ההגיון במאמר הוא כזה: - "פעם" היה טוב יותר: בלי מיזוג אוויר, מקרר על קרח, תוחלת חיים קצרה ב- 20 שנה, יותר זמן לבילויים שלא בנמצא, מגורים בחולות, וכד'. - "שיטה כלכלית" לגידול ברמת החיים ושיפור איכות החיים זה משהו שנכפה על אזרחים חסרי דעת וחסרי חוט שדרה; עובדה: 'ההגירה ההמונית' למדינות של "פעם", כדוגמת קובה וסודן. - "פעם", לקיום בסיסי נדרשו כל שעות העבודה. זה 'עדיף' מהמצב הנוכחי שבו רוב שעות העבודה נועדו להגשמת צרכיים אישיים (חיוביים או שליליים, אך עדיין צרכים אישיים). - הארכת תוחלת החיים 'בעייתית', כי השנים שלאחר שנות העבודה עולות כסף. לכן 'טוב' יותר למות צעיר. וכיוון שעניים צורכים פחות, 'כדאי' גם להיות עני. - כיוון ש"השיטה הכלכלית" אחראית ל'אסון' של הארכת תוחלת החיים, גידול ברמת החיים, שיפור באיכות החיים - "ערכה" שלילי. - מכאן המסקנה הבלתי נמנעת שהבעיה "ערכית" וככול שיהיה לנו פחות כסף, פחות יכולת בחירה, פחות אפשרויות קידום (הדורש יותר כישורים, כשרון ומאמץ) - כך ייטב. - שיפורים טכנולוגיים והגדלת הפריון והתפוקה הם "רדוקציה". לא משנה ש"פעם" חיי אדם היו יותר חסרי ערך בכול היבט שהוא. העיקר שיש "רדוקציה". - כיוון שיש "רדוקציה" המדינה 'מייסרת' את אזרחיה ומחייבת אותם להיות אחראיים בעצמם לניהול אורח חייהם. היא אפילו 'הורסת' תשתיות, מוסדות חינוך, ארגוני בריאות, מפעלי תעשייה, מחסני בגדים ומזון, בתי אבות - שמאז ומעולם, עד בוא ה"רדוקציה" אנשים קיבלו מהמדינה חינם, נתנו לה ככול יכולתם וקיבלו ממנה לפי צורכיהם. -"השיטה הכלכלית", הערומה מכול דבר של "פעם", לא שמרה על האיסור לאכול מפרי הדעת ופיתתה את חסרי הדעת ל"רדוקציה". - מאז, בגלל בעוונותיה, שליחי האלוהים, בלהט המקלדת המתהפכת, מנסים לגרש את "השיטה הכלכלית" ולהחזיר את המתפתים לה לגן העדן של "פעם": עבודה בקיוסק, חלוקת חלב, נסיעה שעתים ביום לעבודה באוטובוס לא ממוזג, מקלחת פעם בשבוע, טלפון ציבורי מופעל אסימון, מחסור במצרכים, שוק שחור, וכן הלאה. אכן ימים 'ראויים' להתגעגע אליהם, שנעשים יותר ויותר 'גרועים' ככול שיש לנו יותר כסף. ממש נורא ואיום. לפחות מאמר עם הגיון ברזל שלא ניתו לוויכוח. המשך כך ומקומך בגן-עדן, בתקופה ששכל היה פרי, מובטח.

זו לא שאלה ערכית, זו שאלה כלכלית נטו, כמה כסף אתה רוצה לקבל כל חודש אחרי שאתה מסיים לעבוד ויוצא לפנסיה. 65 נקבע לפני יותר מ-100 שנה, כאשר רק 2% מהאוכלוסיה הגיעה אליו - כולם נתנו כסף ורק 2% מהאזרחים ראו אותו וגם הם לא לכל כך הרבה שנים. היום - הרוב עוברים את 65 וחלק גדול חושב על גיל 100, אל תפריש לפנסיה, רק אל תצפה שאני אתרום לך שנקל לקנות חפיסת סיגריות והפוך בבית הקפה הקרוב לביתך בגיל 90.

למה אנחנו נעבוד עד שנמות ונממן כל פקיד בקריה למשך כל חייו?

פתרון הוא בהגדל הדרגתית של תשלומי המעביד לפנסיה, ובעתיד גם הגדלת הפרשת העובד. אי אפשר שוב ושוב לעבוד עוד שנים.

החומריות השתלטה על חיינו עוד ועוד מרכזי מסחר נבנים זה פשוט מגעיל. צריך לפחות לנסות להציל את יום השבת, אני מצפה מיהודים עם כיפה או בלי שיאבקו למען יום שבת ללא מסחר.