כל מקצועות הרפואה\הנדסות לסוגיהם השונים\מחשבים סטטיסטקה וכו' כדאי מאוד לשלב בין כל האפשרויות האלו מקצועות טיפוליים במדעי החברה יצריכו תואר שני או שלישי אף שווים אם הולכים עד הסוף מדעי הרוח ולק ממדעי החברה שמותירים סטודנט ללא כישורים ישומיים פשוט לא שווים א"ז. לומדים כדי לרכוש עבודה עם הידע שנלמד...מי שעשיר לומד בשביל לדעת ולא דואג לעבודה

אין טעם ללמוד כלכלה או ניהול אם חצי תואר זה לא מתמטיקה או סטטיסטיקה. יש בארץ אופנה של תארים מפוצצים: בנקאות, קיימות, ניהול בינלאומי וכ'. אבל כשמגיע הזמן לעשות סמינר או עבודה אמפירית שכוללת סטטיסטיקה ברמה בסיסית עם קצת רגרסיות פתאום הכל מתחיל לחרוק ולמה? כי הסטונדטים למדו מתמטיקה למדעי הכלכלה (קורס אחד בקושי) וגם סטטיסטיקה למדעי הכלכלה (שני קורסים) ואחר כך מחפשים מי "יעזור" להם עם הכאב הראש הזה. אני פשוט צוחק כאשר אני קורא תיאורי תארים חדשים. אחד המכללות היקרות יצאה בהנפצה של תואר בקיימות כלכלית. אבל גם אוניברסיטאות חוטאות. קחו לדוגמה MBA אקזקיטיב, שזה בעצם חצי תואר MBA בלי תזה שזה בעצם העיקר של העיקר. אחרי זה לא מבינים למה מנהלים לא הבינו ניתוחים ואנליזות, כי פשוט הם לא מבינים סטטיסטיקה בסיסית ואין להם יכולת הבנה, שלא לדבר על הבדל מהותי בין קורלציה (נסיבתיות) לבין קשר ישיר (סלחו לי לא זוכר את שם המושג) ואחרי זה מקבלים מה שנקרא Cargo cult science

אז ככה, גם אני למדתי חינוך, ניסיתי לעסוק בזה.. היו כמה דברים שלא ממש מצאו חן בעיני..עזבתי, עברתי לביטוח. המשכורת גבוה יותר, יש חבר'ה טובים, היום עובד טוב.. אבל לומר שאני אוהבת את זה? לא בטוחה, אני חושבת שאם יעשו מישאל מי אוהב את העבודה שלו , יגלו שמעל ל60% לא אוהבים את העבודה שלהם, אלא הולכים לעבודה על מנת לפרנס.. בחיית' מה יש לאהוב שאני תקועה מול מסך 8 שעות ביום בלחץ היסטרי לעמוד ביעדים?? שום אהבה ושום בטיח, נטו פרנסה. אם הייתי עובדת במה שאי אוהבת, מצבי היה טוב.

לא התקבלת לאוניברסיטה ב"מכה הראשונה" אז החלטת להתייאש ולא לנסות לשפר את הבגרויות או לחלופין לעשות פסיכומטרי נוסף והלכת לאחת מהמכללות הקיקיוניות שקיבלו אישור לתת תואר בהנדסה עם התירוץ הידוע "שהרי מה זה משנה זה גם ככה אותו תואר". במהלך הלימודים, איך נקרא לזה, עשית חיים והעיקר שלא להשקיע קצת יותר בלימודים ממה שצריך, שהתחלת לחפש עבודה לא התפשרת על המשרות של ההתחלה... וזו התוצאה

אני אשמח אם תפרט את הסיבות...

1-צריך אהוב את זה, 2-צריך להיות טוב בזה, 3-צריך להבין איך אפשר לחיות מזה (לא חייב בארץ)

אחלה כתבה

ואני בן שלושים שמתחיל רק עכשיו ללמוד ואני אפילו לא יודע למה אני עושה את זה גם המקצוע שבחרתי לא מדבר אלי. אבל כשאסיים לפחות לא אנגב שולחנות כמו עבד (בתקווה כן) למרות שאני לגמרי עבד כולנו. (חוץ מהבאמת מנייאקים) נב כתבה דבילית שלא הועילה לי בכלום. ביי

כותבים על כך, שעות עבודה, כישורים, לחצים ואיך הם נהנים , זה עוזר

איך אני יכולה לדעת אם אני אהיה טובה במקצוע בלי לנסות?? אני ניסיתי את תחום הינוך עולם הילדים כסייעת בגן וגם כמדריכה בצהרון ולמרות שאני מחבבת ילדים גיליתי שאני לא מספיק סמכותית או החלטית לכן התחום הנ"ל לא מתאים לי ותודה לאל שהייתה לי ההזדמנות ולא הלכתי לילמוד חינוך.. אבל עכשיו אני תקועה ולא יודעת מה לעשות?? יש המון תחומים שמענינים אותי אבל לא בכולם ניתן להתנסות ללא לימודים וזה בעיה מבחינתי! ובתיכון אהבתי פסיכולוגיה לקחתי כמה קורסיפם בפתוחה וגילי שזה בכלל לא מתאים לי אז לסיכום לא כל נושא שאת אוהבת מתאים לך!!

זה הדבר הכי כייפי שיש לגילאי 21 - 29 אז כדאי גם לחשוב גם איפה ועם איזה אנשים נהיה תקופת הלימודים אחרונה שלנו מקווה להתקבל לאונ' ת"א ללימודי כלכלה

התחלתם תואר ותוך סמסטר או שניים אתם מגלים שזה לא זה? החומר לא מעניין אתכם בגרוש, קלטתם איך זה יהיה לעבוד בתחום ונראה לכם שאין לזה שום קשר אליכם? ת-ע-ז-ב-ו-!-!-! לא תאמינו כמה אנשים ממשיכים בתואר שהם לא רוצים לעבודה שהם לא יסבלו רק מכוח האינרציה, רק כי הם בחרו משהו וכבר לומדים איזה תואר ואין להם כוח לעבור עכשיו לתואר אחר. אני פרשתי אחרי סמסטר מתואר שלא התאים לי, ועכשיו בשנה שלישית בתואר בו אני נהנית. כן, עדיין עמוס ויש שיעורים משעממים, אבל - אבל ההבדל ברור. ולי ברור שעשיתי את הבחירה הנכונה. תהיו בטוחים בעצמכם!

מפונק