עם כל היאוש שחשים לפעמים עם המצב בארץ, כשרואים את מה שפיירברג עושה בנתניה מתמלאים תקווה. כתושבת שכונה שבעבר היתה ידועה לשמצה, אין לי מילים לתאר איזו עבודה קשה פיירברג קיבלה על עצמה. מדהים לראות באיזו נחושות וגאונות היא מטפלת בנו. הכי הייתי רוצה להודות לה על הגננות שהיא הביאה לאשכול הגנים של השכונה - בכל אחד מהגנים יש גננות בסטנדרטים שבקנדה ואירופה יכולים לקנא בהן. להביא את המיטב למקום שהכי זקוקים לו - זה גאוני.

פיירברג מעדיפה את פיתוח התשתיות על חשבון נושאים כגון חינוך, רווחה, ספורט, תרבות ונקיון העיר. נמתחה עליה ביקורת בטענה שהזניחה את מרכז העיר לטובת אזור התעשייה החדש שאליו עברה גם העירייה עצמה.

כתבה קצרה ומרתקת גרם לי להזיל דמעות, איבדתי את אמא לפני שנה והיא היתה הכל בשבילי, החברה, האחות, החיים שלי. היא דחפה אותי ללמוד בדיוק כמוך התמודדה עם הכל וגם אם סרטן השד אך בסוף נפטרה מחיידק ארור בריאות. אין תחליף לגעגוע והצער של אימי עד שחשבתי לעשות כמו אחיך וללכת למצבה שלה ולישון עימה ולחבקה. קשה לי לעכל שאמא שם ולא תהיה עוד.

דמות למופת , הלואי וראשי ערים ופוליטיקאים למינהן היו מתנהגים ומתנהלים אפילו חצי ממנה. ראו מה עשתה לנתניה, חוללה פלאים כל הכבוד מרים!!