ולו היו מציעים להם 8% היו נשארים? מעודי לא עבדתי במקום עבודה שהיה אפשר לקבל בו העלאה. המקום היחיד היה זה שכל העובדים באו ביחד למנכ"לית וביקשו העלאה ופנסיה וקיבלו. אבל זה עבד רק שנה אחת. אם רצית קידום - היית צריך לחפש בחוץ. אם רצית העלאה - היית צריך לחפש בחוץ. עבדתי במקום שהיה מצניח אנשים מן החוץ לתפקידי ניהול, במקום לחפש דבר ראשון מועמדים מקרב העובדים. אז בכאלה תנאים, מה פלא שאנשים עוזבים?

לכל מה שקשור למהנדסים מי שלא עובר מקום עבודה כל 3-5 שנים כמעט לא יתקדם בשכר ובטח לא יהיה שווה יותר כסף למעסיק פוטאנציאלי. היום כמעט כולנו נתפסים בעיני המעסיקים שלנו כמו מוצר - כל עוד הוא עובד טוב ובמחיר נוח יחסית למה שאפשר לקבל בשוק - טוב אבל ברגע שניתן להחליף במשהו יותר טוב אז מחליפים. בדיוק כמו שאנחנו מתייחסים למדיח - פעם קנו ל20 שנה ותחזקו אותו הים מחליפים כל הזמן גם שלא צריך כיוון שיש דברים טובים יותר בפחות כסף כל הזמן. אין שום בטחון תעסוקתי! אתה יכול לעבוד אצל מישהו 15 שנה ואז שיחליפו אותך במישהו צעיר ונמרץ בלי משפחה שעובד הרבה במשכורת נמוכה יותר. החסרון הגדול לעבוד במקום אחד הוא שאתה לאט לאט הופך להיות עציץ ואתה מתעסק רק בטכנולוגיות ובשיטות של החברה שאגב מאוד יכול להיות שהן בכלל לא שוות כלום או לא נכונות לשאר התעשיה. חברה תחליפו בכל פעם שאפשר להתקדם המשכורת שלי קפצה ב70-80 % יחסית למי שלא זז ממקום העבודה שלו, הכתבה הזאת לא נכונה בכלל.

אני כבר מגיל 42 באותה פנסיה. עכשיו בריצה תחזור לעבוד בשביל לשלם לי על הפנסיה. בשביל רס"ר יפרח עבדתה שלש שנים ותמשיך לעבוד כל החיים.

הקידום האמיתי לאוך זמן וגם ההכנסה המצטברת נפגעים כתוצאה מדילוגים תכופים. אמנם למראית עין אפשר להשיג קידומים מהירים אבל בסוף מפסידים. מי שמתמיד באותו מקום צובר הכרה (אם הוא טוב) ומחויבות של מקום העבודה אליו. כתוצאה מכך כשיש תקופות קשות (ובכל חברה יש..) - מי שמוצא את עצמו מובטל זה האחרונים שהצטרפו ו"הצליחו" להשיג קידום חזק. ואז הם נתקעים ל"פסק זמן" כמובטלים למספר חודשים - מה שמוחק להם בבת אחת שנים של שיפור בשכר. ככל שחוךף הזמן, המדלגים מוצאים שיותר ויותר קשה למצוא עבודה כי המעסיקים לא מתים על עןבדים שמדלגים כל שנה...ואב הבחור נשאר על הספסל תקופות יותר ויותר ארוכות. אחרי כמה שנים טובות, זאת ספירלה בכוון מטה. יתרה מזאת, התנאים הסוציאליים נפגעים קשה גם בגלל הדילוגים וגם בגלל תקופות האבטלה. אז רווק בן 25 לא מתעמק בנושא אבל כמה שנים מאוחר יותר, נשוי עם משכנתא וילדים, הוא מתחיל להבין את הבעיה. אם הוא בגיל 30 עוד איכשהו נתן לתקן - וזה נהיה קשה עד בלתי אפשרי מאוחר יותר.