הם עדיין לא עובדים ברמה של מדינות לא מפותחות

כאשר נדרשה לשאלה מדוע להשקיע בחברה ישראלית, אמרה קרלי שהישראלים והסינים עובדים כמו משוגעים (או משהו כזה). עובדים עד כלות ואחר כך מתפלאים על הורים, ששוכחים ילד במכונית ביום קיץ לוהט. המדינה הזו מתנהלת באווירה צבאית, וכמו מפקד "טוב" בצבא, כל מנהל זוטר במשק בוחן היטב, מי מעובדיו "מכבה אחרון את האור" במפעל/משרד. לרוב זהו המדד המרכזי על פיו נקבע גורלו וקידומו של עובד במשק הישראלי. לא איכות ולא תפוקה הם המדד על פיו נבחנים עובדים, רק לפי כמה שעות הם מוכנים להקדיש למקום העבודה.

בכל ראיון עבודה שהיה לי בתקופה האחרונה דרשו בממוצע 200-240 שעות עבודה בחודש. איך הגיעו פה למספרים האלה?

בזמן שעובדים, מייצרים מוצרים. אם לא עובדים, או עובדים פחות, מייצרים פחות. בעולם יש פחות מוצרים, אבל אותה כמות של אנשים, כלומר פחות רווחה כלכלית. מוצרים מייצרים ע"י עבודה, לא ע"י פנאי. מכל מקום, מה שבוודאות לא נכון הוא ש"הכלכלה רוצה אותנו עובדים פחות". עם זאת, היחס בין שעות העבודה לבין כמות המוצרים המיוצרים הוא לא קבוע, ובשעה ה-13 שלי בעבודה אני כנראה לא אפקטיבי כמו בשעה השניה.