תמיד יש איזה אמריקאי עם שיטות ניהול חדשות. כולם מתלהבים, בטוחים שזה הדבר הגדול הבא, ולזמן קצר האשליה אכן עובדת. עד שבסוף מגלים (שוב) שזה לא זה. כנראה שבכל זאת צריך לעבוד קשה וכאלה... Tuff. נ.ב. לארץ כל השיטות הללו מגיעות כמובן באיחור, אחרי שכבר נכשלו בארה"ב. כיף אצלנו.

זה מה שלימדו אותנו בכל תואר, תיאוריית הצרכים של מסלאו, חמשת הכוחות של פורטר, SWOT, ועוד עיצות מבית מקנזי ואחרים.... מה נעשה עכשיו כשחרב עלינו עולמנו. אם האיש במגדל השן לא שמר עליה מפני עששת אבוי לנו! מה שמלמד אותנו ששום דבר מלבד היגיון פשוט לא יכול לחזות התנהגות צרכנית: היו עירניים לסביבתכם, אל תהפכו למלאי שחץ כי זה יחזור אליכם כמו בומרנג, אל תיקחו דבר כמובן מאליו. אם קיבלתם דבר טוב ליד דאגו לטפח אותו ולהשקיע בו ובידקו מדי פעם שהוא לא סדוק, תנסו לחדש כל הזמן, נסו להיכנס לנעליו של הלקוח והיו רגישים למתרחש תחת קורת גגכם.

ומה שכחנו? בכל הקריסות העולמיות באמריקה ובאירופה, הכוללות סגירת מאות בנקים בארה"ב, בעצם התגלה לנו שכל המומחים הם גלמים בתחפושת...

מוניטור היא קורבן של ההצלחה של פורטר עצמו. כולנו למדנו את 5 הכוחות ושרשרת הערך ב- MBA. כיוון שהם לא הביאו כל חדשנות נוספת לשוק, הרי ברור שלאורך זמן יאבדו את היתרון היחסי שלהם (כיוון שאיינו רב קיימא מרגע שפורטר פרסם את מאמריו). ניתן לראות זאת (לשיטתו של פורטר) במחירים היורדים על פני זמן, כאשר אין יתרון יחסי הרי לא ניתן לגבות פרמיות, העלויות התפעוליות של החברה התאימו לחברה המוכרת מוצר סופר יוקרתי אולם לא היה לה יתרון ביחס ליועצים אחרים, צנועים יותר. ולגבי הטענה של סטיב דנינג, לא ברור כיצד הוא מאתר את הפגם בתיאוריות של פורטר מתוך קריסת החברה, הרי מדובר בשוק של B2B שעדיין צורך ייעוץ רב במחירים מרשימים... מצד שני כאשר מוצרים נמכרים לציבור הרחב, דרך ממשקים אינטרנטיים ובשוק גלובאלי (שוק התוכנה, הספרים, הסרטים וכו'), אכן, תיתכן בעיה בתיאוריה שנובעת מאי-מורפיות של כוחות כגון מתחרים, תחליפים ואפילו הרגולטור ודומיננטיות של הלקוח במבנה 5 הכוחות של פורטר (נדרשת הרחבה של ניתוח כוח הלקוח ואולי הבנה של תחרות, תחליפיות ואף פיקוח ככוחות חסרי גוף המאיימים תמיד אך אינם ניתנים לבידוד, מעין שדים שצריכים לדחוף את הארגון בלי שהוא יכול לראותם באמת כאשר עינייו של הארגון תמיד נעוצות בלקוח ובלקוח בלבד).

סלסריטאי? כן. יועץ מבוקש? כן. יחצ"ן מעולה? מאוד. מנהל דגול? בהחלט לא. אני חושד שחלק לא קטן מהחברות והאנשים שהעסיקו את פורטר עשו זאת יותר בגלל הצורך ששמו יופיע כיועץ ופחות בגלל הצורך בעצות שנתן. פורטר, שאין עוררין לגבי חוכמתו, הוא, מבחינת התקשורת הפיננסית, מין עגל של זהב שהתקשורת אוהבת לגדל מפעם לפעם, רוביני, רוג'רס או פאבר כדוגמאות, אנשים שהצליחו בגדול פעם או פעמיים ובעזרת התקשורת, שתמיד מחפשת גורואים, הפכו לאגדה. בתחום העיתונות הכתובה האקונומיסט זו דוגמה מצויינת, כול האנשים שהגיעו לכנס בדבוס "חייבים" לקרוא את האקונומיסט אבל יש אחד שמשתמש בשבועון הזה בפרקטיקה?

חברה מגיעה לחדלות פרעון , אדם - פושט רגל.