כמו מגיב מספר 4, גם אני ומשפחתי עברנו לדרום לבנון לפני כמה שנים, מסיבות דומות וגם מסקנותי דומות. הנה עוד כמה מסקנות: א. כשאני מדבר על דרום לבנון, אני מתכוון לקו של חיפה - בית-שאן וצפונה. ב. רוב המסקנות נכונות אף ביתר שאת, לכל מי שגר בצפון סיני - כלומר אשדוד ודרומה. ג. למה דרום לבנון ולא צפון ישראל? למה צפון סיני ולא דרום ישראל? כי ממשלות ישראל ב-30 השנה באחרונות קצת שנחו את הפריפריה. ד. זותומרת, כולן מדברות על הפריפריה, ועל הצורך לחזקה, ועל ייהוד הגליל והפרחת הנגב בלה-בלה-בלה. אבל בתכל'ס, הן לא עושות הרבה, ואפילו להיפך. ה. המסקנה הראשית היא: בבואכם לפריפריה, סימכו על עצמכם. הממשלות, המדברות על חיזוק הפריפריה לא בדיוק עושות את זה: ו.מצד אחד, הן מחלקות קרקעות בזול (ואם אתם על קו עימות, אז אפילו בחינם), נותנות הנחות במס הנכסה, כל מיני הקלות וכו'. ז. מצד שני, הן מזניחות את התשתית, מפקירות את הביטחון, מקדיחות את החינוך ומשתינות (ובקשת) על התחבורה. ח. תחבורה: עניין הרכבת ידוע ומוכר - הרכבת חרא גם בדרום ישראל. ההבדל הוא שבפריפריה אין תחלופות - התחבורה הציבורית דלילה באזורי הערים, וכמעט ולא קיימת באזורים הכפריים, התשתית גרועה ורקובה, ומשטרת הדרכים - בעצם אין משטרת דרכים, ובעצם אין משטרה בכלל. ט. תשתית: רקובה. למשל, האינטרנט משול לשתי כוסיות אשל עם חוט מתוח ביניהן. י. חינוך: ברוב המקומות, החינוך מפגר אפילו יותר מבדרום ישראל. במקוות בהם החינוך מוצלח - זה בגלל יוזמה מקומית ולא בגלל משרד החינוך. כ. בטחון: הנקודה הכאובה מכל. כל מי שחווה את מלחמת לבנון, (וכל מי שחוטף קסאמים בצפון סיני עכשיו) יעיד על כך. ההרגשה, שיורים עליך והממשלה לא עושה כלום, וההרגשה כי האזרחים מגנים על החיילים ולא להיפך, היא נוראית. זיכרו: חיילים צריכים להגן על האזרחים, ולא להיפך, ואחת כמה וכמה אם היא שלחה אותם לפריפריה. יש גם נקודות טובות: ברוב אזורי הגליל - במיוחד המערבי והעליון - יש דו-קיום מוצלח למדי בין יהודים לשאר העדות. הרבה יותר מוצלח מאשר דרום ישראל. כמובן, עד שבא איזה משוגע מהשטחים ומצית איזה מסגד, או מחרחר מהומה בעכו. יש גם תעסוקה, למרבה הפלא - אבל צריך לחפש אותה. למרבה הצער, הדבר לא נכו לגבי צפון סיני... יש גם מחירים זולים - בעיקר באזורים היותר מיושבים, בהם יש תחרות. האקלים, הנוף, איכות הסביבה האוירה הכללית בדרום לבנון עדיפות על כל מקום אחר בארץ. האנשים פה טובים. אם אתם רוצים לעבור לפריפריה - עשו שיעורי בית, דאגו לתעסוקה לפני שאתם מגיעים לכאן, והתצטיידו בהרבה סבלנות והקרבה. אם תעשו את כל אלו - לא תצטערו.

עברתי לצפון, ואפילו לאחד הקיבוצים בכתבה. במילה אחת - תברחו. בהרחבה.. כל קשר בין הבטחות היזמים למציאות מקרי בהחלט. הבית לא יעלה כמו שמציגים לכם, קצב הבנייה יקח פי כמה ממה שמבטיחים לכם. והסיכוי של הפתעות בדרך כמעט מוחלט. אנחנו עברנו לגור בשכירות (חובה) ואז גילינו כמה הקיבוץ משתף פעולה עם היזם. כמה מסתירים מאיתנו, כמה עובדים בשיטת ה"סמוך" ודורשים להעביר כסף ללא בטחונות. כמה מסריחים החוזים, קיבוצים שמבטיחים "חבר שווה" כשבעצם הכוונה שיממצו לכם את הארנק, ואת החשק מהצפון. אחרי שעברנו ואחרי שגילינו את כל הבעיות, התחלנו לחפש אלטרנטיבה בצפון, אבל אז כבר עם יותר ניסיון והיכרות עם השטח. השורה התחתונה חזרנו למרכז. תגלו שהרחבות רבות תקועות שנים, יזמים שבאמצע פרוייקט דורשים כספים נוספים, הבטחות על חיי קהילה ותנאים שלא באמת קיימים. שגם אם הבית שלכם הוקם ההרחבה יכולה להראות כמו אתר בנייה עוד 5 שנים ואף יותר. שההתחייבויות הן חד צדדיות, אתם תביאו כסף מראש ואנחנו לא מתחייבים לכלום. לא מתי יוקם הבית, לא מה שלבי ההרחבה, לא ההטבות על החינוך, לא בטחונות לכסף. הם מחפשים את התמימים שלו שואלים שאלות, שחותמים מיד מעבירים כסף בקלות. אלו ששואלים מוגדרים כבעייתים על כל המשמעות של הגדרה כזו בקהילה. וכמובן כל מה ש-4 אמר חקוק בסלע.

כמו שאמרו לפני, עד שלא תהיה כאן תחבורה ציבורית ושיפור התשתיות, המעבר לצפון ולדרום ימשיך לדשדש ! חוץ מיזה, בכל הקשור לתינון לטווח הארוך, ממשלות ישראל ניכשלו כישלון חרוץ ! ביום שיחליטו על תיכנון, ישום וביצוע לטווח הארוך(ולאו דווקא בתחום הבינוי והתשתיות), המדינה הזאת אולי תתחיל להתיישר...

קראתי את תגובתך...כל מילה ב,"סלע"..נעים לדעת שיש אנשים שעדיין יודעים מה טוב למישפחה. צריך להנות מכל יום ולהיות בריאים..הפרנסה תגיע.לדאוג לילדים לחייך והחיים יחייכו בחזרה.אנחנו מאד נהנים...

שתי החברות הנ"ל מתעלמות לחלוטין מההוראות של מנהל מקרקעי ישראל לגבי בניה בישובים ,החלטה 1180 ,שמחייבת 50% בניה עצמית ,החברות עושות יד אחת עם הקיבוצים ומשווקות דגמים מוכנים ,ולא קרקע בלבד .... ושלא ירמו אותכם

אנחנו עברנו לצפון לפני כ 4 שנים, עוד בתקופה שרק משוגעים עברו. טרם המחאה החברתית ועליית המודעות לאלטרנטיבות למרכז. זה היה מתוך אמונה פנימית לאיכות חיים טובה ולא יותר. אכן, כמו בכתבה - עזבנו בסופו של דבר מקומות עבודה ועברנו לכאלה בצפון. צריך לקחת בחשבון כמה נקודות לזכות ולחובה במעבר: 1. מי שחושב על מעבר ורציני, כדאי שיעבור קודם בשכירות ורק אז יתחיל בנייה. חייבים להכיר את הקהילה שבה חיים, לראות שהילדים התאקלמו ולהתחיל לרקום את רשת הקשרים המקומית בכל תחומי החיים (בית ספר, חברים ובעיקר עבודה). 2. המעבר לעבודה בצפון דורש הקרבה. נקודה. החברות בחות מצוחצחות בד"כ כמו במרכז, אנשים עובדים שנים רבות בד"כ באותו מקום והדינמיות נמוכה. ז משליך על התפתחות קריירה עתידית ובכלל על ציפיות ממקום עבודה. מי שרוצה עבודה ממש טובה יצטרך לנסוע למרכזים גדולים כגון מת"מ חיפה או יקנעם או מגדל העמק. 3. החיים בצפון לא באמת יותר זולים, למי שגר ביישוב במועצה חזקה עם אוכלוסייה טובה ( יישובי החוף של עכו-נהריה, יישובי משגב, יישובים באזור דפנה וכד'). יש אחזקת רכב כבידה, חוגים כמו בכל הארץ, מיסי יישוב וכד'. לא באמת יותר זול בצפון (10% לא יותר). 4. יש איכות חיים בלתי נמדדת למי שכבר גר. מי שגר במרכז בעיר לא יבין זאת עד שיעבור בעצמו ויחווה צורת חיים אחרת. העבודה כציר מרכזי של החיים מאבדת מחשיבותה, והופכת (באופן נורמלי יחסית לעולם) לאמצעי מחייה ולא יותר. יש יותר מקום לפנאי, והמרחבים מזמינים את הראש והלב להיפתח, להירגע ולזרום יותר בנוחות. 5. עכשיו כסף (איך אפשר שלא?) - השקעה בבית בצפון משתלמת . נקודה. הבתים שלנו מלפני כ 3 שנים עלו בסדר גודל של 30-40%, והביקוש כפי שנכתב בכתבה גדול. המחאה החברתית תרמה רבות לעלייה במודעות למעבר לצפון, והשוק מגיב בהתאם. כלכלית זו עסקה משתלמת. הקונץ בכל הסיפור הוא, שאם כבר בניתם בית בצפון - מה תמכרו אחרי שנתיים ותעברו ? לא עושים את זה בד"כ, כי יש ערך בד"כ ליישוב לחברים ולסביבה בה אתם גרים. אז ממילא אי אפשר לממש את הרווחים כי לא באמת מוכרים. 6. עונות השנה. זה מדהים, אבל בצפון יש באמת משמעות לכל אחת מעונות השנה. הצמחייה משתנה, פרחים אחרים פורחים, העצים משתנים, השקיעות זזות בין חורף לקיץ. מדהים שילדים בארץ יכולים לחיות במקום כזה. בואו לצפון. אבל בואו מפוקחים ובלי פנטזיות שלא מחזיקות מציאות. יפה פה, טוב פה, נעים מאוד פה. יש מחיר שצריך קצת לשלם, אבל החיים הם תמיד מאזו בין הטוב לטוב יותר....

רציתי לקנות מגרש באחד הישובים להשקעה עבור ילדי אבל הם דורשים תנאים דרקוניים כגון: 1. קביעת מועד סיום הבניה 2. השכרת הנכס רק באישור הישוב 3. מכירת הנכס רק באישור הישוב 4. החתמה על יפוי כוח למכירת הנכס אם לדעת הישוב לא עמדת בתנאים ועד ועוד

רכבות, אוטובוסים, מוניות שירות. מצידי שיביאו מפעילים וזכיינים שונים מחו"ל שיפעילו בארץ קוים. אם הארץ תהיה מרושתת כמו שצריך בתחבורה ציבורית. אנשים יוכלו להגיע מק"ש לעבודה בתל אביב (ואז גם תתפתח בק"ש תעסוקה לאט לאט כמובן..). הבעיה היא שהממשלה לא מתעדפת את זה בכלל. אנשים יוצאים מהבית היום, כל אחד עם הרכב שלו, בלי לבדוק אופציה להגיע בתחבורה ציבורית. הכבישים עמוסים ברכבים פרטיים בהם נוסע אדם אחד לרוב. והתחבורה הציבורית, ללא מסלולים יעודיים - תקועה עם האגואיסטים שחשובה להם הנוחות האישית שלהם על פני טובת הכלל (זה תוצר של קפיטליזם, לטוב ולרע אין מה לעשות בנוגע לזה). אז עד שלא יפסיקו לבלבל את השכל עם "מחאת הדלק" שהיא באמת בכיינית ממדרגה ראשונה, ויתחילו לדפוק על שולחנות ולעשות הפגנות שדורשות תחבורה ציבורית יעילה ומרושתת יותר צפונה ודרומה - לא יהיה שינוי במחירי הדירות וכולם פשוט ירצו לגור רק במרכז. כל זה עוד לפני שדיברתי על זיהום האויר שכל אגואיסט יוצר כשהוא נוסע בתוך גוש דן(!) מהבית לעבודה.. נו באמת. ויש המון המון כאלה. למה שמישהו מגבעתיים יסע לעבודה בר"ג באוטו ?!?! (סתם לדוגמא).

רק לפני כמה ימים פורסמה כתבה שתיארה איך הפרויקטים שלהם תקועים והרוכשים מקללים את היום שבו נולדו. תחסכו לעצמכם את הזוועה.