וכל הכבוד לאורי גם הצילומים בכתבה מאוד יפים, אגב

קודם כל אני מעריך את האיש ותומך במאה אחוז ברעיונות שלו. כמה בעיות: בעיה ראשונה: רוב האנשים עסוקים במרוץ החיים, ואין להם זמן לחפש אוכל מקומי, ולשאול כל ירקן ובעל מכולת מאיפה מגיע המזון ואיך גידלו אותו הפיתרון: א. סימון של "מזון מקומי" (כמו שיש סימון של מזון אורגני) ב. רשת חנויות, או מתחמים בתוך חנויות, שיתחמו במזון מקומי (סטייל מתחמי המזון האורגני בתוך שופרסל) בעיה שנייה: המחיר של מזון פחות מעובד ומרוסס ומתוצרת מקומית בדרך כלל גבוה יותר. לדוגמא הקמח שהוא קונה קרוב לוודאי עולה פי שתיים שלוש מקמח רגיל. שמן הזית הישראלי עולה כמו שמן מיובא רק בגלל שהוא מוגן במכס אדיר. הפיתרון: רק הגדלת הביקוש תביא לירידה במחירים של מזון לא מרוסס ופחות מעובד.

מילא כוסברה (אני אוהב) אבל לשנוא זיתים? לא בחיי. אגב, תפוחי האדמה המוצגים בכתבה פשוט נפלאים (פריכים מאוד). הבעיה שקילו עולה 3.5 שקל וזה בצפון הזול. למאיר - מהיכן התצלום עם עלי החובזה (חֶלְמִית למדקדקים)? הם ענקיים!

כבר ניסו לא לקטוף עם הפרחים המוגנים וזה לא הצליח. כמה רקפות וכלניות יש? כמעט כלום.

לא הבנתי אותך... נראה לך שמישהו יגיע עד לתגובה שלך ויקרא אותה - *מבלי* שקרא קודם את הכתבה עצמה? או שיש בעמוד הראשון של Ynet/כלכליסט הפניה לתגובה שלך??? טרחנית.

תמרים למשל, שגדלים וארזים בחבל אילות (ואני בכוונה לא מציינת של איזו חברה. שלא תקפצו שזו תגובה שיווקית). יש שמן זית תוצרת מקומית ויש דבש מקומי. אולי זה לא נמצא בסופר, אבל לא נראה לי שנסיעה ליקנעם או לגדרה היא מה שירתיע איש כמו אורי מאיר צ'יזיק. אז אני מניחה שזה פשוט נשמע לכתבת יותר מרגש להגיד שאין כאן מזונות כאלה או אחרים. נכון שאין הכל, אבל יש הרבה יותר משאת מרמזת. מעצבנת אחת.

תודה על הכתבה הזאת פשוט מרתק

אומנם סבבה, תלקטו חובזה, חרדל, מה לא. רק אל תגעו בדברים שהם קרובים לסף הכחדה, ויש כאלה, למשל אזוב מצוי (זעתר).

בישול מולדת" - כתבה בכלכליסט 27.3.2012 מגזין כלכליסט שיצא הבקר חושף בפני הקוראים כתבות מקצועיות,מענינות ומופלאות. לצד "4 מקומות הכי חמים על הגלובוס", "טייט גלרי פינת הירקון", טימוטי פריס שמשמגע את האמריקאים ועוד רבות וטובות מתפרסמת כתבה על מזון מקומי "בישול מולדת" - אורי מאיר צ'יזיק מספר על השנה המקומית שלו. הכתבה לוקחת אותנו בדרכי הארץ הזאת למקומות קסומים ולשדות עשבי הבר היפיפיים. גלי וולוצקי השכילה לכתוב בפשטות ובחום על החוויה שלה לצידו של אורי. אורי חיזק וממשיך לחזק אצלי את הרצון והצורך שמתגבש כבר מספר שנים, לחזור ולהנות מארץ זבת חלב ודבש. לא בכדי היא אכן ניקראת כך, יש בה הכל מפרי האדמה, פרי העץ ,תנובת החלב והדבש. אולי סולטנה - סבתא רבא שלי - שהיתה מרפאה בצמחים שליקטה סביב חומות ירושלים היא ההשראה שלי בחזרה אל מה ששייך לנו, אל הבסיס, אל המקום המוכר שיש בו חיים מלאים של אושר גדול. אולי האהבה הגדולה שאני רוכשת לבעלי עסקים קטנים ומקומיים מאז היותי מנהלת בתחום הקמעונאי מחזקת אצלי בכל יום את ההכרה שאני ומשפחתי בחרנו נכון. לא משנה הסיבה - אנחנו עושים הכל לאכול מקומי - לאכול טוב! לקנות מקומי - לקנות טוב! ולאורי, תודה על העושר הגדול במידע ובידע שאתה חולק עם כולנו!!!