הגברת שאלה באופן כללי או פרטי, האם כדאי להתחתן, ומה זה מוסיף לחיי הזוגיות (מלבד הפתק מהרבנות), והתשובה שלך מסתובבת סביב איזה פצוע וחברתו שעזבה אותו. אני לא חושבת שנישואין מחזקים את הקשר ברמה של האהבה בין בני זוג. הם מחזקים את הקשר, או יותר נכון כובלים את בני הזוג זה לזה בגלל רכוש משותף, ילדים וכו. אישית אני חושבת שכל עניין הנישואין במתכונתו הנוכחית הוא סתם טררם מיותר. בדורות הקדומים לקחו אישה, הביאו אותה לאוהל, והרי היא אשתו. (ראו מקרה רבקה ויצחק "ויביאה יצחק האוהלה שרה אימו, ויקח את רבקה, ותהי לו לאשה", וכו) כדאי, עם כל זאת, לעשות חוזה לפני שמתקשרים לחיי זוגיות ארוכים ומתכוננים להביא ילדים. על כל מקרה.

הרבה אנשים לא מדברים על הרגשות שלהם. אבל בטקס החתונה ובפגישות המקדימות עם הרב מדברים קצת על המחויבות והרגשות בקשר. זה מחזק את הקשר. מי שמזמין קרובים לאירוע מתחייב בפניהם על הקשר וזה מחזק את הקשר. אם למשל מישהו מתבייש בבן הזוג שלו, ובגלל זה לא רוצה אירוע, זה סימן לדאגה, וכדאי לעלות על זה יותר מוקדם. בנוסף, זו הדמנות לחגוג, לעשות נחת להורים, לקבל מחמאות וברכות, להרים פרויקט ביחד, לקבל אישור רשמי וכו'.

מי שאוהב באמת ויש לו קשר רציני ואמיתי עם בן/בת זוג, לא צריך טקס מיושן וארכאי זה. מעבר לכך שזו דרך נוספת של הדתות השונות לשלוט בנו ולגרום לרבים מאיתנו להזדקק לשירותי הדת השונים, גם אם אנחנו לא ממש רוצים. מסכים עם המשפט הראשון של מגיב 2, הטקסים היום הם יותר בקטע של שופוני, מסיבה שאנשים באים, אוכלים, רוקדים והולכים בלי ממש להתרגש. רוב מה שמעסיק מוזמנים לחתונה הוא כמה כסף צריך להביא ואיך היה האוכל, רבים מעדיפים לא ללכת בשביל להמנע מההוצאה הכספית והולכים רק בגלל הרגשת מחויבות וחוסר הנעימות של לא להגיע למרות שהוזמנת.

מנסיוני על בשרי האישי - נישואים מהווים מסגרת פסיכולוגית מסויימת. כמו כל מסגרת פסיכולוגית, עבור חלק מהאנשים היא תעבוד יותר טוב ועבור חלק פחות טוב. אני יכולה לומר לכם שאחרי הנישואים, בעלי ואני חשנו מחוייבות עמוקה יותר, לקחנו את עצמינו בידיים והתחלנו טיפול זוגי שמאד תורם למערכת. לפני כן, משום מה, לא הייתה תחושה שזה ראוי.

כזוג שחיי שלוש שנים ביחד לפני החתונה אני בהחלט יכול להעיד שהטקס עצמו הוסיף משמעויות חדשות לזוגיות. מבחינה בירוקרטית הרבה יותר קל להתנהל כזוג נשוי מאשר חברים\ידועים בציבור וכדומה מבחינת הקשר, אחרי החתונה יש באמת הרגשה של אשרור מחדש של הקשר, המחוייבות הזאת לטווח הארוך נהיית הרבה יותר ממשית בנוסף יש גם הרגשה מאוד עדינה של אחריות ורצינות שלא היתה קודם לכן. אני סטודנט לכלכלה ומאז החתונה אני הרבה יותר משקיע בלימודים כי בוא נגיד שלאכזב את החברה זה קשה אבל סביר ולעומת זאת לאכזב את האישה זה הרבה הרבה יותר קשה. לסיום, אחרי החתונה יש גם מעין הרגשה חזקה של לגיטימיות, לכל דבר בחיי הזוג - לגיטימי יותר לדבר על ילדים ולחשוב על בית והעתיד והכל נהיה יותר לגיטימי שבוע טוב :)

אנחנו ערכנו חתונה חילונית. מדינת ישראל לא מכירה בנו כזוג נשוי אלא כידועים בציבור. אם זאת ערכנו טקס שבנינו יחד עם הרב החילוני (למד לימודי רבנות אך לא יכול להרשם כיוון שחילוני) שחיתן אותנו. לנו זה עשה טוב. היינו יחד כבר הרבה שנים לפני וככה עצרנו לרגע לחשוב מה חשוב לנו, מה אנחנו מאחלים לעצמנו. ערכנו סוג של חוזה שמתאים לנו מול הקרובים לנו. בעיני אם לטקס יש משמעות אז חתונה זה נפלא. אם רק רוצים ל"העביר" את החופה כדי להגיע לריקודים ולשתייה אפשר לוותר.

תוכן החתונה אינו נוגע למיזוג הזוגיות ,אלא, לשינוי המעמד - ההורים מוסרים את ילדיהם לבן/בת הזוג ונותנים את ברכת הדרך !!! הזוג עבר הליך מסירה וממנה ואילך אחראי לצעדיו ההורים נגמלים באחת - ויפסנה /שתיקה !!! מזל - טוב !

היא תבין למה צריך נישואים.

מי שבטוח לא צריך להתחתן-עשינו חוזה בינינו,חסכנו הרבה כסף

מעניין אתכם רק כסף, תגיעו לגיל 40 ואז תגלו מה חשוב בחיים... חוץ מהערמות כסף שלכם שלא יכול לקנות שום דבר שלא נקנה בכסף.. אתם עלובי החיים האמיתיים.

אבל בעידן ה אני אני אני זכויות זכויות זכויות אני אני אני, למי איכפת באמת ממישהו אחר.

אני חושבת שאתה טועה, דווקא פעם הנישואין היו יותר "פיסת נייר ביורוקרטית" - מן הסכם בין המשפחה של הבעל או הבעל עצמו למשפחה של הכלה. הכלה הייתה נמסרת בשידוך על מנת לחזק את הקשרים בין המשפחות... והמחויבות שכביכול מדברים עליה לא הייתה קשורה לאהבה/רומנטיקה או רגשות אחד כלפי השנייה אלא לתלות הדדית- היא מגדלת את הילדים והוא מפרנס. וגם יש את העניין הכלכלי של הנדוניה. אבל זו לא הפואנטה שלי- אם אתה בא לנישואים בגישה שהם לא מסמלים שום דבר ואין להם שום תוקף מעבר לפיסת נייר הזו- זה מה שהם יהיו. שזה עצוב. הם יכולים לחזק מחויבות רק אם אתה מאפשר את זה (כמו הרעיון שהכתבה מנסה להעביר), אם אתה אוהב את בת הזוג שלך ומעריך את הקשר שלכם למרות, ולא בגלל, שיש עוד הרבה דגים בים. ועצה קטנה- פעם טבע בים, זה לא טוב לחיות בעבר. אתה צריך לתכנן את העתיד שלך כפי שאתה רוצה שהוא יהיה ולא כמו בפנטזיות של אחרים.

גם בימינו נישואין מהווים מסגרת עם מחוייבות דו קוטבית. המסגרת החיצונית העוטפת מונעת התפרקות בשל חוויה רגעית. בשל המלחמה השבטית על שליטה וכח. על עליונות גזעית. והכפירה בדת לעומת הבידול החברתי של האינדוידואליזם, טרנד הקיים מס' שנים והוא תהליך אנטי לאומי להווית הלאום. בארץ, בארופה ובאמריקה ואנחנו חלק ממנו. מה פשוט מהתפרקות הקשר הניאושואי, הפרת הסכם וצריכת יתר, הפרת הסכמים בין ישויות ואחר כך מטפסים במדרגות ההיבדלות. ונוצרת האנרכיה החברתית הלוקלית והעולמית. המדינה הופכת ממושג חברתי למושג משפטי כלכלי ואין לה ערך מעבר להתפרקותה לאחרים בעלי הערך

נישואים לא.

מלבד הכסף שנראה לי שלא באמת שונה בין הנשואים לידועים בציבור (עו"ד , מוזמנים לתקן אותי אם אני טועה... ) מה שכן חשוב פה שלאפקט הטקס יש השפעה פסיכולוגית עלינו (גם אם זה לא מורגש ובמיוחד אם אנחנו מתנגדים לרעיון בתוקף :)) . זוגות רבים חיו יחד כזוג נשוי לכל דבר ורק אחרי טקס הנשואים התגרשו , כי אז מתגנבים החששות וההבנה של "מה זה לכל החיים??" או לחלופין מתחילים להעתיק את ההתנהגות של הורינו , כי שלא במודע, כך אנחנו תופשים את איך חיי הנישואים צריכים להראות. דוגמה שכיחה היא התקרבות לדת ולעשיית מצוות אחרי שנים של "הוללות" כי כך היה בבית. אלימות שמתגלה פתאום ועוד ועוד

אריאלי, הפעם הגזמת, ולא רק זו, אלא ומדובר בהגזמה פראית במיוחד. לא מתאים לך. קראתי את רוב כתביך, כולל המקצועיים, ומעולם לא ראיתי אצלך משהו כנ"ל, עד שבתחילה חזרתי לוודא שאכן אתה, אתה כתבת את הטקסט הזה. למה לזרות חול בעיני מאמיניך? למה להוביל את אלה שהתגרשו, למשל, ויש רבים כאלה, לפתח דעה שלילית נחרצת עליך? אתה יודע היטב שמיום החתונה והלאה אין לה לחתונה שום פוטנציאל בחיזוק קשר מרצון חופשי, בה בעת שכל ילד בוגר כבר יודע שאי אפשר להמנע מהכבלים הכרוכים בחתונה ישראלית. למה כתבת לבחורה הצעירה דבר שאינך מאמין בו, דבר שאתה יודע שאינו נכון? ממרומי מעמדך היית צריך להביא לעם את הבשורה כי נישואין מעצימים את הציפיות, לא את המחוייבות ו/או את הקשר! פעמיים כתבת על החיזוק הנובע מנישואין, פעם בחיזוק הקשר, ופעם בחיזוק המחוייבות. כן, כן, כך הדגשת. למה? למה עשית זאת? היית אמור לספר לה את הדבר שהיא כבר יודעת, אך לא ערה לו. היית אמור לספר לה שזה ממש לא סוד שהמחוייבות לא באמת קיימת, אלא שמדובר באשליית מחוייבות המותנית התנאה חזקה בקיום הציפיות מהצד השני. אתה יודע, ויודע היטב שאכזבה מאי קיום ציפיות הוא הגורם הכמעט אולטימטיבי לגירושין. אז למה לבלבל בחורה צעירה? למה לרמות אותה ולספר לה שכבלי החתונה הם מחוייבות או שיש בהם פוטנציאל חיובי כלשהו לחיזוק הקשר? ספר לה על התלות הכלכלית המחזיקה את הנישואין. ספר לה על הקריסה הכלכלית המגיעה עם הגירושין, כאשר לרוב המכריע של המתגרשים יש חוויית נפילה לתהום כלכלית. ספר לה שבדרך כלל הגברים מוצאים עצמם מחזיקים שני בתים עם אותה הכנסה ועל הנשים שבדרך כלל מתמודדות עם יותר משימות באמצעות פחות משאבים. ספר לה שהמתגרשים צורכים לתקופה לא מוגדרת יותר משאבים מאשר הם מכניסים, ובמילים אחרות הופכים ללווים כבדים. ספר לה על הפחד מסטיגמה חברתית על גרושות וגרושים. ספר לה על האלטרנטיבות הזוגיות לאחר הגירושין, אלה שנתפסות בדרך כלל כגרועות. ספר לה גם למה לא להתחתן. לא די בזאת, ואף הוספת פשע על החטא שכבר חטאת בו, וכרכת גם חיזוק רגשות בדבר. למה? הרי כשהיא תתגרש (בהסתברות גבוהה), הרי גם ממך ג' תתאכזב. אז למה? אם על רגשות רצית לכתוב, למה לא סיפרת לה שהרגשות המעורבים משתנים עם החתונה, עם לידת והתבגרות הילדים, עם התעצמות הנטל הכלכלי, עם הגירושין. אל נא תבלבל את הבחורה הצעירה, תן לה את שני צידי המטבע, אחרת, זה ימשיך ויהיה זה לא הגון ולא הוגן. אלטרנטיבית, שלח אותה ליעוץ משפטי מקצועי. אני מצפה שתכתוב בנושא באופן שקול יותר, מאוזן יותר, הגון והוגן יותר, ואם אפשר אז גם מבוסס יותר. גם אם, כפי שכתבת, אינך מכיר מחקרים בנושא, אתה מכיר היטב את ההתנהגות האנושית במצבים דומים, ומצופה שתדגים ממסגרות דומות. בהצלחה

אם מפני שאם תכנסנה להריון לא רצוי, כנשואות, יהיו להן קשיים בועדת ההפלות ואם בגלל הסכנה להיות מסורבת גט.

"פעם הנישואין סימלו משהו?" להזכירכם, "נישואי אהבה" זה מושג מודרני לחלוטין. עד לפני זמן לא רב נישואין נערכו דרך שידוך. ולא רק ביהדות.

הנישואים בימינו כבר מזמן לא יוצרים מחוייבות וקורה בלי סוף שאנשים מתנתקים גם אחרי תקופות נישואים מאוד ארוכות , נכון הנישואים יוצרים מלחמות ארוכות ומטישות למי שרוצה להפרד , גם בבתי הדין הרבניים וגם בבתי דין לענייני משפחה. בעבר באמת הנישואים יצרו תוקף לקשר החזק לשמור אחד על השני, גם כאשר צד אחד נחלש, חלה במחלה, או מצבו הכלכלי הדרדר , הצד השני צריך לתמוך בו כדי לצאת ביחד להמשך חיים משותפים. כיום הדברים האלה לא קורים , הכל על בסיס אינטרסים וכסף.

גם אם פה ושם יהיו מי שיעוותו את המסורת עתיקת היומין הזו,שכמו תמיד, ובמיוחד במקומותינו,יהיו כאלה שיכנעו לאופנות חולפות,ובסופו של יום,יצטערו על שלא נהגו כמו רוב בני האנוש,וערכו את טקס הנישואין.(כזה או אחר..).

זה הפן הפרקטי של החתונה

לצרכים בירוקרטיים. פעם, הנישואין סימלו משהו. בעבר, בן/בת הזוג שהיית נישא לו/לה היו כאלו שחלקת איתם משהו ייחודי, מיוחד. היום, כולם מגיעים ל"נישואין" אחרי שכבר עברו הכל, עם על מיני שותפים קודמים, ולכן, אין שום דבר שמייחד את הקשר ומשמש כ"דבק" בזמנים קשים. מכוון שהכל הוא בגדר "שגרתי", וכבר נחלק בעבר עם אחרים, ברור שאפשר לוותר על השותף/ה הנוכחי/ת ולמצוא אחר/ת. וגם עם החד/ה הקשר יהיה דיי זהה - שוב, מכוון ששום דבר אינו ייחודי או מיוחד.