אני עובד כשכיר בחברה ישראלית, אבל גם לי מגיע פטור ממס, כי: - עליתי לארץ לפני עשרים שנה, ואת כל השכלתי רכשתי בחו"ל לפני עלייתי. - חצי מהמשכורת שלי הוא "פרס נוכחות", שמשולם לי על זה שאני מגיע לעבודה מדי בוקר בשמונה ונשאר עד ארבע. תאמינו לי, זו תחרות עזה ביצר הרע, ולא קל לנצח בה. - בזכות עבודתי, הדוחות של ה-OECD על מידת ההשתתפות בכוח העבודה בישראל נראים קצת יותר טוב, כלומר גם אני תורם למוניטין הבינלאומי של ישראל. - והכי חשוב: אני משרת במילואים. גביית מס מהמשרתים במילואים נוגדת את "תחושת היושר, ההגינות והצדק הטבעי".

הוא לא זכה בפרס, אלא הוא ניצח בתחרות. כמו שחקן טניס מנצח בתחרות וכמו כל ספורטאי אחר. לגבי ההשוואה לארכיטקטים: הם אכן זכו בפרס שאינו המטרה העיקרית. הם מקבלים כסף על העבודה שלהם, ואחרי זה הם יכולים לקבל פרס על ניצחוןו בתחרות. כנ"ל לגבי פרס נובל.

בטח ובטח שלא למסות אותו בשיעור שדובר עליו בהתחלה

בפריסה על כל השנים שהשקיע בטוח לא הגיע לסף המס שלא לדבר על כל ההוצאות.

וגם השרברב השכונתי יכול לטעון שהמדינה לא תומכת בו. העיסוק של גלפנד הוא שחמט. ראוי וטבעי שהכנסותיו ומוסו. היה סביר שיאפשרו לו לנכות הוצאות (קרי התייחסות להכנסה כהכנסה רגילה).