וחשבתי גם שהשכירים הם בעצמם צרכנים שנהנים מכך שהם יכולים לקנות כל מיני מוצרים ושירותים בזול אבל מסתבר שטעיתי. וגם טעיתי לחלוטין בחשיבה שלי על גמישות. אני חשבתי שגמישות זה אומר שקל לפטר אבל גם קל למצוא משרה, למה? כי חשבתי שזה כמו נישואים וגירושים: ככל שקשה ויקר יותר לגברים להתגרש ככה הם חוששים יותר להתחתן. חשבתי שזה אותו דבר עם המעסיקים: ככל שזה קשה ומסובך ויקר ולא חוקי עבורם לפטר ככה הם חוששים יותר להגדיל את מצבת העובדים שמא זה יתגלה כטעות שאין ממנה חזרה וכשגיאה קטלנית שאין דרך לתקן אותה. זה מה שחשבתי אבל מסתבר שטעיתי. עכשיו אני מבין שהחוק ובתי המשפט ימררו יותר את חיי הגברים הגרושים ככה הגברים הרווקים יתלהבו יותר מהרעיון של חתונה. ככל שהגמישות התעסוקתית תרד ככה המעסיקים יסתערו על המובטלים ויריבו ביניהם מי יעסיק אותם. ככל שהיעילות תרד ויהיו במשק פחות מוצרים ושירותים ככה רמת החיים של השכירים תעלה. היגיון פשוט, לא?

אין מי שמגן על זכויות העובדים בארץ רוב המעסיקים ממילא לא משלמים שעות נוספות, עוברים על החוק ללא שום סנקציה.