בחברה האנושית, כל גוף מנסה לצבור כוח ומי שמצליח מנצל את כוחו על האחר, החלש ממנו. זהו חוק הטבע ולא יעזרו, לא חוקים ולא צווים. היום זה תאגידי ענק, מחר יכול להיות, עוצמה צבאית, שליטה בתודעה או כל דבר אחר... המניעים תמיד יהיו צבירת עוצמה ואפשרות שליטה על האחר. זה קיים בין המינים, בין תלמידי בית ספר, בין חיות, חרקים, והצומח, בין עמיתים לעבודה ובפוליטיה, בין תאגידים וממשל, בין מדינות ובכל תחום אחר. הטבע חזק מכל ואין כל דרך לשנות את חוקי הטבע. כך שאם כוח אחד מנוטרל, מיד צץ ועולה כוח חדש, הממלא את אותה פונקציה.

ד. פֵרְקִינְס (John Perkins), היועץ הכלכלי של הבנק העולמי, האו"ם, קרן המטבע הבינ"ל, משרד האוצר של ארה"ב והתאגידים ב- Fortune 500, מתוך ספרו "ווידויים של רוצח כלכלי": העבודה שלי בתור רוצח כלכלי בשנות ה- 70 הסתכמה בשעבוד האומות בעלות המשאבים, על ידי העמסת חובות שאותם הן לעולם לא היו יכולות להחזיר. אחר כך דרשנו שהן תמכורנה בזול את המשאבים שלהן לתאגידים שלנו. האסטרטגיה הזאת, המוצלחת כל כך, הביאה ליצירתה של האימפריה הגלובלית הראשונה, שנוסדה ללא כיבוש צבאי. היא שינתה את הגיאופוליטיקה. התאגידים הבינלאומיים הגדולים גזלו את השלטון (זה מכונה "תאגידי-קרטיה"). באותה האסטרטגיה השתמשו בארה"ב כדי לשעבד את האוכלוסייה שמגינה על הזכויות הדמוקרטיות המאיימות על התאגידים. הנשק היעיל להגנת התאגידים מפני תנועת הפועלים, הוא החוב. את הלווים הטעו על ידי הרעיון שהם משלמים אחוזים נמוכים, אולם המניפולציות של הבנקים הובילו לצמיחת החוב הכללי. לבסוף הבנו שהפכנו לעבדים שלהם, והתקוממנו נגד השקר שלהם. תנועת "הכובשים" הקיפה יבשות. תושבי וול סטריט ואלה שמרכיבים את המערכת הפיננסית והפוליטית, רואים את סופם. אמפרית תאגידי-קרטיה משיבה אש, כותבת חוקים חדשים שאוסרים על התאספויות ומנסה להטיל צנזורה על האינטרנט.

אי-שוויון כלכלי, מלבד השפעתו השלילית הידועה על התחרות בגלל שהוא יוצר חסמי כניסה לשוק בפני מתחרים חדשים, הוא גם גורם, בדור הבנים, לאי-שוויון בהשכלה וכך הוא מדיר מן התחרות הכלכלית את המוכשרים שבבני העניים, מאחר שהם נאלצים להתפרנס מעסוקים אשר אינם מעמידים בתחרות את כשוריהם האבודים. סלוקם של מתחרים מצמצם את התחרות ומפחית את תרומתה לצמיחה.