יש מליון איש שלא מסוגלים לרכוש דיור וממש לא רואים את עצמם רוכשים דיור יד ראשונה, אפילו יד שנייה כבר מחוץ להישג ידם. מנגד בשכונות מוזנחות בפריפריה יש דיור מיושן שאליו נכנסים שבחים ומסתננים בגלל שאין השקעה לא בשמירת ריבונות המדינה ולא בשמירת איכות השכונות הישנות האלו. המצב הוא חבית חומר נפץ וחבל שהמדינה לא מבינה זאת וממשיכה לזרוק כסף על מחלפים ולא שקל על דיור והכסף של מליארדים מחוק הדיור של רן כהן שהיה צריך לחזור לרכישת דיור ציבורי. מדינה קטנה לא יכולה להרשות כזה קיטוב חברתי בתוכה בין שיכון מוזנח של 300 אלף שקל לבין דירה של 3 מליון שקל.

ולנו מכרו שבעקבות הציפייה לירידת מחירים ישנה דווקא ירידה בהתחלות הבנייה. איך זה מסתדר בדיוק?