והאלוהית,במוזיקת קצב וריק מכל דבר מורכב כגון ההיפ פופ,או הראפ.ונקווה שהראפ היחיד יישאר כגליל בצק(ראפ ברוב בתי הקפה) עם בשר או ירק בתוכו,ולא כסגנון מוסיקלי.. 

מי קבע שמורכבות היצירה היא המדד לאיכותה? יש קטעים של מוזיקה אלקטרונית שהם מורכבים בהרבה מכל יצירה קלאסית ובכל זאת, מסופקני אם אתה תתייחס אליהם כמוזיקה איכותית

מוסיקה זה לא רק עניין של רלטיביזם תרבותי אלא גם של איכות ברורה. המוסיקה של מוצארט ובטהובן מורכבת הרבה יותר משל כל ראפר מצוי וזה לא אלמנט שרירותי. אפשר לאהוב יותר את הראפר אולי אבל אי אפשר לומר שאין הבדלים במורכבות. היום, כל שיר פופ מורכב מאותם שניים וחצי אקורדים וזה לא בר השוואה למוסיקה קלאסית. יש מחקרים שמראים שהמוח שלנו כן מעדיף מוסיקה מסוגים מסוימים או הרמוניות מסוימות (מעטים למשל אוהבים את שנברג). הסיבה העיקרית שאין מוצרט נוסף היא כנראה כן כמותית. בזמנו של מוצרט, המוסיקה הקלאסית הייתה המוסיקה הפופולארית כמו הראפ היום ומיטב האמנים הלחינו אותה. יותר מזה, רבים קיבלו כספים מאצילים ומלכים כדי להלחין בשקט. היום מעטים יחסית מלחינים מוסיקה קלאסית. לעומת זאת, הפופ והרוק כן מוציאים גאונים כמו הביטלס שמוסכם שהם מהמלחינים והכותבים הטובים בכל הזמנים.

12 Year Old Prodigy Jay Greenberg, Compared To Mozart http://www.youtube.com/watch?v=7J94fDSHuGI

הרבה יותר אנשים מאזינים לחיפושיות מאשר למוצארט

תמשיך בעבודתך הטובה, דן אריאלי!