פרופסור מוטי צודק חומר הלימוד כיום לא רלוונטי מה שהיה נכון לפעם לא עומד ויעמוד לעזר בעתיד ולכן כל אותם יצירתיים למיניהם יוכיחו מה הם שווים בחוכמתם . גם אם ישנו את כל מערך החומרים הרי לא הכל נכון ולא הכל באמת רלוונטי למצב שאנו חיים כיום דומה לכך המשל על רב החובל שמפליג עם ספינתו בים רב המשרתים מתעניין לאן מפליגים אומר לו רב החובל הלוואי וידעתי אבל מנסים מתישהו נגלה פתאום מפחד רב המשרתים ומה עם יגמר הדלק וכשה זה יגיע נשבור תראש מה עושים צחוק הגורל שבספינה היה נווט ששמע וצחק אבל רב החובל ורב המשרתים לא שמו לב פרופסור מוטי יישר כח!!!

כדוקטורנטית אני יכולה להעיד שרוב הסטודנטים לא מעוניין באמת ללמוד, להעשיר את עצמו ולרכוש כלים אלא לעבור את הבחינה ולסיים את התואר - מכסימום ציון במינימום מאמץ :( אמנם לא כולם בחרו במקצוע הנכון מלכתחילה ולא כולם אוהבים את מה שהם לומדים אבל הייתי מצפה (ומקווה עבורם) ליותר חדוות למידה.

הכתבה הזאת מעניין מאוד. אני גם חושב בדרך כלל שהאקדמיה לא עוזרת לעם לחשוב, ללמוד, או לעבוד יותר טוב. אבל אני גם חושב שזה כי יש הרבה פוליטיקה באקדמייה.

"הסטודנט לומד את החומר, אבל לא לומד איך ללמוד." אני סטודנט, ואני חושב שזאת האמת.

תפסיקו לבלבל תשכל, כמה טובים אתם בטכניון.. כי אין סיכוי שתגידו אחרת. אבל אצל מר סוקולוב אין פקטורים והמבחנים לא פעם ולא חמש פעמים זהים לרמה בכל מוסד אחר.. בתכלס כאן בתעשייה יושבים במחלקת הנדסה חבורה משולבת מכאן ומכאן שיודעת ולא יודעת באותה מידה. לגבי מחקר.. מודה אני כי נקודת הפתיחה במכללות נמוכה יותר.. אחרי כמה שנים כולם מתמקצעים. שורה תחתונה הכל עניין של אופי.. כל אדם בפני עצמו. הידע זמין ! תיהיו בריאים ותתחילו לעבוד במקום לקרוא את השטויות שלי ולחפש איך להאדיר את שמכם. :) כולכם נהדרים!

במידה ויתקבלו רק מצטיינים מתואר ראשון לתואר שני מחקרי, יפספסו הרבה אנשי מדע

בתור מי שכרגע סיים דוקטורט ביולוגיה מולקולרית, אני יכול לספר לך בוודאות שהמנחה שלי, ורבים אחרים שאני מכיר, כותבים בעצמם את רוב המאמרים, עובדים צמוד (לעיתים צמוד מדי עד כדי להציק) עם הדוקטורנטים/מסטרנטים ואפילו, רחמנא ליצלן, מדי פעם עושים ניסוי רטוב בעצמם. המנחה שלי באופן אישי , למשל, תמיד מוכן לסיים ניסוי אם הייתי צריך לצאת מוקדם ולא הספקתי (כי הוא בדרך נשאר עד מאוחר במעבדה).

לדעתי אפילו צריך לא לאפשר לאף גוף פרט לאוניברסיטאות המחקר לתת תארים אקדמיים ובמקום כל המכללות שלא יוצא שום דבר פרודוקטיבי מהם שיהיו בתי ספר מקצועיים לעריכת דין פסיכולוגיה הנדסה וכו'...מי שרוצה רק לעבוד שילך ללמוד את המקצוע ולא דברים תיאורטיים שיש להם חשיבות אמיתית לרוב רק למי שיעסוק במחקר .

פרופ' סוקולוב רכש גם הוא ידע אנכרוניסטי. על פי התיאוריה שלו, הוא עצמו איננו כשיר לחוות דיעה בנושא השכלה עדכנית.

המכללות תפקידן להשלים את הביקושים למהנדסים בשוק העבודה. האוניברסיטאות, תפקידן להכשיר מדענים אשר יבנו את הבסיס המדעי והטכנולוגי עליו ניתן יהיה לבנות מיזמים ולהקים חברות בישראל ולהכשיר כח עבודה איכותי שיהווה את חוד החנית הטכנולוגי. התקציבים צריכים ללכת לגופי מחקר בתוך ומחוץ לאוניברסיטאות. מה יעשו כל אותם סטודנטים "מוכשרים לשוק העבודה" כאשר לא יהיה שוק עבודה וזאת עקב העברת תקציבים ממחקר להוראה ? יש להקים עוד מכוני מחקר דוגמת מכון ויצמן ורפאל. זו ההשקעה הטובה ביותר שהמדינה תוכל לעשות. אימוץ ההמלצות של פרופ' סוקולוב יהיה מעשה אוילי.

תגובה צינית: אתה מצדיק את הצורך לשנות של שיטת החינוך, חייבים ללמד חשבון. :) בלי קשר, החינוך בארץ גרוע בגלל "השיטה" השיטה אומרת תעבוד קשה וכל היום כדי להרוויח קצת כסף. תשלם הרבה מיסים וחלק קטן מהם ילך לחינוך. אל תחנך את הילדים שלך כי כבר "שילמת" על החינוך שלהם במיסים. אל תהיה מעורב(באופן כללי). אז איך אתם מצפים שילמדו את הילדים שלכם, כשאתם לא משקיעים בהם.

רק באופן עקיף. לא כל דבר צריך ללמוד באופן ישיר.

מה שווה כל הידע של עובדי טבע (מבלי לזלזל חס וחלילה) בלי המחקר ופיתוח של תרופת הקופקסון ודומות לה. מה היה שווה כל הידע באינטל ישראל בלי הפיתוח המקורי של מדע החומרים המקורי של דב פרומן? בסופו של דבר בלי להיות ראשונים בחזית המחקר כל החברות יעברו למדינות אחרות. מה שמבדיל בין מדינות היום זה לא הממוצע אלא רק הטובים ביותר.

שלום לך 13 יקר, שכחת להכפיל את התקציב החודשי שלך ב 12 על מנת לקבל תקציב שנתי. ושהכלב לא יאכל לך את שיעורי הבית! כל טוב.

במה סוקולוב צודק: "פרופ' שכטמן קיבל נובל, אבל זה לא מעיד על הכשרה של סטודנטים בטכניון" - צודק לחלוטין. "כיוון שהמועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) מורכבת מפרופסורים העוסקים במחקר, הם שופטים את הכל לפי איכות המחקר" - הוא צודק. "מה שהמערכת עושה זה לומר לכל מי שנכנס לאקדמיה שאם הוא לא עוסק במחקר, הוא נחות" - צודק. המערכת באמת משדרת את זה ולכן איכות ההוראה היא נמוכה. "המערכת הקיימת אנכרוניסטית ועוסקת בקונפורמיזם. האקדמיה היא המקום האחרון שבו מוכנים לראות גבינה מוזזת" - סופר צודק. הפרופסורים לא מסוגלים לחולל שינוי והם רק חושבים על עצמם. "פעם השכלה, לימוד ומחקר היו שלובים - והיום אלה הם דברים נפרדים" - זאת האמת. היום מה שמלמדים סטודנטים ומה שעושים במעבדות המחקר הוא רחוק מאוד. במה סוקולוב טועה: ההשכלה הגבוהה בארץ לא מלמדת תקשורת בין־אישית, יכולת ניתוח עצמית ועבודה בצוות - זה נכון אבל זה לא התפקיד של ההשכלה הגבוהה. את זה לומדים תוך כדי החיים. מערכת ההשכלה הגבוהה מלמדת חומר שיהיה ישן מחר - לא נכון. אלגברה, חדו"א, מכניקה, דינמיקה, כימיה, ועוד ועוד לא השתנו וכנראה גם יישארו כאלה בעוד 100 שנה. מה שהתחלף זה רק המדע הפוליטי במדעי החברה (כיבוד, פוסט ..... ועוד).

המתכון של הפרדה הוא מתכון בטוח לפספוס של מוחות בנישות שאי אפשר להגיע אליהן על פי תכנון. יש כל כך הרבה אנשים שיכולים להיות חוקרים טובים אבל לא יודעים את זה על עצמם. יש כל כך הרבה אנשים שלא מכירים את המקצועות לעומק. כך למשל אחד ששונא כימיה כפי שהוא מכיר אותה מהתיכון יכול להתאהב בכימיה לאחר היכרות עם המקצוע ברמה אקדמית. בצומת שבה אני נמצא אני יכול לראות איך האש ניצתת בעיניים של הסטודנטים ברגע שהם קולטים שהם אוהבים ויכולים להצליח במקצוע מסויים בצורה יוצאת דופן. ללמד בסיס רחב ייצר לנו הרבה אנשים שיודעים מעט מאוד על הרבה נושאים.

לא צריך כל כך הרבה אקדמיזציה. לצמצם מכללות להפנות יותר תקציב לבי"ס תיכוניים למשוך את הכוחות הטובים מהמכללות להוראה הבסיסית. במקום שהוראה תהיה מקצוע של ברירת מחדל היא צריכה להפוך למקצוע מבוקש. חשבון פשוט. 200,000 מורים במערכת החינוך (יש 135,000 לפי אתר משרד החינוך) עלות שכר 40,000 ש"ח לחודש (משכורת אטרקטיבית מאוד ל - 99% מהואוכלוסייה). עלות כוללת 8 מיליארד ש"ח. תקציב החינוך היום הוא 34 מיליארד. עדין נשאר להשכלה גבוהה, פיתוח תשתית וכדומה.

המצב כיום הוא שמי שמתאמץ ומשקיע הולך לאוניברסיטה והמכללות מקבלות את כל השאר. השינויים שצריך לעשות הם: א. ביטול קצבאות הילדים ב. הנהגת מערכת חינוך אחידה לכולם שבה לומדים את כל מקצועות + 2 מקצועות בחירה בתיכון. ג. טיפול בבעיות משמעת ביד ברזל

מה שלומדים הוא באמת לא מה שעושים בתעשיה. זה אמנם נכון. אבל מוקנים כל הכלים לרכוש כל ידע מקצועי. כדי להצליח בעולם המודרני מה שצריך הוא גמישות מחשבה ויכולת להשתנות ולפתור גם בעיות גם אם שינו את הכללים. נכון שלומדים באוניברסיטה הרבה דברים לא יישמויים (מישהו אמר אינפי?) אבל נראה שללא יסודות מוצקים לא ניתן ללמוד דברים חדשים בנקל. קשה לומר שיש אוניברסיטה או מכללה שתיתן לך כלים לכל החיים פשוט כי בימינו החיים משתנים בקצב גבוה (אחי לומד עכשיו במכללה שם לומדים בין השאר גם תכנות לאייפון, מישהו יכול להבטיח שהמגמה תימשך גם בעוד 10 שנים? או אפילו בשנה הבאה?) שמתי לב שכולם מתלוננים על השיטה , החל ממערכת החינוך וכעת גם באקדמיה. נראה שזה קצת מצחיק בעוד המצב הוא שבישראל רוב התעסוקה היא במקצועות הרוח ובנוסף אנחנו אימפריית היי טק (אל תגידו שזה הדור הקודם, מי אתם חושבים שעובד שם ?)... אם כבר מה שצריך לשנות בישראל הוא לתת במה גם לעובדי הכפיים, נראה שבעוד 10 או 20 שנה לא יהיו בישראל יהודים שהם שרברבים, עובדי מוסכים וכד' , היום אתה הולך למוסך וכל העובדים שם מדברים ערבית (די דומה להומוגניות השפה הרוסית של קופאיות הסופר ועובדי בתי החולים)...

העובדה היא שהתואר של הטכניון יותר שווה פי 100 משל המוסד שלו. חלק מזה הוא העובדה שבטכניון מכריחים אותך ללמוןד בעצמך המון דברים ולא מאכילים אותך בכפית ולכן אתה לומד ללמוד. בדיוק מה שהוא אומר שצריך.

האם ההצעה עלתה בתום לב, או שמה הפרופסור הנכבד(אשר מנהל מכללה) מעוניין באופן מלאכותי לחסל את הפער בין האוניברסיטאות למכללות, ע"י יצירת תואר 'כללי' שיהיה בדיחה בפני עצמה, ואז גם תלמידי מכללות יעמדו בהם בקלות ובכך לא יוצגו כנחותים. כפי שנאמר באחת התגובות מעליי, במצב שכזה, על מנת לצבור ידע תיאורטי אמיתי נאלץ ללמוד שני תארים ולצאת לשוק העבודה בגיל 30 (או לסירוגין - לצאת כ'מהנדסים' בינוניים עם תואר ברמה תיכונית).

למעט יחידי סגולה הפרופסורים באוניברסיטאות בארץ לא עושים כלום - באמת כלום - ואפילו לא מכירים את תוכן המאמרים שהסטודנטים שלהם פרסמו בשמם! כל סטודנט לתואר שני ושלישי בהנדסה ומדעים יודע את זה. לכן גם הרעיון ההזוי הזה לא יתקבל כי אם כן, ישראל תדרדר למקומות האחרונים מבחינת פרסומים והמחקר המדעי בארץ יתרסק ויחדל מלהתקיים! לא יהיו לפרופסורים\אוניברסיטאות עבדים שיבצעו עבורם את המחקר.

זה שבוגרי טכניון לא מושלמים זה נכון. אבל יש לפחות איזה רף מינימום. אי אפשר להגיד זאת על בוגרי מכללות. תת הרמה שהולכת שם היא מסמרת שיער. כאשר מזלזלים ברמת המתמטיקה והפיזיקה מקבלים מהנדס סוג ב'. אני יודע שכל הטיפשים יגיבו שבתעשייה לא צריך את זה. אבל כל מי שאומר את זה כנראה לא יודע מספיק מתמטיקה ופיזיקה כדי לראות את זה בתעשייה. והוא מהנדס סוג ב'.

רק הבעיה היא שבינתיים האמריקאים מייבאים את כל המהנדסים שלהם, ואת מרבית החוקרים שלהם גם....

מה שהוא אומר בעצם זה להפוך את מודל ההשכלה למודל של ארה"ב. שבו עושים תואר ראשון ללא שום קשר למציאות ואז אם אתה רוצה אתה מתחיל ללמוד באוניברסיטה. דבר שלא אפשרי אצלנו היות ואנחנו כבר מתחילים ללמוד בגיל 21,22 ולרב 23 אחרי טיולים ורק אחרי זה להתחיל ללמוד. דבר שיגרור מישהו שרוצה לעשות תואר ראשון שיעזור לו למשהו, למשל להשתלב בהיי-טק, להתחיל לעבוד רק בגיל 30 אחרי לפחות 6 שנים של לימודים (לפי המודל אותו הוא מציע). איפה ההיגיון פה? דבר נוסף, הסיבה שהאוניברסיטאות מקבלות יותר תקצוב הוא ברור -> רוב התקצוב הוא למחקר ולא לתלמידים ולכן הרב הכסף נמצא שם. דבר שמאוד הגיוני. בקיצור, אם רוצים לעשות שינוי זה לא הרעיון. להאריך לכולנו את תקופת הלמידה זה רעיון מטומטם.

הבעייה אינה באקדמיה בלבד. רוב הסטודנטים כלל אינם רוצים ללמוד כיצד לומדים אלא מעדיפים שילעסו בפניהם את החומר.

האמת, אין צורך בהשכלה של רוב המכללות גם ככה. השכלה צריכה להיות ממוקדת ותכלתית.

"תקשורת בין־אישית, יכולת ניתוח עצמית ועבודה בצוות" הן בדיוק היכולות, שדורש מאיתנו העולם המודרני והמקושר שלנו. המשפט "כולנו באותה סירה", הופך למציאות ממשית, ופתאום רבים מאיתנו מגלים שאף פעם לא חינכו אותם להיות אנשי צוות. הנה שבעה כללים למלח המתחיל, שכדאי גם במוסדות החינוך ינחילו לתלמידים ולסטודנטים: עלינו להפנים שעברנו ממצב שבו כל אחד חותר קדימה בצורה אישית, למצב שבו כולם חותרים בסירה גלובלית אחת, תלויים לחלוטין זה בזה. אם אני משפיע על אחרים והם משפיעים עליי, הדרך היחידה שלי להבטיח לעצמי שקט נפשי, תהיה אם כולנו נתחיל להתחשב באחרים. אנחנו נמצאים בין הפטיש לסדן: מצד אחד – הניכור וחוסר האמון שגוברים, מרחיקים אותנו זה מזה, ומצד שני – הגלובליזציה, שלוחצת עלינו להפנים את העובדה שכולנו קשורים, ולכן עלינו להתחבר ולפעול יחד כדוגמת התאים בגוף החי. עם כל יום שעובר, החיים מוכיחים למי שעוד צריך, שכשאנחנו מתעלמים זה מזה, נאבקים זה בזה, ומנצלים זה את זה, כולנו מפסידים. בעזרת מה הופכים את לבנו שבאופן טבעי מכוון פנימה, כך שיפנה החוצה, אל האחרים? התשובה טמונה בשינוי סולם הערכים החברתי. מאחורי מרבית פעולותינו מסתתר רצון לזכות בהערכה מהסובבים אותנו. ברגע שהחברה תתחיל להקרין אלינו שההתחשבות באחרים מוערכת – לכל אחד מאיתנו יהיה קל יותר לשנות את יחסו לזולת. שילוב ערך ההתחשבות בחיינו, יהפוך את העולם בכלל ואת המדינה שלנו בפרט, למקום שבאמת נעים לחיות בו.

האקדמיה מכינה את הסטודנט לאתמול ולא למחר. מערכת החינוך הכללית מכינה את התלמיד לארבעה רוחות השמיים. כל שאלה בנלית, שמחוץ לחומר הנלמד, אין לסטודנט מענה. זו לא אשמת הבוגרים, אלא אשמת המערכת.