במיוחד עו"ס ומקצועות הומניים.. מה רע להם ללמוד בארץ? הם בחרו בחו"ל ובארה"ב בעיקר כי הם פוצים..אז שישלמו את המחיר עכשיו.

האוניברסיטאות בארה"ב לא משקיעות באף אחד. דוקטורנטים זה כוח עבודה זול שילמדו מלא קורסים תמורת שכר רעב בשבילם. הם לא מכינים אותך לאקדמיה פשוט כי אין עבודה אקדמית לרוב מסיימי הדוקטורט. ככה שזה הכל חרטא. מצד שני בשביל ישראלים זו הזדמנות לחיות כמה שנים בארה"ב, ויחסית למה שמקבלים בישראל זה גם לא כזה גרוע. (בשביל אמריקאים אבל זה ממש לא משתלם).

תמיד שאלתי את עצמי, למה? למה ללמוד? התשובה של הרוב היא "זה חלק מהמסלול". על איזה מסלול אנחנו מדברים בדיוק? אה, כן. צבא-עבודת שכר מינימום-טיול לחו"ל-חזרה לארץ לגור אצל ההורים, לקחת הלוואה ולהירשם לתואר ראשון-לסיים תואר ראשון, למצוא עבודה חרא, לעבור לגור עם שותפים או לבד ולקבל מההורים כסף כדי לשלם חצי מהשכירות תוך שאתה מחזיר את ההלוואה שלקחת מהבנק ומשלם ריבית דריבית-ולקנות אייפון כמובן. תשובה נוספת היא כי בתואר לומדים דברים שלא יצא לך ללמוד באופן עצמאי. וואלה? קנה 5 ספרים על נושא שמעניין אותך ואתה מסודר. רוצה עוד? חפש פורומים, בלוגים, יוטיוב, גוגל בנושא ותאמין לי זה ימלא לך עוד איזה שנה-שנתיים של קריאה. עוד תשובה משעשעת, תואר זה דבר חברתי ואני חייב להיות חלק מזה. נו באמת.... פיפל. איז דה וורלד קרייזי? וואטז וורנג וויט יו? איך אנשים שאמורים להבין עניין, קרי לומדי תואר ראשון, נופלים בפח הזה? איך? בכל שוק, הכל נמדד לפי ביקוש והיצע. תמיד. לא יבואו ללמוד, ירדו המחירים של התארים. לא יבואו ללמוד עוד יותר, דרישות הכניסה למקצועות שונים ירדו. זאת המציאות. מצחיק שבתקופה כל-כך חברתית אף אחד לא חושב להחרים את הלימודים הגבוהים. איזה ערך יוצא לך מזה אם אני בר-מזל אם הצלחת למצוא עבודה אחרי התואר שתכניס לך 5,500 ש"ח ברוטו? שום ערך. זה בדיוק הקטע. ולאלו מכם שכל זה לא דיבר אליכם ולא אמר להם כלום אז... חישוב פשוט: נניח לקחתם תואר "רגיל" שנמשך 3 שנים? כל שנה נגיד 12,000 ש"ח - יוצא לנו 36,000 ש"ח? יכולתם עם הכסף הזה לעבור לגור לבד, להיות עצמאיים, לא לקבל כסף מההורים, לקנות אייפון וגם אייפד, לקנות רכב פשוט וזול לעצמכם, להשקיע בבורסה, ו... לפנק את החברה שלכם. בקיצור - לחיות כמו שהייתם אמורים לחיות בגיל שלכם - חופשיים. זה לא שווה יותר?

קשה לתמחר את הערך של הקשרים, שיוצר, למשל, מי שלומד קולנוע בארה"ב, אבל אפשר בקלות לומר שבאירופה הרמה גבוהה לא פחות מבארה"ב, ושכר הלימוד נמוך אפילו בהשוואה לישראל. בסוף הלימודים באירופה כמעט ואין חוב (יש מלגות לסטודנטים זרים ומקומיים, ואפשר לעבוד תוך כדי התואר במשרה חלקית) ואפשר להמשיך לPhD שהוא כבר בתשלום מהיום הראשון. בהצלחה לאמריקאים, תהנו מדייסת הקפיטליזם שבישלתם.

לא ברור לי איך הישראלים האלו הגיעו למצב כזה אבל נראה לי שמדובר בהחלטה די גרועה שהם עשו. כל מי שמתעניין קצת בנושא לימודים בארה"ב יגלה מהר מאוד את עניין ההלוואות העצומות שיש לקחת כדי לממן תואר ראשון, שבדרך כלל לא מקבלים מלגה עבורו. האוניברסיטאות בארה"ב לא רואות בכך השקעה טובה והן צודקות כיוון שאת הכסף הזה רצוי להשקיע בחוקרים ודוקטורנטים שיישארו באקדמיה ויתרמו לה ולא באנשים שיעזבו אותה לאחר ארבע שנים כדי לעבוד בשוק הפרטי (אני לא מדברת כרגע על מקרים של סטודנטים נזקקים שעומדים בקריטריונים מסוימים). השקעה בסדר גודל כזה משתלמת רק לאלה שמראש הולכים למקצוע רווחי יחסית, למשל מנהל עסקים או ענפי ההייטק, וגם להם זה לא תמיד כדאי. אני חושבת שהדבר החכם לעשות הוא ללמוד לתואר ראשון בארץ באחת האוניברסיטאות המוכרות שהתואר שלהן בהחלט נחשב בחו"ל ובהחלט מאפשר להתקבל ללימודים במוסדות יוקרתיים. לאחר מכן ניתן לנסות להתקבל ללימודי דוקטורט בארה"ב, שם ברוב המקרים (לא בכולם...) אין תואר שני אלא לימודים ישירים לדוקטורט וההשקעה מצד המוסדות היא בהתאם. אם מתקבלים, המוסד לוקח בחשבון שיש לממן סטודנט זר - לא משלמים שכר לימוד ומקבלים מלגת מחיה צנועה, בדרך כלל תמורת עבודה כעוזר הוראה או מחקר. לא מתעשרים מזה אלא חיים ברמת חיים של סטודנט במשך זמן רב, אבל לפחות לא מסיימים את הלימודים עם חוב בלתי אפשרי. זה כמובן מתאים רק למי שמעוניין בקריירה באקדמיה וכדאי לקחת בחשבון את הקשיים, התחרות הגבוהה על משרות ואת מצב השוק. אגב, האמור נכון לגבי ארה"ב וקנדה. באירופה (כולל אנגליה) המצב שונה ושם קשה הרבה יותר לקבל מלגה ללימודי דוקטורט. במילים אחרות - מי שהמחקר לא בוער בעצמותיו עדיף שיוותר, ילמד בארץ לתואר ראשון (או ראשון ושני) ואז ינסה להגיע לארה"ב באמצעות קשרי עבודה. מי שהמחקר כן בוער בו יעשה את זה בכל מקרה, למרות שזה עלול לדון אותו לחיים במשכורת נמוכה וברדיפה אחר פוסטדוקטורטים ומשרות זמניות. לאחרונים מומלץ בהחלט לנסות להתקבל לאוניברסיטאות בארה"ב, אם הנסיבות האישיות מאפשרות לעזוב את הארץ ל-5-6 שנים ואם הם עומדים בקריטריונים. המרצים שלנו אולי לא יודו בזה, אבל דוקטורט מאוניברסיטה יוקרתית בארה"ב בהחלט יקדם אתכם גם אם אח"כ תחפשו משרה באקדמיה בארץ.

עלות תואר (דכר לימוד + שכר דירה + הוצאות מחייה ל 4 שנים): 160 אלף שקל או 40 אלף דולר. שכר שנתי ברוטו כ 3 שנים לאחר סיום התואר: 80 אלף דולר. כלומר לוקח לי להרוויח חצי שנה את כל עלות הלימודים שלי. או שנה ראלית (כי הרי לא חוסכים את כל הברוטו..) בהחלט עיסקה משתלמת.

גם אני לוקח הלוואות ללימודים, כל שנה דרך בנק אחר, עד שאסיים את האופציות שהבנקים מציעים לסטודנטים, ואז אקח ליסינג אקדמי (ריבית דו-ספרתית). בסופו של דבר, הלימודים שלי עולים 160,000$, ואני מתחיל לשלם את ההלוואות מיידית. זה מאוד לא נוח וגורם לי בכל שנה לקחת הלוואות גבוהות יותר. בגלל שלמדינה לא אכפת שהיא לא מייצרת מספיק רופאים ושיש הגירה שלילית של רופאים מהארץ, אין מלגות לסטודנטים לרפואה בחו"ל וההוצאות - על אחריות הסטודנטים. למעשה, ברוב המקרים זה על הוריי הסטודנטים. במקרה שלי זה לא התאפשר. אבל כיוון שיש לי סכום כזה להחזיר, לא אחזור לארץ. כנראה שגם לא בעוד 20 שנים. ארה"ב, גרמניה, אירלנד, נורבגיה, שם אחיה. בעתיד ארצה משפחה, ילדים, אולי מכונית, ובארץ אצטרך לחיות אצל ההורים במשך 8 שנים לפחות., בתקווה שאת הסטאז' וההמתחות אעשה קרוב לבית. תאמינו לי, עשיתי את החישוב. ו

כמי שלמד תואר שני בארה"ב אני חייב לומר שאישית הנסיון שלי היה שונה משמעותית: 1. חומר הלימוד, קושיו, כמותו, וצורת העברתו היו קשים שבעתיים מכל אותם "מעתיקי תואר" שבקושי מגיעים לשיעורים ברקנאטי 2. כמות הקשרים המקצועיים והחברתיים אינה ברת השוואה ללימודים בישראל 3. ההזדמנויות העסקיות בתום הלימודים הן בשיעור ניכר גבוהות יותר בארה"ב 4. גם כלא אמריקאי מלידה בשום רגע נתון לא הרגשתי מוגבל להתקדם בחברות בהן עבדתי. חברות אמריקאיות משוועות למנהלים זרים מכיוון שחלק ניכר מהכנסותיהן בא משווקים מתפתחים בקיצור, זה אולי לא מתאים לכולם (בטח לא לשונאי סיכון), אך החוויה והנסיון הנרכשים שווים כל מאמץ.

אני באמת שלא מבין את אלו שהולכים לאוניברסיטאות הפרטיות והיוקרתיות ונכנסים לחובות כאלה. לפחות את אלו שעושים זאת בלי לבדוק את פוטנציאל ההשתכרות העתידי שלהם. בסופו של דבר, הם מגיעים רק בשביל חותמת הגומי והנטוורקינג שהם מקווים לעשות שם. בתארים מתקדמים, וגם בראשונים, יש אוני' ציבוריות מצוינות - שבטיב התכנים והמרצים (ויש לבחון תוכנית מול תוכנית, לא מוסד מול מוסד) לא נופלות מאף אוני' פרטית אחרת. אני עושה כרגע תואר שני בבי"ס שכבר כמה שנים מדורג ברשימת 100 בתי הספר הכי טובים בארה"ב, ומשלם פחות מ-10K$ לשנה. בי"ס יוקרתי לא בהכרח ייתן לכם יותר ניסיון. לא צריך למכור כליה בשביל השכלה גבוהה - אפשר גם אחרת.

(זה היה לפני קצת יותר משלושים שנה, אבל זה עדיין נכון) אבל באמת, בשביל זה צריך להיות אמריקאי.

אבל זה דורש תכנון מדוקדק וביקורים מוקדמים בקמפוס, בעיר המגורים ובמוסדות המימון, כדי לבחון ולוודא כל המרכיבים... לא ניתן לנהל תכנון השתלבות בלימודים בשלט-רחוק וללא בחינה מדוקדקת למפרע.

התחלתי ללמוד בניו יורק כי מאוד אהבתי את העיר ואחרי שנתיים של לימודים שם הבנתי שאני עושה את טעות חיי אם אני נשארת ועוברת לאוניבסיטה פרטית(רציתי לעבור לקולומביה) עכשיו אני מבינה כמה מזל היה לי שקיבלתי שכל וחזרתי לארץ! התקבלתי לאוניברסיטה בארץ ואני יכולה להגיד בפה מלא שהרמה בארץ היא מהגבוהות בעולם, כן אפילו מקולומביה. אנשים לא מבינים איזה טעות גורלית הם עושים כשלוקחים הלוואות במחירים לא נתפסים בשביל הסיכוי שמישהו באמת יתרשם מהם כשהם יגידו שהם למדו בהרווארד או ייל. בינינו, כשאתה בא לראיון עבודה אנשים מתרשמים ממך לא פחות ואף יותר אם יש לך תואר מהעברית או מהטכניון כי המעסיקים ברובם למדו בארץ ומודעים לרמה הגבוהה. בקיצור, אחרי כמה שנים שבן אדם מתחיל למצות את החיים בגולה, הריקנות, הבדידות אתה פשוט מעריך יותר את החיים בארץ. בארצות הברית אתה מתקבל ללימודים באוניברסיטה נחשבת אם נולדת להורים הנכונים ובארץ אתה נמדד לפי השכל, ככל שהמקום יותר טוב ככה תשלם פחות- כמו בכל מדינה מתוקנת. עם כמה שאנחנו קוטרים ואוהבים להתלונן, אין על הארץ

יש לי MBA יחסית טרי מאוניברסיטה נחשבת וחוב של 150K$ בריבית של ~5% שזה לא כזה רע. מהצד השני אני מרוויח ברוטו ~180K$ בשנה(כולל בונוס וכולל הכל), אז ייקח לי 3-4 שנים להחזיר את הכל אבל השכר יעלה והנסיון והקשרים יתנו ייתרון גדול כשאחזור לארץ! אני יודע שהשכר שלי בקצה בסקאלה אבל גם בשכר יותר סטנדרטי שנמצא באזור ה 120-140 אפשר לחיות טוב. הכל עניין של לתכנן נכון, לקבל החלטה רק אחרי שיודעים מה עלות החוב ולדעת להגיד לא אם עלות החוב לא הגיונית והשכר הצפוי נמוך. מי שטס לארה"ב בשביל להיות יכול להגיד שלמד כאן יכול ליפול מהר מאוד אם לא יבדוק קודם מה ההכנסה הצפויה, מה יהיו כלל ההוצאות (כולל כרטיסי טיסה לארץ, בילויים ואוכל לחתול!) ומה עלות החוב!

אנשים רוצים תואר מאוניברסיטה מוכרת בעלת שם רואים כמה זה עולה, אומרים לא חשוב בוא ניקח הלוואה בבנק מסבירים להם אתם תשלמו כל החיים שלך פי 5 מההלוואה שלקחתם בכל זאת הם "קונים" ואז מתפלאים שזה לא מסתדר. מצטערת אין בי רחמים לאנשים כאלה ידעתם למה נכנסתם אז מה הפואנטה לבכות עכשיו ? ועוד ללמוד מקצוע כמו עבודה סוציאלית שידוע שהוא לא רווחי ואז להתפלא למה אין לך איך להחזיר את ההלואה , אל תלכי ללמוד משפטים אבל ראבק קצת היגיון. היחיד שהגיוני זה האמן כי באמת השוק בארה"ב עצום ושם יש לו הזדמנות.

קודם כל, רמת הלימוד שם לא יותר גבוהה מבארץ בהרבה מהמקצועות. דווקא בתחומי המדעים, מדעי המחשב, פיזיקה, מתמטיקה הנדסה, רמת הלימוד בארץ היא מאוד גבוהה, אפילו ביחס לאוניברסיטאות הטובות בארה"ב. אני יכול להגיד מידיעה שרמת הלימוד בקורסים במתמטיקה ופיזיקה הם בפירוש גבוהים יותר בארץ. גם אותי זה הפתיע, אבל רמת המבחנים בMIT זה בדיחה לעומת אונ' תל אביב. גם מישהו שאני מכיר שנסע ללמוד סמסטר בארה"ב במדעי המחשב במקום נחשב סיפר על המבחנים הכי קלים שהוא ראה בתואר. אז מה קיבלנו? הלימודים בארץ ברמה יותר גבוהה, ובמחיר רצפה לעומת ארה"ב. אני באמת לא מבין למה שמישהו ילך ללמוד שם לתואר ראשון. תואר מתקדם זה כבר סיפור אחר וזה כבר חישוב אחר. במקרה הזה צריך לשקול כל מקרה לגופו.

ולשקוע בחובות אחרים...

הרם את הסנטר, קבץ שפתיים, הכן תוכנית פעולה וקח פיקוד על חייך ואחריות על בחירותך.

הם ידעו שהלימודים שם מאד יקרים, ומאיזושהי סיבה החליטו ללכת על זה ולקחת הלוואה מטורפת בלי לחשוב על ההשלכות. מצבם לא שונה מאף אחד אחר שקפץ הרבה מעל הפופיק. לא היתה להם סיבה מיוחדת ללכת ללמוד שם ולא בארץ שם יכלו לסגור עניין בכמה אלפי שקלים עם מילגה- או עשרות אלפי שקלים בלי, ובכל זאת הלכו ללמוד שם אז שישלמו.

אם יש לך אפשרות לממן את התואר מהבית- אדרבא , הלימודים בחו"ל הם חוויה נהדרת אם יש לך רצון להגר לתקופה ארוכה , תוכל להחזיר את ההלוואות ותסתדר אם אתה חושב לעשות סיבוב בהרווארד ולחזור לאחד העם על ידי הלוואות אמריקאיות - וותר מראש ותסגור תואר שני ברקאנטי - התואר מתל אביב ייתן לך בארץ את אותו ייתרון אם לא יותר אגב , אני בכלל בספק כמה תואר שני באמת חשוב להתקדמות מקצועית

גם באוניברסיטאות בישראל המצב על הפנים, לפחות במחלקות ההנדסה. שם בקושי נותנים תואר ואנשים מוצאים את עצמם אחרי תשלומים על גבי תשלומים, ניזרקים או פורשים מהאוניברסיטה בשנה האחרונה לתואר כי אין פיקוח מסודר על האוניברסיטאות והן מרשות לעצמן מה שעולה על רוחן, ולא באמת מעוניינות ללמד את הסטודנטים. זו מסחטת כסף במסווה אוניברסיטה. הכי טוב פשוט ללמוד במכללה מוכרת, משלמים כמו באוניברסיטה והתואר מובטח. לזרוק כסף ולא לקבל כלום בתמורה, זה פשוט עוול הזוי שהממשלה צריכה להתערב ולתקן את זה בחוק.

פשוט סיוט. חבל שכל הסטודנטים פה שמגיעים לכנסים המושכים עם השמות הגדולים של אוניברסיטאות "יוקרתיות" לא מבינים שהתואר השני שם הוא מסחרה נטו. הוא לא מוסיף כלום. גם מי שאחרכך עובד בחברה רב לאומית או אמריקנית מובילה, גם המובילה ביותר לא יוכל להתקדם אם לא יהיה אמריקני מלידה, ישימו לו רגל בכל דרך וימנעו את הקידום שלו כפול ממישהו אחר. אולי בארץ יש עוד הילה למישהו עם תואר שני בארה"ב אבל תכלס זאת הרפתקאה מתישה ומיותרת.