נוחי, איש העסקים, הוא הרפתקן. הקונצרן הענק הקרוי IDB ממונף בצורה מטורפת ומשלם משכורות ענק למנהלים שלא שווים עשירית משכרם. בכדי לעמוד בחובות ובהלוואות בעסק כזה, אין ברירה אלא להמר על עסקים גדולים בתקווה שיצליחו (קרדיט סוויס, לאס וגאס, מעריב ועוד), לקחת סיכונים בלתי סבירים, לנקוט במהלכים דורסניים כלפי הציבור (ראו המחירים בשופרסל ובסלקום לפני המחאה ופתיחת ענף הסלולר לתחרות), לשמוע לעצת רבנים ועוד ועוד. גם אם עסקיהם של נוחי, תשובה, לבייב וטייקונים אחרים יתאוששו, אין ספק שהמקרה של IDB יצטרך להדליק נורה אדומה אצל כולנו. החזירות הקפטיליסטית חייבת להיפסק: יש להטיל הגבלות על היקף החוב של חברות ציבוריות והטיל ביקורת הדוקה יותר, יש להגביל ולפקח על מדיניות התגמול למנהלים ולחלק בצורה ברורה בין תגמול בגין יעדים בטווח הקצר ותגמול בגין יעדים בטווח הארוך ועוד ועוד.

נקודה עצובה בסיפור הזה, לציבור הכללי ולא רק למשקיעים לסוחרים ולמהמרים. אנחנו מצפים כבר שנים שהרגולטרים יפתחו את שוק המלט לתחרות. המונופול של דנקנר בשוק זה הוא אחד הסיבות ליוקר הבנייה, ותורם ליוקר הדיור. עכשיו בטח אבד תקווה זו, המלט זה השטיח האחרון שנשאר מתחת רגלי דנקנר, ואם גם את זה ישלפו, לא יישאר לדבר אפילו על תספורת. והמדינה חייב בראש ובראשון לדאוג לטובת הבנקים. טוב, אז בינתיים, אנחנו הציבור, נמשיך לשלם ונחכה לסיבוב הבא.

דיבדנד היא לא מילה גסה חזירות היא מילה גסה

דיבידנד זאת לא מילה גסה רק שב IDB המשיכו לחלק גם כשהגיוסים בשוק נעצרו. כשהדיבידנדים מפתוח נעצרו כבר היה מאוחר מדי