אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
קראו עוד סגור

העשור האבוד

123 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

פרסם תגובה בטל
121.
לא הייתי מקשיב לעצות שלה. החשיבה שלה מלאה כשלים.
הכשל הגדול ביותר הוא זה שהיא לא לוקחת בחשבון את ההטיה המובנית באוכלוסייה שמגיעה אליה. אלה שעשו את ההחלטות שהיא מדברת עליהן ודווקא הלך להם אחלה בחיים, לא מגיעים אליה לטיפול. זה מעוות לחלוטין את המסקנות שלה; הכשל הגדול השני שלה הוא זה שהיא מניחה שהזמן עומד מלכת והעולם לא משתנה, ומה שהיה צריך, אולי, לעשות מי שהיה בן 20+ בשנות ה-90 (אלה שהיום בני 40 ומגיעים אליה לטיפול) זה אותו הדבר כמו מה שצריך לעשות בן 20+ של היום.
ירושלמי | 01.03.15
119.
מאמר יפה אבל לא הבנתי את המטרה של הכותבת
עולות הרבה נקודות חשובות במאמר והנקודה המרכזית היא הוכחה נוספת לזה שאנחנו חייבים להיעזר בגורם אובייקטיבי כאשר אנו מנסים להתקדם ולהתפתח בחיים הרבה פסיכולוגים משתמשים בעובדה הזאת לדוגמה דן אריאלי (לא רציונלי ולא במקרה,לא רציונלי ולא נורא) שיטת העברת המסר היא שיטה של מתיחת ביקורת כוללנית מאוד על דור או על שכבת גיל שלמה (אני משתייך לשכבת גיל הזאת) תוך כדי התייחסות לעובדה המצערת שכיום בכל העולם כמעט קשה מאוד להסתגל לתכתיבי הכלכלה והמהירות התעשייתית . ולמרות כל זה הכותבת ( ד"ר מג ג'יי) יוצרת משהו שנראה בהתחלה כמו כשל לוגי ואחר כך מסתבר כהמשך ישיר של השפעת התרבות הכלכלית חברתית על חיינו ,בטענתה כי לידה בגיל מאוחר יכולה חלילה להביא לידי כך שילדנו יהיו אוטיסטים או דיסלקטים . לי יש דיסלקציה ובכל זאת הצלחתי להתקדם עד כה והשגתי את המטרות שהצבתי לעצמי גם אם לא בדרך הקלה וגם אם הייתי צריך להגיע לזה מסביב . כל הטענה שלי נגד היא שאין לתת פתרון או לפחות לתת פתרון שמסתמך על חכמת הבדיעבד כלומר לצאת לעולם בהצערות כמו שכתובות ולהראות באופן בוטה איך אתה בעצמך משתייך למערכת הזאת שגורמת לכל להיות כל כך מלחיץ ותבניתי .
סטס | 01.02.13
114.
בגיל 20 הייתי בצבא, בגיל 22 עבודה ראשונה ולימודים. עד גיל 34 החלפתי 3 מקומות עבודה
ושתי ארצות.....בגיל 34 חזרתי ללימודים בתחום אחר לחלוטין, או בפשטות, זרקתי את כל החליפות והעניבות, קניתי טי-שירט וגינס והלכתי ללמוד עם סטודנטים בגיל 20 (שקראו לי סבא במגורי הסטודנטים...). אחרי הלימודים נשארתי להרצות בפקולטה שלמדתי בה, עברתי לעבוד בבית חולים בתפקיד בכיר, חזרתי לאוניברסיטה למחקר, עברתי לתעשייה, חזרתי לבית חולים ושוב לתעשייה. עברתי עבודות, נשים, וארצות. בגיל 46 נולד לי הילד הראשון, בגיל 49 השני. אם היה תלוי בי הייתי שמח לעוד ילד גם היום בגיל 55. יושב עכשיו בשעה רבע לפני חצות לפני זיקוקי הדינור של השנה החדשה, רואה את אישתי והילדים משחקים על הריצפה בהמתנה לחצות וחושב.....חושב שהיו ימים קשים, היו אפילו ימי בדידות אומללים. היו ימים שעבדתי בלילות לממן את לימודי הרפואה, וזה אחרי שזרקתי משכורת שנתית של 50K לירות אנגליות. היו חורפים קרים שבהם חילקתי עיתונים על אופניים, והכל בשביל להגשים חלום. והיום אני שם. בחלום. בשיגרה של שני ילדים וכלב. של עבודה יומיומית שוחקת ומספקת, של הרבה טיסות והרצאות, של פיתוח שיטות טיפול כירורגיות חדשות, של ויכוחים עם האשה, של קירבה עם האשה, של ויכוחים עם הילדים, של אהבה גדולה לילדים. ומי יודע, אולי בעוד 16 שנים כשאגיע לגיל 70 אחווה את משבר אמצע החיים.......ובינתיים אסיים בשיר הנודע של I did it my way
חמש דקות לחצות | 01.01.13
113.
גיל 40 לגברים נראה אופטימלי לנישואין
1. כבר נאמר - את המחצית הראשונה של חיינו מקלקלים ההורים ואת המחצית השניה הילדים (המקור למטה). אז במקום לצאת מקן ההורים ומייד להתחיל לגדל ילדים, רצוייה תקופת ביניים, בה לומדים, מתבססים, וחיים למען עצמנו, ללא מעורבות של הורים או ילדים. מה רע בכך? 2. בגיל 40 אנשים כבר מבוססים כלכלית. זה אומר גידול ילדים בנוחות כלכלית. 3. בגיל 40 כבר אין הכרח להשקיע את כל היום בעבודה כי מגיעים כבר למשרה יציבה ללא הכרח בהתקדמות רבה נוספת. המשמעות היא יותר שעות שאפשר להקדיש לילדים ולמשפחה. 4. בגיל 40 אדם כבר יצא עם מספיק בני/בנות זוג וקיבל פרופורציות על מה ניתן לצפות מקשר.אין כבר תחושה של ספק שמא יש בן/בת זוג יותר מתאים, או של החמצה - שלא *יינתי די, ומעכשיו יש לי רק בן/בת אחד מעתה ועד עולם.. 5. בנישואין בגיל 40 יש גם העברה יעילה יותר של משאבים בין הדורות. אם תוחלת החיים היא בערך 80, הרי שהילדים זוכים בירושה בערך כאשר הם מגיעים בעצמם לגיל 40. אדם הנישא בגיל 20 יזכו ילדיו בירושה רק בהגיעם לגיל 60 בערך, מה שלא מאוד מסייע לביסוסם. אז לא ממש מוכרחים להצטדק על נישואין מאוחרים. להיפך. The first half of our life is ruined by our parents and the second half by our children. Clarence Darrow
לא חייבים | 01.01.13
112.
האושר האמיתי הוא להיות שלם עם מה שאתה עושה
לדעתי, עבודה במלצרות 10 שנים, אי חסכון לפנסיה ואי תחילת לימודים הן לא הסיבות לאומללות בגיל 30. כאשר אדם בוחר דרך חיים (ואני מדגישה *בוחר* ולא נסחף עם מה שהחיים נותנים) ונהנה מהם, כאשר הוא יגיע לגיל 30 הוא, אומנם, עלול להיות בפיגור אחרי בני אותו גיל מבחינת קריירה ומשפחה ולשנוא את עצמו. מצד שני, הוא יכול לומר לעצמו שאלה הבחירות שהוא עשה, הן היו טובות לאותה תקופה ולו היה חוזר בזמן הוא כנראה היה עושה את אותן הבחירות כי זהו האדם שהוא היה אז. אין סיבה להתחרט כי כבר אי אשפר לשנות את העבר, והחרטות הן אלה שגורמות לאומללות ולא העובדה שצריך ללכת לאוניברסיטה בגיל 30. לא צריך להתמהמה וגם לא צריך למהר. לכל אחד את הקצב שלו ואת הדברים שמסבים לו אושר אמיתי. ורק מי שנאמן וכן עם עצמו יכול לדעת מהם הדברים האלה.
גליה | 31.07.12
111.
ל105 את טועה ומטעה
זה לא נכון שהיום מתגרשים פחות הדור ה"חושב" של היום אשר "מכלל" את צעדיו לא מוכן להתפשר מטעמי נוחיות שהוא רגיל ולכן מעדיף להפרד וזה קורה המון! פשוט אם בעבר אנשים צלחו משברים יחדיו היום לכול משבר/קונפליקט יש הסבר מדעי שניתן להסיק ממנו מסקנה או תובנה, ואז בהגיע קונפליקט/משבר אמיתי כול האסטרטגיות מתמוטטות מכוון שבני הזוג לא התנסו רבות במיריבות ויכוחים ואי הסכמות, מפתח החיים היינו "ניסוי וטעיה" וזאת הסיבה ההאמיתית
דון | 21.07.12
110.
מגורים משותפים לפני
מענין לקרוא את התגובות לכתבה לא פחות מהכתבה עצמה. נקודה למחשבה: האם יתכן שאלו שלא חוו מגורים משותפים לפני החתונה, באים מרקע שמרני/ דתי יותר ועל-כן וכפועל יוצא מאמונותיהם פחות יטו לפרק את החבילה ? ומכאן ששיעורי הגירושין בקירבם נמוך יותר ? לא לגור ביחד לפני הנישואין, זו המלצה של ינטע המנותקת מהמציאות של ימנו. מה שנכון, הוא למהר לעבור לגור ביחד, כי יש בכך משום מחויבות. אבל בעיני זו חובה לפני מיסוד הקשר, הבאת ילדים וכו'. בסך הכל מצבנו בישראל טוב מאשר בהרבה מדינות בהם מוסד הנישואין פשט לחלוטין את הרגל, ושעורי הילודה נמוכים בשל אגוצנטריות קיצונית. שרק יתנו לחיות בכבוד ולהתפרנס בארץ הזו ושהנטל יתחלק באופן שווה והוגן. אמן. מי שאהב ותומך שיעשה לייק.
אחד העם | 19.07.12
108.
הטעות היחידה בחיים
הטעות היחידה שהמטופלים שלה עשו היא שהם ציפו להגיע להצלחה במסלול שהם בכלל לא הלכו בו. אם הם הלכו במשך שנים במסלול העבודות הזמניות והחפשנות אז איך הם יכולים לצפות שברגע נתון הם יהיו מוצלחים בתחום X כמו אנשים שכל חייהם הלכו במסלול X? הטעות שלהם היא לזנוח את המסלול המקורי שלהם.
נפתול | 15.07.12
105.
מפספסת את העניין המרכזי
הגברת פסיכולוגית מפספסת את העניין המרכזי לגבי "האושר" - זה לא שהיא לא ראתה את זה, היא פשוט לא התייחסה לזה כראוי: בדור הקודם, אנשים למדו, התחתנו ובחרו קריירה בגיל מוקדם ואז בגיל 40 נכנסו לדיכאון, התגרשו, החליפו קריירה וקנו מכונית אדומה עם גג נפתח; אבל הם היו תקועים עם 3 ילדים, מזונות (לגברים) או חד-הוריות (לנשים). דור שלם של ילדים גדל עם מגוון תופעות פסיכולוגיות שנובעות מגירושים של כמעט מחצית מהנשואים בעולם המערבי. מה שעשה הדור שאחרי - זה שמגיע עכשיו לגיל 40 - זה "לא לעשות את מה שעשו ההורים שלנו". אז לקחנו את הזמן, היינו בכמה מערכות יחסים ולעתים בתקופות ללא מערכות יחסים כדי לבלות או כדי "להכיר את עצמנו יותר טוב", למדנו כמה תחומים שונים, עבדנו בכמה עבודות וכו'... וואללה, גם אנחנו מדוכאים. אז מה המסקנה? שבני אדם הם מדוכאים מטבעם. זה לא משנה אם הם ירוצו מהר או לאט, הם מבואסים. אולי זו השיטה הכלכלית, אולי זה המבנה החברתי, אולי זה התבנית הבסיסית של בן אנוש ובשום אופן או תצורה הוא לא יהיה מאושר. מה שבטוח, זה שלחזור לתפישת העולם של הדור הקודם זה לא הדבר שיעשה אותנו מאושרים - הם היו אומללים לא פחות מאיתנו. אם כבר יש מישהו שהפיק מסקנות שנשמעות לי הגיוניות לגבי אושר, זה בודהה. חבל שהפסיכולוגית הזו לא למדה קצת בודהיזם.
באבא | 13.07.12
103.
מיצטערת שלא חסכתי כסף!
אם יש משהו שעליו אני ממש בוכה שלא עשיתי בשנות העשרים שלי זה שלא חסכתי כסף. עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות, זמניות, קבועות ומה לא... עבדתי גם בחו'ל ועבדתי גם קשה.. אך לא חסכתי. ביזבזתי כסף בלי לחשוב על העתיד שלי. כך שהגעתי לגיל שלושים בלי אגורה, והיום בגיל 33 שאני נשואה עם תינוק, אני מבינה שעשיתי טעות שלא חסכתי כסף! הגעתי לעשור הכי חשוב והמשמעותי שלי מבחינת החיים בלי התחלה חשובה. אז יש לי עצה חשובה לכל האנשים ה"חופשיים" שנמצאים בשנות ה 20 שלהם: לא משנה מה אתם עושים העיקר תחסכו! כדי שתגיעו לגיל 30 עם בטחון כלכלי שיכול להשפיע על המשך חייכם! בהצלחה
נטלי | 10.07.12
102.
חיים על "טייס אוטומטי"
רובנו פועלים בחיים בצורה כל כך אוטומטית שאנו לא עוצרים לרגע לבדוק: "לאן אנו נוסעים"? מה אנו רוצים באמת בחיים? מה יקרה ולא נתכנן את החיים שלנו? איך החיים שלנו ייראו בעוד שנה, שנתיים, 5 שנים , ובעוד 30 שנה שנצא לפנסיה? חשוב לכתוב תוכנית פעולה לחיים כדי ליצור לעצמנו חיים טובים יותר היא מציגה גישה ספציפית וכל אחד יקח מה שמתאים לו, יש המון דרכים להשיג מטרות בחיים. ברכה והצלחה לכולם!
אמיר יצחקי | 10.07.12
100.
רוצים להגשים את החלום:סעו לקובה!!!..שם גן העדן של הסטלבט!!
לא עושים כלום כל היום,חיים על חשבון הממשלה,אוכלים אורז עם שעועית שחורה+סרטנים(לא רע תודו)...יושבים על החוף הקאריבי התכול,עם כוסית(צ'יקה),לידך,וסיגר קובני בפה...וכוס רום משובח ביד השנייה,מי צריך יותר?!?!?.. כל היום הולכם עם חיוך על הפנים,ובלי גרוש על התחת!!!
הוואנה ,קובה | 10.07.12
98.
הורינו עובדים עד פרישה בגיל 65, כלומר הם יכולים לעזור עם הנכדים רק כשאנחנו נהיה בני 35
(כי הם עשו אותנו לפי המתכון של האמריקאית הנ"ל בגילאי העשרים..) כשהם עובדים עדיין קשה בגיל 50 וסופסוף הילדים יצאו להם מהבית הם ממש לא יתחילו לעשות בייביסיטר. כך שהטיעון שלה בנוגע להבאת ילדים בגיל צעיר כדי שהסבא-סבתא יעזרו בגידול שגויה.
 | 09.07.12
97.
שיעור בהיסטוריה
אני באה ברית המועצות לשעבר... וההורים שלי חיו בתנאי סוציאליזם שבו - אם אתה לומד טוב ומקבל ציונים גבוהים, אז משלמים לך כדי ללמוד ואחרי שאתה מקבל את התואר - נותנים לך עבודה ודירה ליד העבודה במיידי....! אז יש לך את הזמן ללמוד , כי אתה לא צריך לדאוג למאין יגיע הכסף, ויש לך זמן לחפש את הזוגיות הטובה בתנאים האלה. בתנאים של היום - אני כדי לגמור את החודש, צריכה לרוץ למשרה וחצי, וללמוד בציונים טובים, מגיעה הביתה מותשת מורעבת ועוד כל מיני דברים - ובמצב כזה אני עוד צריכה להוציא ציונים גבוהים במבחנים באוניברסיטה. תוך כדי מחפשת את הזוגיות - אך מכיוון שהאוניברסיטאות מרשות כעת ללמוד לאנשים בגיל העשרה... הרבה מהאנשים שאני לומדת איתם הם בכלל קטינים! או - אנשים שהם מעל גילי ביותר מ10 שנים. אז איפה לחפש את הזוגיות? כל העולם התבלגן לו עכשיו! ולא שתגידי שיש לי את התמיכה של ההורים, כי אין לי! אני צריכה לתמוך בהם, ולא להפך. התמיכה היחידה שאני מקבלת, זה מקום לישון, שאף אחד לא מגרש אותי ממנו. אז אני לא בילית את שנות העשרים שלי ב"טיול בחו"ל" אחרי הצבא... או התמהמהות. אני ביליתי אותם בעבודה קשה, כדי לאפשר לעצמי ללמוד , כדי לאפשר לעצמי עתיד טוב יותר. כי בארץ ישראל, אי אפשר לעשות את זה אחרת!
 | 09.07.12
95.
טוב צודקת (לא)
עם פסיכומטרי מעל 700 (לא גאון ולא חכם פשוט טוב בכמותי ומילולי) ורוצה להתחיל קריירה. בלי עזרה מההורים או זכאות למלגה צריך להקריץ 4 אלף שקל לחודש במשך 4 שנים. זה אלף לשכ"ל, אלף וקצת לדירת שותפים, וכמובן אוכל ותחבורה וספרים וכו. התואר הנחשק - אני גם טוב בו והוא גם מספק אותי. זה התארים שצריך ללמוד קשה ואין לי בעיה להקדיש את עצמי, המשכורת ההתחלתית זה השכר הממוצע, ואחרי 5 שנים פי אחד וחצי. אבל אני אמור לסיים אותו בהצלחה כשאני צריך לעבוד במלצרות חצי מהזמן... פתרון אחד זה לגור אצל ההורים עד גיל 28.. פתרון אחר זה לעבוד 3 שנים ולחסוך.. ובגיל 30 עם תואר נכסף ביד ושנתיים נסיון מסתדרים בחיים ומתחילים לפתח את הקריירה, וטוב שכך. חוסכים כל גרוש לקנות דירה (אין סיכוי !), חוסכים קצת כדי להתפנק בטיול לחו"ל (אין סיכוי !). טוב, גם קצת מתחילים לחיות (בגיל 30 - תודה), ועכשיו גם צריך להכיר מישהי (לא ממש היה זמן בתואר עם 50 שעות עבודה שבועיות ו-40 שעות לימודים).... אחרי 5 שנות נסיון ואחלה קריירה (לא בשמיים אבל מתקדמים לאט ויפה) אתה נתקע בגיל 35 עם לא הרבה ביד..... אז אם הייתי מתחיל בגיל 18 עם אפשרות אמיתית ללמוד ואפשרות אמיתית להשתכר ואפשרות אמיתית להתקדם אז היית צודקת. אבל אני לא. אז את לא. נוטה להתחבר עם הרבה דברים - השקעה ויציבות ופתיחות אבל המציאות הרבה יותר קשה מהבלה-בלה היאפי-בורגני המנותק הזה...... :)
דניאל | 09.07.12
94.
היא מצחיקה זאתי.
אני חולה. אם יש משהו שלמדתי זה לקבל את החיים ואת קצב ההתפתחות של כל אחד---ועם כל ידיעותיי על פסיכולוגיה נראה לי שהיא אמורה לעזור לאנשים לקבל את עצמם ואת הקצב שלהם , לחזק אותם ביתרונות שלהם ולעזור להם לפתח את המקומות הפחות מוערכים שבהם. ללמד אותם להזיז יכולות מתחום אחד לאחר. נראה לי שההתמקדות שלה בעצות לבני 20 מיותרת. רוצה לעזור- תתמקדי בחינוך נכון ויעיל של הדור הצעיר יותר . נכון - מצב שבו אני אהיה אמא ובמקום עזרה מההורים אצתרך לטפל גם בהם הוא פחות אידיאלי, אבל, היי--אלו הם חיי ואני מאושרת בעיקר כי למדתי לקבל אותם. אם את זה אנחיל לילדי , אהיה מרוצה. ואולי גם הם :)
פטל | 09.07.12
93.
חיפוש עצמי זה דבר חשוב
עשיתי את כל ה"טעויות" האפשריות לפי הספר-"בזבזתי" עשור שלם על מעבר בין כל מיני קורסים ועבודות מזדמנות כי לא ידעתי מה אני רוצה באמת לעשות,6 שנים הלכו על מערכת יחסים מיותרת וגרועה, רק בגיל 28 לקחתי את עצמי בידיים והלכתי ללמוד. היום בגיל 32 יש לי עבודה שאני אוהבת,שכר מעולה, ובן זוג שהוא מתנה משמיים. ואני לא מרגישה שהחיים שלי נהרסו בגלל הזמן שלקחתי לעצמי-להפך,זה חידד לי מה אני כן רוצה, וההחלטות שאני מקבלת היום הן הרבה יותר הוליסטיות. בטח שהייתי רוצה להגיע לתובנות האלה כבר בגיל 20, אבל לכל אדם יש את הזמן שלו.לומר שבגלל שבשנות ה-20 לא נסגרתי על עצמי אני אומללה זה הכי רחוק מהאמת.
ליה | 09.07.12
91.
חסרים לי כמה פרטים חשובים
האם האנשים שלא בוחרים בקריירה מסודרת בגיל צעיר היו מאושרים במידה וכן היו מתחילים את הקרייה בגיל צעיר? אם מדובר במחקרים רציניים סביר להניח שהנבדקים עברו מבדקים פסיכולוגים כדי ליצור פרופיל השוואתי ולנקות גורמים משפיעים נוספים. כלומר, האם יכול להיות שהם לא מצליחים לבחור בבן זוג/קריירה בגלל שהם פשוט לא מאושרים ביחס לאלה שכן? אנשים אוהבי חיים יגידו לעצמם שטוב להם וההפך...זה סוג של ביצה ותרנגולת.. השורה התחתונה שלי - מי שאופטימי לגבי תהליכים ארוכים והתחייבות הוא פשוט אופטימי, ומאושר יותר, זה הכל.
קפה קר | 07.07.12
88.
ל 76 מה"מחפש" ממש לא חייתי על חשבונה- פשוט העזתי וכשראיתי שאני יכול יותר יותר- המשכתי ולכן
כבר בגילי הצעיר- אני י"מסודר" וביושר - עבדתי מאוד קשה אבל הקפדתי להיות כל יום ב 5 בבית עם הילדים ומאידך- בעבודה מעולם לא לקחתי הפסקה- רק עבדתי, לא עשיתי "סידורים או קומבינות" ולכן בניצולת זמן של 8 שעות עבודה ביום עשיתי מה שאחרים לא עשו ב15 שעות כש"סיפרו" בבית שהם עסוקים. פשוט יעילות בשילוב עם אינטואיציה ומעולם לא חשבתי שאני יותר חכם או מוכשר מאחרים פשוט התגלגלתי. ואגב יש לי אישה מאוד מפרגנת- כי לא כל אחת יכלה לפרגן לאחד כמוני - אבל בגדול-אלו עובדות היא מורה-כך שעל חשבונה קשה לחיות אבל איתה- כיף לחיות בהצלחה
נסים | 07.07.12
87.
בכל זאת אפשר לקחת מהספר שלה כמה עיצות טובות
אף תאוריה ואף דרך חיים אינה מתאימה לכולם. היא פונה לכל אותן מיליארד תועים אלה שמבזבזים עשור שלם בתהייה ולא מחליטים כי הם עוד לא יודעים מה הם רוצים מהחיים לאלה שלוקחים פסק זמן שאינו מוגדר בזמן כדי להחליט, וממשיכים שלא להחליט רבים מהם אף פעם לא ידעו מה הם רוצים היא מציעה לחשוב על הממשמעות של הלא להחליט על העתיד שלנו. היא מעודדת לקבל החלטות בפרספקטיבה אורכת טווח היא מזהירה מפני התוצאות של קבלת החלטות ממקום של נוחות כי פעמים רבות זו מלכודת דבש. היא מזהירה מפני עוד מלכודות דבש וזמן כמו ה FB. אם תחשבו על מה שהיא כותבת בפתיחות בטוח שתמצאו שם כמה דברים חשובים ומועילים. (אין לי כל אינטרס כלכלי במדובר)
אריאל | 07.07.12
85.
המתקון לחיים טובים
הדבר הכי חשוב בחיים הוא להבין מה טוב לך - ולא מה טוב שאתה עושה בעיני אחרים. נשמע אוגאיסטי - אבל לא זו כוונתי צריך לדבוק באחת - לאהוב אותה ללא גבול ( קשה לתפוס בחורה נורמלית - אבל יש כאלה) להינות מהרוח ולא מרוחות לבחור מקצוע שאתה אוהב לקנא במי שלא מקנא לצרוך את מה שצריכים ולא מה שחושבים שצריכים לעבוד כדי לחיות - לא לחיות בשביל לעבוד להבין שלעולם הבא יש כניסה לחמורים ולא לחומרים לא לצפות מאף אחד לשום דבר ובכל זאת תמיד להיות עם לב טוב שיודע לתת ללא סיבה זולת טוב הלב ( ששום כלב לא יהפוך ליבך ללב שחור) איוכת חיים תלויה בגישה - גישה חיובית כל הזמן
ד"ר שיק | 07.07.12
84.
תרבות הרייטינג
נראה שכותבת המאמר מנסה לייחצן עצמה בציבור הרחב ע"י אמירת פתגמים המאפיינים אנשים לחוצים ותחרותיים, כנראה היא סבורה כי רוב האנשים אשר חושבים על עצמם "דברים רעים" יש להם לכאורה נטיות כאלה. אך יש הרבה מאוד אנשים שהמרוצה אחרי "ההצלחה" גורמת להם תסכול רב וזה כלל לא משנה מה "ישיגו" ובאיזה גיל. אם מישהו באמת חושב שעצות מסוג זה יכולות לפתור קונפליקטים פנימיים כנראה שהוא אינו מודע מספיק לתחום של פסיכותרפיה. הכוח להתגבר ולהתמודד עם קשיים, משברים, והפרעות כרוניות טמון בכל אחד מאיתנו, וכדאי לעיתים לקבל עזרה מגורם חיצוני באופן פרטני. המאמר שהיא מציגה עם כל הכבוד למחקרים שמאחוריו אין לראות בו כדרך המלך להתמודדות עם בעיות שהן שונות בין כל אחד ואחת.
בראד | 07.07.12
82.
נו באמת, אנחנו יותר אינטיליגנטים מזה...
כל אלו שעפים על עצמם בפייסבוק, עושים צ׳ק אין בכל פעם שנכנסים למסעדה, מעלים סטטוסים מהמושב במטוס ותמונה בכל פעם שהם שותים שמפנייה הם קצת מגוחכים בעיני. מי שהחיים שלו מרגשים באמת לא עף בכל פעם שזה קורה לו ולא צריך את עדת המתפעלים כדי לדעת שטוב לו. אפשר פשוט להנות מהרגעים היפים של החיים עם עצמנו ועם הקרובים אלינו. יש מעטים שהשיתוף הזה חינני להם, כי איכשהו הם מצליחים להשאר אמיתיים וכנים עם עצמם ועם הסביבה. 
פייסבוק | 07.07.12
81.
הספר מתאים לאמריקאים
האמריקאים הבורגנים חייב במסלול שבגיל 18-19 הולכים לקולג יש להם שלוש-ארבע שנים ללמוד , לחיות לבד , לחיות עם חברים לעשות מסיבות , סקס וסמים . בגיל 22 הם מתחילים את החיים האמיתיים ומי שבאמת מוצא את עצמו בגיל 30 בלי קריירה נמצא בבעיה גדולה . עבור הישראלים שעושים את המסלול של : צבא - טיול - לימודים / עבודות מזדמנות - ת"א ..מסלול שנגמר רק בגיל 26-27 - לכן עבורנו הספר לא רלוונטי
טיבטוס | 07.07.12
78.
הזכות הגדולה ביותר שיש בעיני לאדם היא לעשות טעויות
והשקר הגדול ביותר הוא המחשבה שניתן להימנע מטעויות. כולנו, בכל גיל, בכל תחום בחיים שלנו, חיים עם אינספור טעויות, שלרובן איננו מודעים כלל. רוב הטעויות שלנו מתבררות אך ורק בפרספקטיבה של זמן. ההכרה בטעויות שלנו היא הדבר הכי מעצים שקיים. זה בדיוק מה שהופך אותנו ליותר טובים. ההכרה האינסופית בטעויות שלנו היא בדיוק תהליך ההתבגרות וההבשלה שלנו. האנשים הכי אומללים בעיני הם אלה שמשוכנעים בכל רגע שהם עשו ועושים את הצעדים הנכונים. הם בהכרח חיים במטריקס של זיוף, הונאה עצמית ואשלייה.
מ | 07.07.12
77.
כמה נקודות למחשבה (+אני תמיד מוצא את התגובות בכלכליסט לא פחות מעניינות מהכתבה)
1. אני באקדמיה בתחום הפסיכולוגיה כבר יותר מ6 שנים, ולמרות הזיקה הגדולה שלי והעניין הרב שאני מוצא בתחום, חשוב לומר לאנשים אשר נתלים באילנות הדסיפלינה כי חלק גדול מהמחקרים המפורסמים בפסיכולוגיה, לא רק שאינם מדעיים ואינם אף יכולים להיות מדעיים, אלא עשויים להיות גם מופרכים, ולעיתים מוסתים כך שישרתו את החוקרים להתפרסם על ידי תיאוריה מהפכנית וכך להתקדם בתחומם המקצועי , וכל זאת על חשבון האינטגריטי האקדמאי - מה שאומר דבר פשוט - בכתבה מסוג זה תמיד קחו כל טיעון המבוסס על מחקרים בערבון מוגבל מאוד. 2. אי יכולת להחזיק חברים קרובים, או נטישתם באופן מודע, עשויה להעיד על חוסר יציבות ריגשי-קשרי. טיפוח חוסר היציבות הזה, ע"י יישום הטיפ בכתבה "התרחקו מחברים קרובים" למעשה יכול דווקא להגדיל את הריקנות, ולאבד 3. פסיכולוגית קלינית שמבצעת אינדוקציה לכלל האוכלוסיה (או מטופליה) - ובכך מנחיתה את השוני הבינאישי שקיים באנשים שונים - לדעתי לא רק שהינה חסרת אחריות מבחינה מקצועית (ובמיוחד כלפי מטופליה), אלא גם שקולה להורוסקופ המוני שאפשר למצוא בעיתון כמו ידיעות. להתרחק מחברים קרובים, להזהר מהורים מפרגנים, לבחור קריירה שהיא רק מושא הלב, לא לגור לפני החתונה יחד, להתרחק מפייסבוק...אלו אמרות קיצוניות שמתאימות רק לחלק מהאוכלוסיה (בחברה הישראלית אולי אפילו לחלק קטן מאוד) ...הזהרו מטיפים כאלו! 4. אין נוסחה לאושר. אושר הוא דבר המגיע מפנימיותו של אדם. כל אחד ומה שעושה לו את זה (ילדים, אלוהים, אהבה וזוגיות, הגשמה, טיולים...). 5. ורק כדי לחדד את הנקודה אפשר לעשות הצבעה: מי שלא שם את עצמו בתבניות שלה ולא תומך בדעותיה שיתן תמיכה לתגובה (+) ומי שחושב כמוה, שיתנגד (-)
פסיכולוג בשלושה גרושים | 07.07.12
75.
יש דבר אחד חשוב מאוד שלא ציינו בכתבה- וחבל!
כל העדויות שהיא מביאה מחזקות לכאורה את הטיעון שלה, אבל בתכל'ס צריך לבדוק עד כמה באמת ההוכחות שאספה מוכללות למרבית האוכלוסיה. כשהיא אומרת "במציאות, ולפי סקרים רבים כגון 'A Portrait of Generation Next' של מכון המחקר Pew, בני 20 שמנהלים מערכות יחסים קבועות ונכנסו למסלול המקצועי מאושרים הרבה יותר מאלה שמבלים את זמנם במסיבות ומערכות יחסים ועבודות זמניות" על מי בדיוק מבוסס המחקר? הרי ברור שאלה שיש להם "יעוד" פנימי בגיל צעיר יהיו הרבה יותר מאושרים מאלה שאין להם כיוון ברור וזקוקים לזמן כדי "להתבשל". המצב האופטימלי הוא שאחרי הצבא נדע כולנו מה בא לנו לעשות, יניב לנו אושר וגם יפרנס אותנו (ובעתיד את המשפחה) בכבוד. בפועל, המצב לא כזה פשוט. אם הייתי מחליטה לפי הגחמות של תחילת גיל ה 20 שלי, הייתי לומדת צורפות, או עיצוב בגדים, דברים שאני בספק אם היו מובילים אותי לאנשהו- פשוט כי היום, כמה שנים אחרי הם כבר ממש לא מעניינים אותי. היום אני בדרך להיות פסיכולוגית, ואת המסלול המקצועי שלי אתחיל רק אחרי גיל 30. אבל לפחות לא עשיתי דברים מתוך גחמת הרגע והתקופה הלא ודאית הזו. כל המחקרים שלה נהדרים, אבל אי אפשר לבסס ספר שלם רק על אנשים עם בעיות בגיל ה 40. צריך להיות אובייקטיביים ולהסתכל על כל בני ה-40 ולבדק מי מהם מאושרים ויציבים כלכלית, מה היו החלטותיהם ובאיזה גיל, ואולי הדבר החשוב ביותר- מה המצב הכלכלי של הוריהם ומה תרומתו למיקום הנוכחי של האושר של הילדים. זה הרי ידוע שאנו תמונת ראי של הורנו בשלב זה או אחר. אי אפשר לנתק את הסטטוס של ההורים מזה של הילדים..
נועה | 07.07.12
72.
הפסיכולוגית צודקת לחלוטין !!!
אני בן 60 ואי אפשר להגיד שאין לי עדיין מבט פרספקטיבי על החיים. רוב רובם של הדברים במאמר נכונים ללא ספק. רציתי רק להאיר זווית נוספת: בגלל התפתחות הרפואה והטכנולוגיה, תוחלת החיים עולה בכ-4 שנים כל עשור! זו אולי הסיבה שלצעירים נדמה שיש להם הרבה זמן. ואולם, עם תוחלת החיים המתארכת - גם איכות החיים והבריאות משתפרים. כתוצאה מכך, ניתן לנצל את החיים ולצבור חוויות מסעירות גם בגילאים מתקדמים יותר. תומכת בכך העובדה שבגילאים אלו גם מבוססים יותר כלכלית. אני לדוגמה, טיילתי בעולם בעשור האחרון יותר מבכל השנים לפני כן. יותר מזה, לפני כשנה וחצי ארגנתי כ-10 בני גילי ועשינו את טרק האנפורנה בנפאל (מי שמכיר) וקינחנו ברפטינג של 3 ימים על אחד הנהרות הסוערים בהימלאיה ואני מתכונן להמשיך בדרך חיים זו גם להבא: לבקר באנטרקטיקה, לטפס על עוד פסגות ולצאת להרבה טיולים אחרים. מה שעלול לפגוע באפשרות ליהנות ולטייל בגילאים 45-70 זה ילדים קטנים בבית שהסבתא והסבא שלהם בני 80-90 שלא יכולים כבר לעזור (ולמעשה זקוקים לעזרא בעצמם). מכאן, המסקנה היא שמומלץ ללמוד בשנות ה-20 המוקדמות, להתחתן באמצע שנות ה-20 ולגמור את הולדת הילדים בסביבות גיל 30. כך, הילד הקטן ביותר יהיה בן כ-15 כשאתם תהיו בני 45 וכל החיים עדיין לפניכם כשאתם כבר מבוססים כלכלית ויכולים להרשות לעצמכם חוויות שבשנות ה-20 רק יכולתם לחלום עליהם.
אריה | 07.07.12
71.
"בסופו של דבר, הדבר הכי מסוכן הוא הקלישאות" -אמרה הפסיכולוגית.
הכתבה מרשימה, דיעות הפסיכולוגית מרשימות פחות, מאחר והן קלישאות בפני עצמן: מדובר בנורמות שמרניות ופשטניות יחסית, שאינן מתייחסות לשוני בין בני האדם. הנחרצות של הדוברת, "מבוססת מחקר" ככל שתהיה, מעוררת תהיות לגבי המחקרים עליהם בחרה לבסס אותן מחד, ולגבי הפתיחות האינטלקטואלית של המחברת מאידך. לא התרשמתי.
 | 07.07.12
70.
מקס וובר צדק
הכתבה מעניינת והתיאוריה נכונה אבל מתעלמת מאי-רציונאליות בקבלת החלטות ואי-רציונאליות בחיים. כלומר: קארמה, מוג'ו ו"טיפת מזל". באופן אמריקאי למדי, היא מנסה לתת כלים לשליטה בגורל דרך חשיבה רציונאלית, תכנון לעתיד והתגברות על תאוות רגעיות. ושוב קיבלנו תיאוריה קפיטליסטית שמקורה בערכים פרוטסטנטיים.
נועה | 07.07.12
69.
האם הורינו שחיו את החיים לפי הספר, ובלי פייסבוק, מאושרים יותר?
לא בהכרח. אדם צריך למצוא את המקום שלו. כמה טוב שלנו יש עשור שלם לעשות זאת. יש כאלו שלוקח להם שנה ויש חמש שנים. אין דרך אחת להגיע לאושר אנשים תחייכו, תקנו פרחים, תרכבו על אופניים, תאכלו כל ערב סלט גדול ותמלאו את החיים ברגעים קטנים של שמחה. זה המתכון שלי
 | 07.07.12
68.
אני בן 26, עובד עבודה זמנית, עדיין ללא השכלה, רווק
ועד היום הגשמתי כמה וכמה חלומות חיים, טיילתי ונהנתי (כנראה) יותר ממה שכבוד הד"ר כותבת הספר המכובדת תהנה בכל החיים שלה במצטבר. וכן אני בטוח שעל ערש דווי אני אסתכל אחורה על הימים האלה ואכעס על עצמי שהתחלתי לסדר את עצמי בחיים בגיל 26 ולא בגיל 22 פחחחח
צבי נגב | 07.07.12
67.
למה גיל 20? ההחלטות החשובות צריכות להתקבל בגיל 8 מקסימום, כדי להבטיח בטחון כלכלי בעתיד! (כנסו)
- כבר אז כדאי להורים לא לוותר לילד שמבקש להתפרע עם החברים בחצר, ולשלוח אותו לחוג, איזה חוג שלא יהיה, לא לבזבז זמן ולהתחיל את הקריירה! ופעם הבאה שאתם עומדים מול המראה, בין אם ילדים גדולים שעבדו במלצרות, בני-זוג שגרו אחד עם השני בגיל 25 ונפרדו או סתם הורים "מפרגנים", אל תשכחו ותכניסו לכם טוב טוב לראש: אתם אשמים בהכל, והמערכת הכלכלית והחברתית? היא בסדר גמור. על החתום, פרויד. (באדיבות אווה אילוז)
רוני | 06.07.12
66.
חומר למחשבה, וגם לא...
בשנות ה-20 למדתי נסעתי והרווחתי. למדתי את מה שרציתי (דבר שלא הועיל לי כלכלית), הייתי מסוגלת להחלטות מהירות, ולא רציתי להיקשר לאף אחד רק כדי שתהיה לי טבעת על היד. לא פגשתי מישהו שאמרתי לעצמי - איתו ארצה להזדקן גם אחרי שהפרפרים ייעלמו. ההחלטות שעשיתי בשנות ה-20 שלי אכן עיצבו את המשך חיי, אבל האם הייתי אמורה ללכת בתלם מוכתב רק בשביל הסיכוי שאמצא את השלווה והנחלה בגיל 40? ואולי אם הייתי עושה את זה היום הייתי עוד גרושה + ילדים שנאבקת כלכלית, ומחפשת את האושר בחיים ורחוקה ממנוחה ונחלה? האם חברי הנשואים המתמודדים עם גידול ילדים יותר מאושרים ושמחים ממני? לא בטוח. האם אלו שנכנסו לעבודות מסודרות בשנות ה-20 יותר מסודרים כלכלית ממני? לא נראה לי. בקיצור, שכל אחד ינהל את חייו ויקח אחריות על ההחלטות שעשה. לבכות על מה שעשינו או לא עשינו בשנות ה-20 זה בזבוז מוחלט של שנות ה-40 שלנו, ועל זה עוד נבכה בשנות ה-60 שלנו.
רווקה בת 44 | 07.07.12
65.
מאמר זה מחזק את התובנות שלי על נערי האוצר של מדינת ישראל והרס רקמת חיינו ועמלנו
מה גיל הילדים שמנהלים את הקרנות והפנסיות שלנו מה גיל הילדים שאחראים על תקציבי המדינה מה מכשיר צעיר כזה להיות אחראי על תוכנית ויסקונסין ועל העסקת אנשים בגיל הוריו הצעירים והסבים סבתות הצעירים מה מכשיר אותו להיות מומחה בחינוך בהוראה ברב תרבותיות בכל התחומים העוסקים באנשים מבוגרים ממנו או בתינוקות וילדים צעירים ממנו מה נותן לו הבנה לצפות ולחזות עתיד תהליכי הזדקנות וכו כשהורי היו בגיל 94 את גורלם וגורל השרותים שניתנו להם נקבעו באוצר על ידי צעירים שיכלו להיות ילדי כשילדי היו בבגיל הרך את גורלם וגורל השרותים שנתנו או לא נתנו קבעו צעירים שחלקם אולי טרם התחתתן שחלקם עדין לא גידל ילדים שאף אחד מהם לא טיפל בהוריו הסיעודיים או בהורי הוריו או בהוריו המובטלים נערי האוצר ונערי צבא הגנה לישראל הם אבי אבות הטומאה הישראלית של יצירת הגילנות והאפליה על רקע גיל עקבתי במשך 40 שנה אחר התופעה מה יצרה מערכת הבטחון ותרומתה לחיים האזרחיים עקבתי מ1967 אחרי מודעות דרושים בעיתונים קציני צהל שהשתחררו מקבע ויצאו לפנסיה צהלית קיבלו מישרות ניהול בחברות ציבוריות הסתדרותיות חברת העובדים רשויות מקומיות חברות ממשלתיות ושוק פרטי מוסדות ציבור לא היו אז חברות כח אדם ההעסקה היתה ישירה כל המודעות היו דרושים עד גיל 38 אפשר לחשוב שבחיים האזרחיים כולם צריכים לטפס על גבלאות מודעות גילניות היו גם בתנועה הקיבוצית בשרות המדינה אימצו את השטויות הללו וסגרו דלתות לבני 40 ומעלה בשנות התשעים של המאה הקודמת כשהגיע העליה מחבר המדינות גיל 40-45 החל להיות מוקצה בשוק העבודה ובעשור האחרון ירד הגיל נתקלתי גם במנכל באמצע שנות העשרים מפטר עובד ותיק ממנו בן 38 [ענף המלונאות] בתקופה של מלחמת 1967 העורף תיפקד מצוין כי במי החמישים ומעלה היו בראש הפירמידה של שוק העבודה ולכן גיוס הצעירים והמילואים לא מנע מהמשק להמשיך לתפקד במלחמת לבנון השניה העולם כבר היה שייך לצעירים וכל המערכות הציבוריות לא תיפקדו בעורף ניהול מדינה וממשלה ולא רק נערי אוצר כאשר שרי ממשלה מקיפים עצמם בילדים יועצים זה רע למדינה גם מפלגת הקשישים שנכנסה לכנסת שיקפה את מצב התנהלות המדינה מאז שמפלגת הקשישים כבר לא בכנסת שום דבר לא קורה בעניני הגיל המבוגר עכשיו עוסקים בילדים החרדים בילדים הערבים בילדים היהודיים בטיפולי שיניים של ילדים ובגני ילדים כדי לזכות בבחירות הבאות ולהמשיך להחזיק בשלטון סדרי העדיפויות הלאומיים והחברתיים נקבעים ומוכתבים על ידי נערי האוצר ילדינו ונכדינו גדלים על זמן שאול על חיי רגע על אי ודאות משנה לשנה בגלל צעירים ילדינו לא ידעו מי תהיה הגננת או המורה שתמשיך איתם בשנה הבאה ואחר כך בשנה שאחריה ואחרי כל חופש גדול הם יחזרו וימצאו מישהו לא מוכר או מישהן מוכר שלא היתה לו משכורת בכל חודשי הקיץ כדי לכלכל עצמו ומשפחתו וילדיו וחוזר חלילה גיל הזהב מדרדר כלכלית כי צעירים קיבלו החלטות איך לשחק בחסכונות שלו בנוסף דור הביניים מתקשה לטפל בהוריו ומתקשה לעזור לילדיו ונכדיו
ויסקונסין | 07.07.12
64.
הדרך המתאימה לכל אדם שונה .אבל יש מחיר לכל דרך
ע"פ הדרך המוצעת כאן - המושכלת המתוכננת ,בהחלט מגיעים לתוצאות "יפות" וטובות אבל מפסידים בדרך את היופי "האנרכסטי" והחוויתי של שנות העשרים . אם אדם צעיר מחליט שהוא מטייל בעולם מספר שנים עד גיל 30 אבל הוא מודע לתוצאות : אין לו מקצוע , לא למד, נשאר ללא בסיס כלכלי מן סוג של הומלס וכול' אולם מבין את המשמעות העתידית לצעדיו הנוכחיים - הרווח הוא עצום . ניתן לתמצת כך : לכל צעד שנעשה יש מחיר.. אם מודעים למחיר אזי האדם לא יסבול יסורי מצפון על המעשים שנעשו ויהיה מאושר בחייו .הבעייה העיקרית של הצעירים הינה חוסר המודעות למחיר לצעדים שנעשים ( הפעילות שנעשית הינה ריגשית רוחנית לכייף ופעילויות ללא מחשבה ) צעירים - תהנו מהחיים אל תפחדו אבל תפעילו שיקול דעת
זקן חביב | 06.07.12
63.
אני רק שאלה? מה בעצם את ממליצה?
בטח שהכי טוב ללמוד משהו שאתה אוהב וטוב בו. מה תמליצי לאדם שלא יודע במה הוא טוב ואוהב יותר מדברים אחרים. שוב הכוונה מקצועית לא עוזרת לבחור אם אתה לא יודע מראש מה אתה רוצה. וכן, יש לא מעט כאילה שלא יודע. אף פעם. אז בוחרים מקצוע, לפעמים לפי יוקרה (זוכרת, כתבת לא לבזבז בעבודות מזדמנות..). ולא מרוצים. זה לא זה, אבל בגיל 30 + יותר קשה לחזור להיות שוב סטודנט משרה מלאה ובעיקר...מה תלמד? אתה לא יודע. בקיצור, עצות זה טוב. אני מכיר לא מעט, כולל עצמי, שפשוט לא יודעים מה יעשו שיהיו גדולים. (בן 33 מהנדס)
 | 07.07.12
62.
לחיות או לא להיות
חברים יקרים שלא תהיה פה אי הבנה החופש האמיתי לא נמצא בבטלה אלה בעשייה!! ושלא יספרו לכם סיפורים כל בן אדם שלא תפס לעצמו כיוון(שהוא מתחבר אליו כמובן..) חיי בתחושה כללית של תסכול, אי וודאות ולחצים נפשיים. ולכל ״לוחמי החופש״ למינהם אני מציע לכבות ת׳ג׳וינט ולהיתאפס למה לא רחוק היום(החיים טסים כמו שהספקתם להבין..) שתמצאו את עצמכם מקריחים ולא מנחת.. ונקנח בקלישאה: רוצים להצליח? תתחברו למצליח!
 | 07.07.12
60.
להתחתן בגיל 30 פלוס
זה היה הכי נכון מבחינתי , אחרי שבניתי לעצמי קריירה וובמקביל בניתי את האישיות שלי וזאת אחרי שהתנסיתי בקשרים לא טובים וגם במקומות עבודה עם אנשים שממש שנאתי לעבוד אתם . דווקא בזכות כל אותם "הכישלונות" לכאורה , הבנתי מה הכי נכון בשבילי. המלצתי - את שנות העשרים שלכם תנצלו הכי טוב אם תעזו לחלום הכי רחוק שאפשר בלי לפחד מהתנסויות עם בני זוג שנראים שונים מכם או מקומות עבודה שנדמה לכם שלא תצליחו במקביל אפשר להנות ולבלות כמוו שמתאים לכם - זה לא סותר
רונית  | 07.07.12
59.
אם לצטט את שלמה ארצי: "החיים או החיים גם גאונים לא ידעו לחיות אותם"
פילוסופים מאז קדמת דנא ניסו לפענח את החידה של החיים, החל מקונפיציוס וסוקראטס ועד פרויד. אך החיים נשארו בגדר חידה שכל אחד מעניק לה את המשמעות שלו, עד שהגיע הדוקטור מג ג'יי וקבעה עובדות ונורמות על איך צריך לחיות נכון ! וואו תודה לך כי בלעדייך היינו אבודים. כשתגיעי לגיל 40 תקראי את העצות שלעצמך ותוציאי ספר חדש שיקרא : "איזה טיפשה הייתי"
ארצי | 07.07.12
58.
הבל הבלים! מי היא שתחליט מהו אושר, ואיך כל אדם צריך לחיות את חייו?
"בני 20 שמנהלים מערכות יחסים ונכנסו למסלול מקצועי מאושרים יותר?"- מוזר ואני תמיד חשבתי שאושר זה דבר סובייקטיבי. אהה רגע זה "מוכח מחקרית"...מממ מעניין... אלי ה"רובוטים" בני ה20 לא באמת מבינים מה הם החייםו מהו אושר!
 | 07.07.12
55.
אני בן 54 עדיין לא יודע מה אהיה כשאגדל - ומאושר ולכן לא מסכים כי-
קפצתי עבודות , מגורים , לימודים. ובעצם אני חושב שעשיתי כ 25 עבודות שונות שהחלו כקבעות והתבררו כזמניות.... הדבר היחיד הקבוע אצלי הם משפחתי וארבעת ילדי, לא חסר לי כלום, כשלא נהנתי בעבודה עזבתי והחלפתי תחומים-ללא קשר לשכר-ובדיעבד זה היה נהדר ואפילו יש לי פנסיה נהדרת ורכוש -אז שלא יעבדו עליכם- לכו עם האינטואיציה, אל תפחדו וגם אל תפחדו לשאול וללמוד משגיאות של אחרים אבל-האינטואיציה מנצחת בהצלחה והעצות שלה יותר מדי קיצוניות ומוגזמות
נסים | 06.07.12
54.
מעניינת, אבל היא פסקנית מדי. אולי כדי לקדם את המכירות של הספר
מי שיודע מי הוא ומה הוא ומה יעדיו ומה חלומו - ברור שעדיף שיתחיל מוקדם. אבל יש לא מעט אנשים שמנצלים את הזמן בשנות ה-20 כדי להיסגר על עצמם באמת, עד הסוף, אולי תוך כדי ניסוי וטעייה, רכישת ידע והשכלה לווא דווקא רשמיים ופרודוקטיביים, וכאשר הם נכנסים למסלול החיים הרגיל והתובעני, הם מפוקסים ומאוזנים יותר וגם אנשים מעניינים ויצירתיים יותר
ע.א | 07.07.12
53.
ד"ר ג'יי מתעלמת מהגורם מספר אחת לעיצוב הדור "האבוד"
וזה העולם שאנו חיים בו - עולם שהביא את אלה שלא נולדו למשפחה עשירה למעמד של עבד מודרני. אנחנו עובדים היום יותר מכל דור קודם. אנחנו נדרשים להתמקצע יותר שנים מכל דור קודם. אנחנו עובדים יותר שנים מכל דור קודם. אנחנו אולי יכולים לקנות יותר אייפונים, אבל את היכולת לקנות דירה איבדנו ולמעטים מאיתנו תהיה פנסיה שראויה למחייה. הדור "האבוד" יותר חכם משהיא נותנת לו קרדיט. הוא יודע טוב מאוד מה מצפה לו בהמשך והרוב פשוט נשברים. לא כי הם בטלנים, אלה שהשיטה הכלכלית בה אנו חיים היא אשליה שמאפשרת למעטים להנות ממנה. ההיסטוריה של הכלכלה היא כמו כל דבר בחיינו - היא כמו מטוטלת ששואפת לאיזון. מקפיטלזם טהור בשנות ה-20 לקומוניזם טהור בשנות ה-50 וחזרה לקפיטליזם כמעט טהור בזמננו. הדור "האבוד" הוא דור שגדל לתוך נקודת הקיצון הזו. ועל כך אנחנו משלמים.
יובל | 07.07.12
52.
טוב כי קולם של משרדי הפרסום נשמע היום הרבה יותר חזק מאשר קולם של ההורים.
כשמטפטפים לך שאתה רק צריך לעשות מה שמרגיש לך טוב, באמת זה הופך להיות הלך רוח כזה שתופס תאוצה. הקול הפנימי שאומר לאנשים להיות ביקורתיים כלפי מסרים פרסומיים הוא דבר נרכש ותלוי חינוך, ולא בכל בית יש מי שיפתח את החשיבה הזאת. אז אנשים עושים בסך הכל את מה שמציעים להם.... הבעייה היא שזו עצת אחיתופל.
 | 06.07.12
51.
אני חושב שהכי טוב זה להנתסות
ואני מתכוון get experinced כן תעבוד בעבודות משונות ותצבור נסיון משונה תראה עולם ותחווה תרבות וחיים אחרים ותלמד גם שפה שנייה ושלישית אנגלית לא מספיק חשוב לפתוח את הראש ורק אז להגיע לאקדמיה ללמוד תואר מעניין או פרקטי ומשם להיכנס למעגל העבודה
אייל | 06.07.12
50.
אני ממש לא מתחבר לשטויות האלה
"אנשים שפורחים מאוחר משיגים פחות" ? אני יכול לתת לה 1001 דוגמאות של אנשים שנתנו פוש בגיל מאוד צעיר וכעבור זמן מה הם מסתכלים לאחור ומצטערים על כל מה שהם פיספסו. חבר טוב שלי הוא מהגאונים האלה שסיימו תואר ראשון בהנדסה עוד בזמן התיכון, לכאורה העתיד שלו היה מובטח אבל היום בגיל 32 הבנאדם מצטער על כל השנים היפות שהוא פיספס ושכבר לא יחזרו, הוא מצטער על כך שבצעירותו הוא היה מסיים את הלימודים בתיכון ומיד רץ לאוניברסיטה עד שעות הערב המאוחרות. וזה לא שעכשיו הוא מיליונר עם עבודה מסודרת, הוא בן 32 עם דיכאון רציני שהתחיל בגלל הרגשת פספוס של הנעורים, מעולם לא היה לו נסיון עם נשים, בקיצור... הוא בזבז את השנים הכי יפות שלו. ולעומת זאת, יש אנשים שהתחילו לפרוח מאוחר אבל השיגו הרבה יותר והם יותר מאושרים מאלה שנתנו פוש בהתחלה ולאחר כמה שנים של לחץ נגמר להם הכוח. ולגבי אחוז הגירושים בקרב בני זוג שלא גרו ביחד לפני החתונה... לרוב בני זוג שלא גרו ביחד לפני החתונה באים מרקע מאוד מסויים, כמו החרדים למשל, אחוז הגירושים בקרב החרדים אומנם נמוך ביחס לשאר האוכלוסיה אבל לא בגלל שהם יותר מאושרים אלא פשוט בגלל שאצלם לא נהוג להתגרש גם אם בבית מתנהלות מלחמות יומיומיות. ולגבי העבודה... "לבחור תעסוקה עפ"י מה שאנחנו טובים בו ועפ"י מה שגורם לנו אושר" זה אומנם נשמע טוב בתור כותרת אבל מה לעשות שלפעמים אנחנו פשוט גרועים שבמה שאנחנו אוהבים, אני לדוגמה מאוד אהבתי כדורגל אבל שחקן כדורגל לא יצא ממני. או לדוגמה ההתמקדות בתחום מסויים כבר מגיל צעיר.. אם נגיד מישהו מאוד אוהב כלכלה אבל בגיל 18 הידע שלו בתחום זה שואף לאפס, איזה אפשרויות יש לו בתחום בגיל הזה ? לגבי הפייסבוק היא צודקת אבל כל השאר זה זיבולי שכל שהיא מספרת לכל מי שמוכן לשלם לה. היא מנסה להלבין שקרים בעזרת קמצוץ של אמת, מצטער, לא מתחבר לזיבולי שכל האלה.
 | 07.07.12
47.
חוכמה שלאחר מעשה
אם המשפט הראשון הרבה יכולים להזדהות: משבר גיל ה-40 הוא לא להתפטר מעבודה של 15 שנה, להתגרש ולקנות מכונית אדומה אלא לגלות שבכלל אין לך עבודה רצינית, בן זוג משמעותי או בית חלומות. אז לגלות בגיל 40 שבעשר השנים האחרונות היית במקום שלא רצית להיות, לא הגשמת את חלומותיך ואפילו לא את רצונותיך הפשוטים. אז מה אך האם הסיבה לכך שבעשור מגיל 20 עד 30 התברברת בטיולים בעולם, עבודות מזדמנות ובסוף הצלחת גם לדחוס לשם תואר או הכשרה לעבודה מדגם "צריך"? במבט ראשון: כן, הדוקטורית כמעט שכנעה אותי. במבט שני, לא ולא! הטעות היתה שהפסקת להתברבר, נכנסת לחיים הרציניים והאמיתיים. אם לא היית תופס את הראש בגיל 30 ומנסה להכניס את עצמך לאן שאתה לא שייך, היית נמצא היום בדיוק במקום שחלמת להיות. מסקנה, מה שמתאים למישהו שלא התברבר לא מתאים לך. כולם מתחילים מחדש. אחריות על התוצאה אין לאף אחד. עם שאר הדברים שלה מצאתי את עצמי מסכימה: הפייס באמת יוצר תחושה שכולם עושים חיים משוגעים. אך כבר עברתי את השלב שבו אני מאמינה לזה, כי אני מכירה את הנפשות הפועלות, אבל אני רואה בפייס הרבה שיתופים יפים וכייף לי לקרוא. מגורים לפני החתונה- עוד הכללה. שלגבי גילאי ה-20, זוגות שהכרתי התחתנו ונשארו יחד. לגבי גילאי ה-40, פה זה לא לעניין, כאן השנים יותר יקרות, ואם כן אז כן ואם לא אז לא ואי אפשר להתחיל עכשיו לנסות לראות איך הולך איזה שנה שנתיים. מי שהכרתי ועברו לגור יחד או ניסו קשר בלי מגורים ולבלי להתחתן - נפרדו ובדרך מכוערת שלא מביישת סיפורי גירושין מלוכלכים. אלו שהתחתנו - חיים יפה ומאושרים. ילדים בגיל 40- 50 רק למי שאין לו ילדים או שהוא מהדגם היסודי, שהילדים הקודמים שלו גדולים. אחרת, זה לא הזמן. מה שהיה פה נחמד, זה שהיא חילקה את האנשים לשתי קבוצות: המתקדמים והמתברברים. לסיום: בשביל המתברברים 40 זה ה-20 החדש בשביל המתקדמים 40 זה ה-60 החדש. שיצאו לפנסיה ויקנו מכונית אדומה. דרך צלחה!
לנה | 06.07.12
46.
מה שהיא ואחרים אומרים על הפייסבוק כל כך נכון... חבל שלקח לי הרבה זמן (יחסית)
להבין את זה. עכשיו אני כבר יודעת מי הם אלו שעושים לעצמם פוטושופ לחיים ומי האנשים האמיתיים - אלו שלא פוחדים לחלוק גם את ימי הבאסה שיש לכולנו והרגשות הפחות חיוביים. ועדיין צריך לבלות שם פחות זמן, זה גם נכון...
 | 06.07.12
44.
הייתי במסלול שרציתי מאז גיל 14. התחתנתי בגיל 24. יש לי 5 ילדים ו 3 דירות.
במהלך ההתבגרות , חל אצלי שינוי תפיסתי פילוסופי לגבי החיים. בגיל 35 כשאני עם כל מה שאדם משיג במהלך של חיים שלמים, התגרשתי. כיום אני חי לבדי, בדירה משלי לא רחוקה מהחוף. לא עובד בכלל. ורא ספרים, לומד להנאתי בביתי מה שאני רוצה ומתי שאני רוצה. מחליף חברות מידי פעם. נזהר מחברים. שומר דיסטנס מהמשפחה. דעת אנשים רבים אני נחשב אדם מאושר מאד, לדעתי לא כזה מאושר, בכל אופן אם יורשה לי, הרי שהמלצתי לחיים מאושרים היא: אמונה עזה באלוהים אמת, הבוערת באהבה טוטאלית. אני אדם חילוני.
איש אחד | 06.07.12
42.
עצות טובות מי שבתוכניות שלו להקים משפחה ולשלם משכנתא כל החיים
אבל לא כולם רוצים להתחתן לקנות דירה ולהביא ילדים! וגם כל אחד מתבגר בקצב שלו יש לא פחות מקרים שבהם אנשים התחתנו בגיל 20 כשהם עוד לא ידעו מה הם רוצים מהחיים שלהם והביאו ילדים בשביל לגלות שלא מתאים להם להיות הורים..
יעל | 06.07.12
40.
אוקייייי.... *אז מה*????
כאילו מה? החיים הם איזה תחרות שצריך לנצח בה? אופטימיזציה של הישרדות? והכיף שהעובדת בסטארבאקס עשתה בגיל 22 לא נספר לעומת הדיכאון שחבריה הרגישו באותו הזמן? אז עכשיו הם במקומות הפוכים. ביג פאקינג דיל. מה שחשוב זה לאהוב, והרבה. כל היתר באמת לא רלוונטי לקיום שלנו על פני האדמה הזו. אז תיהנו מהדרך, המטרה בסוף לא משנה בכלל, כולם מגיעים לאותו המקום.
יוסי | 06.07.12
38.
כתבה מאלפת!
כל מה שכתבה למדתי מניסיון מר של 9 שנים... תמיד רואים בסרטים איך אנשים פתאום מצליחים מכלום וזאת הטעייה כי רוב האנשים עושים את זה בדרך מושכלת ומתוכננת (שהיא מאוד לא סקסית) הורים.. אל תתנו לילדים שלכם ליפול למיסוך עשן הזה של שנות ה20. תתנו להם את הכתבה הזאת כמתנה ליומולדת.
בן 30 עוד אופטימי למרות הכל | 06.07.12
37.
הרבה מהעצות שלה נובעות ממחקרים סטטיסטיים וזאת בעיה
כי לא תמיד מה שמתאים לרוב יתאים ליחיד, לדוגמא: מחקר סטטיסטי קבע שרוב האנשים אוהבים קולה מכאן שגם עליי לשתות קולה כי זה מה שרוב האנשים אוהבים??? לגבי ילדים אומנם רוב האנשים רוצים ילדים אבל ישנם כאלו שלא רוצים, ישנם כאלו שלא רוצים בגיל 20 אבל בגיל 40 יכול להיות שישנו את דעתם (לא בטוח), האם זה נכון לייעץ לכולם להביא ילדים כמה שיותר מוקדם??? המציאות האישיותית של אדם היא הרבה יותר מורכבת ואם אדם לא בטוח ברצונותיו אז הרבה פעמים עדיף לחכות ואז לקבל את ההחלטה, כמובן שיש גם דרגות של אי ביטחון ומכאן ניתן לגזור את זמן ההמתנה הרצוי ועוד... על דבר אחד ברור אני כן מסכים איתה וזה שאם אדם יודע שהוא רוצה ילדים ו/או קריירה בתחום מסוים אז עליו לרדוף אחרי זה כמה שיותר מוקדם, אבל את זה כמעט כל אידיוט יכול להסיק...
איש עקרונות | 06.07.12
34.
מרבית האנשים מסביבי הם כאלו שהלכו לפי הספר...
התחילו ללמוד באוניברסיטה קצת אחרי סיום הסדיר, התחתנו והביאו ילדים לפני גיל 30, והיום כשהם מתקרבים ל 50 - חלקם הגדול מובטלים או תוהים מה בדיוק עשו עד עכשיו, גרושים או תקועים עם בנות זוגם מכוח האנרציה או הכורך הכלכלי, חלקם לא מכיר את הילדים כי היו עסוקים בעבודה כשהילדים גדלו... בקיצור, הגיי הזו מזבלת במוח למעט בדבר אחד - תעשו את מה שאתם אוהבים והמחיר שתשלמו בסוף יראה נסבל יותר.
רוני | 06.07.12
32.
בסדר, עוד אמריקאית מפוחדת שמנסה למכור לנו שחיים מוצרים זו הדרך לחיות:
המכונה האמריקאית מזמן אבדה את הנשמה. ערכים כמו חופש והגשמה אישית הוחלפו בדיקטטורה תאגידית וכלכלית ואין דבר מסוכן יותר לעריץ מחופש, אנרגיה משוחררת, נעורים ודעה עצמאית.. נכון? ובל נשכח להתנהג כמו עדר טוב: לדאוג, לחסוך, ולצרוך. הרי אין כמו הצרת צעדיו של האידיבידואל כדי לעשות את מלאכת השליטה על ההמונים קלה יותר.
 | 06.07.12
31.
תעלומה: עם מי מתחתנות הצעירות הישראליות?
"63% מהגברים החילונים בישראל ו־42% מהנשים החילוניות נשארים רווקים עד גיל 30 - כמעט פי שלושה מכפי שהיה בשנות השבעים." צריך להיות הסבר איך פער של 21 אחוז קיים. כנראה שהגברים המבוגרים יותר בישראל הם המצרך הכי מבוקש על המדף והם מתחתנים עם הצעירות, או שהצעירות מתחתנות עם גברים ממדינות זרות. ניחוש שלי: לא זה ולא זה.
??? | 06.07.12
27.
צודקת מאד מניסיון אישי!!
כמי שלמדה מה שעניין אותה בגיל 21 -עד היום אני שמחה על העבודה שלי והתקדמתי בתחום מאד אבל-בזוגיות לא לקחתי בחשבון שהוא ההיפך ממני כלומר פרימיטיבי ,חרדתי,גס רוח וכו.... העיקר סקס טוב .כיום אנחנו גרושים וזה דפק לנו כלכלית את החיים! אז תקחו את הכתבה אחד לאחד -הכול נכון!!!
בת יובל | 06.07.12
26.
גיל 16 הוא הגיל הקריטי, כאשר אתה מחליט איזו מגמה ללמוד בתיכון.
זה הניסיון שלי בחיים. ההחלטה שעשיתי אז משפיעה עלי עד היום. אבל האמת שלא יכולתי לבחור אחרת. הכתובת היתה על הקיר, וכנראה מה שצריך להיות הוא שיהיה. אין לנו כל כך יכולת להשפיע על מהלך חיינו, אלא אם כן התברכנו בסתם מזל.
קמצוץ  | 06.07.12
23.
Wear sunscreen.
Wear sunscreen. If I could offer you only one tip for the future, sunscreen would be it. The long-term benefits of sunscreen have been proved by scientists, whereas the rest of my advice has no basis more reliable than my own meandering experience. I will dispense this advice now. Enjoy the power and beauty of your youth. Oh, never mind. You will not understand the power and beauty of your youth until they've faded. But trust me, in 20 years, you'll look back at photos of yourself and recall in a way you can't grasp now how much possibility lay before you and how fabulous you really looked. You are not as fat as you imagine. Don't worry about the future. Or worry, but know that worrying is as effective as trying to solve an algebra equation by chewing bubble gum. The real troubles in your life are apt to be things that never crossed your worried mind, the kind that blindside you at 4 p.m. on some idle Tuesday. Do one thing every day that scares you. Sing. Don't be reckless with other people's hearts. Don't put up with people who are reckless with yours. Floss. Don't waste your time on jealousy. Sometimes you're ahead, sometimes you're behind. The race is long and, in the end, it's only with yourself. Remember compliments you receive. Forget the insults. If you succeed in doing this, tell me how. Keep your old love letters. Throw away your old bank statements. Stretch. Don't feel guilty if you don't know what you want to do with your life. The most interesting people I know didn't know at 22 what they wanted to do with their lives. Some of the most interesting 40-year-olds I know still don't. Get plenty of calcium. Be kind to your knees. You'll miss them when they're gone. Maybe you'll marry, maybe you won't. Maybe you'll have children, maybe you won't. Maybe you'll divorce at 40, maybe you'll dance the funky chicken on your 75th wedding anniversary. Whatever you do, don't congratulate yourself too much, or berate yourself either. Your choices are half chance. So are everybody else's. Enjoy your body. Use it every way you can. Don't be afraid of it or of what other people think of it. It's the greatest instrument you'll ever own. Dance, even if you have nowhere to do it but your living room.
 | 06.07.12
22.
ל-19: הכוונה היא לתעל את האנרגיה לאפיקים הנכונים
במקום לשבור את הראש 4-5 שנים בבחירת מקצוע באמונה שאם תיזרק עוד שנה בדרום אמריקה פתאום תבין מה אתה רוצה לעשות בחיים ובינתיים תעבוד בעבודות מזדמנות שלא תורמות מאומה לניסיון המקצועי, היא אומרת אל תשרפו את זמן, תלכו ישר ללמוד תחום שמדבר אליכם, תיכנסו לתחום בכל מחיר גם אם בהתחלה תיאלצו לעבוד בשכר מינימום ובמשך השנים תתקדמו.
 | 06.07.12
12.
7, ב"2002" נכתב המון במגוון תחומים של החיים, כגון דיאטה בריאה, עישון וכד'.
היכן היית א-ת-ה?! האם היית מסוגל בכלל לקרוא, להפנים וליישם? לא מכיר אותך אך התשובה לשאלה הריטורית הזו היא שלילית לגבי רוב האוכלוסיה. לגבי רובנו, אנו מתעוררים רק לאחר שחטפנו איזו כאפה או סטירה מהחיים. לעתים תכופות זה כבר מאוחר מדי מכדי לתקן.
 | 06.07.12
10.
מכבד את דעתה של הגברת הזו
אבל, רק אם עקבתם רק בשנה האחרונה בחלק מהכתבות שפורסמו כאן, על מתכונים לחיים מאושרים, שמתם לב שיש בערך 1000 כאלה וכולם מתבססים על מחקרים וסימוכין מפה ועד הודעה חדשה, אז הנטייה הבסיסית שלי היא לא למהר ללחוץ על הילדים שלי לקבור את החיים שלהם במשרד בדיוק בשנים שהם פורחים. בקיצור, עוד שבועיים תצא כתבה שמבוססת על מחקר של מכון כלשהו שאומרת שהאנשים בגיךאי 50 עד 60 שמגדירים את עצמם מאושרים לא ידעו מה הם רוצים מהחיים שלהם עד גיל 40. וכמו שאמר המשורר, דו יור בסט אנד דונם וורי.
גיא | 05.07.12
9.
מכבד את דעתה של הגברת הזו
אבל, רק אם עקבתם רק בשנה האחרונה בחלק מהכתבות שפורסמו כאן, על מתכונים לחיים מאושרים, שמתם לב שיש בערך 1000 כאלה וכולם מתבססים על מחקרים וסימוכין מפה ועד הודעה חדשה, אז הנטייה הבסיסית שלי היא לא למהר ללחוץ על הילדים שלי לקבור את החיים שלהם במשרד בדיוק בשנים שהם פורחים. בקיצור, עוד שבועיים תצא כתבה שמבוססת על מחקר של מכון כלשהו שאומרת שהאנשים בגיךאי 50 עד 60 שמגדירים את עצמם מאושרים לא ידעו מה הם רוצים מהחיים שלהם עד גיל 40. וכמו שאמר המשורר, דו יור בסט אנד דונם וורי.
גיא | 05.07.12
5.
דבר אחד חשוב היא לא ציינה....
אנחנו חיים בעולם שהוא יותר ויותר תחרותי, ומשך תקופת הקריירה המרכזית שלנו מצטמצם עד לסביבות גיל 50. לאחר מכן, צריך למצוא קריירה משנית, שבד"כ היא נחותה יותר מהקריירה הראשית. לכן ככל שמתחילים בגיל צעיר יותר, צוברים יותר ניסיון ויש לך יתרון על בן גילך. המעסיקים כשלעצמם מעדיפים להעסיק עובד חדש שגילו 25-40. הם לא יעסיקו בני 40-50 כיוון שהם יודעים שאורך התקופה שיעבידו אותו תהיה קצרה יותר, ובד"כ לעובד יותר מבוגר תהיה ציפייה לשכר גבוה יותר כי בד"כ יש לו יותר מחויבויות כלכליות. כמו כן מעבידים במשרות רציניות מתייחסים בזלזול לאלו שלא היו "רציניים" במשך עשור שלם, זה משדר חוסר אחריות, לוזריות.
א | 05.07.12
3.
בתחילת התואר במדעי החברה מלמדים אותך ש"הדתות הן המנחמות הגדולות"
נחמה ואושר הן לא מתכון לאמת פנימית ולחיפוש אחר משמעות וזאת מבלי לזלזל בדת. אי אפשר להתעלם מהיותה מקנה לאנשים שחיים בקהילות דתיות חיים יותר שלווים. כבר אמרו חכמינו "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" אך לא התכוונו שלא יוסיף דעת... כפי שאמרו "מרבה נכסים מרבה דאגה" ו"איזהו עשיר השמח בחלקו" ולא תקנו שמי שמרבה נכסים עובר על איסור דרבנן... אלו החיים , הם מורכבים מפתיעים ולפעמים הם דורשים נסיגה לאחור.. לעיתים כאשר מתקדמים יותר מידי מהר צריך לחזור אחורה ולבחון דברים במושכל שני. כל זאת אין בכך די לומר שהחיים לפני שתי דורות היו יותר נכונים..
אחמד  | 05.07.12
1.
מעניין אבל מסוכן
כתבה מעניינת, אבל אני רוצה להתייחס לביקורת עליה - ביקורת שלי (ללא רקע בנושא כלל אז יכול להיות שאני בכלל לא בכיוון): אנשים שעוברים לגור ביחד הם מלכתחילה קרובים יותר לדת או לקבוצות שמרניות, והסביבה מעודדת אותם לא להתגרש או לחילופין מקנה להם את הערכים שמעודדים לתקן דברים שלא עובדים ולא להתחיל מחדש אחרי גירושים. יכול להיות נכון? הבחורה נחרצת מידי לטעמי, אבל יש כאן בהחלט הרבה נקודות טובות למחשבה.
אלכס | 05.07.12
תודה, קיבלנו את תגובתך ונשתדל לפרסמה, בכפוף לשיקולי המערכת