קראתי את הכתבה ודי התחברתי לכותבת, בעלי לשעבר מאוד רצה להגיע לארוחות ליל שבת עם הילדים כשנפרדנו (ב-1996) לא הסכמתי ,גם בגלל הכעסים וגם חשבתי מה יועילו הארוחות אם יש שבר גדול שכזה ארוחת ליל שבת לא תמלא כלום, עתה במחשבה שניה ובקראי את הכתבה האם זה היה נכון? כל אחד פנה לדרכו, והשנים חלפו עברו ,אימי נפטרה אך ורק לפני כחודש ובתור בת מסורה כמשפחת גאון סעדנו אותה לאורך כל ימי מחלתה, לרגע לא השארנוה לבד, מה שגם אבי יבד"ל עדיין חי, את הצער בהמון דברים שעושים או שלא אנו זוכרים על ערש דווי,וחבל בני גאון כמו כל משפחת גאון ,משפחה לתפארת, צנועה ,עממית, וחמה.מי יתן ולא תצערו שהינכם מגלים בן-משפחה בגיל מאוחר ולא קודם. בהוקרה רבה שרה שמעוני נתניה

לא נעלם מעיני החלון שפתחת למשפחה האצילית שלך, והמבט המפוכח אבל מפויס שוב ריגש אותי!

גם הוא שייך לאותה קבוצה של מצליחנים,בכל תחום,שמחליפים את הדגם הישן והטוב שבבית,,בדגם צעיר וטרי יותר רק על ערש הדוי הם מגלים למי באמת איכפת מהם

את נראת אישה מדהימה ואגב סיפור חייך ממש ריתק רואים שמשפחה ילדים וסביבה חמה זה החינוך שלמדת אני מאחל לך ימים זוהרים ותמיד ניצוץ של ילדות קטנה כי הרי מה אנחנו בוגרים בגוף ילדותי וטוב שכך כך לא נישכח לעולם מאייפה קורצנו הרבה הצלחה והיה משב רוח מרענן לקרוא את השורות הנהדרות בין אם עצוב או שמח יום נהדר

לא הייתי מחליף את הזמן והאיכות שיש לי עם ילדיי בעד כל ההון שגאון צבר. אני מבין את מי שקשה יום ונדרש לעבוד שעות ומשמרות כדי להחזיק את הראש מעל המים ולהעניק לילדיו השכלה וקיום . לא מצליח להבין את אלה שמרצונם עסוקים מבוקר עד ליל בחיפוש עוד עיסקה ועוד שקל אחרי שכבר יש כמה מליונים. נכון, הנכדים ישימו תמונה של הסבא כמייסד השושלת (ואני לא מדבר על משפחת גאון אלא בכלל) והבנים יפתחו סוג של מורשת שלא ברור אם הייתה קיימת בכלל. אני חי פעם אחת ולא הבאתי ילדים כדי להיות כל היום במרדף מטורף ובאותה עת להפקיר את ילדיי לחינוך של מישהו אחר . בבני גאון היה שילוב של חוכמת רחוב עם חוכמת חיים ואינטלגנציה גבוהה, יכולת לקשור קשרים ולזהות הזדמנויות, כל זאת לצד ספרדי גאה אולי גאה מדי. יהי זכרו ברוך.

זה מפליא לגלות כל פעם מחדש שלא משנה באיזה גיל , עדיין מילה מאבא עושה פלאות.