כדי להבין צריך לחזור קצת אחורה: לארה"ב יש חוב עצום שאין שום דרך לשלם. עומדות בפניהם שתי דרכי פעולה: 1. להכריז על חדלות פירעון (לא יקרה) 2. לשחוק את הדולר. הדרך השניה טובה יותר ולמעשה ארה"ב כבר התחילה בכך. לדרך זו יש יתרונות (החוב ישחק, ארה"ב תיעשה תחרותית יותר) אך יש גם חסרונות: חסכונות הציבור ישחקו ובשלב מסויים האינפלציה תתפרץ והריביות יתחילו לזנק. החסרון העיקרי מבחינת הממשל הוא שבשלב זה עלות גיוס הכסף למחזור החובות תזנק גם היא ולכן קיום איגרות חוב ממשלתיות שמועד הפירעון שלהן קצר יחסית יאלץ הנפקת איגרות בתנאים שהולכים ונעשים גרועים. הפתרון: חיסול מלאי האג"ח ממשלתי קצר הטווח ומכירת אג"ח ארוך טווח בריביות נמוכות. מהלך זה לא נועד להתניע את השוק, זה רק מהלך מקדים. לאחר מכן, כשהשוק יומרץ ע"י QE3 ואמצעים אחרים, והריביות יזנקו, הממשל יהיה פטור מהצורך לגייס כסף בתנאים גרועים. והציבור האמריקאי שחסכונותיו נשחקו יאלץ למצוא דרך להסתדר.

השוק החופשי נמצא במצב שבו יש ביקוש לחיסכון הרבה יותר מאשר לצריכה, ועל כן שיעורי הריבית צריכים לרדת דרסטית, כי תשואת החיסכון צריכה לקטון בגלל הביקוש העצום אליו. יש לכך אפקט מצער על הפנסיות ועל החסכונות אבל זו תוצאה הכרחית של המצב. ואילו בן ברננקי עושה את חובתו על פי חוק כדי לשמור על יציבות מחירים ולמנוע דפלציה ואבטלה המונית.