מפליא כיצד 'כלכליסט' הרשה למאמר כזה לזלוג לדפוס.

אלא בדרכים אחרות על גבול החוקיות - למשל, הסבתא מוכרת לנכדה איזה נכס מאוד ביוקר, או קונה ממנה נכס מאוד בזול, או נותנת לה הלוואה מאוד ביוקר, או מקבלת ממנה הלוואה מאוד בזול, וכדומה. לאחר שהכסף הגיע כאמור מהנכדה לסבתא, הוא מחולק כדיבידנד לבעלי המניות של הסבתא (בעל השליטה שבדוגמה מקבל 60%).

כשהחברה הנכדה מחלקת דיבידנד הוא מתחלק לכל בעלי המניות. כלומר 40% לציבור ו60% לחברה הבת. כשהחברה הבת מחלקת דיבידנד הוא מתחלק לכל בעלי המניות. כלומר 24% לציבור ו36% לחברה האם. כשהחברה האם מחלקת דיבידנד הוא מתחלק לכל בעלי המניות. כלומר 14.4% לציבור ו21.6% לבעל השליטה.

גם כאשר מעלים דיבידנד הוא עולה בצורה פרופורציונלית, קרי 60% לבעל השליטה ו-40% לציבור עפ"י הדוגמא שנתתם. כך גם כאשר לא ממוסה הדיבידנד, בעל השיטה יקבל אותו סכום השווה להחזקותיו בחברה הנכדה. לדגומא: חברה נכדה מחלקת דיב' של 100 ש"ח. 60% עולה לחברה הבת - 60 ש"ח. החברה הבת מחלקת את הדיבידנד לחברה האם - אשר מקבלת 60% מתוך 60 ש"ח שהם רק 36 ש"ח. אם ירצה בעל השליטה לקבל שוב דיב' מהחברה האם, הוא יסתפק ב-60% שהם 21.6 ש"ח. ניתן להצביע על בעיות אחרות - למשל כאשר בעל השליטה יכול להיות שכיר בשלושת החברות ולקבל מהן משכורת. אבל הדיון במיסוי הוא טיפשי מיסודו, שכן בכל שלב שירצה בעל השליטה למשוך כסף ממשי לכיסו, יישא או בתשלום מס הכנסה על יגיעה אישית (במידה והוא שכיר באחת החברות) או בתשלום מס רווחי הון, במידה ויקבל דיבידנד מהחברה בתור עוסק מורשה למשל. דיבידנד שכזה כן מחויב במס חברות, ושוב במס רווחי הון. אני מניח שאם הכותבים היו מקימים חברה ועובדים קשה כדי שהיא תצליח, ובסוף על כל שקל שהיו רוצים לקבל מהחברה היו צריכים לשלם מס של כמעט 50 אגורות - הם היו מדברים אחרת.

ניתן למצוא הסבר נרחב לתופעה הזו בחיבורו של פרופ' אסף חמדני, ריכוזיות השליטה הישראל, עמ' 25-26: "העברת משאבים זו, המכונה בספרות המימונית ”tunneling“ (תיעול), יכולה להתבצע במגוון דרכים, לרבות עסקאות פיננסיות בין החברות הנמנות עם הקבוצה, העברת נכסים ושירותים שלא במחירי השוק ותשלומים מופרזים תמורת שירותי ניהול. תימוכין לחשש זה אפשר למצוא במחקרים המראים כי ערך התאגיד עולה בד בבד עם הגידול בשיעור ההחזקות בהון של בעל השליטה (cash flow rights), אך יורד ככל שגדל הפער בין כוח השליטה של בעל השליטה לזכויות ההוניות שלו."

כאשר מחולק דיבידנד מהחברה שבתחתית הפרמידה כלפי מעלה, הסכום שבפועל מגיע לבעל השליטה הסופי הוא, בדוגמא שבמאמר, הוא 21%. זאת אומרת, כאשר מחלקים 100 ש"ח, בסוף בסוף לכיס שלו מגיע רק 21 שקלים. אין אינטרס בפרמידה לחלק דיבידנד, וזה גם מה שכל המאמרים כותבים. החשש הוא מעסקאות בעלי שליטה שבהן יש ניסיון להעביר עושר שלא דרך בעלי המניות האחרים. בישראל שינו את החוק ועסקאות כאלה כיום דורשות רוב של 50% של אנשים לא קשורים, מה שגרם לירידה דרמטית בעסקאות. בקיצור, לפני שכותבים מאמר ורצים לשלוח אותו לכלכליסט, כדאי קצת לקרוא על הנושא...