יש סיבה לזה שדווקא על הסחורות האלה יש מכסי מגן. אלה סחורות בסיסיות שכל מדינה מתוקנת מגינה עליהם ליתר בטחון. אם למדינה יש יכולת אז רצוי שהיא תספק לעצמה שירותים וסחורות בסיסיים שהיא צריכה: - חלב - לחם - בייצים - חשמל - מלט - תעשיית חקלאות - והרשימה נמשכת... בקיצור לא מוצרי צריכה ושאר שטויות כמו טלויזיות, סמארטפונים ומכוניות פאר. זה חשוב לכל מדינה לשעות קשות כמו מלחמה. בייחוד לנו באיזורנו. אתה לא יכול לדעת אם בעוד 10 שנים פתאום העולם יתהפך עלינו ויחליט לחנוק אותנו כלכלית כמו את צפון קוריאה. לא שאני מאמין שיש לזה באמת סיכוי, אבל בשביל מצבי קיצון כאלה או מצב של מצור על המדינה (הדיי קטנה) שלנו. במקרה כזה אנחנו צריכים להיות מסוגלים לספק את הדברים הבסיסיים האלה לעצמנו. ודרך אגב, כל מדינה מתוקנת עושה את זה. ארה"ב, אירופה ויפן - כמובן שהן עושות את זה. וגם מדינות שלא ממש מהוות דוגמה.

הוא כן בגלל שאנחנו קונים כחול-לבן, ובעיקר הגנה של מכס על יבוא בשביל לתת יתרון לתוצרת מקומית. אנחנו קונים טונה שנארזה בארץ ביוקר כדי לשמור על מפעל האריזה. אנחנו קונים מלט ביוקר של המונופול המקומי "נשר" כדי להגן עליו. אנחנו קונים חשמל ביוקר כי אנחנו לא יכולים לקנות מאירופה. בסופו של דבר לדעתי כל עסק קטן המטרה שלו לגדול ולמכור לשוק עולמי - זה מכניס הרבה. וכן - אם הסינים יכולים לעשות משהו יותר זול ויותר טוב (לדוגמה טקסטיל) למה שלא נהנה מכך גם? בסופו של דבר בחברה גדולה יש יתרון גדול על עסק קטן - בעל תפקיד בחברה גדולה עובד בישביל מיליוני\מיליארדי לקוחות (ניקח דוגמה מתכנת בגוגל) - זה מה שמאפר למחיר מוצר להיות זול ולמשכורת של העובד לגדול (כל עוד יש תחרות הוגנת). כן צריך לתת צ'אנס לעסקים הקטנים לגדול אבל - אם אתה לא מסוגל להתחרות בשוק העולמי - תמצא משהו שאתה כן טוב בו.

החל מאלו שעוסקים בטיפול סילוק נזקי מים, ושאר המקצועות שיש בהם חומות רשוי לעומת מקצועות מסכני חיים שהם פרוצים, בגלל כסף גדול של חברות גדולות